מכירה פומבית 02

עיטור זהב [חתום 833] שניתן במתנה לזאב ז'בוטינסקי לרגל יובל החמישים שנה להולדתו מאת קן בית"ר בורשה - בר"ק [ברית הקנאים], תרצ"א [1931]. עיטור העשוי מארבע לוחיות זהב על גבי שתי פיסות בד בגוונים שונים של ירוק וכחול. בחזית לוחיות הזהב מופיעות הכתובות: 'קנאים', 'ZELOTIA', 'ורשה', ולוחית עם סמל התנועה. בגבן מופיעות הכתובות: 'ליובל החמישים', 'של מר ז. שאבוטינסקי פולוסטר הכבוד שלנו' , 'תרצ"א'. ארבע פיסות הזהב חתומות '833'. בראש העיטור שרשרת זעירה לתליה. תנועת ברית הקנאים נוסדה בראשית שנות ה 30, על בסיס עקרונות תנועת בית"ר והוותה למעשה את הקן הביתר"י הלוחמני ביותר בתנועה. התנועה קמה כראקציה למגמות פשרניות בתנועת בית"ר הגדולה שהעדיפו את קידום הפרט על פני קידום רעיון המדינה היהודית. בקונגרס הציוני ה-17 שהתקיים בבאזל ביולי 1931, תבעו הרוויזיוניסטים מהקונגרס כי ינסח באופן מפורש את "המטרה הסופית" של הציונות: הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. אולם סיעת הפועלים הציעה שלא להעלות כלל להצבעה את נוסחתו זו של ז'בוטינסקי והיא זכתה ברוב של 121 נגד 57 קולות. בתגובה לכך, קם ז'בוטינסקי מכסאו וקרא "זה לא קונגרס ציוני!". באקט הפגנתי קרע את כרטיס הציר שלו ועזב את האולם, ואחריו עזבו גם כל צירי מפלגתו. בשנים 1931–1932 הוביל ז'בוטינסקי בברית הציונים הרוויזיוניסטים את הקו שלפיו על הסיעה לנקוט באופן עצמאי תוך הכרזה כי מטרתה הסופית של הציונות היא הקמת מדינה עברית. על רקע הדברים הללו קמה תת הקבוצה בר"ק - ברית הקנאים. מטרתו המוצהרת והבלעדית של הקן היתה להקים דור צעירים לוחמים עבור בנין המדינה העברית אשר שמו להם למטרה עליונה את בנין המולדת על פני צרכי המעמד והפרט. התנועה שמה לה למטרה ליצור: 'גרעין מוצק של נוער עברי למופת. נלהב ונועז. מוסר נפשו על עם וחרות. בשר מבשרם ורוח מרוחם של הקנאים הקדמונים' (מתוך עקרונות התנועה). עיקרי תכניתה של התנועה היו: יצירת מדינה עברית על שתי גדות הירדן, וגדול הנוער העברי ברוח לאומי חלוצי קנאי על יסודות התחיה המשולשת של העם, הארץ, והשפה העברית. 'שיר הבריונים' אשר היה להמנון התנועה הושר בכל כינוסיה ['קמנו שבנו הבריונים! לגאול באנו ארצנו העתיקה... בדם ואש נפלה יהודה ובדם ואש יהודה תקום']. התנועה חולקה לקבוצות גיל שונות - דרג א' לגילאי 12-14, דרג ב' לגילאי 14-16, והדרג הגבוה לגילאי 16-18. היו בה שלש דרגות חינוך: צופים, חלוצים, מגינים שבראש כל אחת מהן עמד 'ראש הפלוגה' ובראש כל 5 פלוגות עמד 'ראש הגדוד'. התלבושת היתה חולצה בצבע רמון עם עניבה כחולה, מצנפת עם רצועה שחורה ותו של מנורה דולקת. לאחר התרחבותה קיימה התנועה סניפים במספר מדינות ביניהן, אוסטריה, בלגיה, ברזיל, גלציה המזרחית, פולין, ליטא, צרפת, רומניה, וארץ ישראל. היא הוציאה ירחון בעברית וביידיש בדפוס ורשה, קיימה כינוסים עולמיים בהנהלת 'המפקדה העליונה' של התנועה, והפעילה פעילות תרבותית יומיומית עניפה אשר כללה הרצאות, למוד הלשון העברית וההיסטוריה העברית, נשפים לאומיים תרבותייים, טיולים, ועוד. בשנות השואה הופסקה פעילותה בשל רדיפות הנאצים והמעט ששרדו עלו לארץ ישראל ויסדו את הקבוץ הברקאי בבאר יעקב. עוד אודות התנועה, ראה חומר מצורף. עיטור הזהב שלפנינו ניתן לז'בוטינסקי בימי הערש של הקינים הראשונים של התנועה עת מנתה כמה עשרות חברים בלבד, ומכאן חשיבותו מלבד היותו פריט היסטורי ראשון במעלה. גודל: 2x10 ס"מ. פריט נדיר, במצב טוב מאד.

מכתב היסטורי מרטיט בכתב ידו של יהודה נאור לרעייתו חברת האצ"ל ולימים חברת הכנסת אסתר רזיאל- נאור עת שהיה עצור במחנה בגילגיל [אפריקה] עם השמע הבשורה על הקמת מדינת ישראל, ח' באייר תש"ח [1948]. בכותרתו של המכתב ההיסטורי בחר נאור לכתוב: 'מחנה אזרחי מדינת ישראל בגלות ובמעצר גילגיל -קניה, ח' באייר תש"ח'. '... מדינת ישראל קמה. התגשם החזון אשר חזה הרצל ובדרכים אשר ראש בית"ר ודוד שלנו (הכוונה היא לדוד רזיאל מפקד האצ"ל גיסו של הכותב שנהרג בעיראק בשליחות צבאית מטעם בריטניה), למדו והגשימו כל עוד חיו 'בדם ואש יהודה נפלה - ובדם ואש יהודה קמה'... רבים ועצומים הם רגשותי והרגשותי ואין בכחי במכתב שאין בכלל בטחון שיגיע לידיך היקרות להביע אותם... במשך כל היום על יד מכשיר הרדיו... מצליח לקלוט את שדורי ההגנה... ואת רדיו של 'הארגון' שלשום שמענו את שדורו של מפקד 'הארגון' מנחם בגין. אין לתאר במלים מה שנעשה לאחר שהקרינית הודיעה שעכשיו ישא את דברו המפקד בעצמו. אמנם הקליטה היתה קשה ועל כן ממש אחד שכב על גבי השני לא להחסיר חס וחלילה מלה אחת. דמעות עמדו בעיני כל הבחורים מרוב התרגשות לשמע קולו הברור והחזק והאיתן. דבריו לאם העבריה השפיע עלי במיוחד, מה גדול האיש הזה ועד כמה מבין הוא ללב האדם ונשמתו...' יהודה ממשיך ומתאר את שינוי הסטטוס של יושבי המחנה מעצורים חסרי זכויות לאנשים חופשיים אזרחי מדינה עצמאית: 'במחנה חסל סדר לימודים, הכל מוכנים לדרך ומחכים ומצפים לתאריך הגואל. היחסים עם האדמיניסטרציה כרגע אינם סדירים ביותר. וזה מכוון שאנו עכשיו אזרחים של מדינת ישראל החפשית, ואין להם רשות חוקית להחזיקנו סגורים עכשיו. ועל כן הורדנו תכף את הסריגים והבריחים מהחלונות ומסרנו אותם להם...' כמו"כ מוסיף באשר לצפוי בענין הגעתם ארצה: התקיימה גם פגישה בין הנהלת המחנה ובין המיניסטר של חוק ומשפט ממשלת בריטניה... לאחר השיחה מסר המיניסטר בכתב שלכל המאוחר נעזוב את קניה ב 15 ליוני... יתכן שהתאריך הזה הוא בגלל זה שמצרים הכריזה מלחמה וקשה יהיה לעבור את התעלה ועל כן כנראה נטוס באוירונים...'. נאור מסכם: 'כולנו מחכים לידיעות טובות מהארץ ומאמינים בכח של הנוער העברי אשר אין כמותו בתבל כולו'. ומסיים בתיאור רגשי עמוק של געגועיו לרעייתו (אותה הוא מכנה במכתב 'בתי'): 'כמעט 4 וחצי שנה אני חולם עליך ועל יום הפגישה שלנו בו נתחיל שנית ברקמת מסכת חלום חיינו...'. יהודה נאור בעלה של חברת מפקדת האצ"ל ולימים חברת הכנסת אסתר רזיאל נאור נתפס על ידי המשטרה הבריטית ב 4 במרץ 1944 כאשר בחיפוש שערכה בביתם נמצא משדר רדיו האסור בשימוש. לאחר חודשיים של חקירות הובאה אסתר נאור לבית הסוהר לנשים בבית לחם כשהיא בהריון, ואלו בעלה, יהודה, נלקח לבית הסוהר בעכו ומשם הוגלה למחנה גילגיל שבאפריקה שם שהה 4 וחצי שנים עד להקמת מדינת ישראל. [2] דף. הכל בכתב ידו. סימני קיפול. מצב טוב מאד.

* מכתב שנשלח ממחנה המעצר בקניה לארץ ישראל לקראת השנה החדשה ט' אלול תש"ז 21/8/1947. נשלח מעצור בשם יקי אל הוריו וקרובי משפחתו אשר בארץ. לאחר שמעדכן אודות מכתבים שהגיעו אליו וכן חבילות עיתונים מספר הכותב על הנעשה במחנה: 'במחנה הכל הולך כמקודם פרט לכך שהוחזרו הנה שלשה מחמשת הבורחים שברחו בזמנם מאריטריאה. הם נתפסו בבירת חבש והוסגרו בניגוד לכל חוק. למעשה באותה ארץ החוק הוא הכסף ומי שמשלם יותר עמו החוק, וקשה היה להם להתחרות עם האיפריה הבריטית בתשלום שוחד לפקידים השחורים השונים... הנני מצרף כמה גלויות לשנה טובה אנא מסרו ברכות שנה טובה לכל קרובינו ומכרינו...' [1] דף, 20x13 ס"מ. מצב טוב. * כרטיס שנה טובה 'שנת שחרור וגאולה' עם איור מפת אפריקה וארץ ישראל ונקודת ציון של קניה, מגדלי השמירה, והכיתוב: 'מחנה הגולים העברים קניה'. 9x6 ס"מ. מצב טוב מאד. מצורפת המעטפה המקורית בה נשלח המכתב וכרטיס ה'שנה טובה'. החל משנת 1944 גורשו למחנות מעצר באפריקה גולי אצ"ל ולח"י ב - 12 שילוחים. ההחלטה לגרש את אנשי המחתרות לאפריקה התקבלה בידי הבריטים לאור הקצנת פעילותן של המחתרות והמלצתו של המזכיר הראשי של ממשלת המנדט, ממלא מקום הנציב העליון, סר ג'ון שאו. הבריטים סברו כי הגרוש לאפריקה הינו בעל אלמנט הרתעתי חזק, ויאפשר לכוחות היהודים המתונים לקדם פתרון של פשרה. מחנות המעצר בהם הוחזקו היו סמבל שליד אסמרה בירת אריתריאה, קרתגו שבמדבר סודן וגילגיל שבקניה. בסה"כ גורשו 439 איש. תנאי המעצר היו זהים לתנאים שבמחנה לטרון, כאשר הריחוק מהמשפחות היווה את העינוי הגדול ביותר לעצורים. כמו"כ סבלו העצורים במחסור בבגדים, מברשות שינים, וספרי קריאה. במחנה גילגיל שבקניה בו הוחזקו העצורים ממרץ 1947 התנאים היו קשים יחסית. המקום ששימש בעבר בית סוהר צבאי הכיל תאים חשוכים ומחניקים, שורצי יתושים ועמוסים בזרימת ביוב. פעולת מרי של העצירים, שבה הרסו את הכתלים כדי לכסות את תעלות הביוב באבניהם, שכנעה לבסוף את מפקד המחנה לשפר באופן ממשי את התנאים במחנה.
בעידוד הבריטים הייתה במחנות פעילות חינוכית ענפה, התקיים חוג לשון בראשותו של העציר עוזי אורנן, ואישים כמאיר שמגר וכשמואל תמיר רכשו בהם השכלה משפטית באמצעות התכתבות עם אוניברסיטאות בריטיות ובחינות במתכונת "אוניברסיטה פתוחה". הגולים הושבו ארצה חודשים ספורים לאחר קום מדינת ישראל.

מכתב בכתב ידו של איש האצ"ל יצחק סלוניקיו אשר נעצר במרץ 1947 ונכלא במחנה המעצר בלטרון אל רעייתו אשת האצ"ל לוטי סלונקיו בעת שהותה במחנה העצורות בית לחם. חלקו הראשון של המכתב כתוב בשפה הבולגרית והמשכו בעברית. את מכתבו פותח סלונקיו: 'זמן רב לא התכתבנו בעברית ולזאת אשמים שנינו...'. הוא מספר כיצד הספר 'מונטה קרסטו' גורם לו למצוא ענין בחיי האסיר, ביאושו ובתקוותו'. ומתאר על תחשותיו במאסר. בשולי המכתב הוסיף שלש שורות אשר יועדו למורתה לעברית של רעייתו: 'שלום רב לך מורת אשתי' ומוסיף: אני תקוה גם שממשיכה את במתן שעורים לאשתי כי מחנה מעצר, לפי הנראה, הוא ההזדמנות הראשונה והיחידה לאשתי ללמוד את השפה...'. מצורפת המעטפה המקורית בה נשלח המכתב. [1] דף כתוב משני צידיו: 24x22 ס"מ. סימני קיפול. מצב טוב מאד.

נפעמתי באופן מיוחד מסיפורו של עמנואל הרוסי... כי מלאכת התעצמותי וגאולתי טרם הושלמה...ומכל אחד מאתנו זקן וצעיר, יידרש עוד מאמץ גדול וממושך לבצר עצמאותנו...' - שני מכתבים חשובים בכתב ידו וחתימתו דוד בן גוריון [חתום על כל מכתב כשלעצמו]. אוקטובר 1966. "ליעקב גוטהרץ שלום וברכה. הסופר הידוע עמנואל הרוסי כתב לי שבעלותך לתורה ביום כפור האחרון ולאחר שסיימת ברכתך הוספת 'כנגד תרומה מכובדת' ברכת מי שברך לי, ליום הולדתי השמונים. קיבלתי בימים אלה ברכות לאלפים מכל קצוי ישראל והתפוצה, ואל אומר שברכות אלה היו קלות בעיני, שמחתי על כל ברכה וברכה - אבל נפעמתי באופן מיוחד מסיפורו של עמנואל הרוסי, ואני שולח לך הוקרתי העמוקה וברכתי הנאמנה שתרווה נחת מילדך ומנכדיך ותצלחם לגדלם לתורה ולמעשים טובים , כי מלאכת התעצמותי וגאולתי טרם הושלמה והמלאכה עוד רבה לפנינו , ומכל אחד מאתנו, זקן וצעיר, יידרש עוד מאמץ גדול וממושך לבצר עצמאותנו ולהשלים קיבוץ הגלויות ולעשות את ישראל בארץ ראוי לנבואה שהתנבא ישעיהו בן אמוץ 'ואתנך לברית עם ולאור גויים' בברכה ובהוקרה ד. בן גוריון. שכונת נוף ים". שני מכתבים יוצאי דופן החושפים נדבכים לא ידועים באישיותו של בן גוריון. המכתבים, בעלי ענין אחד [מכתבי 'המשך'] מוענו לסופר והפעיל הציוני איש ה'הגנה' - עמנואל הרוסי [1903-1979]. במכתב האחד מקדים בן גוריון כי הוא מצרף העתקה של מכתב ששלח ליעקב גוטהרץ בשמעו את הסיפור כי זה האחרון ניאות לקיים בעבורו ברכת 'מי שברך' לרגל יום הולדתו ה-80 של בן גוריון, בעלותו לתורה בעצם יום כיפור כנגד תרומה מכובדת, ומוסיף וכותב כי הוא אסיר תודה במיוחד לעמנואל הרוסי על טרחו לספר לו על 'מעשהו היקר במאוד מאד' של גוטהרץ. במכתבו השני שהוא למעשה העתקה של המכתב ששלח לגוטהרץ מביע בן גוריון את דברי ההתפעלות והכרת תודתו ליעקב גוטהרץ על מעשהו זה, ומוסיף לברכו כי יצליח לגדל ילדיו ונכדיו לתורה ולמעשים טובים, ומוסיף מלות חזון הפותחות בלשון יחיד: ' מלאכת התעצמותי וגאולתי טרם הושלמה' ו מסיים בדברים לאור נבואת ישעיהו בן אמוץ באשר לביצור עצמאות ישראל והשלמת קיבוץ הגלויות. יום הולדתו ה-80 של בן גוריון היה אירוע רב חשיבות בציבוריות הישראלית, פרט לברכות שקיבל מכל קצוות הקשת הישראלית, היו גם רבים שטרחו ובאו לבקרו ולאחל לו את ברכת 'מזל טוב' בביתו. במיוחד התפרסם התצלום בו הגיע הרמטכ"ל דאז יצחק רבין לביתו בשדה בוקר לברכו לרגל המאורע. [2] דף. שניהם בכתב ידו וחתימתו של בן גוריון. מצורפת המעטפה המקורית בה נשלחו המכתבים למר עמנואל הרוסי. מצב טוב מאד.

*מכתב בכתב ידו וחתימתו של נשיאה השלישי של מדינת ישראל זלמן שזר [שנות ה-30 בקירוב]. המכתב מוען למר מינסקי. במכתבו כותב שזר אודות ביקור של בן גוריון בפולין לזמן קצר, וכי 'צרות פולין ידועות לנו פה ... בן גוריון ידבר עם רייס על תכניותיו, ומוסיף: 'מה רבה העזובה בכל אירופה. על פי תכנית עבודתנו עוד נבלה עד נובמבר באירופה המערבית. עיקר עבודתנו - פגישות ושיחות עם אישיים. מחוץ לחוגי הציונים נשמעים דברים יותר מאשר בפנים. אבל אם יעלה הדבר לאחד את האישים לאיזה חוג פעיל ולו בצורת הליגה המתכוננת בגרמניה ובצרפת טרם ברור לי...' בסוף המכתב הוא מוסיף 'ברל יוצא לאמריקה'. ועוד עניינים. [4] דף. 21x10 ס"מ. כתמים. מצב טוב. * מכתב בכתב ידו וחתימתו של ראש ממשלתה השני של מדינת ישראל, משה שרת (חתום בראשי תיבות: מ. ש.), 19/10/1964 [כשנה לפני פטירתו]. במכתבו כותב שרת אודות החיבור 'הריב' של לרמונטוב אשר היה מונח באמתחתו 45 שנה וכעת כדאי לפרסמו 'כדי לזכות תמורתו בקטע הכביר משירו של טיוטצב'. [1] דף נייר מכתבים רשמי. 25x18 ס"מ. סימני קיפול, מצב טוב.

מכתב בחתימת הנשיא האמריקאי ריצ'רד ניקסון 2 באוקטובר 1959. במכתבו מודה ניקסון למר קנדלס על הסיוע, הזמן, והנדיבות שהגיש לו מאחורי הקלעים במסיבת העיתונאים שהתקיימה בשדה התעופה שב Schine. ומברכו גם בשם רעייתו. באירועים ציבוריים היה ניקסון רב אמן בהתמודדות עם קהלים שונים, גם כאלה אשר היו עויינים לו, כשנה קודם לכן יצאו ניקסון ורעייתו לסיור של רצון טוב באמריקה הדרומית. המסע היה שגרתי עד שניקסון ומלוויו הגיעו ללימה, בירת פרו, שם הוא נפגש עם סטודנטים מפגינים. ניקסון ניגש לקמפוס, יצא ממכוניתו כדי להתעמת עם הסטודנטים, ונשאר שם עד שנאלץ לחזור למכונית לאחר מטח של חפצים שהושלכו לעברו. בבית המלון בו השתכן, ניצב ניקסון בפני אספסוף נוסף, ואחד מהמפגינים אף ירק עליו. בקראקס, בירת ונצואלה, נקלעו ניקסון ואשתו למהומה עם מפגינים אנטי-אמריקאים והלימוזינה שלהם הותקפה על ידי אספסוף זועם. לדברי הביוגרף אמברוז, התנהגותו האמיצה של ניקסון "גרמה אפילו לאויביו המרים ביותר לרחוש לו כבוד". ריצ'רד מילהאוז ניקסון [1913-1994] נשיאהּ ה-37 של ארצות הברית, בין השנים 1969–1974. היה לנשיא האמריקאי הראשון והיחיד אשר התפטר מתפקידו בעקבות פרשת ווטרגייט. על שמו רשומים מספר הישגים בקנה מידה היסטורי: ניקסון היה הנשיא שסיים את מלחמת וייטנאם ב-1973 וגם את גיוס החובה לצבא ארצות הברית. ביקורו ברפובליקה העממית של סין, ב-1972 הוביל, בסופו של דבר, לכינון יחסים דיפלומטיים בין שתי המדינות, אחרי עשרות שנות נתק ואיבה. בהקשר הישראלי הורה על משלוח רכבת אווירית של ציוד צבאי ותחמושת לשם סיוע לישראל במלחמת יום הכיפורים והוציא את מצרים מחוג ההשפעה הסובייטי.
[1] דף נייר רשמי 23x18 ס"מ. מצורף גזיר המעטפה המקורי בו נשלח המכתב ובו חתימה נוספת של ניקסון. המכתב מוצמד למצע קשיח לשמירה.

מכתב חשוב בחתימת אלברט איינשטיין אל ד"ר זיגפריד להמן מייסד כפר הנוער בן שמן. פרינסטון 27/1/1952. אגרת אויר, גרמנית. לאחר שהוזמן איינשטיין להשתתף באירוע ציבורי בכפר הנוער בן שמן הוא מודיע לד"ר זיגפריד מנהל הכפר, כי אין בכוונתו להגיע, זאת בשל גדר אשר גדר לעצמו במשך השנים שלא להיענות להזמנות של השתתפות באירועים אפילו הם חשובים מאד, ע"מ לשמור על מה שמכנה איינשטיין 'קו הגנת הפרטיות שלי המוגדר היטב'. איינשטיין מוסיף ומתנצל כי אין הדבר נובע מאנוכיות או חלילה ממחלוקת, ומצפה מד"ר זיגפריד להבין את סירובו הנובע מהשקפת עולם מקיפה יותר. בשולי המכתב מוסיף איינשטיין מלות ברכה ואיחולי הצלחה בהמשך עבודה פורה. בראשית 1923 ביקר איינשטיין בארץ ישראל בפעם היחידה בחייו, ביקור שנועד לסייע לחיים ויצמן לקדם את הקמת האוניברסיטה העברית. בבית היחיד שעמד לרשות האוניברסיטה על הר הצופים, השמיע איינשטיין הרצאה על תורת היחסות. מאחר שלא ידע אז אנגלית, השמיע אותה בצרפתית. בפתח דבריו קרא כמה מילות נימוס בעברית שרשם לעצמו באותיות לטיניות. ככלל נמנע איינשטיין להשתתף באירועים ציבוריים אלא אם היה להם ערך לטווח ארוך שנים בעיניו. בהקשר זה אמר "אין אירוע פומבי אשר נותן לי יותר הנאה מן היוזמה להקים אוניברסיטה עברית בירושלים, לאור המסורת היהודית של לימוד והרחבת הדעת שנשמרה במשך דורות ובתנאים קשים." מאז לא שב עוד לארץ ישראל הגם שהוזמן פעמים מספר על ידי גורמים שונים. מקבל המכתב ד"ר זיגפריד להמן [1892-1958] מייסד כפר הנוער בן שמן היה ידיד קרוב של איינשטיין עוד מזמן שבתו בברלין. בעלותו ארצה בשנת 1926 ייסד את כפר הנוער. איינשטיין סייע לו רבות בגיוס כספים וניהל עמו חלופת מכתבים במשך השנים. בדרך כלל כאשר הבחין איינשטיין כי עובדת היותו מוזמן לאירועים שונים מטרתה לפאר את האירוע בשל פרסומו מבלי שתהיה לכך תועלת משמעותית ארוכת טווח נמנע מלהגיע בשל החשש לבזבז את שנותיו בהשתתפות באינספור אירועים. [1] דף, אגרת אוויר. מודפס, גרמנית, בשולי המכתב חתימת ידו של איינשטיין. מצב טוב מאד.

מסמך היסטורי חשוב - כתב מינוי בחתימת ידו של מלך בריטניה ג'ורג' השני בו הוא מסמיך את הארי ליין לקונסול ל"פרובינציה שלנו ניו יורק באמריקה". חצר סנט ג'יימס, 22.5.1733. 'Trusly and welbeloved we greet you well. we being well satisfied of the loyalty, integrity and ability of our trusly and welbeloved .. herry lane to be one of our council of our province of new york in the room of robert walters... the twenty second of may 1733 in the fith year of our reigns…' ג'ורג' השני [1683-1760] מלך בריטניה הגדולה ואירלנד בשנים 1727 -1760, המלך השני לבית הנובר. כיהן גם כנסיך הבוחר מהנובר ודוכס של דוכסות בראונשווייג-לינבורג בגרמניה. בשנת 1705 קיבל אזרחות בריטית, ושנה לאחר מכן זכה בתואר "אביר מסדר הבירית" מן המלכה אן. אשר היה למסדר האנגלי הבכיר ביותר ופטרונו הוא המלך עצמו. לאחר מכן הוכתר בתארים בריטיים רבים נוספים. כאשר קיבל אביו את כס המלוכה כמלך ג'ורג' הראשון הוכתר לדוכס מקורנוול, ומרות'סיי. בשנת 1714 הכתיר אותו אביו כנסיך מוויילס, תואר השמור ליורש העצר של בית המלוכה הבריטי. בעת הכתרתו לנסיך מוויילס היה ג'ורג' בן שלושים בלבד.
ג'ורג' השני קיבל את כס המלוכה עם מות אביו בשנת 1727. הוא זכור בתולדות בריטניה כשליט הבריטי האחרון אשר הוביל את אנשיו לקרב, בקרב דטינגן. הקרב נערך כנגד הצרפתים כחלק מסכסוך אירופי מסובך שכונה בשם "מלחמת הירושה האוסטרית". על אף שסוסו של ג'ורג' החל לנוס משדה הקרב, ירד מסוסו, ובחרב שלופה הוביל את אנשיו אל הניצחון בקרב, כנגד כוחות צרפתים עודפים. בקרב זה נלווה אליו בנו הצעיר, הנסיך ויליאם אוגוסטוס, דוכס קמברלנד, שהוכיח אף הוא כישורים צבאיים.
האירוע החשוב ביותר אשר נחקק בספרי ההיסטוריה באשר לתקופת שלטונו של ג'ורג' השני היה המרידה היעקוביטית ב-1745 שכמעט הובילה להדחתו מכס המלוכה לטובת הטוען לכתר מבית סטיוארט הנסיך צ'ארלס אדוארד סטיוארט המוכר גם בכינוי "הנסיך היפה צ'ארלי". מרידה יעקוביטית זו, שנתמכה על ידי סקוטים מן האזור ההררי, הגיעה לשיאה בקרב קלודן בו השמידו כוחות הנובר בהנהגת בנו של ג'ורג' - ויליאם אוגוסטוס, (דוכס קמברלנד) את כוחות המורדים ושמו קץ לתביעות בית סטיוארט לכתר האנגלי. היה זה הקרב האחרון בו לחמו כוחות יבשתיים באי הבריטי.

המלך ג'ורג' השני עמד בראשן של המושבות האמריקאיות באמצעות מושלים מלכותיים והקונסולים שלהם. בשנת 1732 הוא מינה את וויליאם קוסבי (1690-1736) המושל המלכותי בניו יורק שהמליץ בפניו על מועמדו של ליין לתפקיד הקונסול. עם הגעת כתב המינוי המלכותי ב 29.9.1733 מונה ליין לתפקיד.
הממונה לתפקיד הארי ליין (נפטר 1744) בנו של ראש עיריית לונדון, עבר לניו יורק בשנת 1710, ושמש בתפקיד קונסול בשנים 1733-1744. ראה גם (מסמכי מלוכה חתומים בהקשרים דומים): קטלוג sotheby's מכירת יודאיקה, 4 ביוני 1996, ניו יורק, פריט מס' 92. קטלוג sotheby's יודאיקה, 30 בנובמבר 2005, ניו יורק, פריט מס' 174. קטלוג sotheby's יודאיקה, 17 בדצמבר 2008, ניו יורק, פריט מס' 2.

[2] עמ', 30X38 ס"מ. שלש חותמות דואר עם סמל המלוכה הבריטי בגוף הנייר, שיירי חותמת שעווה. סימני קיפול. מעט כתמים. מצב טוב.

AMERICAN JEWESS social religious and literary subjects יצא לאור אחת לחודש בעריכת .Rosa Sonneschein co. שיקגו, מאי 1895, חוברת שנייה. המגזין 'היהודייה האמריקאית' אשר ראה אור בשיקגו ובניו יורק, הגדיר עצמו כ"מגזין היחיד בעולם המוקדש לאינטרסים של נשים יהודיות. זהו כתב העת הראשון בעולם מסוגו בשפה האנגלית אשר הופנה לנשים היהודיות במטרה לקדם את מעמדן כנשים, ונערך כולו בידי נשים יהודיות שלא היו קשורות לארגוניים כלשהם. המגזין שראה אור בין בין אפריל 1895 לאוגוסט 1899, ב 46 גיליונות בסה"כ, והגיע בשיאו לתפוצה בת 31,000 עותקים, נתן ביטוי ראשון מסוגו לנשים יהודיות שלא ראו את ההיבטים הדתיים, האמוניים, והלאומיים של זהותן כמתנגשות זו עם זו. הוא דן לראשונה בנושאים שעד אותה העת היו בבחינת 'טאבו' סביב האשה היהודיה, כגון חברות בבית הכנסת לנשים, רכיבה על אופניים לנשים בחוצות העיר, חלקה של האשה כפעילה בציונות האמריקאית, שוויון בשכר העבודה לנשים מול גברים, ביטול עזרת הנשים בבית הכנסת, ועוד. בגיליון הראשון של "היהודייה האמריקאית", כתבה העורכת רוזה סונשטיין את המשפט המהפכני כי,"לא מה שמתרחש, אבל מה שנכתב, הוא שעושה את ההיסטוריה". סונשטיין, בתו המשכילה של רב רפורמי, נתנה מקום ב'מאמרי המערכת' שכתבה דרך קבע לשאיפותיהן, תקוותיהן ופחדיהן של נשים יהודיות בסוף המאה ה -19 על ידי הבעת עמדות פמיניסטיות לראשונה בגלוי בכתב עת. היא הביעה דעותיה ללא מורא כמעט בכל נושא אפשרי הנוגע לקידום מעמדה של האשה היהודית. לפנינו הגליון השני שראה אור במאי 1895. עיצוב שער המעטפת שלו זהה לזה של הגיליון הראשון. לצד מאמרים בנושא SUCCESSFUL BUSINNESS WOMEN, או WOMAN'S PART IN THE DARMA OF LIFE לראשונה בהיסטוריה האמריקאית מופיעה פרסומת כביכול תמימה לסבון ניקוי. אלא שעתה המצולמת אוחזת בידה את הסבון כשהיא לבושה בטלית גדול. ראה קטלוג סוב'תביס מכירת יודאיקה, דצמבר 2014 פריט מס' 26. קרעים בשולי שער המעטפת, שער מעטפת מנותק. חסרה כריכה אחורית. שני דפים קרועים וחסרים. מצב טוב - בינוני.

הסכמת בעלי הועד בענין ישוב הארץ אור ליום ג' ד' מרחשון התרמ"ג [1883]'. מסמך מוקדם - דף בודד. 'לצורך השעה התאחדנו אנחנו כלנו הח"מ לחברה אשר שמה כתכליתה עוסקים בישוב הארץ, ואך מחפצנו בצניעות כי לא ברעש ה' והרבה קלקול השאון והפרסום עושה על כן לא אמרנו במכתבנו הגלוי כי היינו לחברה'. מסמך חשוב ולא ידוע ובו תשעה עקרונות של 'חברת ישוב ארץ ישראל' בדבר קניית קרקעות להרחבת ישובה של ארץ ישראל. על המסמך חתומים בדפוס האבות הגדולים של היישוב היהודי בארץ ישראל: רבי ישראל הלוי הורוויץ, רבי אריה לייב פרומקין, יואל משה סולומון (השניים ממייסדי פתח תקוה), רבי יחיאל מיכל פינס, ודוד מאיר גוטמאן. החברה שנוסדה למטרת הרחבת ישוב ארץ ישראל העמידה בראשה את רבי שמואל סלנט (סעיף ב') ותפקידי הניהול חולקו בין חבריה. מטרת החברה היתה לקנות אדמות שאינן מיושבות כפי שמופיע בסעיף ד': 'הן כל חפצינו שיהיה בידנו סך של תשע אלף רו"כ [רובל כסף] מזומנים... לקנות ולמכור ולחזור ולקנות בעד כל האנשים החפצים בזה...'. מופיעות תקנות בענין הגורלות, וכי יש לבוא במשא ומתן רק עם שומרי תורה:' וכן כי כל הזוכים בקרקעות שיקנו באמצעות החברה: 'מחויבים לקבל על עצמם לשמור מצות התלויות בארץ, ולהתנהג כעיקרי היהדות כשאר שלומי אמוני ישראל...'. [1] דף. 27x22 ס"מ. מצב טוב מאד.

פינקס רשומות של הקהילה היהודית ההונגרית הקטנה ב Hejocsaba - אשר שכנה בצפון מזרח הונגריה, 1913. הדפסת סטנסיל עם חתימות ראשי הקהילה. הונגרית. כבר במאה ה-17 היה יישוב יהודי בהיוגסבה. במהלך המאה ה-19 היישוב היהודי התרחב, והיהודים לקחו חלק מרכזי בהתפתחות הכלכלית של העיר. למעשה החלק היהודי של העיר נוהל כולו בידי חברא קדישא. בעקבות הפרעות, בעשורים הראשונים של המאה ה-20 חלה ירידה ניכרת במספר היהודים בעיר. כך למשל בשנת 1840 היו בה 1280 יהודים, ואילו ב- 1930 ירד מספרם ל 272 נפש בלבד. בשנות השואה חלק הקטן של היהודים שנשאר בה הוסתר בידי האוכלוסיה המקומית, והיתר נלקחו בידי הנאצים למחנה הריכוז במישקולץ בהונגריה הצפונית. לאחר המלחמה חזרו אל העיר כ 30 יהודים בלבד, וניסו לחדש את היישוב היהודי בעיר אך ללא הצלחה. לפנינו פינקס לא ידוע בהדפסת סטנסיל של ה'חברה קדישא' בעיר, הפינקס הוחתם ב 1913 על ידי רבני המקום, והוא כולל פרטים אודות חלוקות תפקידים בקהילה היהודית, סמכויות שונות המתחלקות בין הקהילה היהודית לאוכלוסיה המקומית, נתונים מספריים אודות הקהילה הקטנה, ועוד. לא נבדק ביסודיות. איננו מופיע בספריה הלאומית. [11] דף. מצב טוב.

HISTOIRE DES JUIF depuis jesus-christ jusqu'à present מחקר בנושא ההיסטוריה היהודית מימות בית שני עם השלמה לדברים שלא הובאו בכתבי יוספוס פלביוס, פריז 1705. הכרך העוסק בחכמת הקבלה, עם תרשימים ואיורים קבליים. חלק ששי [מתוך ששה חלקים].

מחקר אודות תולדותיה של הדת היהודית, האמונה היהודית, וההיסטוריה היהודית. לפנינו הכרך העוסק בין היתר ביסודות חכמת הקבלה עם דפים מקופלים בהם איורים ותרשימים קבליים. בעמ' 462 תחריט דמות דמיונית של סופת הטייפון.

96-642 עמ'. 17 ס"מ. כריכת עור מקורית עם כיתוב מוזהב בשדרה. נייר עבה. חיתוך דפים בצבע אדום. סימני עש בשדרה. גוף הספר במצב טוב מאד.

הגדה לא מסורתית, קיבוץ דגניה ב'. הדפסת סטנסיל אם איורים. הגדה קיבוצית מוקדמת. על פי דברי איש ארכיון דגניה ב' מר שלמה קופר בהתייחסו להגדה המצויה בארכיון הקיבוץ עליה כתוב בעיפרון את פרט השנה 1930: 'בראשית שנות ה-30 כבר ערכו בדגניה ב' סדר פסח, לפי עדות ותיקי המקום שנשארו עמנו, וייתכן שהחבר שרשם על ההגדה את התאריך '1930' התכוון שכך ערכו את הסדר. אבל את ההגדה הדפיסו מאוחר יותר. בשנים הראשונות ערכו הסדר כנראה לפי הגדה ערוכה וכתובה בכתב יד'. על פי עדות שנתקבלה מאחד מוותיקי עין חרוד, ב 1930 הועלתה גם שם על הכתב הגדה ראשונה, אך לא נמצא עותק ממנה. ההיסטוריון מוקי צור בסוקרו את התפתחות ההגדה הקיבוצית בדגניה ב' כותב : ' מכל מקום לא נהיה רחוקים מן האמת אם נשער שלפנינו ההגדה הראשונה בתנועה, שבה משתקפת כוונה חד משמעית להניח על שלחן הסדר נוסח המדבר אל ליבם של חברי הקיבוץ והולם את גישתם' ['אל ארץ חדשה אתה עובר ההגדה הקיבוצית של פסח ותולדותיה בעריכת צבי שוע, הוצאת שטים 2011 עמ' 95]. ההגדה שלפנינו זהה בצורתה ובתוכנה לאותה הגדה המדוברת הנמצאת בארכיוני דגניה ב' עליה נכתב בעפרון '1930'. הקטע הפותח את ההגדה הינו קטע מקורי אשר מופיע בהגדה זו בלבד ולא חזר והופיע בהגדות הקיבוציות שנדפסו במשך השנים שלאחר מכן: ' בליל זה, ליל התקדש החג, חג החרות והאביב, נתכנס כלנו על זקיננו וטפנו, על נערינו ועל ידידנו - כל המשפחה, כל העדה, כל הקבוצה.' כמו"כ נוסף בה הקטע: שבכל הלילות אין אנו הילדים אוכלים איתכם מסובין, הלילה הזה כולנו מסובין'. יתר הקטעים המקוריים כבר חזרו והופיעו בהגדות שנדפסו לאחר מכן: 'זכור את היום הזה...דומם שיטה תיבה קטנה...נברך על הגפן... ועל פדות נפשנו...הנני מוכן ומזומן לקיים מצוות כוס ראשונה של ארבע כוסות... הא לחמא עניא... יתי ויפסח...קומו תועי מדבר... עם שומר במשך אלפי שנים...' ועוד. עדות נוספת לראשוניותה של ההגדה, ניתן להבחין במספר מקומות תיקוני עריכה שהודפסו בכתב יד בפינות התיבות או בחלקן העליון, ללא שטרח המו"ל להכניסם באותו פורמט מרובע של אותיות ההגדה המקוריות. כך למשל בעמ' ח': 'שתאמר יציאת מצרים' המילה 'מצרים' מופיעה באותיות כתב יד קטנות מעל המלה 'יציאת'. כמו"כ בהמשך לקראת סוף הקטע הפותח במלים 'עם שומר במשך אלפי שנים' נוספה שורה בכתב יד (שהודפס): 'האמנתי כי אדבר אני עניתי מאד וכו'. בהגדות המאוחרות יותר התיקונים כבר מופיעים כחלק מגוף הטקסט. בהגדה משובצים קטעים לא מעטים מן ההגדה המסורתית כיוון שחברי דגניה הראשונים בעת העליה השניה לפחות בחלקם היו עדיין שומרי מסורת בצורה כזאת או אחרת. על פי מאמרו של צור שם, אם אכן נכון הזיהוי כי הגדת דגניה ב' שלפנינו היא ההגדה הראשונה בתנועה הקיבוצית, הרי זו ההגדה הראשונה בה נשמעו פסוקי שיר השירים בליל פסח הקיבוצי. דגניה ב' נוסדה ב 1920 במקום סמוך לדגניה א' בעמק הירדן. היא הוקמה על ידי עולים מהעלייה השלישית וכמה מחברי דגניה א' שבסופו של דבר פרשו והצטרפו למסלול נהלל. לדגניה ב' הגיעה קבוצת צעירים מן העלייה השנייה 'קבוצת עבודה' (ביניהם לוי אשכול לימים ראש ממשלת ישראל) אליהם הצטרפה קבוצה מעולי העלייה השלישית מן העיר בוברויסק. בזמן הגעתם לעמק הירדן עדיין התגוררה במקום קבוצת דגניה ג' מעולי העלייה השלישית, אך אלה הועברו לעמק יזרעאל ויצרו את קבוצת גניגר. בשנות השלשים הגיעו לדגניה ב' קבוצות של תנועת הנוער גורדוניה. במפקד בשנת 1931 נספרו 136 תושבים ונמנו 39 בתים. ברשימת שטיינר ההגדה הראשונה שמופיעה בקיבוץ דגניה ב' הינה משנת תרצ"ט. כפי הנראה לא ראה שטיינר את ההגדה שלפנינו. בספריה הלאומית ההגדה הראשונה הרשומה מקיבוץ זה הנה משנת תרצ"ז. לפנינו אחת ההגדות הקיבוציות המוקדמות, ככל הנראה הודפסה באמצע שנות ה-30. לט דף, מודפסים מצדם האחד. קרע קל בחלקה העליון של השדרה. מצב טוב מאד.

הגדה לא מסורתית הוצאת חוות הנוער הציוני ע"ש ד"ר ישראל גולדשטיין. ירושלים, תשי"ב [1952]. כתיבה ואיורים מאת מאיר ז. טקסטים רבים המתייחסים לכיבוש ירושלים, לקיבוץ גלויות, ולמהות חג הפסח. הטקסט של 'ויהי בחצי הלילה' המתייחס לגאולת מצרים הוחלף בטקסט המתייחס לשחרור שכונת קטמון בירושלים בליל פסח: ' ויהי בחצי הלילה ירושלים בירת ישראל הנצחית נמצאת במצור כבד. הדרך משפלה חסומה, מלאי המזון בעיר הולך וחסר... באותם הימים החליטו יחידות ההגנה לטהר את ירושלים החדשה מכחות האויב... קרב קשה התפתח... הגורל נחרץ בליל פסח שכונת קטמון שוחררה על ידי ההגנה. חיילי ישראל החליטו שבמקום הזה יקום בית לילדי ישראל הנרדפים בעולם. הבית קם... ורינת הילדים המתחנכים בביתנו נשאת מעל צלעי הגבעות אשר שחררו בליל הסדר.' בשולי הקטע איור חיילי ההגנה צרים על שכונת קטמון מאת מנחם כליף. (במלחמת העצמאות עמדה השכונה כחיץ בין השכונות העבריות שבדרום העיר - מקור חיים, תלפיות וארנונה - לבין רחביה ומרכז העיר, לאחר שהתושבים הערבים פינו את השכונה, היא נכבשה בקלות יחסית על ידי כוחות ההגנה בחודשים הראשונים של שנת 1948). נוסף קטע המדבר אודות מהות חג הפסח בגלויות השונות: 'פסח פולין וליטא ופסח של נדחי ישראל בארצות הגולה הרחוקות עם המנהגים המופלאים והמוזרים, ירושה עמומה של דורות קדומים: פסח תימן ופרס, מרוקו והרי קווקז... רומנטיקה חיונית זו היא המאחדת וממזגת בליל שימורים זה לריתמוס פלאי אחד את המית לבו של היהודי ההררי ברוכסי קווקז ואת רקודי החדווה של החלוץ הצעיר, העולם היום מן הנקודה החדשה אשר בעמק יזרעאל לחוג את פסחו בבירתנו הלאומית - הנצחית...' כמו"כ נוסף קטע מעניין אודות 'מלחמת הצדק', הטקסט של 'חד גדיא' אף הוא שונה לנוסח עכשווי, ועוד. איננה מופיעה ברשימת שטיינר. שנה זו איננה מופיעה בספריה הלאומית. [16] דף. כתמים בכריכה. מצב טוב.

מסכת בכורים, הדפסת סטנסיל עם איורים, פרסום מיוחד לחג השבועות הוצאת 'המרכז לתרבות'. נוסחאות להגשת הביכורים מקיבוצים שונים. תש"ו - תש"ז [1946-7] בקירוב. בפתח החוברת מבוא בו מגדיר הכותב את מהות חג הביכורים כ'חג חקלאי עממי' המצריך ביטוי בשירה וריקוד, וכן מפרט את תכנון הבמה ליום החג. לצורך זה מופיעים שני שרטוטים, האחד של הבמה והשני לשטח הריקודים ושימת הענפים. בהמשך מופיעים איורים של התלבושות למשתתפים בהצגה, מהלך החג הכולל קישוט וסידור העגלות, סדר התהלוכה בליווי התזמורת, חלוקת התפקידים על הבימה: "יש לבחור מחולות עממים הנפוצים כבר בארץ בעלי אופי כפרי". הכותב משתמש בנוסח הגשת הביכורים של אלונים שער עמקים תש"ו [1946] בשילוב עם נוסח בית זרע תש"ה [1945], ולדברים הנאמרים בפי הכרוז מביא את נוסח משמר העמק תש"ו. פרסום נדיר ולא ידוע. איננו מופיע בספריה הלאומית. [1], 33 עמ'. מעט כתמים בשער המעטפת. מצב טוב.

אנו מפרסמים בזה רשימה שחורה ראשונה של מלשינים וסוכני בולשת שכירים... בוגדים ומלשינים אלה מוזהרים בזה, שאם לא יפסיקו את פעולתם מיד יבואו על ענשם דמם בראשם...!' רשימת שמות מבוקשים - יהודים ששרתו במשטרת המנדט הבריטי אשר גרמו לתפיסתם של לוחמים בארגון האצ"ל, וכן משתפי פעולה עם הבולשת הבריטית. אייר תש"ד [1944]. בין השמות המופיעים ברשימה - מקס שינדלר ויעקב חילביץ'. שינדלר - יהודי יליד גרמניה ששירת בתקופת המנדט הבריטי כקצין במחלקה היהודית של משטרת המנדט ועסק במעקב אחר ארגוני המחתרת היהודיים. לגביו למעשה הלח"י לא הוציא לפועל את האיום המופיע במודעה שלפנינו, היה זה האצ"ל שהחליט להתנקש בחייו עקב פעילותו נגד ארגוני המחתרת שלוש שנים אחר כך במאי 1947. בניסיון התנקשות במכונית בה נסע על ידי מטען נפץ נפצע שינדלר קשה, ובבית החולים הצילו הרופאים את חייו. לאחר מכן עזב שינדלר את הארץ. יעקב חילביץ [מספר 9 ברשימה] מפעילי האצ"ל בתקופת המנדט הבריטי, שבגד בחבריו ומסר רשימות של חברי האצ"ל לבולשת הבריטית. כשנחשף הוברח על ידי הבולשת מהארץ לקהיר בסיוע הכוחות הבריטים. על אחריתו לא נודע דבר. שמואל שרמיסטר [מספר 6 ברשימה] - היה שוטר יהודי בצבא הבריטי, שמו התפרסם סביב פרשת רצח ארלוזרוב, עת שהיה מהראשונים שגבו עדויות במקום. [1] דף. 23x21 ס"מ. מצב טוב מאד.

יום זה בו יתחנך זה בית קדשנו' - שיר לחנכת בית הכנסת הספרדי במנטובה ביום כ"ה לח' אלול שנת התרל"ו לב"ע מאת מהר"ג מוהר"ר דוד אברהם חי א"לו. הוצאת Arti Grafiche S. Belforte & C ליוורנו. ט"ו בתי שיר עם תרגום איטלקי עמוד מול עמוד. במנטובה שכנו שני מבנים יהודיים במרכז הגטו ההיסטורי - בית הכנסת ובית הרב. בשנת 1825 הוקם מבנה בן שלש קומות אשר שימש בית אבות. בית הכנסת אשר הוקם בקומה השניה של אותו מבנה נחנך בשנת תרל"ו [1876], אם כי בפועל שימש לתפילות לקראת סוף המאה ה 19. [8] עמ'. 24 ס"מ. נייר עבה ומשובח. מצב טוב.

שטר 'תנאים אחרונים' בין החתן אשר לאלמנה רוכלא ממולא בכתב יד. אמשטרדם, תקס"ג [1803]. בשולי התנאים חתימות ידם של העדים בכתב אשכנזי. בראש הדף סמל קהילת אשכנזים באמשטרדם זוג אריות אוחזים בכתר עם מגן דוד ונבל (סמל זהה הופיע על תעודות בעלות מקום בבית הכנסת האשכנזי שהודפסו בקהילה זו באותן שנים). [1] דף נייר עבה. סימני קיפול. מצב טוב.

BIZONYITVANY - תעודת תלמיד יהודי בשם שמואל ריטר בבי"ס למקצועות כלליים בבודפאסט. התעודה נחתמה ביום 25 ביוני 1890 בהיותו בן 20, בחתימות ידם של המנהל והמורים, משמאל חותמת שעווה אדומה. במפרט הציונים מופיעים מקצועות כללים כגון: כימיה, איטלקית מדוברת, ושפות נוספות. 42x27 ס"מ. נייר עבה. סימני קיפול. מצב טוב.

Eminentifs, e Reverendifs. Principe - מסמך באיטלקית ובו בקשה להארכת אישור לעיסוק במקצועות המותרים ליהודים על פי חוקי השלטון. פררה 1715. [2] דף. נייר עבה. מצב טוב מאד.

כרזה ובה תקנות העוסקות ביחסים בין יהודים לשאינם יהודים. איטליה, דצמבר 1769. גודל: 42x34 ס"מ. נייר עבה. סימני קיפול, מצב טוב.

אלטניילאנד, ראמאן פון טהעאדאר הערצל [אלטנוילנד, רומן מאת תיאודור הרצל]. תרגום: ד"ר איס. על. [איסידור (ישראל) אלישב, "בעל-מחשבות"], הוצאת היברו פאבלישינג קאמפני, ברוקלין, ללא ציון שנה, שנות התר"ס. תרגום יידי מוקדם [מהדורה אמריקאית ראשונה?] לרומן האוטופי של תיאודור הרצל, "אלטנוילנד", הוצאת היברו פאבלישינג קאמפאני. המהדורה המוכרת בהוצאת ההיברו פאבלישינג קאמפאני האמריקאית הינה מהדורה מקוצרת בת 286 עמ'. לפנינו מהדורה מלאה ולא ידועה בת 488 עמ' שמקבילה מבחינת מספור העמודים לתרגום היידי הראשון שראה אור בורשה ב 1902. יתכן שלפנינו המהדורה היידית האמריקאית הראשונה של הספר, על כך יעידו סימוני עריכה והוראות שונות בכתב יד למחיקה של קטעים שלמים בספר, כפי הנראה להכנת המהדורה המקוצרת הידועה.
באמצעות עלילת "אלטנוילנד", מתאר הרצל את חזונו בנוגע למדינה היהודית העתידה לקום בארץ ישראל. הספר ראה אור מספר שנים לאחר שפורסם ספרו של הרצל "מדינת היהודים" ולאחר ביקורו בארץ ישראל. באותה שנה בה פורסם, תורגם "אלטנוילנד" גם ליידיש ולעברית. לבקשתו האישית של הרצל תרגום הספר ליידיש נעשה בידי הפובליציסט, העורך ומבקר הספרות איסידור (ישראל) אלישב. מהדורה נדירה, יתכן שלפנינו עותק יחיד בעולם. איננה רשומה בבליוגרפיה, איננה רשומה ב OCLC. מהדורה זו איננה מופיעה בספריה הלאומית. 488 עמ'. כריכה מנותקת חלקית. קרעים קלים בדף השער. מצב טוב.

* עתון דבר מיום 18 באוגוסט 1949. כותרתו: ' עצמות המבשר הוטמנו בחיק המולדת בדומית קודש ובהוד הערצה של רבבות בית ישראל'. באותו תאריך מבשר העיתון גם על הסבת השם שם ההר בו הוטמן הרצל ל'הר הרצל': 'במפה של ישראל נוסף אתמול שם חדש, בין ההרים אשר סביב ירושלים נישא אתמול הר הנושא את השם הרצל, החוזה המבשר של מדינת היהודים החדשה...'. כמו"כ כתבות אודות 'מסע הארון' אשר לווה בשיירת 75 המכוניות וכן תצלום הארון בחצר המוסדות הלאומיים. * עתון 'דבר' מיום 17 באוגוסט 1949. כותרתו: ' הצופה למדינת ישראל נאסף היום אל אדמתו - עמו' וכן 'לוית עצמות הרצל - לא תהלוכת אבל אלא מסע נצחון' - המוני ישראל ונבחריהם בכנסת חולקים כבוד לאבי הציונות. עצמות הרצל הועברו מלוד לרחבה שלפני בנין הכנסת. היום יוצאת הלויה לירושלים'. * עיתון 'הדור' מיום 17 ביולי 1949: יום הרצל - יום הצבא בישראל'. מצב כללי טוב מאד.