מכירה פומבית 07

הקונגרס הציוני ה-2 בבאזל, גלויה רשמית, [1898].

איור של מגן דוד עם שבעת הכוכבים של הרצל, נשים וגברים מתפללים בכותל המערבי, ומן הצד האחר איכרים בעבודת האדמה.

בדומה לקונגרס הציוני הראשון, גם השני נערך באולם הקזינו בבאזל, ובו התבסס המבנה הארגוני של התנועה. האיור המופיע בגלויה שלפנינו הופיע גם על כרטיסי הציר הרשמיים של קונגרס זה.

קטלוג רימר, מס' 3.

9X14 ס"מ. הגלויה הוחתמה בחותמת הקונגרס ביום 27/8/1898, ונשלחה בדואר. קמטים וכתמים. מצב בינוני - טוב.

גלויה רשמית של הקונגרס הציוני השנים עשר שהתקיים בקרלסבאד 1921.

איור יהודי אוחז בספר תורה מאת יעקב שטיינהרט, חתומה בלוח. קטלוג רימר מס' 37. בגב הגלויה הקדשה בעיפרון מתוארכת 11/9/1921.

קרע מימין ללא חסרון. מודבק מאחור. כתמים. מצב בינוני.

מכתב בכתב ידו וחתימתו של 'אחד העם' על מצבו 'החמרי' של השלח. גלויית דואר. אודסה, 25 ביוני 1897. עברית.

"השלח ישוב לצאת מינואר 98. אבל מפני שמצבו החמרי רע, הוכרחתי לקמץ בהוצאות ככל האפשר..." ומוסיף שמאמרו של שד"ל עתיד להתפרסם בכתב העת.

בחשון תרנ"ז [1896] יצאה החוברת הראשונה של כתב העת העברי המרכזי והחשוב ביותר שבמפנה המאות ה 19 וה 20 'השילוח', או במבטאו של אחד העם 'השלח' – 'מכתב עדתי חדשי לספרות למדע ולענייני החיים'. הוא יצא במסגרת חברת 'אחיאסף' במימונו של קלונימוס זאב ויסוצקי, יצרן התה הגדול תומך נלהב באחד העם שעמד על כך כי הוא יהיה העורך הראשי של הירחון. המערכת ישבה בדרך כלל באודסה או בורשה. בחוברת הראשונה של כתב העת החדש הצהיר אחד העם: "מטרת כתב העת היא לדעת את עצמנו, להבין את חיינו ולכונן את עתידותינו בתבונה", והשתתפו בו מיטב אנשי הרוח וסופרי התקופה. בירחון ביטא אחד העם את גישתו הציונות שהטיפה להכשרת הלבבות כיעד מרכזי של התנועה הלאומית ולהפיכתה של ארץ ישראל למרכז רוחני תרבותי לעם היהודי. ה'שילוח' יצא כסדרו מ 1896 עד 1909.

[1] גלוית דואר לא מחולקת [Undivided back]. מצב טוב מאד.

חלוצים בדרכם לארץ ישראל, וינא ראש חדש שבט תרפ"א' [1921] - תצלום קבוצתי גדול ומרשים של חלוצים בקבר הרצל בוינה.

גודל: 23x17 ס"מ. מוצמדת לקרטון מצע של הצלם 24x32 ס"מ. מצב טוב מאד.

* 'כרטיס ציר לועידה הראשונה של 'איחוד' בפולניה המתקיימת בוורוצלב ט"ו, ט"ז חשון תש"ז (9/11, 10/11 - 1946), של הציר משה גינטר מעיר שלזיה התחתונה. בכרטיס, תוכן מפורט אודות הישיבה הראשונה, השנייה והשלישית, הכולל בעיקר דיונים על עקרונות היסוד של ה'איחוד'. (בין היתר מופיע סעיף שנקרא 'ויכוחים', ולאחר מכן 'המשך ויכוחים').

* כרטיס חבר ב'התאחדות הציונים הדמוקרטים 'אחוד' בפולין, מס' 223, של דוד ולדמן חבר התנועה מוורוצלב, 14/9/1946. בתחתית הכרטיס מתחת לפרטיו האישיים מופיעים עקרונות התנועה:"חלוציות, שפה ותרבות עברית, העפלה והגנה, יחס כבוד למסורת עברית, יחס כבוד לדעות ידיד ויריב, טפוח דת העבודה ושאיפה להתיישבות".

כרטיס כניסה לועידה העולמית הרביעית של הציונים הכלליים בקרקוב בימים ט"ו וט"ז סיון תרצ"ה, של g. doler מתל אביב, חתום בחותמת דיו של 'ברית עולמית של הציונים הכללים'.

בגב הכרטיס כיתובים ביידיש המאזכרים את שמו של שמריהו לוין אשר נפטר באותה שנה. (ד"ר שמריהו לוין 1867-1935) מנהיג ציוני, מחברם של דברי הגות, ספרות ופובליציסטיקה. מראשי הדוברים בקונגרסים הציוניים ומהמתנגדים החריפים לתוכנית אוגנדה. מיוזמי הקמת הטכניון חיפה ומעסקני האוניברסיטה העברית בירושלים.

12x8 ס"מ. חורי תיוק. מצב טוב.

פראטיי קארטע' - כרטיס השתתפות באירועי ארגון 'פועלי ציון' בראדומסק, של החבר אביגדור גרוסמן, 1933. חתימות וחותמות. יידיש ופולנית. הכרטיס אפשר בסה"כ שנים עשר כניסות.

14x11 ס"מ. מצב טוב מאד.

תעודה' נדירה בכתב 'סופר' נאה מטעם המרכז הזמני של ההסתדרות הציונית בטבּריִה [טאבריה] - סימפרופול - [חצי האי קרים] המעידה כי מר דוד בן אריה בלצרקובסקי היה משמש במשך שנה אחת 1919-1920 במרכז הזמני בתור מנהל המשרד להגירה של הפדרציה הציונית בטבּריִה - סימפרופול. התעודה נועדה לחזק את מעמדו של בלצרקובסקי אל מול המוסדות הציונים והארץ ישראלים ואל מול כל העסקנים הציונים לבוא לצדו לכשיזדקק לעזרתם. בשולי ה'תעודה' חתימת היושב ראש, והמזכיר, וחותמת דיו רשמית של 'הועד הפלכי להסתדרות הציונית .בטבּריִה. ז' תמוז, תר"פ [1920]'.

טאבריה הינו הוא חבל ארץ בדרום אוקראינה הכולל את חצי האי קרים. המחוז נקרא על שם הטאור, המתיישבים היוונים בחצי האי קרים. מסמכים ציוניים מסימפרופול שבחצי האי קרים הינם נדירים ביותר, ובכלל האינפורמציה ההיסטורית אודות הפעילות הציונית שם הינה דלה ביותר. ראה למשל הארכיון הציוני רשומה מספר F301001.

גודל: 30x22 ס"מ. סימני קיפול. מעט כתמים. מצב טוב.

נרתיק בד מוקדם עם דגל שבעת הכוכבים שהוצע על ידי הרצל עבור התנועה הציונית. העשורים הראשונים של המאה ה־20. נדיר ביותר.

צורת הדגל הזו מתבססת על הצעתו של תיאודור הרצל בספרו "מדינת היהודים": "הנני מתאר לי בדמיוני דגל לבן, ועליו שבעה כוכבי זהב מזהירים. היריעה הלבנה תהיה לאות על טהרת חיינו החדשים, ושבעת כוכבי הזהב אות על שבע שעות עבודתנו ביום. כי בשם העבודה ידגלו היהודים ההולכים אל ארצם החדשה".
כפי הנראה שימש לכרטיס או למסמך הקשור בקונגרס הציוני.

22x11 ס"מ. מצב טוב.

שתי גלויות מחוברות במקור, דיוקן הרצל מימין ומפת ארץ-ישראל משמאל. הוצאת ה. "משיח", קהיר, תמוז תרע"ז [1917]. עיצוב הגלויות יועד במיוחד עבור הגדוד העברי במצרים.

בגב הגלויה איור אריה, מגן דוד, ומנורה, והכתובת: 'בית הצבא העברי, בעד עמנו ובעד ארצנו' (עיצוב: מ. עיני). למטה הסמל הנדיר של הוצאת 'משיח' בקהיר - בצורת מגן דוד המשולב במנורה. נשלחה בכ"א סיון תרע"ט (8/6/1919) מחייל הגדוד העברי 'שמואל' לידידו הרצל אשר בירושלים: '...שלום לך הרצל!... חדשות מעניינות ביותר אין, אך חושבים כי בקרוב נעבור לארץ ישראל. מענינני לדעת את מצבך בירושלים... מדוע זה כה הרע והמר מצבך הנוכחי שמה?...' (הגלויה נשלחה להרצל הורביץ - כפי הנראה מדובר במורה הנודע מבית הספר העברי בראשון לציון, מי שלימים קיבל את הלורד בלפור בביקורו במושבה. בסוף מלחמת העולם הראשונה התגורר בירושלים, בעת שאמו גורשה למצרים, אז נשלחה אליו הגלויה שלפנינו).

הגלויות מחוזקות בדבק בפס המחברן. כתמים. מצב טוב.

14 כרוזי פרסומת למפעלים ובתי עסק יהודים, מרביתם באזור גרמניה. ראשית המאה ה־20.

ביניהם: מפעל הבדים של שמעון ליפמן, בית המלון של היינריץ גרץ, ג' בוקסבוים קרקוב הבעלים של novi bohumin C.S.R. ואחרים. כמו"כ מופיעים: דפי הזמנה, קבלה של ישיבת 'כנסת ישראל' בברלין שני דפי עיתונים גרמנים מוקדמים עם פרסומות לבתי עסק יהודים, ועוד.

גדלים שונים, מצב כללי טוב מאד.

דער יודישער נאציאנאל-פאנד - הקרן הקיימת לישראל. כרזת פרסומית דו צדדית המפרטת את מפעלה הגדול של קק"ל ברכישת אדמות בארץ ישראל, והקוראת לציבור היהודי להשתתף בתרומה לרגל הזדמנות חדשה לרכישת אדמות. יידיש, קלן שנות ה־20 בקירוב, הודפסה בפולין (קרקוב).

בראש הכרזה מגן דוד עם הכיתוב 'ציון', וסביב מסגרת מעוטרת עם איורי שנים עשר השבטים.
מצורפת 'תעודת תרומה לנטיעות עצים בארץ ישראל' עם איורי דיוקן תיאודור הרצל.

גודל: 32x21 ס"מ. מצב טוב מאד.

כרוז מעניין שהופץ בורשה וקורא לכל יהודי פולין להשתתף בתרומת השקל למען המפעל הציוני. הופץ מטעם 'הועד המרכזי להסתדרות הציונית בפולניה, ורשה כ' סיון אתת"ן לגלותינו [תרפ"א, 1921]. דפוס "Fenix". דו צדדי - עברית ובצדו השני מתורגם ליידיש.

"מוכרחים אנו ליצור חיי שלום וסדר ליהודים, מוכרחים אנו לכלות ולסיים את אלפיים חיי הגלות, למצא לנו שוב את ארץ מולדתנו, את ארץ אבותנו...יהודים בואו והכנסו למחנה של ההסתדרות הציונית, שסללה לעם ישראל את הדרך לארץ ישראל והבאה ליצור את חיי הדרור הבא לחשל את גאולת עם ישראל. קנו את השקל!" בהמשך חוזר הכרוז וקורא לציבור הרחב לקנות את השקל: "קנו את השקל - והיה לכם זה לאות ראשון, כי שואפים אתם להגאל, וכי ראויים אתם להגאל".

31x15 ס"מ. קמטים וכתמים. מצב בינוני.

החברה' - בטאון למחשבה לאומית - שנה א' חוברת מס' 1. בטאון דו חודשי של התנועה הלאומית הרווזיוניסטית. אוקטובר 1940

החוברת הראשונה שיצאה לאור בעריכת יעקב וינשל ואחיו אברהם וינשל, בה מודים העורכים למעצבי האותיות ברוח המרד העברי הראשון : "בזה מובעת תודה להצייר מ. מטוסובסקי ולאמן צבי ברגמן על העיבוד האמנותי של הגלופה לעיתוננו, ביחוד על נסיונים להחיות את האותיות מתקופת המרד העברי הראשון עפ"י המטבעות העתיקות מאותה תקופה, זהו נוסח הכתב העברי בתקופה האחרונה לעצמאות המדינה העברית".

כתמים. סימן קיפול לאורך החוברת. קרע קל בעמ' השער. מצב טוב.

22 חוברות ועלונים של תנועת 'הצופים' החל משנותיה המוקדמות בארץ ישראל. הדפסות סטנסיל נדירות וחד פעמיות, עלוני 'פנימי', פרסומים שיצאו בתפוצה קטנה, לבני שבט אחד ועוד. חלק מהחוברות והפרסומים שלפנינו אינם מופיעים בספריה הלאומית. שנות ה־20 עד שנות ה־70.

* צופיות לנערים - ספר עזר לצופים ולמפקדיהם מאת סיר רוברט בדן פואל בעריכת ד"ר א. צפרוני, ירושלם תרפ"ז 1927.

* משוטטי בכרמל - ח"י שנה לשבט. חיפה ט"ו בשבט תש"ג 1943. פרסום נדיר בהדפסת סטנסיל.

* דף 'החוצבים' - הדפסת סטנסיל, אוקטובר 1958.

* היה נכון - ביטאון הסתדרות הצופים העברים בישראל. שנים תשט"ז - תשי"ח - ארבעה גיליונות מספרים: 34-35, 36-37, 38, 43.

* משחקים צופיים בעריכת משה זליקה ואלי שלומי - הדפסת סטנסיל.

* חוברת צופיות בעריכת משה זילקה, הוצאת הסתדרות הצופים העברים בישראל.

* 'שלשה 'עלונים למדריך' - דע את תנועתך,

* פורימון - עיתון היתולי בהדפסת סטנסיל, תשכ"ו.

* פנקס למדריך, הוצאת הסתדרות הצופים העברים בישראל.

* זמר גאולה - שבט 'גאולה' חיפה - מחלקת הנוער והחלוץ חיפה 1965. הדפסת סטנסיל.

* מחצב - עלון 'החוצבים' - חמשה גיליונות בהדפסת סטנסיל.

* חוברת 'עיקוב' - צופי רמת גן בעריכת אילן זילקה.

* היה נכון - הסתדרות הצופים העברים בישראל 'פנימי'. גליון מס' 6.

* עלון 'מחנה קיץ' תשל"ה.

* 'עדת הצופים' - המזכירות הארצית, הוצאת המחלקה לנוער והחלוץ - הדפסת סטנסיל.

* כרטיס 'תרומת ההורים' תש"א [1941] הסתדרות הצופים העברים בארץ ישראל.

גדלים ומצבים שונים.

כרזה חשובה ובה תצלומיהם של 43 חברי ההגנה ("המ"ג") מאחורי סורג, אשר נעצרו ונכלאו על ידי שלטונות המנדט הבריטי בשנת 1939 בפרשה שזעזעה בשעתו את היישוב היהודי בארץ ישראל. (בשורה האמצעית משמאל ניתן להבחין במשה דיין).

במאורעות המרד הערבי הגדול תרצ"ו-תרצ"ט נעצרו 43 חברי ההגנה בידי המשטרה הבריטית באשמת ארגון ריגול מחתרתי. באוקטובר 1939 הגיעו קציני משטרה בריטים לקורס מרכזי למפקדים בשורות ההגנה שנערך ביבניאל, במסגרת ניסיון בריחה מהמקום נעצרו 43 חברי ה'הגנה' והובלו לכלא עכו שם נחקרו תוך מכות ואיומים. גזר הדין ניתן ב-30 באוקטובר 1939. אבשלום טאו נידון למאסר עולם, וחבריו - לעשר שנות מאסר. במשך כל תקופת מאסרם של המ"ג לא הפסיקו מנהיגי היישוב לפעול למען שחרורם. ב-22 בפברואר 1940 הם הועברו מכלא עכו למחנה המעצר מזרעה שמצפון לעכו, שהיה מקום פתוח והתנאים בו היו טובים יותר. עם השיפור ביחסים עם הבריטים, ולאור התקרבות החזית במלחמת העולם השנייה לארץ ישראל, שוחררו כולם ב-17 בפברואר 1941. עם חברי המ"ג נמנו משה דיין ומשה כרמל, שאף כתב ספר על תקופת מאסרו.

נדיר. הכרזה איננה מופיעה באוסף האפמרה שבספריה הלאומית.

גודל: 25x21 ס"מ. קרעים קלים בשולים. מצב טוב.

יומן מרתק הכתוב בנימה אישית וגלוית לב ובו תיאור חי של מסעה של נערה בשם "מינה", מביאלסטוק דרך ורשה לארץ ישראל, ואת החיים החלוציים בארץ ישראל. ביאלסטוק - ארץ ישראל, 1932.

היומן פותח בערב החגיגי האחרון שערכו ידידיה של מינה לרגל עזיבתה את בילאסטוק ועלייתה ארצה: "ביאלסטוק 22/3/32 הננו נתאספנו הערב האחרון אצלך אחת מאתנו אשר היינו כה קרובים. אחרי שנים עוזבת אותנו ועולה למרחקים עולה ומגשימה את האידאה והחלום שחלמנו עד כה, ואת שבחלקך נפל הגורל להיות מהסוללות הראשונות והמגשימות את החלום...' כותבת הדפים הראשונים ביומן, חברתה של מינה מבקשת ממנה כי תגשים בארץ ישראל את כל הערכים שגדלו עליהם : "את חובותיך החברתיות לגבי התנועה לא מלאת בגולה, אך בגולה זאת היא ההתחלה, בארץ, הסוף... אל תתבוללי בארץ בין חברות הבעל-בתיות, אשר לעולם לא תמצאי את מקומך... לנו יש עתיד... עלייך החוב המוסרי... ללכת הלאה בדרך המצויינת כאן...".
בהמשך, מתואר מסעה של מינה דרך ורשה וערים נוספות לארץ ישראל. דפים אלו כתובים בידי מינה ביידיש. לאחר שהגיעה מינה לארץ עברה לכתוב את היומן בשפה העברית. בין היתר היא מתארת ביקור ראשון בקבר רחל בבית לחם "בקשתי את אמנו הקדושה שתרחם על הורי ותשלח להם רפואה ברכה פרנסה וכלכלה ורחמים...", כמו"כ היא מתארת לפרטים את ביקורה הראשון בירושלים ביד אבשלום, במערת חזקיהו, בקבר שמעון הצדיק, ובמקומות נוספים, וכן את פגישתה עם בני ובנות גילה שהכירה עוד בבילאסטוק בורשה, ובמקומות נוספים: "היו שם... בחורים מעניינים... כולם מרוסיה... אנשים אשר עברו דבר מה בחייהם... פגשתי את החברה הפולנית, היינו את הבוקסרים מפולניה...". היא מתארת את נסיונותיה למצוא עבודה כ'חלוצה', 'פועלת' עד שהגיעה לבסוף ל'משק הפועלות' בפתח תקוה, ועבדה בפרדס. כמו"כ היא מספרת על ביקורה ב'מוזאון הממשלתי', על משחק כדור רגל בין 'הפועל' למשטרה הבריטית בו צפתה, על תחרות שהתקיימה בין 'הפועל' ונציגות מצרית, על ביקורה הראשון בתיאטרון 'הבימה', בסינמה 'ציון', ועוד. באחד הדפים מתארת מינה את 'חג הביכורים בארץ ישראל': "חג הביכורים בארץ ישראל... נחמד כל הילדים מקושטים בגדים לבנים... ראשיהם בפרחים ומתאספים בגנים ובבתי הספר ומביאים אתם פירות וחיות בית, ומתאספים במגרש גדול, תזמורת מנגנת, הילדים רוקדים באמצע...". וכן ישנם תיאורים אישים המתעדים את קשריה הידידותיים עם בני ובנות גילה.

67 עמ' כתובים. 16 ס"מ. כריכת קרטון מחופה בד, מקורית. כתמים. מצב טוב.

סמפטומים של שבר, קורות התאומה, חריקת העצם בשעת התאונה, כאב, אי כושר פעולה... אין להזיז את הפצוע בלי לקבוע את הגפה בסד, מלבד אם נשקפת סכנה לחיים... פצוע מחוסר הכרה יש חשד לשבר בעמוד השדרה... אם הפצוע מתאונן על כאב בצואר והוא בהכרה יש להעביר פרקדן על אלונקה קשה...' פרקי ההדרכה לטיפול בפצועים הללו נכתבו בדפי מחברת תלמידה בשם אסתר בריקמן לא פחות מאשר בראש חדש אב תרפ"ט בחברון! כשבועיים בלבד לפני פרוץ 'פרעות תרפ"ט'.

לפנינו דפי מחברת של 'תלמידת הכיתה החמישית' אסתר בריקמן מחברון, העוסקים ברובם בטיפול בפצועים, ובהגשת עזרה ראשונה לפגועי שטח. הדברים נכתבו על גבי דפים רשמיים של 'מחלקת הבריאות' שעניינם 'הודעה ע"ד מקרי מות בכפר' או על דפי 'הודעה על דבר לידה בכפר'. התאריך המופיע על גביהם הינו "ראש חדש אב תרפ"ט, חברון" כשבועיים לפני פרוץ המאורעות בעיר אשר גבו את חייהם של 133 יהודים, ו־339 נפצעו. בסה"כ מופיעים 13 עמודים בכתב ידה של בריקמן העוסקים בטיפול בפצועים, היתר עוסקים בתרגילי חשבון, בציונים שקיבלה, ובמכתב לחברה ['כמה אני מתגעגעת לך אין אני יכולה לבלות את השמונת ימים חופש מלמודים, אינני יודעת מה לעשות... אני רוצה מאד ליסוע אלייך אבל אין לי כסף....'].

[27] דף, מצב כללי טוב.

LE JUIF ERRANT שלשה ספרי עלילה לבני נוער בהמשכים בנושא 'היהודי הנודד' מאת אז'ן סי [EUGENE SUE], צרפת, ראשית המאה ה־20.

אז'ן סי [1804-1857], כינויו של הסופר הצרפתי מארי-ז'וזף סי (Marie-Joseph Sue), מייסד הספרות הקלה ואבי הרומן בהמשכים, שזכה להיקרא בחייו "מלך הרומן העממי", משום היותו הסופר הנקרא ביותר בתקופתו בסיפורת הצרפתית. בשנים 1844 – 1845 פרסם סי את ספרו בן עשרת הכרכים "היהודי הנודד" (Le Juif errant). בסיפור הזה מתקיים מאבק בין כוחות הצדק אל מול כוחות השחור. בספר, מציג סי כל עיוותי החברה, מן המעמד הנמוך שזכויותיו נרמסות בידי השלטון המושחת ועד המין הנשי המקופח. בספרו מתוארת אכזריות רבה יותר מאשר בסיפורים שכתב בעבר, וסי משתמש בזוועה כדי להעביר את מסריו, תוך כדי זריעת פחד וחלחלה בקוראיו. "היהודי הנודד" פורסם בהמשכים בעיתון le Constitutionnel. תמורת הסיפור הציע העיתון לסי מאה אלף פרנקים, סכום עתק באותם ימים, אך רווחיו של העיתון השתפרו פלאים לנוכח תפוצת העיתון שעלתה מ-6,000 עותקים ביום לכדי 25,000 בתוך זמן קצר.

שניים מהספרים בהוצאת R. SIMON פריז, וספר אחד בהוצאת LES BELLES EDITIONS, פריז. מצב כללי טוב.

LE JUIF ERRANT Journal de Romans, de Voyages et d'illustrations, paraissant le Mercredi et Samedi - היהודי הנודד - כתב עת בהמשכים בנושא 'היהודי הנודד'. מאה גיליונות רצופים כרוכים שיצאו במשך שנה שלימה: 1-101. פריז, החל מ- 31 במרץ 1860 - עד 16 במרץ 1861. מהפרסומים המוקדמים שיצאו באופן רצוף בנושא 'היהודי הנודד' בצרפת.

בשער כל גיליון ציור של דמות 'היהודי הנודד', וסיפור עלילה אנטישמי בדרך כלל באווירת ימי הביניים. המעשייה אודות 'היהודי הנודד' מבוססת על אגדת עם אנטישמית מימי הביניים, אודות היהודי שכיון שאיבד את מותו הוא לא יכול היה לאבד את חייו, ולכן הוא צץ מידי פעם מחוץ לכרונולוגיה ההיסטורית, בתקופות שונות בדמות שונה, ומשחק תפקידים תמהוניים. מקור האגדה הוא בשנת 1228 בסיפור אודות כומר נוצרי שפגש ביהודי (ועל פי אחת הגירסאות ישו עצמו שפגש בסנדלר יהודי בדרך אל מותו), והיא שמשה אובייקט לסיפורים אנטישמים שונים אודות היהודים, שהופיעו בצורת קריקטורות בעיקר בצרפת של המאה ה 19 - המציגות את דמות היהודי הנודד כנטע זר המאיים על החברה האנושית.

416, 416 עמ'. בסה"כ 100 גיליונות רצופים. 32 ס"מ. מעט כתמים. כריכה מקורית עם כיתוב מוזהב בשדרה. שדרה רופפת. כתמים. מצב טוב.

אמיל זולא, מכתב בכתב-ידו וחתימתו. חתום: "Z". המכתב נכתב בעת שהותו של זולא בלונדון, לשם נמלט כשנדון למאסר בעקבות פרסום מאמרו "אני מאשים" להגנת אלפרד דרייפוס. [לונדון], אוקטובר 1898. צרפתית.

במכתבו אשר נשלח ל'עמיתי היקר' ללא ציון שמו, משתקף מצבו הקשה של זולא בזמן גלותו ללונדון. הוא כותב לידיד כי אם יעביר 30 ליבר (מטבע הזמן) לידיד אחר הוא ישאר לחלוטין ללא כסף, ולכן הוא מעדיף לתת צ'ק במקום באמצעות אדם בשם ויולט. כמו כן הוא מבקש לשכור אופניים בסך 30 שילינג לחודש, וכותב שארבעה ליבר אמורים להספיק לו לצרכיו למשך שלושה חודשים, מבקש עזרה כספית נוספת וחותם:
"אני אשאר אסיר תודה על שבאתם לעזרתי באחת הנסיבות הקשות ביותר בחיי".

הסופר והפובליציסט הצרפתי
אמיל זולא (1840-1902), מתומכיו העיקריים של אלפרד דרייפוס אשר הואשם בבגידה במולדת ובריגול לטובת גרמניה. בשנת 1898 נרתם זולא ללחום את מלחמתו של הקצין היהודי. זולא יזם פעולות להוכחת חפותו מפשע של דרייפוס בעקבות החומר שאסף בנושא הסופר היהודי ברנאר לזר. בשורת מאמרים הוכיח זולא כי דרייפוס חף מפשע. בשנת 1897 פרסם סדרת מאמרים בזכותו; ובינואר 1898 פרסם בעתון "L'aurore" את המאמר "אני מאשים" (J'accuse) - מכתב גלוי אל נשיא צרפת, בו האשים את ראשי הצבא, את משרד המלחמה ואת בית הדין הצבאי בעיוות דין. כ-300 אלף העותקים של העיתון נחטפו תוך שעות ספורות, והמאמר גרם טלטלה בציבור הצרפתי. זולא נתבע לדין על הוצאת דיבה, נדון לשנת מאסר ונאלץ להימלט לאנגליה. הוא שהה בלונדון במשך כשנה. בלונדון חי חיי מסתור, תחת שמות בדויים (לכן גם לא חתם את שמו המלא על המכתב שלפנינו), עד שנודע לו על עריכת משפט חוזר לדרייפוס. ביוני 1899, והותר לו לשוב לפריז.

תרגום המכתב לעברית, ותמלול צרפתי ישלח לכל דורש.

[3] עמודים כתובים, 18 ס"מ. מצב טוב מאד.

La philosophie naturaliste Emile Zola - הפילוסופיה החומרית של אמיל זולא מאת Mederic Dufour, ליל [Lille], צרפת 1905. מהדורה ראשונה.

חיבור מוקדם העוסק בגישתו הנאטורליסטית של אמיל זולא תוך מחקר עומק של אישיותו המורכבת. מהדורה ראשונה ונדירה, איננה מופיע בספריה הלאומית. בקטלוג OCLC שלשה עותקים בלבד רשומים בספריות בצרפת.

50 עמ'. כתמים. קרעים בשולי שער המעטפת והכריכה האחורית. מצב בינוני - טוב.

Gruss von der Teufelsinsel - "ברכות מאי השדים". גלויה אנטישמית מוקדמת [לא מחולקת] שיצאה בזמן שגורש דרייפוס לכלא באי השדים. דפוס ליטוגרפי. נשלחה בדואר ב 1898.

משמאל, הבקטה בה הוחזק דרייפוס, מימין, דמותו של דרייפוס, במרכז, אי השדים. הוצאה גרמנית, הלועגת לדרייפוס הנרקב בכלאו.

לאחר שנידון למאסר עולם במשפטו הראשון נשלח דרייפוס לאי השדים. הוא הושם בבקתה בת 4 על 4 מטרים, תנועתו הוגבלה וארבעה שומרים השגיחו עליו יומם וליל. הטמפרטורה באי הגיעה ל-45 מעלות, וניתנו לו מנות צבאיות לא מזינות. בזמן שהותו שם לקה דרייפוס בכמה מחלות טרופיות, וקיבל טיפול גרוע. מצבו הבריאותי החמיר משנה לשנה. הוא הורשה לכתוב לאשתו, אולם מכתבים ממנה הגיעו אליו לעיתים רחוקות, הוא היה מיואש כליל, משוכנע בעצמו, כמו רבים באירופה של אותם הימים כי חייו ייגמרו באי השדים.

אי השדים - סמוך לחופי אמריקה הדרומית, נתפרסם בשל הכלא המבודד שפעל בו אשר הינו אחד מבתי הכלא המפורסמים בהיסטוריה. האי, כחלק מאיי הישועה, שימש את צרפת משנת 1852 ועד לשנת 1946, והכיל מגוון אסירים, החל מאסירים פוליטיים וכלה בגנבים ורוצחים. למעלה מ־80,000 אסירים נשלחו למקום שהתאפיין בתנאי מחיה קשים ושרץ מחלות. הזוועות והתנאים הקשים בהם הוחזקו האסירים במקום הגיעו לתודעת הציבור בשנת 1895 עם פרסום מאסרו של אלפרד דרייפוס אשר נשלח למאסר באי.

גלויה לא מחולקת [Undivided Back], מצב טוב מאד.

שלשה גיליונות של השבועון האנטישמי והאנטי דרייפוסי "פססט...!". פריז, 1898.

* גיליון מיום 2 באפריל 1898 קריקטורה גדולה בה נראה יהודי השב לביתו. אשתו שואלת: "נו, איך היה במסיבה? והלה משיב: "מקסים! איש לא העז לדבר אתי על פרשת דרייפוס - "Treyfus" בהיגוי יידישי סטריאוטיפי [ראה פרשת דרייפוס והשתקפותה בספרות, באמנות ובתקשורת בעריכת נורמן קליבלאט, עמ' 56].

* בגיליון מיום 14 במאי 1898, שני יהודים מדברים ברחובה של עיר תחת גשם שוטף: דרומונט נבחר! , אנחנו מאבדים את אלג'יריה , אה ... זולה עולה לנו ביוקר! .

* גיליון מיום 30 ביולי 1898 מתאר את 'הדרך למבצר' רצופה יהודים....

Psst...!, מגזין מאויר מייסודם של Jean-Louis Forain ו- Caran d'Ach (שם העט של Emmanuel Poiré). שבועון צרפתי שפרסם באופן קבוע קריקטורות אנטישמיות בתקופת משפט דרייפוס. יצא בפורמט קבוע של ארבעה עמודים מלאים קריקטורות אנטישמיות ארסיות , אשר הופיעו דרך קבע במהלך הפרשה.

שלשה גיליונות. מצב טוב מאד.