מכירה פומבית 11

מכתב בחתימת תיאודור הרצל אשר נשלח להנהגה הציונית בוינה בנושא איסוף השקלים ברוסיה. וינה, דצמבר 1903. הדפסה במכונת כתיבה וחתימת ידו של הרצל. גרמנית. במכתבו מבקש הרצל כי לנוכח המצב המתוח ברוסיה לאסוף את השקלים עבור התנועה הציונית בהקדם: "ביקשנו מכם בהתחשב במצב הקיים ברוסיה... לגבות את השקלים בארצכם בהקדם האפשרי ולשלוח אלינו את הכסף שנאסף", למרות הקושי שבדבר. הרצל מביע חשש כי בשל המגבלות השונות עלולה התעמולה הציונית להיעצר ומאיץ בו כי יפעל במלוא המרץ בעניין, ומקווה כי תגיע עזרה כלשהיא מן המערב. מכתבו של הרצל מופיע כמה חודשים לאחר פרעות קישינב עת מצבם של היהודים ברוסיה היה קשה, וכן התנועה הציונית נרדפה ע"י השלטונות. [1] דף נייר. 28X21 ס"מ. מצב טוב מאד.

מכתב בכתב ידו וחתימתו של מקס נורדאו מתקופתו המוקדמת, לפני שהצטרף לתנועה הציונית ונודע בעיקר כהוגה דעות. פריז, 6 בדצמבר 1889. תוכן המכתב: נורדאו פונה ל'אדון נכבד' (ללא ציון שמו) ומבטיח כי יצרף לו את המכתבים של הינזל והרשלר - שניהם מחברי ספרים. ומתנצל כי לא עלה בידו להשיג כתבי יד מהשניים, משום שאין לו קשר עם החוג שלהם. הוא מתנצל על שלא הגיע לברלין לפגוש את הציבור משום שחלה במחלת הטיפוס, ומוסיף כי הוא לא מבין מדוע לא הודיעו לציבור את סיבת היעדרותו מהרצאה שעתיד היה למסור, למרות שהודיע על היעדרותו הצפויה מבעוד מועד. נורדאו מוסיף ומבקש לדעת עד כמה יש השפעה ציבורית מחיבור שפרסם (הוא לא מציין את שם הספר), ומהן התגובות לספרו. בתקופה בה נכתב המכתב שלפנינו התבסס נורדאו כהוגה דעות גדול, בעיקר בתחומי החברה, הדת, והאמנות, ומאמריו, שבהם ביקר בחריפות את צביעותה וניוונה של התרבות האירופית בת זמנו, עוררו לא פעם פולמוסים וסערות רבות. בשנת 1892 התוודע נורדאו לבנימין זאב הרצל ולרעיונות הציונות, ועד מהרה נמשך לאור האידיאל הציוני. [2] עמודים. 18x11 ס"מ. מצב טוב מאד.

מכתב בכתב ידו וחתימתו של דוד וולפסון נשיאה של ההסתדרות הציונית העולמית - על גבי גלויה ובה תצלום של וולפסון עצמו. נשלחה בדואר לגרמניה לממוען מקס שץ (למקום מושבו בבון) ב 2 לדצמבר 1906. בדבריו כותב וולפסון בקצרה את רשמיו מהמקום בו הוא נמצא: "דרישת שלום לכולם מעיר הזהב, מעולם לא ראיתי כל כך הרבה דברים נפלאים" ומוסר ד"ש גם לפאני שץ. דוד וולפסון [1856- 1914] מנהיג ועסקן ציוני ונשיאהּ השני של ההסתדרות הציונית העולמית. לאחר שנכח בנאום של מקס בודנהיימר שעסק בתחיית העם היהודי, החל וולפסון נושא נאומים משלו בנושאי ציונות. תוך זמן קצר התחבר וולפסון לפעילים המובילים בתנועת חיבת ציון הגרמנית ונעשה למשפיע מוביל. הרושם העצום שהותיר עליו הספר 'מדינת היהודים' של הרצל גרם לוולפסון לצאת לווינה ולהפוך לידידו הקרוב ועוזרו האישי של הרצל. לאחר שחזר מווינה הקים וולפסון בקלן את הגרעין שעתיד להפוך להסתדרות הציונית בגרמניה - "האגודה היהודית הלאומית". וולפסון הוא שעיצב את דגל ישראל בהשראת הטלית, וכן היה זה אשר נתן לשקל הציוני את שמו. [1] גלויה - כתובה משני צדיה בכתב ידו של וולפסון. מצב טוב.

מכתב בכתב ידו וחתימתו של דוד וולפסון נשיאה של ההסתדרות הציונית העולמית. בחזית הגלויה, יצירתו של אפרים משה ליליאן 'שירת בת ציון' נשלחה בדואר לבון (גרמניה) לממוען האני (פאני) שץ בדצמבר 1902. "להאני היקרה אני מקווה שמצאת את בנך בשלום, וכי בינתיים נרגעת. אני מרגיש פעם נוספת ברע, הזעתי רבות, אך השיעול כמעט עבר לגמרי". דוד וולפסון [1856- 1914] מנהיג ועסקן ציוני ונשיאהּ השני של ההסתדרות הציונית העולמית. לאחר שנכח בנאום של מקס בודנהיימר שעסק בתחיית העם היהודי, החל וולפסון נושא נאומים משלו בנושאי ציונות. תוך זמן קצר התחבר וולפסון לפעילים המובילים בתנועת חיבת ציון הגרמנית ונעשה למשפיע מוביל. הרושם העצום שהותיר עליו הספר 'מדינת היהודים' של הרצל גרם לוולפסון לצאת לווינה ולהפוך לידידו הקרוב ועוזרו האישי של הרצל. לאחר שחזר מווינה הקים וולפסון בקלן את הגרעין שעתיד להפוך להסתדרות הציונית בגרמניה - "האגודה היהודית הלאומית". וולפסון הוא שעיצב את דגל ישראל בהשראת הטלית, וכן היה זה אשר נתן לשקל הציוני את שמו. [1] גלויה (הוצאת Phonix). מצב טוב מאד.

מכתב מוקדם בכתב ידו וחתימתו של חיים וויצמן לד"ר משה גסטר מנהיג הציונות הרומנית והבריטית. 30 במאי 1914. וויצמן וד"ר גסטר היו ידידים טובים, והיה ביניהם שיתוף פעולה פורה בקידום האינטרס הציוני. (מעמד חתימת הצהרת בלפור ומסירתה לויצמן התקיים בביתו של ד"ר גסטר). המכתב עוסק בקידום הפעילות הציונית מצד פרנסי הקהילה החשובים בלונדון. במכתבו מודה לו וויצמן על מכתבו הקודם, ומוסיף כי הוא שמח לשמוע על המשא ומתן עם איידלמן מוסר, וכי "ניתן יהיה לשכנע את החברים בברלין בדעותינו". ושואל האם הוא כבר יודע מה אדון מוסר מתכוון לשאת בנאום אותו היה אמור למסור. לקראת סוף המכתב כותב וויצמן כי בחודש יוני הוא מתכוון לנסוע לפריז לשאת נאום, ומתייעץ עמו כיצד ניתן לזכות בתמיכה הכלכלית של הברון ג'יימס דה רוטשילד לאור קשריו עם יהדות אנגליה, וכן האם ניתן יהיה לקבל סיוע גם ממשפחת פינטו, ומסיים כי יש בדעתו לבוא ללונדון בקרוב למקום מושבו של גסטר, להמשך שיתוף פעולה. בפברואר 1907 נבחר ויצמן לסגן נשיא ההסתדרות הציונית של אנגליה. באותה תקופה עסק רבות בניסיון למשוך אליו את אילי ההון היהודים לטובת המפעל הציוני. וב-3 בינואר 1914 פגש לראשונה את הברון אדמונד ג'יימס דה רוטשילד בביתו בפריז. בסוף דצמבר ביקר שוב את אדמונד, שהבטיח לוויצמן את תמיכתו והציג אותו בפני לורד ברטי, שגריר בריטניה בצרפת. בזכות קשריו עם משפחת רוטשילד, התוודע ויצמן באוגוסט 1915 גם ללורד רוברט ססיל, שהיה אז תת-שר לענייני חוץ. בשנים 1915–1916 לאחר שעבר ויצמן בעצמו להתגורר בלונדון, פיתח קשרים חברתיים עם משפחות בעלות השפעה, בזכותם יצר קשר גם עם קבוצות פוליטיקאים, פקידי ממשל, עיתונאים ואקדמאים, ואף ניסה את כוחו בקבלת סיוע ישיר ממשלת בריטניה. מקבל המכתב ד"ר משה גסטר (Moses Gaster; 1856-1939) ממנהיגי הציונות הרומנית והבריטית, איש ציבור יהודי יליד רומניה, חכם הקהילה הספרדית של לונדון. מאחר שהיה מעורב ופעיל בתנועת "חובבי ציון" ברומניה, באופן טבעי השתתף ד"ר גסטר, בהתלהבות, גם בתנועה הציונית המדינית מראשית דרכה. ייסד את הפדרציה הציונית האנגלית ועמד בראשה. לגודל הערצתו להרצל, לאחד מילדיו קרא בשם "תאודור הרצל". בימי מלחמת העולם הראשונה הוא לקח חלק במשא ומתן עם השלטונות הבריטים בנוגע להקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל, משא ומתן שהביא ל"הצהרת בלפור". לימים התקיים מעמד חתימת הצהרת בלפור ומסירתה לויצמן בביתו של משה גסטר. [1] דף. 29x21 ס"מ. סימני קיפול. מצב טוב.

גלויית דואר בכתב ידו וחתימתו של מנחם אוסישקין, נשלחה לחיים וויצמן מקיסינגן (גרמניה) למנצ'סטר (אנגליה) בכ"ג אב תשס"ד - 6 באוגוסט 1904, כחודש לאחר פטירת הרצל. למרות ששני המנהיגים הציוניים הגדולים היו בשיא פעילותם הציבורית (באותם ימים עמד אוסישקין בראש הוועד אשר עסק ברכישת קרקעות בארץ ישראל ומכירתן לאנשים פרטיים, ווייצמן עמד בראש מחלקת האינפורמציה של הסיעה הציונית בז'נבה) מצבם הכלכלי של שניהם היה קשה. השניים תכננו להיפגש כשבוע לאחר מכן בוינה. אוסישקין מבקש מוויצמן שישיג בכוחות עצמו את דמי הנסיעה לוינה, ובוינה הוא ישתדל לעזור לו בסכום הנחוץ לו, משום שבמקום מושבו בגרמניה אין לו אפילו פרוטה אחת! ומייעץ לו כי יעשה את מסלול הנסיעה לוינה דרך האג וקלן. [1] גלויית דואר. סימני קיפול. מצב טוב.

* מכתב תודה בכתב ידו וחתימתו של סייר אדמונד דה רוטשילד, עם תוספת כמה שורות ברכת 'שנה טובה' בכתב ידה של רעייתו נאדין דה רוטשילד. * כרטיס ביקור של רעייתו של סולומון דה רוטשילד עם מילוי בכתב יד. הברון בנימין אדמונד ג'יימס דה רוטשילד [1845-1934] בן לענף הצרפתי של משפחת רוטשילד, נדבן וציוני, תומך עיקרי ביישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת העלייה הראשונה. ידוע בכינויים "הנדיב הידוע" ו"אבי היישוב". בישראל, הכינוי 'הברון רוטשילד' מתייחס בדרך כלל אליו, אף שהיו ברונים נוספים במשפחת רוטשילד. מצב כללי טוב מאד.

מכתב קשה וחריף בכתב ידו וחתימתו של בוריס שץ מנהלו של 'בצלאל', מיום 31/9/1929, אשר נשלח לרבה הראשי של סטוקהולם (שוודיה) רבי מרדכי (מרקוס) אהרנפרייז, בו מפציר בו בוריס שץ כי יחזיר לו את עבודת האמנות אשר השאיר אצלו 24 שנים קודם לכן, וכי יואיל לסייע בידי 'בצלאל' בשעתו הקשה. המכתב נכתב בתקופת פרפורי הגסיסה האחרונים של בית הספר לאמנות 'בצלאל', בשעה שכבר חלקים גדולים של מבני בית הספר עמדו בשיממונם. "יודע אני אותך מכבר עם כל המעלות ועם כל החסרונות. יודע אנכי שאתה איש גדול ועצל גדול, וכל הדבר בא מפני שאתה חושב: אספיק לעשות מחר... וכך עברו שנים, ולו הייתי אצלך אז היה הכל מסודר בחמשה עשר רגע. אבל לכל הצרות יש קץ, ומוכרח אתה לעשות קץ, שלא אצטרך אני לעשות קץ, כי אז לא יהיה נעים גם לשנינו..." ומבקשו כי יחזיר לו את העבודה שהשאיר אצלו 24 שנים קודם לכן, ואם החליט לקנותה שיפרט לו את החומר ממנה היא עשויה כדי לנקוב בעבורה מחיר, וכן מוסיף שץ לבקש את תמיכתו הכלכלית של הרב אהרנפרייז לכל הפחות בעד המוזיאון במלים קשות: "לא צריך אתה ועדתך להיות פרושים מן הצבור, שהמה היחידים וזה יכול להיות הודות לך - שלא עשו כלום בעד "בצלאל'"..." [1] דף. נייר מכתבים רשמי של בית הספר 'בצלאל' עם הלוגו של בית הספר. מצב טוב מאד.

מכתב מוקדם בכתב ידו וחתימתו של מארק שאגאל (חתום פעמיים - חתימה מלאה, ולאחר שהוסיף מספר שורות בראשי תיבות). נשלח לידידו הטוב המשורר והאמן גבריאל טלפיר. פריז 1937. יידיש. וחתימות נדירות של שאגאל בעברית. בראשית המכתב מתנצל שאגאל על שלא הספיק להגיב למכתב הברכה ששלח לו טלפיר לרגל יום הולדתו ה־50, ומוסיף כי כל המכתבים שמגיעים בתקופה זו מארץ ישראל מעציבים אותו (כפי הנראה בעקבות פרעות המרד הערבי אשר התרחשו באותה שנה). לאחר שחתם על המכתב מתעניין שאגאל באירועים שקרו בתל אביב לאחר פטירת מאיר דיזינגוף, ומוסיף לשאול את טלפיר על מעשיו באותה העת, וחותם פעם נוספת בראשי תיבות. מקבל המכתב גבריאל טלפיר [1901-1990] יליד גאליציה עלה לארץ ישראל בשנת 1925 והחל לכתוב ולפרסם ביקורות אמנותיות על אמנות הציור. בשנת 1932 ייסד את כתב העת לאמנות שלו "גזית", שהפך לגולת הכותרת של כל מפעלו האמנותי. כתב העת "גזית" היה במשך שנים ארוכות כתב העת העברי היחיד שהיה מוקדש לאמנות הפלסטית, וגבריאל טלפיר בעזרת רעייתו מרים טלפיר הקדישו לו את מרב מאמציהם ומשאביהם. את ירחון ל"ב של "גזית"' הקדיש טלפיר "למארק שאגאל בן 90" - 1976, עמ' 377-384. [3] עמודים. כתמים. מצב טוב.

שני פרוטוקולים - הקונגרס הציוני העולמי השני - באזל 1899 / הקונגרס הציוני העולמי הרביעי, לונדון 1900. * Stenographisches Protokoll der Verhandlungen des III. zionisten-congressess BASEL 15-18 August wien 1899 - פרוטוקול סטינוגרפי - נאומיהם של תיאודור הרצל, מקס נורדאו, ואחרים בקונגרס הציוני השני שהתקיים בבאזל ב 1899. הוצאת האגודה "Erez Israel", וינה, 1899. כיתוב מוזהב בשדרה. מצב טוב. * Fourth zionist congress queen's hall, london august 1900 - Report upon the status of the jews in england by l.j. greenberg, - נאומו של לאופולד ג'ייקוב גרינברג בקונגרס הציוני העולמי הרביעי שהתקיים בלונדון ב- 1900, הוצאת wertheimer לונדון. מצב טוב.

22 דוחות ותזכירים - הוועדה המלכותית לפלשתינה (לונדון) וממשלת פלשתינה. שנים: 1919-1947 - (לא רצופות) ביניהם: דוחות שנתיים של מחלקות שונות בממשלת פלשתינה: החקלאות, מחלקת הפיתוח, דמוגרפיה, תחבורה, סחר חוץ, תקנות זמניות, ועוד. דוחות של הועדה המלכותית לפלשתינה, בנושאים הגירה, מערכת החינוך היהודית, חקלאות ודייג, שיתוף פעולה חקלאי בין יהודים לערבים, דוחות סטטיסטים, דו"ח מיוחד העוסק ביהדות אירופה לאחר השואה ובעיית הפליטים (1946), ברבים מהדוחות מופיעות מפות ארץ ישראל שונות ונדירות (באחד הדוחות משנת 1930 שש מפות מקופלות גדולות), תרשימים, ותצלומים. האוסף לא נבדק ביסודיות. מצב כללי טוב - טוב מאד.

הדו"ח המלא של "הוועדה המלכותית לפלשתינה" (ועדת פיל) - מלווה ב 8 מפות תכנית החלוקה של ארץ ישראל. לונדון, יולי 1937. לפנינו הדו"ח המלא והמפורט המביא את תוצאות מחקרה של הועדה ואת המלצותיה בנושאים המרכזיים אותם ביקשה לחקור: הסיבות לפרוץ המרד הערבי הגדול, פתרון הסכסוך הקיים בארץ ישראל בין הערבים ליהודים, ותפקוד ממשל המנדט בארץ ישראל והמחויבות שלו ליהודים ולערבים. מלווה ב 8 מפות ארץ ישראל צבעוניות עם סימונים על פי המלצות הועדה. מסקנות הוועדה פורסמו בלונדון ב-7 ביולי 1937, לאחר שקיימה 31 ישיבות פתוחות ו-48 ישיבות סגורות, ושמעה כ-120 עדים - ראשי הציונות בארץ ישראל, ומנהיגי האוכלוסייה הערבית, אישיי ציבור, ועוד. הועדה החליטה על חלוקת ארץ ישראל המערבית לשתי מדינות - החלטה שהעלתה את המתח בין יהודים לערבים, ולה היתה התנגדות נרחבת בשתי האוכלוסיות. 404 XII עמ' + 8 מפות מקופלות. גב הכריכה וחלק המפות מנותקים. סימני חלודה ליד סיכות ההידוק. מצב טוב.

שני דוחו"ת של הקונגרסים הציוניים, הארבע עשרה [1925], והשמונה עשרה [1933] * Financial Report of the Palestine Zionist Executive for peroid October 1922- May, 1925 The XIVth Zionist Congress - דו"ח כספי של ההנהלה הציונית בפלשתינה מאז אוקטובר 1922 עד מאי 1925 הוגש לקונגרס הציוני ה -14 וינה - 1925. בקונגרס גברה הביקורת על ההנהגה הציונית. דיונים סביב המשבר הכלכלי שפקד את הארץ לאור העלייה הרביעית. * Report of the Executive of the Zionist Organisation submitted to the XVIIIth Zionist Congress at Prague AUGUST 21st-29th 1933 - דו"ח הנהלת ההסתדרות הציונית שהוגש לקונגרס הציוני ה -18 בפראג בין התאריכים 21-29 באוגוסט 1933. בקונגרס זה המנון התקווה נקבע באופן רשמי כהמנון של התנועה הציונית. הקונגרס התנהל בסימן רצח ארלוזורוב. בעת נאומיהם של נציגי הרוויזיוניסטים, קמו כל נציגי סיעת הפועלים ועזבו את האולם בהפגנתיות. הרוויזיוניסטים לא נבחרו לנשיאות הקונגרס והצעות החלטה שלהם לא הובאו להצבעה. עקב כך, ז'בוטינסקי סירב לנאום. הנשיאות אישרה הקמת ועדת-חקירה שנתמנתה לבדוק ו"לעקור נטיות, העומדות בסתירה לעקרונות היסודיים של המוסר היהודי", כלומר רעיונות הרוויזיוניסטים. מצב טוב מאד.

OST UND WEST - Illustrierte Monatsschrift fur Modernes Judentum - 'מזרח ומערב' - מגזין חודשי מאויר ליהדות מודרנית אשר יצא בברלין - גיליון זיכרון מיוחד לזכרו תיאודור הרצל - אוגוסט ספטמבר 1904 - כחודש לאחר פטירתו. הגיליון המיוחד עוסק כולו בדמותו של הרצל, כולל תצלומים נדירים של הרצל החל בשנות חייו המוקדמות ועד לשיא פרסומו בעולם היהודי כמוביל המהפכה הציונית. כתבות נרחבות אודותיו מכותבים שונים (בניהם: פרופ' H. Vambery, ווילאם גולבאום, ו, ד"ר גסטנר (לונדון), ישראל זנגוויל (לונדון), בנימין ז'ף, איזידור אליאסוף, ואחרים). תצלומים של מכתבים שכתב, כן שולבו בו מאמרים מוקדמים אשר כתב הרצל עצמו העוסקים בשאלה היהודית, ועוד. נדיר ביותר. (בעמוד האחרון של הגיליון תצלום של קבר הרצל בוינה - מהראשונים אשר פורסמו אי פעם בכתב עת). Ost und West (בגרמנית: "מזרח ומערב") - כתב עת ציוני לתרבות יהודית ולחכמת ישראל אשר ראה אור בברלין בין השנים 1901 ל-1923. רוחו נוסחה על ידי מרטין בובר שדגל בהצגת היהדות כתרבות ולא כדת בלבד ותפיסתו את ארץ ישראל היתה ברוח רומנטית. מייסדו ועורכו היה דייוויס טריטש וסגנו היה ארתור זילברגלייט. "מזרח ומערב" ניסה לגשר בין היהדות המודרנית, המערבית, ליהדות המסורתית, המזרח-אירופאית. כתב העת שילב יצירות אמנות, בעיקר תחריטי אר נובו (בעיקר משל אפרים משה ליליין) עם כתיבה אמנותית וביקורתית. בין הכותבים בו נמנו בובר, לודוויג גייגר, מכס נורדאו, אלפרד נוסיג, יוסף הלוי, ישראל לוי, דוד צבי מילר, פאביוס שך, אברהם אפשטיין, אדולף רוזנצווייג, ארנו נאדל (עורך מוסף המוזיקה) ותאודור זלוציסטי. שפתו הייתה גרמנית והובאו בו לראשונה בשפה זו תרגומים מיידיש. כתב העת הופיע עד אוגוסט 1914 כירחון. בשנת 1923, עם קריסת כלכלת רפובליקת ויימאר, נסגר כתב העת. גיליון שלם. דפים מנותקים. מצב טוב - בינוני.

9 גיליונות 'מזרח ומערב' - OST UND WEST - Illustrierte Monatsschrift fur Modernes Judentum - מזרח ומערב, ירחון מאויר של היהדות כולה - מגזין חודשי מאויר ליהדות מודרנית אשר יצא בברלין. גיליונות שנת 1904. שערי הגיליונות בעיצוב אפרים משה ליליאן (אחד הגיליונות המופיעים באוסף עוסק כולו ביצירתו של אפרים משה ליליאן). לפנינו גיליונות מס' 1-7 (גיליון מס' 7 כפול), 11, 12. Ost und West (בגרמנית: "מזרח ומערב") היה כתב עת ציוני לתרבות יהודית ולחכמת ישראל. כתב העת ראה אור בברלין בין השנים 1901 ל-1923. רוחו של כתב העת נוסחה על ידי מרטין בובר שדגל בהצגת היהדות כתרבות ולא כדת בלבד ותפיסתו את ארץ ישראל היתה ברוח רומנטית. מייסדו ועורכו היה דייוויס טריטש וסגנו היה ארתור זילברגלייט. "מזרח ומערב" ניסה לגשר בין היהדות המודרנית, המערבית, ליהדות המסורתית, המזרח-אירופאית. כתב העת שילב יצירות אמנות, בעיקר תחריטי אר נובו (בעיקר משל אפרים משה ליליין) עם כתיבה אמנותית וביקורתית. בין הכותבים נמנו בובר, לודוויג גייגר, מכס נורדאו, אלפרד נוסיג, יוסף הלוי, ישראל לוי, דוד צבי מילר, פאביוס שך, אברהם אפשטיין, אדולף רוזנצווייג, ארנו נאדל (עורך מוסף המוזיקה) ותאודור זלוציסטי. שפתו הייתה גרמנית והובאו בו לראשונה בשפה זו תרגומים מיידיש. כתב העת הופיע עד אוגוסט 1914 כירחון. בשנת 1923, עם קריסת כלכלת רפובליקת ויימאר, נסגר. גיליונות שלמים. בחלקים דפים מנותקים. מצב כללי טוב.

אוסף גיליונות עיתונים מוקדמים לילדים. * עתוננו - עתון לילד ולנוער - ירושלים - יצא אחת לשבועיים על ידי חבורת מורים בהשתתפות יצחק אפשטין - כל גיליונות השנה הראשונה תרצ"ב 1932 החל מהגיליון הראשון והנדיר של ט"ו בשבט תרצ"ב. בסה"כ 23 גליונות כרוכים (א'-כ"ג). "עיון בכרכי 'עתוננו' יגלה שהיה זה אחד העשירים והמגוונים ביותר בעיתוני הילדים שלנו... היתה בו אינטימיות, נפשיות, נשמה, קשר רוחני לבבי עם הקוראים הקטנים והזדהות מלאה עם עולמם..." (אוריאל אופק - ספרות הילדים העברית 1900-1948, חלק ב' עמ' 594). בגיליונות הופיעו סיפורים מאת שאול טשרנחובסקי, לוין קיפניס, דניאל פרסקי, דוד ילין, ועוד. ביאליק פרסם בו בהמשכים את סידרת סיפורי 'על הארנבת'. רוב הסיפורים בהמשכים שנדפסו בו, הצטיינו בעלילות מרתקות שהגבירו את צפיית הקוראים למהדורות הבאות (שם). בתמוז תרצ"ז [1937] יצאו הגיליונות האחרונים של 'עתוננו', והעיתון האהוב נסגר מחוסר תקציב לאחר חמש שנות תפוצה. * חומתנו - עתון גדודי הנוער. ערב סוכות, ירושלים תש"ט [1949] - מרבית הכותבים היו חברים בגדודי הנוער, תצלומים ואיורים. * חזון - יוצא לאור על ידי ההנהגה הארצית של הנוער המזרחי - בעריכת יצחק אלפסי. גליונות: א' - כסלו תש"י [1950]. ב' - טבת תש"י [1950]. ה' - סיון תשי"ג [1953]. ו' - תשרי תשי"ג [1953] - גיליון מיוחד לראש השנה. ב'-ג' (שנה תשיעית) - שבט -אדר תשי"ג [1953]. מצב כללי טוב מאד.

הודעה מיוחדת לרבנים ולראשי הקהילות מטעם הרבנות הראשית לקראת הכרזת העצמאות בה' באייר תש"ח, חתומה [בדפוס] בחתימת הרבנים הראשיים לארץ ישראל הספרדי והאשכנזי - רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג, ורבי בן ציון מאיר חי עוזיאל. הדפסה במכונת כתיבה. נדיר ביותר. "למעכ"ת הרבנים שליט"א ומע"כ ראשי הקהילות, המועצות והישובים וגבאי בתי הכנסת הי"ו. שלום וברכה. בבקשה מכם להודיע לקהל להתאסף בבית הכנסת תיכף כשיוכרז יום הנצחון (בוקר או בערב) ולערוך "תפלת הודיה כסדר הרצוף בזה. בברכת התורה והארץ ובתפלה לגאולת ישראל השלמה במהרה בקרוב..." וחתימות הרבנים בדפוס. למטה הוסיפו הרבנים הערה: "אם הזמן לא יספיק אפשר להשמיט כמה מזמורים ופסוקים, ובלבד שיתפללו את האזכרה ותפלת ההודיה". [1] דף מודפס במכונת כתיבה. 21x14 ס"מ. חורי תיוק. מצב טוב.

"הגענו למצב שיהודים בעלי מסורת אינם מניחים תפילין בארץ ישראל...". מחברת בכתב יד פעיל בסוכנות היהודית המתאר לפרטים את התרחשות קבלת העולים וההחלטות השונות לגבי העליות והעברתן ממחנות עולים למבני קבע ארעיים, בתנאי מחיה ומגורים קשים ביותר. היומן כתוב ברצף והוא מתאר תקופה של שנתיים - בין סוף 1948 ל 1950. ביומן לא מצוין שם הכותב, אך על פי הסמכות הנרחבת העולה מן ההוראות המפורטות בו נראה שמדובר באחד מראשי הסוכנות היהודית. (ראה גם חלקים אחרים של היומן מאותו כותב: דיינסטי מכירה 10, פריט 95). בין היתר הכותב מפרט כיצד הסוכנות העלתה עולים חדשים לירושלים בזמן הפגזות קשות מצד האויב הערבי על העיר, מתוך חוסר אחריות לגורלם. הוא ממשיך ומתאר את התיישבותם של עולים בחוסר אחריות בתלפיות בבתים נטושים , במושבה הגרמנית בירושלים, באזור עין כרם, בשכונת בקעה, ובכפר עציון, ואת הקשיים שעברו על העולים במעבר מבתי עולים לשיכונם הקבוע. הכותב מתאר: "עשרות ואולי מאות משפחות סבלו כל החורף הקשה של השנה מחדירת ודליפת מי גשמים בדירותיהם משום שלא היה להם סכום הכסף שהמפקח דרש מהם על חשבון התיקונים... לפי דעתי אין עוד למחלקה זו ניסיון רב בתקון בתים, ואולי גם רצון גדול חסר לה" . כמו"כ מופיעה רשימה מפורטת של מספר העולים, אחוזים מכלל העולים והמקום בו השתכנו. הכותב מציין את אופן קבלת ההחלטה לגבי שיכון העולים: "הדירות שהוקצבו על ידי מחלקת הקליטה חולקו לבין העולים לפי תאריך עליתם. עולה שהגיע קודם ארצה, היה קודם בתור לקבל דירה, משפחה בת 2-3 נפשות קבלה חדר אחד. משלש נפשות ומעלה, או שהיו בנים מבוגרים קבלה 2 חדרים..." ומתאר דירות בעלות מטבח משותף אשר קיבלו העולים בהם פרצו לא אחת תיגרות בשל הצפיפות: "מהמטבח המשותף פורצים לעתים קרובות סכסוכים ומריבות בין הדיירים, והדברים מגיעים לפעמים לממדים מסוכנים, למלחמת ידים ואגרופים, ומעסיקה את שרות הרפואי ואת כחות הביטחון" . ומוסיף לתאר תיגרות אשר התחוללו בין שומרי כשרות לשאינם בהקשר זה: "לקהל הרחב אין מושג מה שמתחולל בגהנום זה הנקרא מטבח משותף, זוהי הפרעה רצינית בהתאקלמותם של העולים בארץ, ולפעמים גורם ומשפיע לעזיבת הארץ. ביחוד סובל מזה יהודי השומר על כשרות המטבח, כששכניו אינם מקפידים על כשרות". כמו כן מתאר הכותב כיצד כל הדלתות והחלונות הוסרו ממקומן לטובת שימוש לעצי הסקה, תנאי תשלום שכר הדירה שמרבית העולים לא עמדו בהם, תיאור מצמרר על בנין ביפו שהתמוטט על יושביו בחודש אפריל 1950, התמוטטות של בתים בעין כרם בעונת החורף לאחר שלא יידעו את הדיירים שיש להתאים את תנאי הבתים לחורף. באחד הבתים משפחה שלימה הוצאה מביתה כמה שעות לפני שכל הבית התמוטט. כיצד נכי מלחמה במלחמת השחרור חיים בתנאים בלתי נסבלים: "אנו מכירים כמה עשרות חיילים נכה מלחמה מבין תושבי ירושלים הותיקים, אשר בדמיהם הצילו את ירושלים, גרים עוד היום במצב דיור קשה, משפחה גדולה בדירה צרה, ואשר זה משפיע על מצב בריאותם של הנכים". פרק מיוחד ביומן מוקדש למחסור בתשמישי קדושה לעולים שומרי המצוות. ומתאר כיצד ישנם עולים אשר הפסיקו לשמור מצוות כתוצאה מהמחסור בתשמישי הקדושה: "ישנם כמה עולים דתיים שעדיין לא קבעו מזוזות בדירתם. וכאלו שגם אפילו תפילין אינם מניחים, ולא לובשים ציצית, בגלל שאין להם תפילין ומזוזות. על סידורי תפלה וחומשים או שאר ספרי קדש אין מה לדבר שאין להם. והמדובר הוא ביהודים דתיים שבגולה היו הם משלומי אמוני ישראל, שומרי תורה ומצוה, ומדקדקים בקלה כבחמורה...", ומציע כי הארגונים הדתיים יפעלו בעניין. ועוד. 30 עמודים כתובים. יומן 20x14 ס"מ. לא כרוך. מצב טוב.

פנקסו האישי של המוכתר דוד ויגוצקי אשר מונה בידי ממשלת פלשתינה על שכונות כרם אברהם ותל ארזה בירושלים. בפנקס, רישומי ניהול שכתב ויגוצקי בין השנים 1938-1947. בכריכת המחברת חתימת ידו של ויגוצקי, ובעמוד הפנים שלה פיתקה רשמית על מינויו למוכתר השכונות. במחברת אנו מוצאים שמות רבים של תושבי ירושלים באותה התקופה אשר קיבלו מויגוצקי תעודות שונות אשר חולקו לאזרחים באותן שנים כגון: תעודות יושר, תעודות זהות, תעודות אופי, תעודות מוכתר, תעודות להשגת התאזרחות, תעודות ישיבת קבע ועוד. כמו"כ הוא מפרט אודות מסמכים שונים עליהם חתם, ואישורים מעניינים אשר הנפיק כגון: "אשור על הדבקת מודעה על מכירה פומבית של הבית השייך לאליהו לנדסה רחוב עובדיה מס' 12", "בקשה ואשור לשחרר ממס הרכוש האדון יצחק הוכמן הגר באחורה בעל מסעדה במאה שערים", "תעודת לידה להרב פנחס המבורגר על סמך מכתב מכולל שומרי החומות מיום כ"ז בניסן תרצ"ט". במחברת, מאות שמות של יהודים תושבי השכונות בירושלים ופירוט לגבי הטיפול במעמדם שנעשה מצד דוד ויגוצקי. 64 עמודים כתובים. מצב טוב.

גיליון "המשקיף" - עיתון התנועה הרוויזיוניסטית בארץ ישראל, מיום ראשון, ז' באייר תש"ח [16/5/1948] - כותרתו: "הוקמה מדינת ישראל". (מעמד ההכרזה היה ביום ששי ב 14 במאי, והעיתונים הודיעו על כך יומיים אחר כך ביום ראשון) בדף הראשון תמונותיהם של הרצל ושל ז'בוטינסקי, נוסחה המלא של מגילת העצמאות ו"דבר המפקד הראשי של הארגון הצבאי הלאומי", שעל פיו "אצ"ל נוטש את המחתרת בגבולות המדינה העברית העצמאית". בחלקו העליון למעלה נכתב: "ממשלת ארצות הברית הכירה במדינת ישראל, צבאותינו הודפים פלישות מצרים... קרבות לשחרור ירושלים... הגיעו העולים הראשונים למדינת ישראל" . "המשקיף" - ראה עצמו בראש ובראשונה כמגן על שלמות המולדת ועובדה זו התבטאה במפת ארץ ישראל, שהופיעה בשער העיתון, והקיפה את שני עברי הירדן. יצא ברציפות בשנים: 1938-1949. גיליון שלם. 55X40.5 ס"מ. כתמים, סימני קיפול. מצב טוב-בינוני.

"המנדט מת! תחי מדינתינו!" - ידיעות מעריב, גיליון מיום הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, ה' אייר תש"ח (14.5.1948). כותרות משנה בעמוד השער: "הנציב הבריטי האחרון עזב את יבשת הארץ", "ממשלת מדינת ישראל מקבלת לידה את השלטון", "הערב מתחיל לכהן מפקד המשטרה העברית". ובעמודי הפנים: "תל אביב מקדמת את פני המדינה! העיר – בשעות האחרונות לפני ההכרזה", "לונדון: או"מ לא יספיק כבר למנוע את הקמת המדינה העברית". וכן ציור פניו של דוד בן גוריון. בגיליון, ידיעות על עזיבת הנציב הבריטי והקמת ממשלת ישראל, לצד דיווחים על לחימה בגוש עציון, כביש ירושלים וכפר סבא, ועוד. [4] עמ', 43 ס"מ. קרע חסר בפינות למטה ללא פגיעת טקסט. כתמים. מצב בינוני.

גיליון העיתון 'ידיעות ירושלים' מיום הכרזת המדינה - ה' באייר תש"ח, 14.05.1948. כותרתו: "המדינה היהודית תוכרז היום בצהריים". גיליון היסטורי אשר יצא ביום הקמת המדינה. העיתון 'ידיעות ירושלים' "יצא לאור ע"י עיתונאים בשביל קוראי "דבר", "הארץ", "הבקר", "המשקיף", "הצפה". בגיליון זה אף פורסם לראשונה נוסח הכרזת העצמאות תחת הכותרת: "יקום העם על נחלתו ויקים את עצמאותו במולדת". בעמוד השער, לצד הכותרת המבשרת על הכרזת המדינה שתתקיים באותו יום מופיעה הכותרת: "יהודי ירושלים, אל הנשק!" המתריעה על "המלחמה נגדנו טוטלית וגיוס כחנו חייב להיות מלא וכללי אף הוא". [2] עמ'. 50 ס"מ. קרעים קלים בשוליים העליונים. מצב טוב.

גיליון העיתון 'דבר' מיום ה' באייר תש"ח 14 במאי 1948, כותרתו: "היום תוכרז מדינת ישראל בישיבה חגיגית של מועצת העם". כותרות משנה בעמוד השער: "מועצת העם תכריז על ביטול חוקי הספר הלבן עם תום המנדט הבריטי ועל מתן תוקף לכל שאר חוקי הארץ הקיימים כיום". בדפי הפנים פורסמו לראשונה 'בולי הדואר העברי', ומאמרים בדבר 'הממשלה הראשונה'. ו"היינו כחולמים", ועוד. 8 עמ'. 59 ס"מ. סימני קיפול. כתמים. מצב טוב-בינוני.

"העם מכריז על מדינת ישראל". "יום אחרון לשלטון זרים" - עיתון 'יום המדינה', גיליון חגיגי בהוצאה משותפת של עיתוני הארץ מיום הכרזת המדינה. ה' אייר תש"ח (14 במאי 1948). בראש שער הגיליון תמונת תיאודור הרצל, בתמונה למטה חברי הממשלה הזמנית בישיבתה הראשונה במנהלת העם. כותרות משנה: "ב 29 בנובמבר 1947 קבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל - ובתוקף זכותנו הטבעית וההסטורית אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה בארץ ישראל היא מדינת ישראל", וכן: "כל חוקי הספר הלבן בטלים ומבוטלים" ו "הצבא העברי מרחיב את כיבושיו ביום המדינה". גיליון שלם, 2 עמ'. 58 ס"מ. סימני קיפול, כתמים. מצב טוב - בינוני.