מכירה פומבית 04

Banquet offered by english zionists to their foreign co=workers - לוח הזמנה מעוצב ליומו האחרון של הקונגרס הציוני הרביעי ב 16 באוגוסט 1900 בו ידונו בהתפתחות המושבות העבריות ובעתידן.

בקונגרס זה הועלה בין היתר לדיון מצבם של 532 משפחות הפועלים במושבות העבריות, שהיה מיעוט קטן ויצרני בקרב היישוב היהודי שמנה אז כחמישים אלף נפש. קיומם של הפועלים ומשפחותיהם היה בסכנה לרגל העברת המושבות מאפוטרופסותו של הנדיב ליק"א [החברה היהודית להתיישבות] באותה שנה. מיקומו של הקונגרס בבירת הממלכה המאוחדת נבחר כדי להשפיע על ממשלת בריטניה ודעת הקהל בממלכה המאוחדת, להקצות שטחים באזורים הנתונים לשליטתה והקרובים לארץ ישראל. לעניין זה יוחד יום הדיונים האחרון של הקונגרס ב 16 באוגוסט 1900. לפנינו לוח בעיצוב D. Willenberd הקורא לבוא ולהשתתף באירוע שהתקיים ב'אולמי המלכה' [ה Queen's Hall] בו יועלו נושאים אלה לדיון.

במרכז נערה כורעת לרגליה בבכי המייצגת את היישובים העבריים לצד אבירים אנגלים הבאים לסייעה, משמאל איכר חורש ושם המושבה 'ראשון לציון' [שמנתה באותם ימים כ 400 נפש בלבד ועתידה היה לוט בערפל], מימין מלות הפסוק: 'ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה' חומה ומגן דוד עם הכיתוב: 'ציון'. המאייר מציג את עתידן של המושבות העבריות בסיועה של הממלכה הבריטית.

נדיר. איננו מופיע ב'כחול לבן בצבעים' דימוים חזותיים של הציונות, בית התפוצות 1996.

לוח קשיח 20x13 ס"מ. מסגרת מוזהבת. מצב טוב מאד.

גלויה שיצאה לרגל הקונגרס ה־5 שהתקיים בבאזל בשנת תרס"ב 1901 עם איור בסגנון ה'יוגנדשטיל' מאת אפרים משה לילאן.

דמותו של מלאך יפה תואר על חזהו מגן דוד, מסוכך בכנפיו על זקן יגע אזוק באזיקי הגלות, ונשען על מקל הנדודים. המלאך מצביע לעבר דמות חורש המייצג את ציון ופונה אל השמש העולה [מוטיב נפוץ בדימויי הגאולה הציונים], ופסוק מן התפילה: "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". [חתום בדפוס מימין למטה: Lilien].

רימר מס' 6. גלויה לא מחולקת [Undivided Back]. נשלחה מבאזל ב 1901.

מצב טוב למעט חור תיוק זעיר, קמט קל, ומעט כתמים.

קונגרס הציונים התשיעי בהמבורג. תר"ע 1909 - כרטיס ציר של ד"ר לייב בהאם [Lieb Beham].

[2] עמ', 17X11 ס"מ. מעט כתמים, מצב טוב.

הזמנה לנשף אמנותי ספורטיבי של ברית תרומפלדור בארץ ישראל - קן תל אביב, דרגת בית"ר הצעירה. אוקטובר 1941.

"בזה הננו מתכבדים להזמין את כב' לנשף אמנותי ספורטיבי של בית"ר הצעירה אשר יערך במוצ"ש חוה"מ סוכות, 11 לאוקטובר 41, בשעה 8.30 בערב בעולם "ישה - חפץ". בתכנית: פתיחה - מחזה מקהלה, תזמורת מפוחיות, שירה - הופעות ספורט, שונות וכו'. בברכת תל - חי!"

13x10 ס"מ. חלק הביקורת מימין לא נחתך. מעט כתמים. מצב טוב מאד.

חמשה פרטי נייר שיצאו מטעם ארגון הספורט 'מכבי'. שנות העשרים והשלושים של המאה ה־20.

* הזמנה מטעם ה'אגף הציוני' לכנס נשות 'מכבי' שהתקיים ב 25 בדצמבר 1932. בתוכנית: נגן הג'ז LEBOWICI ועוד אמנים. נשלחה לגב' גוטמן. בגב ההזמנה תוכנית הערב. [כרטיס נפתח, 4 עמ'. 15X11ס"מ].

* כרטיס חבר של אלעזר צוויג פעיל במחלקת האתלטיקה של מכבי, ירושלים 1929. חתימת ידו של המזכיר ז. שפיגל והיושב ראש ו. רוזנטל. בגב הכרטיס 'עיקרי מכבי' ו'תקנות האגודה'.

* תכנית הכנוס השנתי לספורט בתי הספר העבריים בירושלם במגרש 'מכבי' תמוז תרצ"ב, 1932.

* מכתב בכתב יד בענין הדפסת הירחון 'המכבי' לעניני החנוך הגופני, 15 ביוני 1931.

* חוברת 'המכבי' - לענייני ההתעמלות והספורט בארץ ישראל, טבת תרפ"ד [1924]. יצאה בסימן בואה של קבוצת 'הכח' לארץ ישראל. 'עלינו לשאב בארץ ישראל מנוכחות 'הכח' - הקבוצה הספורטיבית היהודית הראשונה, אמץ ועידוד בפעולותינו...'

גדלים שונים, מצב טוב מאד.

שני כרטיסי כניסה לועדה המיוחדת לעניני ארץ ישראל מטעם האו"ם שהתקיימה באולם הקונצרטים בי.מ.ק.א. בשנת 1947. 'כוחו יפה לחצי יום בלבד'.

בגב הכרטיסים הוראות בשלש שפות: עברית, אנגלית, וערבית: 'בעלי הכרטיסים מתבקשים להמצא במקומותיהם לכל הפחות 20 דקות לפני שעה פתיחתה של החקירה הפומבית שתפורסם בעתונות'.

ועדת אונסקו"פ - הוועדה המיוחדת של האו"ם לענייני ארץ ישראל (UNSCOP - United Nations Special Committee on Palestine) - הייתה ועדת חקירה בינלאומית שמונתה על ידי העצרת הכללית של האומות המאוחדות במאי 1947 כדי לבחון את שאלת ארץ ישראל. לאחר שנדחו כל התוכניות הקודמות ומאחר שמאבקו של היישוב נמשך, החליטה בריטניה להביא את עניין ארץ ישראל להכרעת עצרת האו"ם. האו"ם מינה ועדה בת 11 חברים ממדינות שונות, שהגיעה לארץ, תרה בה ונפגשה עם ההנהגות היהודית והערבית, וכן גבתה עדויות רבות על הנעשה בארץ מגורמים שונים ביישוב. ב-31 באוגוסט 1947 הגישה הוועדה את תוכניתה לאו"ם, לפיה יסתיים המנדט הבריטי והארץ תחולק לשתי מדינות, יהודית וערבית, שתקיימנה שתוף פעולה כלכלי ביניהן ואילו ירושלים תהיה לאזור בינלאומי. ב-29 בנובמבר 1947 הכריעה עצרת האו"ם על קבלת תוכנית החלוקה ועל סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל ב-15 במאי 1948. בזאת הונח היסוד להקמתה של מדינת ישראל.

גודל זהה: 12.5x8.5 ס"מ. על אחד הכרטיסים מופיע שמה של גב' סמסון. מצב טוב מאד.

הזמנה רשמית מטעם מועצת המדינה הזמנית לאסיפה המכוננת בחתימת יושב ראש הכנסת הראשון יוסף שפרינצק. נשלחה ל'חברת האסיפה המכוננת' אסתר רזיאל. ח' שבט תש"ט, 7 בפברואר 1949.

"בהתאם לסעיף 2(א) לפקודת המעבר לאספה המכוננת תש"ט 1949, הרינו מתכבדים להזמינך לישיבת הפתיחה של האספה המכוננת, שתתקיים ביום שני, ט"ו בשבט תש"ט (14 בפברואר 1949) בשעה 4 אחה"צ, בבנין המוסדות הלאומיים בירושלים. בכבוד רב, יוסף שפרינצק יו"ר, בשם נשיאות מועצת המדינה הזמנית".

האספה המכוננת הייתה הגוף הנבחר הראשון במדינת ישראל, שתפקידה היה לכונן את חוקת מדינת ישראל. הרכבה נקבע בבחירות לאספה המכוננת ב-25 בינואר 1949. במגילת העצמאות נקבע כי האספה המכוננת תקבע חוקה למדינה עד 1 באוקטובר 1948, שעל פיה יוקמו "השלטונות הנבחרים והסדירים של המדינה". בפועל התכנסה האספה לראשונה בט"ו בשבט ה'תש"ט (14 בפברואר 1949), ובתוך יומיים בלבד החליטה לשנות את ייעודה מאספה מכוננת לבית מחוקקים ושמו "הכנסת".

[1] דף נייר רשמי של 'מועצת המדינה הזמנית'. 27x21 ס"מ. סימני קיפול, מצב טוב מאד.

מכתב בחתימת ידה הנריטה סאלד, נשלח לועד קהילת חיפה ממקום מושבה בניו יורק. 3 בפברואר 1931.

'ברצוני להביע לכם את תודתי הנאמנה על העלותכם על לבבם את זכר שמי ביום המלאות לי שבעים שנה. הנני מוקירה ביחוד את דבר קשרכם את מחשבותיכם אודותי במחשבותיכם על מפעלנו הגדול - בנין ארץ ישראל והגשמה חלום הדורות של עמנו. בברכת הבנין וההגשמה התכופה . שלכן הנריטה סאלד'.

בשנת 1930 חגגה סאלד את יום הולדתה ה-70 עם חברותיה ומכריה משכבר הימים בארצות הברית, שם שהתה בעקבות שליחות של חיים וייצמן למלא תפקידי הסברה לחיזוק התנועה הציונית באמריקה. באותה שנה, ביוזמתו של ד"ר סטיבן שמואל וייז העניק לה המוסד בראשו עמד תואר דוקטור לשם כבוד ובכך הייתה האישה הראשונה לקבל תואר זה מהמוסד. סאלד שבאותם ימים יצא שמה בכל רחבי העולם היהודי קיבלה מכתבי ברכה לרגל יום הולדתה זה, גם מגורמים שונים ששהו אותה העת בארץ ישראל. שנה לאחר מכן נקראה לשוב לארץ ישראל.

[1] נייר מכתבים של מלון ANSONIA בניו יורק סיטי. הדפסת סטנסיל עם חתימת ידה של סאלד. חורי תיוק. מצב טוב מאד.

מכתב בכתב ידו וחתימתו של פרופ' דוד ילין - איש הלשון וחוקר השפה העברית. מוען לישראל מיכל נתנזון. גלויית דואר, ט"ו כסליו ת"ש [1940], כמה חודשים לפני פטירתו של ילין.

במכתבו חולק ילין על פירושו של נתנזון למילה 'בל' בערבית, שפירושה לדעתו היא 'דעה', ומוסיף כי 'אין צריך לכל הפירושים הדחוקים שהבאת' ומסיים 'סלח לי כי הנני סותר דבריך כי האמת אהובה לי מכל'. בשולי הגלויה חתימת ידו של ילין.

פרופ' דוד יֶלין [1864-1941] מורה, חוקר העברית ואיש ציבור, מראשי היישוב, מראשי הבונים החופשיים בארץ ישראל, מייסד מכללת דוד ילין, ממייסדי הסתדרות המורים וועד הלשון העברית, יושב ראש הוועד הלאומי, וממקימי שכונת זיכרון משה בירושלים. ילין היה אישיות מרכזית בהחייאת השפה העברית, והיה פעיל מאוד בחידוש מילים. בניגוד לבן-יהודה, שפנה פעמים רבות לשפה הערבית על מנת להעשיר את השפה העברית - דגל ילין בחידוש עצמאי, או כזה המסתמך על המקורות העבריים העתיקים. פעמים רבות היה מחפש מילה מן המקורות ומחדש את משמעותה, גם אם משמעותה החדשה לא התאימה לזו המקורית.

[1] גלויית דואר רשמית של דוד ילין. כתמי רטיבות. חסרון בפינה ימנית למעלה. מצב בינוני.

מכתב שנשלח מגב' איינשטיין לידידת המשפחה הגברת קארין סטמאפ לאחר עוול גדול שנעשה לה. במכתבה מחזקת אותה הגב' איינשטיין במלים חמות ותומכות אודות 'עובדות החיים'. 15 בספטמבר, 1930. מכתב מודפס בגרמנית עם חתימת ידה של אלזה איינשטיין.

תוכן המכתב (מתורגם מגרמנית)

"גברת סטמפ היקרה!

לא משנה מה יקרה, יש לכם אנשים כאן בברלין שנמצאים איתכם! את לא לבד! כעת אל תאבדי את אומץ ליבך ואל תיתני לזה להוריד אותך. לכן אני שואלת אותך, חשבי שיש אנשים שלא מאושרים בעולם הזה. ואם תפסת את המילים הקשות הללו במלוא היקפן, תוכלי להצליח להמשיך לחיות בלי יותר מדי סכסוכים. היטעו אותך, עוול גדול נעשה לך.

אני מברכת אותך בשמי, אלזה איינשטיין".

[1] דף (שני עמודים). מצב טוב מאד.

מכתב בכתב ידו וחתימתו של אמן התחריט הנודע הרמן שטרוק בו הוא פונה לרבנים: 'קיבלתי את ברכותכם החמות, שאני חושבן לי לכבוד גדול'. חיפה, 1926.

שטרוק, יליד ברלין 1876, כל ימיו הוקיר את הרבנים ואף היה פעיל בעצמו בתנועת ה'מזרחי'. מכתב זה נכתב ממקום מושבו בחיפה כ-4 שנים לאחר עלותו ארצה עם רעייתו.

[1] דף. חורי תיוק. מצב טוב מאד.

סדר התפלה שיערך בבית הכנסת ג'ורג' הקדוש ומקדש את השם. ביום התשיעי לדסמברו הוא יום כבוש ירושלים, להודות ולהלל לאלקים... ולזכור את החללים הגבורים והנאמנים... וישלח ברכתו בעתיד על הארץ הקדושה'. סדר תפילה נדיר שנתחבר עבור שלש הדתות בעברית, אנגלית וערבית לרגל יום כיבוש ירושלים בידי הבריטים, 9 בדצמבר 1917.

כיבוש ירושלים בידי הבריטים היה אחד מרגעי השיא במערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה. ירושלים נכנעה בפני הצבא הבריטי ללא קרב ב-9 בדצמבר 1917, אחרי שהצבא העות'מאני נסוג מהעיר בלילה הקודם. הגנרל אדמונד אלנבי נכנס לעיר יומיים אחר כך, ב-11 בדצמבר, וקיבל את הכניעה באופן רשמי. בכך באו לקיצן 400 שנות שלטון עות'מאני על ירושלים ועל ארץ ישראל, והחל השלטון הבריטי על ארץ ישראל. האירוע ביטא בעיני הבריטים את הגשמת השאיפה לחידוש השליטה הנוצרית בירושלים שהסתיימה עם תבוסתם של הצלבנים ועזיבתם את ארץ ישראל מאות שנים קודם לכן. הכובש הבריטי ראה בכיבושו צעד מכונן לשלש הדתות. כך למשל כאשר נכנס הגנרל אלנבי בשערי ירושלים הוא וקציניו נכנסו לעיר ברגל דרך שער יפו מתוך כבוד לעיר הקדושה ליהדות, לנצרות ולאסלם. בהכרזתו הרשמית אף ביטא אלנבי גישה זו: " בל יחשוש איש מכם לאור הניסיון שהיה לכם בידי היריב שנסתלק... היות שחסידי שלוש הדתות הגדולות של האנושות חשים חיבה לעירכם, ואדמתה קודשה בתפילות ובמסעות העלייה לרגל של אנשים אדוקים משלוש הדתות הללו במשך מאות רבות בשנים, לפיכך הריני לידע אתכם כי כל מבנה מקודש, יד זכרון, מקום קדוש, מקדש, אתר מסורתי, הקדש, אתר ירושה דתית, או מקום תפילה מסורתי מכל צורה שהיא של כל שלוש הדתות יישמר, ויוגן על-פי המנהגים והאמונות הקיימים של אלו שלדתם הוא מקודש" .

לאחר כיבוש דרום הארץ הורה לויד ג'ורד' לגנרל אלנבי לכבוש את ירושלים 'כמתנת חג המולד לעולם הנוצרי' (שחל שבועיים לאחר מכן), פעמוני כל הכנסיות ברומא צלצלו במשך שעה שלימה, וכן במקומות נוספים, ומאידך להבדיל, יהודי ירושלים הדליקו נר ראשון של חנוכה באותו הערב ובירכו על התשועה שחזרה והופיעה ב'ימים ההם בזמן הזה'.

על רקע זה נתחברה התפילה שלפנינו בשלש השפות דוקא. לצד וידוי, קידוש השם, ועיקרי האמונה, מופיעות מלות המתייחסות למאורע הגדול: תפלת יזכור לנפשות הגיבורים שהקריבו את נפשותיהם בעד הדבר הגדול בארץ הקדש ובכל מקום: " כל מי שנתנו חייהם לשחרר את ארץ הקדש" , תפילה לשלום האומות: " אבינו שבשמים שלח נא שלום על הארץ, שלום רב וגדול שכמוהו לא ידע העולם מני אז" . וכן תפלה חגיגית להודות לאלקים בעד הנצחון והישועה: " אנו מהללים אותך ומודים לך בעד הניצחון אשר הנחלתנו בזו המלחמה הגדולה והנוראה של הזמן האחרון..." .

תפילה נדירה, קיים עותק אחד בספריה הלאומית, ועותק אחד במרכז ההיסטורי היהודי בניו יורק. לא נראתה בשנים האחרונות. ראה גם מכירת כריסטיס - לונדון, 21 באפריל 2016.

20 עמ'. 21 ס" מ. כריכת קרטון מקורית. מצב טוב מאד.

אוסף פרסומים מוקדמים: הקונגרס הציוני הראשון, פלשתינה, והמנדט הבריטי.

* פרוטוקול הקונגרס הציוני הראשון שהתקיים בבאזל ב 1897, פראג 1911.

* A BRIEF RECORD OF THE ADVANCE OF THE EGYPTIAN EXPEDITIONARY FORCE - תחת שליטת הגנרל אלנבי, יולי 1917-אוקטובר 1918, לונדון, 1919. עשרות מפות של ארץ ישראל. הדו"ח מתאר את מהלך המלחמה של הבריטים עם העות'מאנים על ארץ ישראל בין יולי 1917 לאוקטובר 1918 בפיקודו של הגנרל אלנבי. בין היתר, מציג הדו"ח את מהלך והתקדמות הלחימה, את בעלי התפקידים השונים, פירוט הגייסות, סדרי הכוחות ואת כמויות התחמושת ואמצעי הלחימה. בסוף הדו"ח מופיעות חמישים וחמש מפות צבעוניות המציגות את התקדמות הכוחות הבריטים ונסיגת הכוחות העות'מאנים מדרום לצפון: מעזה ובאר שבע דרך יהודה, השומרון והגליל, ועד לכיבוש דמשק וצפון סוריה.

* Sion et liberte, תוניס 1919.

* גיליונות תקנות ופקודות ממשלת פלשתינה בנוגע להדפסתם ופרסומם של עתונים ושאר דברי דפוס, רישום ספרים והחזרת בתי דפוס - 1933 ו 1942.

* הרצאת הועדה המלכותית לפלשתינה, שהוגשה לפרלמנט ע"י מזכיר הממלכה לעניני המושבות בפקודת הוד מלכותו בחודש יולי 1937. תרגום רשמי. כולל שתי מפות של ארץ ישראל.

* תוספת מס' 2 לעתון הרשמי גליון 737 - נומבר 1937, גיליון 766 מרץ 1938.

* GOVERNMENT OF PALESTINE HORTICULTURAL ATATISTICS FOR THE YEAR 1937/38

* העתון הרשמי של ממשלת פלשתינה - גליון מיוחד מיום 15 בפברואר 1943.

גדלים ומצבים שונים.

תעודה זיהוי של חייל יהודי ששירת בצבאותיו של ניקולאי השני קיסר רוסיה, בזמן מלחמת העולם הראשונה.

התעודה נושאת את דיוקנו של ניקולאי - הקיסר האחרון באימפריה הרוסית, ומילוי פרטיו האישיים של החייל עם פרט השנה 1914.

בצבא הצאר שירתו כחצי מיליון יהודים, המספר הגבוה ביותר של יהודים בצבאות מלחמת העולם הראשונה, ורבים מהם נלחמו בחזית מול יהודים בצבאות גרמניה ואוסטרו-הונגריה. חלקם אף התנדבו לתפקידים קרביים על מנת להדגיש את נאמנותם. בזמן המלחמה, לרוסים לא היו תוכניות מתאימות לגיוס חלקי, וב־31 ביולי 1914, ניקולאי ביצע צעד הרה הגורל והורה על גיוס כללי. דבר זה הוביל כמעט מיד להכרזת מלחמה גרמנית, ולכניסתה של רוסיה למלחמת העולם הראשונה. ערב פרוץ המלחמה ב־1 באוגוסט 1914, מצא את רוסיה כשהיא אינה מוכנה די הצורך לעימות הממשמש ובא. המלחמה התחילה עם אבדות רוסיות כבדות ואיבוד שטחים. ניקולאי הרגיש כי חובתו היא להנהיג את צבאו אישית, כשהוא לוקח את תפקיד המפקד הכללי מדודו, הדוכס הגדול ניקולאי ניקולאייביץ' הבן (בספטמבר 1915) לאחר איבוד החלק הרוסי של פולין. ב-22 בדצמבר 1917 חתמה רוסיה הסובייטית על שביתת נשק עם מעצמות המרכז ויצאה למעשה מן המלחמה.

39 עמ'. 18 ס"מ. כתמים. מצב טוב.

אוסף גדול של 70 תעודות סיום עם ציונים של תלמידים בבית הספר היהודי בקהילת 'עדת ישראל' בברלין [Religionsschule der israelitischen synagogengemeinde Adass Jisroel zu Berlin]. שנים: 1895-1932.

תעודות תלמידים שונים עם ציונים במקצועות שנלמדו בבית הספר. לצד לימודי הקודש: חומש, תנ"ך, היסטוריה יהודית, מופיעים ציונים במקצועות החול: גיאוגרפיה, סיפרות, טבע, כתיבה, תפירה, שירה, השפה הגרמנית, והתעמלות.

בכל תעודה שם התלמיד, השנה, וחתימות המורה המחנך, ומנהל בית הספר.

התעודות נתונות בשני מארזי קרטון מעוצבים מהתקופה.

קהל עדת ישראל (Adass Jisroel) היא קהילה יהודית נאו אורתודכסית הקיימת בברלין משנת 1869 ועד היום. רבה הראשון של הקהילה היה הרב ד"ר עזריאל הילדסהיימר. עקב ההתבוללות המואצת של יהודי ברלין הקהילה פרשה לחלוטין מהקהילה היהודית של גרמניה וכ-20 שנה לאחר הקמתה גם הוכרה באופן רשמי כקהילה דתית נפרדת, השומרת על המסורת היהודית ובד ובד מקיימת לימודים כלליים. בין שתי מלחמות העולם התפתחה הקהילה והוקמו בה בית כנסת נוסף, תיכון יהודי ראשון, מכללה למורות ובית חולים קהילתי. בנוסף, היא העסיקה שוחטים, קצבים ואופים כדי לספק מזון בכשרות מהודרת ליהודי הקהילה.

בחלק מהתעודות קרעים קלים בשוליים. מצב כללי טוב מאד.

אלבום תמונות "החלוץ" בפולין. 12 תצלומים מאת משה וורוביצ'יק. הוצאת הסתדרות "החלוץ" בפולין, "קרן החלוץ", ורשה, 1935. נדיר.

שנים עשר תצלומים המתארים את פעילות החלוץ בערי פולין השונות, חלקם תצלומי פוטומונטאז': במחצבה בקלוסובה, משק חקלאי בגרוכוב, עבודת השדה בגרוכוב, חוה חקלאית בטשסטיכובה, בבורסקאות ברדום, קבוצת סבלים בלוצק, המתפרה בלודז', ליד החצץ בקלוסובה, בבית הבראה ביוזפוב, ועוד. בעמ' האחרון איור חלוצים בשדה מאת ישככר ריבאק.

20x13 ס"מ. מצב טוב מאד.

גליונות 1-37 שיצאו כמוסף סוף השבוע לעיתון היהודי הפופולרי 'די אידישע שטימע'. קובנה, סידרה מלאה של גיליונות שנת 1924. העיתון היומי הציוני הראשון בליטא העצמאית.

" די אידישע שטימע" (" הקול היהודי" ) היה עיתון יומי ביידיש שיצא לאור בקובנה בין השנים 1919–1940. ראש וראשון לעיתונות היהודית ברפובליקה הליטאית הראשונה, והעיתון היומי הציוני הראשון בליטא העצמאית. הגיליונות הראשונים הופיעו בתנאי דפוס פרימיטיביים, בשני עמודים קטנים ובאותיות גדולות. התשלום שנגבה עבור העיתון היה בפפניגים גרמנים - משרידי הכיבוש הגרמני של ליטא במלחמת העולם הראשונה. העיתון היה מופיע בצהריים עם תאריך של יום המחרת. בשנות ה-20 הסתמנה תקופת התרחבות. העיתון גדל במספר העמודים, וצורפו תוספות קבועות, ביניהן ה" די וועלט" ('העולם') שלפנינו, שהביא בנוסף גם תמונות.

העיתון נוסד על ידי ההסתדרות הציונית בליטא אך היה למעשה ביטאונה המוכר של יהדות ליטא בכללה. הוא שימש אכסניה לסופרים, משוררים, פובליציסטים ופרחי העיתונאים מכל הזרמים והמפלגות. במאמרים ראשיים, ברשימות ובכתבות שטח היה המליץ, הפרקליט הנאמן של יהודי ליטא, העיתון הלוחם שעמד בראש נפתוליהם ומלחמותיהם על זכויותיהם הבסיסיות הלאומיות-אוטונומיות ושיקף יום יום במשך כל תקופת קיומו, את בעיותיה ולבטיה, שמחותיה ויגוניה של הקהילה היהודית המקומית. העיתון שימש כמקור היחיד לחדשות מן העולם הגדול עבור המוני יהודי ליטא. חותם מכריע על דפוסיו של העיתון הטביע ראובן רובינשטיין שהצטרף למערכת העיתון ב-1923 והפך לעורכו הראשי ב-1925. יהודי ליטא, עסקניה ופעיליה, סיגלו לעצמם במשך השנים את נוסח רובינשטיין ב" שטימע" , דיברו וכתבו בלשונו והפריחו אמרותיו בוויכוחיהם ובנאומיהם. כמו" כ נתן העיתון במה נרחבת לפרסום הפעילות הציונית בארץ ישראל, מדי שבוע פרסם המוסף תצלום מארץ ישראל תחת הכותרת: 'בילדער פון ארץ ישראל'. סופו של העיתון בשנת 1940 עם הכיבוש הסובייטי.

37 גיליונות כרוכים בסה" כ של מוסף העיתון 'די וועלט', כתמים. מצב משתנה בינוני-טוב. בכמה גליונות קרעים בשולי הדפים, נייר שברירי, ודפים מנותקים.

בעוד 48 שעות יבואו הרוצחים, ברגעים כאלה אין אדם יכול לשקר. לכן תאמין לי אם אני אומר, שלו הייתי צריך להתחיל מחדש - הייתי מתחיל באותו דבר עצמו, גם לו ידעתי שהוא מביא לגרדום'. גיליון היסטורי של העיתון 'חרות' מחודש מאי 1947 (גיליון ע"ב), הסוקר את הרגעים האחרונים של 'עולי הגרדום' שנידונו למוות בתלייה על ידי הבריטים - פרסום ראשון של מכתביהם של דב גרונר, מאיר פיינשטיין, ומשה ברזני לפני מותם.

בגיליון הזיכרון המיוחד שיצא כחודש לאחר שהוצאו להורג שנים עשר לוחמי האצ"ל והלח"י בידי הצבא הבריטי כעונש על שורה של עבירות האוסרות שימוש בנשק חם, ניסיונות לרצח, והתנקשות בחיילים בריטים, הובאו לראשונה לפרסום מכתביהם האחרונים של השלשה: 'נשארנו בחיים בכדי להבטיח חיים, חפש וכבוד לנו, לעמנו, לבנינו ולבני בנינו לדורי דורות... אותנו אין להפחיד. למד למדנו... כי יש חיים הגרועים ממות ויש מות הגדול מן החיים' [דברים שאמר מאיר פינשטיין ב'בית הדין' הבריטי' המובאים בעמ' השער של הגיליון]. תחת הכותרת: 'ברגעים האחרונים...' מופיעים מכתביהם של מאיר פיינשטיין ומשה ברזני שכתבו לחבריהם לפני מותם 'אנו צועדים בגאון לקראת המות '. מאמר העורך רווי בדברי הערצה להרוגים: ''הם לא חתמו, הם לא נכנעו ולא הרכינו ראש - לכן אנו חיים היום בזכותם " וכן מאמרי ביקורת קשים נגד השלטון הבריטי המכונה 'השלטון הנאו נאצי בריטי', ו'משטר של עצי תלייה' .

השלשה:
מאיר פיינשטיין [1927-1947]: נתפס לאחר שהניח פצצות במזוודות בתחנת הרכבת בירושלים שהביאו להריגתו של שוטר בריטי שניסה לפרקן. התאבד בתא הכלא יחד עם משה ברזני ב-21 באפריל 1947, כארבע שעות לפני המועד שנקבע להוצאתם להורג.
משה ברזני [1926-1947]: נתפס כשהוא נושא רימון, והואשם בניסיון להתנקש בחיי המפקד הצבאי של ירושלים.
דב גרונר [1912-1947]: נעצר בעת ההתקפה על משטרת רמת גן. הוצא להורג ב-16 באפריל 1947.

[2] עמ'. שיקום בפינה הימנית למטה ללא פגיעת טקסט. מצב טוב.

קולטור' חודש זשורנאל ארויסגעגעבן דורך דער איניציאטיוו = גרופע "קולטור ליגע" - ירחון קולטור ליגע בורשה, נובמבר 1922. הגיליון הראשון שראה אור בורשה.

ירחון הקולטור-ליגע, יצא לאור בורשה לאחר שחלק מחברי הועדה המרכזית שלה נאלצו לעבור מקייב לוורשה בשל לחץ מצד השלטון הקומוניסטי. בירחון מאמרים ולבטים באשר להמשך דרכה של 'קולטור ליגע', ונסיונות מנהיגיה להקים קולטור-ליגע כלל-פולנית. במאמרים ניכרים המאמצים של חברי הקבוצה להגדיר את משמעות התרבות היהודית תוך שילוב שורשים יהודיים עם רוח תרבות האוונגרד שהציפה את עולם הספרות והאמנות של שנות ה-20. בין הכותבים א. ליטוואק, מ. עלקין. מ. קארעצקי, ואחרים.

61 עמ'. 23 ס"מ. כריכת קרטון. מצב טוב.

13 גיליונות השבועון האנרכיסטי 'אַרְבֶּעטֶער פְרַיינְד' - 'חברו של הפועל' שיצא לאור בלונדון בשנים 1885-1914. הביטאון היה כלי מבטאו של השמאל הרדיקלי. נדיר.

לפנינו גיליונות מהחודשים:

* מאי יוני, יולי,אוגוסט, ספטמבר, אוקטובר, דצמבר - 1896.

* דצמבר 1898.

הבטאון השבועי 'ארבייטער פריינד אנארכיסטיש קאממוניסטישער ארגאן ' נוסד ב-1885 על ידי מוריס וינצ'בסקי. לאחר ששאול ינובסקי היגר לארצות הברית ב-1894 התמנה וולף וס לעורך העיתון. בין הכותבים בו היו אברהם פרומקין שלום שוורצבארד ודוד אדלשטט. ב-1903 החל העיתון לצאת לאור בהנהלת קבוצת ארבעטער פריינד ובעריכתו של רודולף רוקר כביטאונה של הפדרציה של קבוצות אנרכיסטיות דוברות יידיש בבריטניה ובפריז. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, אסרה הממשלה הבריטית על הוצאת העיתון. הקהילה הלונדונית האנרכיסטית דוברת יידיש לא התאוששה אחרי המלחמה והמהפכה הרוסית. רבים מחבריה השתלבו בתנועה הציונית, תנועת העבודה או בתנועות הקומוניסטיות. בתום המלחמה גורש רוקר להולנד.

13 גיליונות בסה"כ. מצב כללי טוב.

RASSWJET - כתב העת של ההנהגה הציונית הרוויזיוניסטית, בברלין ולאחר מכן בפריז. רוסית ועברית. 31 גיליונות.

שנת 1922 גיליונות: 1, 4, 7, 10, 16, 19.
שנת 1923 גיליונות: 5, 8, 15,10, 21, 23, 25, 29-30, 33, 35-45, 49, 50.
שנת 1924 גיליונות 90-92.
שנת 1927: גיליונות 4, 6, 7.

כתב העת "ראזסווייט" ('השחר') החל את דרכו ברוסיה ככתב-עת יהודי בשנת 1860, בגלגולו הראשון נערך בידי חבורת אינטלקטואלים יהודים, בהם יהודה לייב פינסקר. השבועון נסגר לאחר זמן קצר ושב ופעל במספר תקופות ומקומות עד לשנת 1934. בין השנים 1904-1915 היה לגורם רב השפעה בקהילות היהודיות. ב-1922 מקום מושבו הועתק לברלין.

בין השנים 1924 ל–1934 פעל בפריז, אז היה לשופר הרוויזיוניסטים ונקרא על ידי דוברי רוסית בכל העולם. ביו כותביו ומתווי דרכו הבולטים היו זאב ז'בוטינסקי ואברהם אידלסון. בדצמבר 1924 פעל השבועון תחת חסותו של ז'בוטינסקי, שהוציא את העיתון כמעט לבדו בחצי השנה הראשונה. בכותרת העיתון הישן-חדש התנוססה סִסמת הרוויזיוניסטים: "מטרת הציונות היא: ארץ ישראל בתור מדינה יחידה משני עברי הירדן". מאמריו של ז'בוטינסקי, שדנו הן בענייני היום והן בסיקור מאבקים לעצמאות לאומית באירופה, הציבו אותו כאחד מראשוני הכותבים הפוליטיים של יהדות רוסיה. במאמריו ובנאומיו המשיך לצאת ישירות נגד ההתבוללות ונגד המהפכנים והליברלים הרוסים שלא האשימו את השלטונות על צעדיהם האנטישמיים, וזאת כדי שלא יהיו "מזוהים עם היהודים". בתקופה זו העיתון הפך גורם רב השפעה בקהילות היהודיות, ופעל לקידום ועיצוב תנועה ציונית לשחרור לאומי של היהודים. תפוצת העיתון עלתה מאלפיים מנויים ללמעלה מ-30,000 אלף מנויים, בכ-2000 יישובים.

מצב כללי בינוני-טוב. בחלק מהגיליונות קרעים וכתמים. בחלקם דפים מנותקים.

24 גיליונות השבועון 'בת קול' בעריכת יוסף זליגר הלוי לבוב תרע"ג [1913]. השבועון יצא כל ערב שבת בלבוב (למברג).

גליונות ג-יט, כא, כג, כה-כז, כט - לב. חודשים אדר - אלול תרע"ג.

השבועון יצא לאור בין השנים תרע"ב עד תרע"ט [1912-1919].

בשנת תרע"ב יסד ד"ר יוסף זליגר הלוי [1872-1919] בקרקוב את העיתון "בת קול" שהחל לצאת כעיתון יומי, ובו פרסם מאמרים מדיניים, חברתיים וספרותיים, ומוסף שבועי בשם "יבנה", אשר הכיל מאמרי מחקר וספרות יפה. באותה שנה יצאו בקרקוב תשעה גיליונות. ההתנגדויות לפעולותיו שהיו הן מצד הממסד הדתי והן מצד המתבוללים הקשו עליו את עבודתו. כדי לצמצם את ההוצאות הכספיות ולהקל על תפוצת העיתון העביר את המערכת לעיר המרכזית לבוב, והוציא אותו כשבועון במקום עיתון יומי. בין המשוררים והסופרים שפרסמו מאמריהם בעיתון היו: מנחם מנדל בראונשטיין (מבש"ן), ש. קוק, ש.ז. יעבץ, הרב משה לייטר ואחרים.

כתמים בחלק מהגיליונות,קרעים בשוליים. מצב טוב.

שני גיליונות של תנועת 'מכבי' ברוסיה. מאי 1938, 1939. גיליונות נדירים ברוסית שיצאו ערב פרוץ השואה הנוראה. תצלומים של כינוס 'מכבי' באיצטדיון בחיפה, וכן של עולים לארץ ישראל.

גיליונות כרוכים בקרטון בגב ופלסטיק מגן. כתמים, מצב טוב.

אוסף של 45 גיליונות כתב העת 'חבצלת' מיסודו של רבי ישראל ב"ק. שנים: 1898-1901.

שנה: 1898 (שנה ה - 28). גיליונות: 1-7, 9, 12-13 (גיליון 13 מכריז על חגיגות יום הולדת שולטאן עבד איל חמיד השני 'ירום הודו'), 16, 18-21 (גיליון השלשים לפטירת המהרי"ל דיסקין), 24, 26, 35, 37 (גיליון 'יחי המלך' להתמנות פחת ירושלים הסולטאן מחמד דשיואד ביי), 47.

שנה: 1899 (שנה ה- 29). גיליונות: 2, 7, 13, 16, 19, 20, 24, 28.

שנה: 1900 (שנה ה -30). גיליונות: 7, 34, 38.

שנה: 1901 (שנה ה-31). גיליונות: 2, 4, 7, 8, 14, 16, 19, 22, 26, 28-30, 33.

"חבצלת: מכתב עתי לבית ישראל" - מחלוצי כתבי העת העבריים בירושלים. החל לצאת בשנת 1863 על ידי ישראל ב"ק, ובשנים 1870–1911 בעריכתו של חתנו, ישראל דב פרומקין. בראשיתו ראה אור פעמיים בחודש . באוקטובר 1871 הפך לשבועון.

העיתון העמיד בראש מעייניו את ירושלים וענייניה, ונוסד כמתחרה ל"הלבנון", שהיה עיתונם של אנשי היישוב הישן הפרושים, בעוד החבצלת ייצג את קולם של החסידים ובמידה מסוימת גם הספרדים בירושלים. בכל גיליונות העיתון הוקדש מדור ליישוב הארץ ובו ידיעות על התפתחות היישוב. לעיתון הייתה מגמה ברורה להשרות תחושת ביטחון ושגשוג ולמשוך מתיישבים לארץ ישראל, כך התפרסמו סדרת סיפורי מסע של יהושע ילין בארץ (החל מגיליון 19 של שנה ב'), מאמרים מאת הרב יהודה אלקלעי בזכות מצוות יישוב ארץ ישראל ופולמוס חריף כנגד אהרן יהודה לייב הורוביץ, שהטיף ליהודים להגר לארצות הברית וכנגד האפליה בחלוקה.

כל החומר הנדפס היה על דעתו ובהשפעתו של פרומקין. עם הכותבים הקבועים בעיתון נמנו אברהם לונץ, שלמה בובר, אברהם בר גוטלובר ועוד. חלקם לא היו תושבי הארץ, ושלחו כתבות מחו"ל. העיתון היה העיתון העברי הראשון בארץ ישראל שיצא לאור למשך תקופה ארוכה – יותר מארבעים שנה. על שמו נקרא רחוב במרכז ירושלים סמוך לכיכר ציון, רחוב החבצלת.

בכל הגיליונות מופיע בול המשלוח. מצב כללי טוב. כתמים.