על המחברת הנדירה
לא בכל יום מגיע לבית המכירות דיינסטי פריט היסטורי חשוב כל כך. לאחרונה קיבלנו מחברת ציורים של הילדה היהודייה רנטה קרוכמל הי"ד אחת מילדות בית היתומים איזיו שבצרפת אשר נספתה באושוויץ. קשה לתאר את ההתרגשות שאחזה בעובדי בית המכירות כשדיפדפנו בדפי המחברת אל מול ציוריה החינניים של קרוכמל. מדובר במחברת בת ארבעה עמודים בהם ציורים שציירה הילדה רנטה קרוכמל – בחלק מהציורים איירה רנטה טלאי צהוב בבגדי הדמויות המצוירות – המחברת אוירה לאחר הכיבוש הנאצי בצרפת, כך זיהתה רנטה את היהודים שחיו סביבה ואת הרושם הזה של ילדה כבת 7 הביאה לידי ביטוי בציוריה. בעמוד השער של המחברת מופיע שמה של קרוכמל, שם בית היתומים Enfants D'izieu ואיורים של דגל צרפת. שריד מרגש ונדיר מתקופת השואה מעשה ידיה של ילדה יהודיה מבית היתומים איזיו בעיצומה של מלחמת העולם זמן קצר לפני שנספתה באושוויץ.
הילדה היהודייה רנטה קרוכמל הי"ד
רנטה קרוכמל היא אחת מארבעים וארבעה הילדים היהודים המופיעים ברשימת "ילדי איזיו", רובם פליטים ממדינות שונות, שגורשו ב-6 באפריל 1944 על ידי הצרפתים והגסטפו מבית הילדים באיזיו שבמזרח צרפת, במחוז אן, לאושוויץ ולטאלין ונספו במחנות המוות. (שמה של רנטה קרוכמל אף מופיע בשלט הזיכרון הרשמי בבית היתומים כיום). על פי המידע המופיע במוזאון יד ושם בבית היתומים שהו רנטה בת השמונה ואחותה ליאן בת השש, הן גורשו באפריל 1944 מבית הילדים אל מותן. בשנת 1938 ברחו יעקב ואמלי קרוכמל-קולבושובר מאוסטריה עם שלושת ילדיהם, זיגפריד (יליד 1931), רנטה (ילידת 1935) וליאן (ילידת 1937), והגיעו לבלגיה. ליעקב האב היו אח ואחות בארצות הברית, אך כל ניסיונותיו להשיג אשרת כניסה לארצות הברית לו ולמשפחתו עלו בתוהו. משפחת קרוכמל נעצרה ונכלאה במחנה הריכוז ריבסאלט (Rivesaltes). זיגפריד נספה בריבסאלט. הוריו הועברו לדרנסי וגורשו בספטמבר 1942 לאושוויץ, שם נרצחו. לא ידוע מתי וכיצד הגיעו רנטה וליאן לבית הילדים באיזיו, אך הן נתפסו בפשיטה על בית הילדים, גורשו יחד עם כל ילדי בית הילדים למחנות ההשמדה במזרח אירופה ונרצחו. במוזאון יד ושם אף מופיע תצלום של רנטה קרוכמל.
ילדי איזיו וגורלם המר
בתקופת מלחמת העולם השנייה, לאחר כניעת צרפת לגרמניה ביוני 1940 ובפרט לאחר המצוד על יהודי פריז בקיץ 1942, הגיעו עשרות ילדים יהודים ילידי צרפת, בלגיה, אוסטריה, אלג'יריה, רומניה, רוסיה, גרמניה ופולין, לבית הילדים באיזיו. בית הילדים היה בפיקוח האוז"ה. הילדים הובאו על ידי מחתרות צרפתיות ויהודיות-צרפתיות, שביקשו להצילם מפני גירוש למחנות ההשמדה במזרח אירופה. בבית הילדים טופלו הילדים על ידי מטפלים יהודים ונוצריים כאחד, אשר הגנו עליהם ממוראות התקופה. בבית היתומים נערך סדר יום קבוע אשר כלל טיולים, פעילות באוויר הצח ולימודים. למעלה ממאה ילדים שהו בבית הילדים באיזיו מהקמתו במאי 1943 ועד פשיטת הגרמנים באפריל 1944. חלקם שהו במקום רק מספר שבועות או חודשים. מנובמבר 1942, עת פלשה גרמניה לתחומי משטר וישי וסיפחה אזור זה לגרמניה, ועד ספטמבר 1943, היה אזור איזיו – שבדרום-מזרח צרפת – בידי האיטלקים, בעלי בריתם של הגרמנים. האיטלקים לא פעלו בנחרצות לגירוש יהודים באותה מידה שבה פעלו הגרמנים, ולכן נחשב אזור זה בטוח יחסית עבור יהודים מסתתרים וכן חברי תנועת ההתנגדות הצרפתית. בספטמבר 1943, עם פלישת בעלות הברית לאיטליה ונפילת דרום איטליה בידי בעלות הברית, כבשו הגרמנים גם את אזור דרום-מערב צרפת והסכנה לשלומם של היהודים המוסתרים באזור זה גברה.
ב-6 באפריל 1944 פשטו על בית הילדים בהפתעה אנשי גסטפו ושוטרים צרפתיים בפיקודו של קלאוס ברבי. באותה עת היו בבית הילדים 44 ילדים – רנטה קרוכמל היתה ביניהם. הגרמנים העלו את 44 הילדים ואת שבעה אנשי הצוות על משאיות וגירשו אותם לכלא מונטלוק בליון. משם גורשו הילדים ואנשי הצוות למחנה הריכוז דראנסי ומשם גורשו במספר טרנספורטים, באפריל, מאי ויוני 1944, לאושוויץ ולטאלין, שם נרצחו בתאי גז ובירי. מנהל בית הילדים, היהודי מירון זלטין, בעלה של סבין זלאטין, גורש בטרנספורט 73 שיצא מצרפת לטאלין ב-15 במאי 1944 ונרצח. אשתו סבין, שהייתה בין עובדי בית הילדים, לא הייתה באותה עת בבית הילדים וכך ניצלה. מבין המגורשים ניצלה רק המטפלת לאה פלדבלום. סבין זלטין הקדישה את חייה להנצחת סיפורם של ילדי בית הילדים באיזיו. בעדותה במשפטו של פושע המלחמה הנאצי קלאוס ברבי – מפקד הגסטפו בליון, אשר התקיים בשנת 1987, העלתה לאה פלדבלום את סיפור בית הילדים וגירוש הילדים. באותה שנה הוקם, בבניין בו פעל בית הילדים, מוזיאון המנציח את סיפורם של הילדים ואת סיפור הגירוש. ב-6 באפריל 2015, במלאת 71 שנה לגירוש, חנך נשיא צרפת פרנסואה הולנד את מוזיאון בית הילדים המחודש, לאחר שזה נסגר למספר חודשים לשם שיפוצים.
על רנטה קרוכמל ובית היתומים אזיו ראה גם כאן.