את ספרו הנודע של תיאודור הרצל "מדינת היהודים" כתב בעת ששהה בפריז במשך חודשיים, כשסביבו גלי אנטישמיות מתפרצים מכל עבר – מפרשת דרייפוס ועד הפוגרומים במזרח אירופה. הספר הינו המסמך ההיסטורי המכונן ביותר בתולדות הציונות המדינית. בספרו טען הרצל, כי הפתרון ל"אנטישמיות הבלתי פתירה" באירופה טמון בחזון הקמת מדינה יהודית ריבונית אותו שרטט לפרטי פרטים כולל שעות העבודה במדינה העתידה לקום. הוא האמין כי אם תתארגן תנועה יהודית בינלאומית, מדינה כזו תוכל לקום על בסיס הסכמות מדיניות עם המעצמות. הרצל אשר דבק בחזונו וסירב להיכנע לנרטיב המקובל כתב: "אין בן אנוש עשיר או בעל עצמה היכול להעתיק עם שלם ממקום למקום. רק רעיון יכול לעשות זאת. לרעיון המדינה ודאי יש עצמה כזאת, היהודים חלמו חלום זה משך הגלות הארוכה. הסיסמא עתיקת היומין שלנו היא 'לשנה הבאה בירושלים'. עכשיו עלינו להראות שחלום רחוק זה יתורגם לרעיון בהיר ומזהיר" (מדינת היהודים). את טיוטת הספר הראשונית כתב הרצל ביוני 1895 בתוך חמשה ימים, שממנה יתפתח ספרו "מדינת היהודים". כדבריו: ”כתבתי אגב הליכה, עמידה, שכיבה. כתבתי ברחוב אצל השולחן, בלילה, אם הבהילני הרעיון משנתי”. לימים כתב הרצל: "כאשר גמרתי לכתוב את ספרי, נתתי את הכתב-יד לאחד מידידי היותר טובים מכבר הימים, למען יקרא בו. ובשעה אשר קרא בו, התחיל פתאום לבכות. התרגשותו הייתה מובנה לי, הלא גם ידידי זה היה יהודי; הלא גם אני בכיתי לפעמים בעת כותבי את דברי בספר. אבל לתמהוני הגדול נתן ידידי טעם אחר לדמעותיו. הוא חשב, כי יצאתי מדעתי…".
עובדה פחות ידועה היא, שאת חזונו פרסם הרצל לציבור עוד לפני פרסום הספר "מדינת היהודים" ברצף מאמרים שהופיעו בזה אחר זה בגיליונות עיתון "הצפירה". המאמרים פורסמו במשך כשבועיים בין 12 בינואר ל 28 בינואר 1896 (גיליונות 11-24) זמן קצר לפני שראה אור הספר בדפוס (במקביל לפרסום קטעים מכתב היד בג'ואיש כרוניקל" בלונדון ב 17 בינואר). "הצפירה" – בעריכת נחום סוקולוב, היה אחד העיתונים העבריים החשובים שיצאו לאור בתחום המושב החל מהמחצית השנייה של המאה ה־19. יש הסבורים כי נחום סוקולוב הוא שתרגם את הקטעים מ"מדינת היהודים" לעברית. בגיליונות העיתון פורסמו הקטעים תחת הכותרת: "פתרון שאלת היהודים". בגיליון הראשון מקדים עורך העיתון כי למרות שהדעות חלוקות באשר לחזונו של הרצל, בחר העיתון להביא את הדברים כלשונם בשל חשיבותו של הרצל האיש: "הד"ר הירצל הוא סופר גדול ונודע למשגב בספרות העתים בוויען. הוא לא נמנה מעודו בין בעלי דמיון כי אם בין אנשי מעשה, ועטו הוא שתול בנוה בהנייע פֿרייע פרעססע דווינית, מקום שם יחשב בין ראשי המדברים בעניני מדינה וכלכלה", כתב. הרצל עצמו הקדים דברים לקטעים שפורסמו בעיתון בכתבו: "נדרשתי לבקשת האנשים המשחרים את פני, המבקשים אותי לגלות את דעתי במה"ע [במכתב העת] הזה באמרים מעטים. והנה אנסה לעשות זאת, אף כי יוכל היות, כי קוראים מעטים יורו פנים בדברי שלא כהלכה יען כי לא אוכל לבאר במאמר קצר את כל רעיונותי עד תכלית… ידעתי את דרכנו ואת מנהגנו מאז ללעוג איש על דבר רעהו… על כן אני פונה בדברי הראשונים אל היהודים החפשים והחזקים בדעתם. יהיו נא המה הראשונים להקשיב לדברי…אנחנו היהודים חלמנו את החלום הזה במשך כל הלילה הארוך, ליל דורות הבינים. עתה עלה השחר, ועלינו אך לגרש את השינה מעל עינינו ולהפוך את החלום הזה למעשה נכון…אף כי לא נביא ולא בעל דמיון אנכי, הנני מודה בפה מלא, כי הנני מקוה, ולבי כמעט נכון ובטוח, כי עם ישראל עתיד לשוב לבצרון ולהיות לעם בארצו ובמדינתו…".
בפתח הדברים בגיליון ה"הצפירה" מיום 14 בינואר 1896 התייחס הרצל לקולות המתנגדים שתקפו אותו באופן אישי ולא התייחסו לרעיון עצמו: "לא נקל הדבר לתת בינה בלב הנבערים מדעה, ואת העבודה הזאת לא אעמיס על נפשי, ואך שכם אחד אשא עם כל העובדים והפועלים בענין הזה. הענין הזה איננו נוגע לנפשי, ולא אחפץ כי יקרא שמי עליו. הענין הזה הנהו ענין לאומי, ועל הצבור כלו לעסוק בו. מי יודע אם אנחנו החיים כיום הזה נזכה לראות בצאת הרעיון לפעולות, אך רב לנו רב אם נחל לעשות את ראשית הדבר, והיה זה שכרנו, בראותנו תקופה חדשה כשחר נכון מוצאה. אנחנו נטע ונשתול בעד הדור הבא אחרינו, כמעשה אבותינו אשר שמרו מסרת אבות ונחלת הורים בעדנו אנו. הן חיינו הם אך טבעת אחת בשלשלת דברי ימי העם כלו". בהמשך, הוא שולל את רעיון ההתבוללות כניסיון לפתור את בעיית האנטישמיות, ומשרטט באופן פרטני את הדרך בה יצאו היהודים בצורה מסודרת לארצם הנחספת.
כפי שידע הרצל ואף התייחס לתופעה במאמרים אלו, מיד עם פרסומו חולל הספר סערה רבתי. מרבית אנשי הציבור, יהודים ולא יהודים, ראו בו דבר הבל, ורבים ביקרוהו קשות: "שום אדם בווינה", טען הסופר שטפן צווייג, "לא הושם ללעג כהרצל". למרות קולות הרקע פרסום הספר הביא לתוצאות מעשיות מהירות בדמות יסוד הקונגרס הציוני העולמי הראשון כשנה לאחר שראה אור, והרצל הפך מסופר-עיתונאי פרטי למנהיג התנועה העולמית המשפיעה ביותר בהיסטוריה היהודית של המאה, כאשר את הגרעין הראשוני למה שעתיד להתגשם בדמות המדינה העברית, בחר הרצל לפרסם דוקא בעיתון העברי "הצפירה". ראה גם כאן.
