אטלס פרנקופף – המדריך המאוייר האנטומי אשר שורטט על פי גופות של יהודים שנשלחו ממחנות המוות

אדוארד פרנקופף (Eduard Pernkopf 1888-1955) אנטומיסט אוסטרי, פרופסור ודיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטת וינה בתקופה הנאצית היה חבר במפלגה הנאצית משנת 1933. בתקופה הנאצית שימש כראש המכון האנטומי של אוניברסיטת וינה. עמיתיו הגדירו אותו כנציונל-סוציאליסט נלהב, והוא נהג בהתאם כבר מ-1938, כשבא לעבודתו לבוש במדים האהובים על אדולף היטלר. למחלקה לאנטומיה אשר פרנקופף עמד בראשה, הייתה היסטוריה של אנטישמיות ופעילות פוליטית קיצונית בקרב סטודנטים והצוות האקדמי, עוד לפני סיפוח אוסטריה לרייך הגרמני. ב-18 בפברואר 1939, הוציא המשטר הנאצי צו המורה לשלוח את כל הגופות של אסירים שהוצאו להורג אל מחלקות לאנטומיה באוניברסיטאות הקרובות ביותר, לצורכי מחקר ולימוד. בהמשך, בשנת 1942, קבע החוק הנאצי כי שרידי גופות של פולנים ויהודים שהוצאו להורג לא ייקברו בידי קרוביהם, אלא יועברו למוסדות מחקר גרמניים. מוסדות רפואיים יוקרתיים רבים בגרמניה שמרו לצורכי מחקר שרידי גופות של אנשים שנרצחו. פרנקופף מינף את החוק לכדי 18 שעות עבודה ביום, אשר בהן ניתח גופות לעיני צוותים של ציירים ומאיירים. המשלוחים לא פסקו, וחדרי האוניברסיטה התמלאו גופות. בכך למעשה יצר את Topographische Anatomie des Menschen – האנטומיה הטופוגרפית של האדם ("האטלס האנטומי של פרנקופף") שיצא לאור בוינה בהוצאת Urban & Schwarzenberg, בכרכים שהופיעו בזה אחר זה בסוף שנות ה־30 ובראשית שנות ה־40. "לפחות מחצית מ-800 הציורים באטלס התבססו על גופות אסירים פוליטיים", העריכה ד"ר סאבין הילדבראנדט מבית הספר לרפואה באוניברסיטת הארוורד האמריקנית, "הן כללו הומואים ולסביות, צוענים ומתנגדים אידיאולוגיים, ויהודים כמובן".

פרנקופף היה האדם המיועד לבצע את המלאכה המזוויעה שכן עוד מראשית שנות ה־30 התקדמותו האקדמית המהירה באוניברסיטת וינה, נעשתה בד בבד עם מעורבותו הגוברת במשטר הנאצי. באותה שנה בה החל לנהל את המוסד האנטומי (1933) הוא הצטרף למפלגה הנאצית, ושנה מאוחר יותר לפלוגות הסער – SA. יחד עם פרנקופף הצטרפו למפלגה הנאצית רבים מהעוזרים, הטכנאים, והמאיירים אשר עבדו עמו. (כדיקן, פרנקופף התעקש על תיעוד המוצא (ארי או אחר) של כל חברי הפקולטה, ודרש מהם שבועת נאמנות להיטלר. הוא העביר לשלטונות את שמות האנשים אשר לא התאימו לדרישותיו אלה, ובמרץ 1938 סולקו כל היהודים, בהם זוכי פרס נובל, מאוניברסיטת וינה (בסך הכול סולקו 132 מתוך 197 חברי סגל). בכך שהגדיר אנשים מסוימים כ"תת אדם", איפשר המדע הרפואי הנאצי להתייחס אליהם כ"כלי מחקר" עוד בחייהם, ללא הגנת החוק הגרמני עליהם.

האטלס שכאמור אויר בידי צוות אמנים, כולל מאות איורים צבעוניים מפורטים ביותר שנעשו ע"י מאיירים כמו Erich Lepier (אשר לצד חתימתו נהג להוסיף צלב קרס) , Karl Endtresser, Ludwig Schrott (כל השלושה אקטיביסטים נאצים) ואחרים. כל ציור צויר ביד, בגודל מלא, עם רמת דיוק מדהימה. הוא עשיר בפרטים ומספק רישומים חדים וגרפיים מאין כמותם של העור והעצמות, מערכות השרירים והגידים, העצבים ואיברי גוף האדם. האיורים בספר שימשו (ובמקומות מסויימים משמשים עד היום) רופאים, מנתחים וסטודנטים במשך עשרות שנים, ואנטומים מובילים בעולם הרפואה במשך השנים העידו: "אי אפשר אפילו להתחיל להשוות אותו לספרים אחרים מבחינת רמת דיוק וירידה לפרטים". רופאים ברחבי העולם מעידים כי במהלך ניתוחים מורכבים, הספר מסייע להם לפענח איזה מבין העצבים הרבים שפועלים בגוף הוא מקור הכאב יותר מכל אמצעי אחר עד ימינו אלה! אטלס פרנקופף נחשב מזה שנים ליצירת מופת שאין שני לה מבחינה מדעית, והוא נחשב לאחד מספרי האנטומיה היפים והמדויקים ביותר שנוצרו אי פעם. האטלס של פרנקופף הוגדר ב-1990 על ידי העיתון הרפואי המוביל New England Journal of Medicine כ"עבודה קלאסית בתחום".

בשנים הראשונות לאחר המלחמה, האטלס שמש רופאים במספר מדינות בתום לב, מבלי שהיו מודעים למקור האיורים בו. במרוצת השנים התפרסם יותר ויותר כי רבים מהאיורים בעבודתו של פרנקופף בוצעו באמצעות גופות של קורבנות תמימים שנשלחו ממחנות המוות, ואפילו לא זכו לקבורה ראויה. בשנות ה־80 וה־90 עובדה זו התקבלה יותר ויותר, והוויכוח סביב השימוש בספר תפס מקום כמעט בכל מוסדות הרפואה העולמיים אשר עסקו בשאלה המוסרית: האם נכון להשתמש באטלס שנוצר תוך הפרת זכויות אדם חמורות? האם יש לכבד את זכר הקורבנות באמצעות גילוי נאות או הפסקת השימוש?. בעקבות זאת במרץ 1995 דרש מוסד "יד ושם" מאוניברסיטאות וינה ואינסברוק לערוך חקירה עצמאית על ידי מומחים חיצוניים לגבי הרקע והמקור של הדמויות באטלס של Pernkopf. הבקשה הראשונה של "יד ושם" נדחתה. עם זאת, בזכות התעוררות המאבק בשיתוף עם פרופ' ויליאם זיידלמן (William Seidelman, פרופ' מהמחלקה לרפואת משפחה וקהילה וחוקר רפואה ושואה מאוניברסיטת טורונטו) וחבריו, נפתחה בפברואר 1997 חקירה עמוקה בנושא באוניברסיטת וינה. בדו"ח שפורסם בעקבותיה ב-1998 נחשף כי המוסד לאנטומיה של האוניברסיטה אותו ניהל פרנקופף קיבל לפחות 1377 גופות בשנות המלחמה, בהן גופותיהם של ילדים, מתאי ההוצאה להורג של הגסטפו בבית המשפט האזורי בווינה. אותם אנשים הוצאו להורג בעריפת ראשם על ידי גיליוטינה, או שנורו.

אף על פי שהמקור היסטורית מזוהם מוסרית, רופאים ומנתחים רבים מדווחים שעד היום אין לו תחליף מדויק ברמה הוויזואלית. סקר בריטי עדכני מצא כי 59% ממנתחי הממלכה מודעים לקיומו של האטלס, ו-13% מהנשאלים אף הודו כי הם משתמשים בו גם עתה. רוב מוחץ (69%) של רופאים הצהירו כי הם היו חשים בנוח להשתמש בו אם נסיבות כתיבתו היו גלויות וידועות להם, ורק 15% מהנסקרים הביעו התנגדות גורפת. בחלק מהמוסדות האקדמיים בארה”ב ובאירופה, מותר להשתמש בו רק בליווי הקדמה מוסרית שמסבירה את ההקשר ההיסטורי והאתי.
אין ספק שספרו של פרנקופף הוא יצירה אנטומית מדהימה ביופייה ומדוקדקת עד לפרט האחרון, אך באופן פרדוכסלי הינה גם עדות מצמררת לשפל האנושי אליו הצליחה תורת הגזע הנאצית לדרדר את המאמינים בה. השימוש באטלס כיום טעון מאוד, ומהווה נושא לדיון מתמשך בין אתיקה, היסטוריה ורפואה.

פרנקופף נעצר בתום המלחמה וסולק מהאוניברסיטה. הוא הוחזק במחנה מעצר במשך שלוש שנים, אך לא הואשם מעולם בביצוע פשע כלשהו. עם שחרורו, הוא שב למוסד האקדמי והמשיך לעבוד על המדריך, עד שעדכן את המהדורה השלישית, שיצאה לאור ב-1952. הוא מת שלוש שנים לאחר מכן, מעט לפני פרסום המהדורה הרביעית. ראה גם כאן.

ראו גם:

G. Riggs, “What should we do about Eduard Pernkopf’s atlas?”, Academic Medicine, 1998
Sabine Hildebrandt, “How the Pernkopf controversy facilitated a historical and ethical analysis of the anatomical sciences in Austria and Germany: A recommendation for the continued use of the Pernkopf Atlas”, Clinical Anatomy, 2006.

אינספור התייחסויות לנושא ברשת, ביניהן ראו:

Should Doctors Learn from Nazi Medical Research on Holocaust Victims?
The Dilemma of Pernkopf's Atlas
What should we do about Eduard Pernkopf's atlas?
וראה גם באתר האוניברסיטה העברית בירושלים: תערוכות בספרייה הרפואית: האטלס של פרנקופף.
וראה גם כאן ועוד מקורות רבים.