מכירה פומבית 12

10 גלויות אישיים יהודים ומנהיגים ציוניים, מקומות שונים, ראשית המאה ה־20. ביניהן: תיאודור הרצל – גלויה מוקדמת בהוצאת ח. גולדברג – ורשה, ברוך שפינוזה, בנימין רוטשילד ('הנדיב הידוע' – הוצאת משה חלוץ), ד"ר יהודה לייב פינסקר – הוצאת 'לבנון' ורשה, אבשלום פיינברג – מייסד מחתרת ניל"י, שרה אהרונסון, אהרון אהרונסון, ישראל זנגוויל, ואחרים. בשתי גלויות נעשה שימוש. בחלקן כתמים. מצב כללי טוב.

שני תצלומים גדולים מהקונגרס הציוני העולמי ה־15 שהתקיים בבאזל – שוויץ, באוגוסט-ספטמבר 1927. חתומים בחותמת דיו של צלם הקונגרס רוברט שפרנג – באזל. * תצלום פנים של האולם בו התקיים הקונגרס בבניין הקזינו על משתתפיו הרבים, והצירים. נשיא ההסתדרות הציונית חיים וייצמן נואם, ומשני צידיו חברי הנשיאות. במרכזו של הקיר שמאחורי הבמה ניתן להבחין בתמונה גדולה של תיאודור הרצל. גודל: 21×17. חתום מאחור בחותמת הצלם רוברט שפרנג – באזל. * תצלום קבוצתי של צירי הקונגרס אשר השתתפו בקונגרס הציוני הראשון במרפסת האולם, לציון יובל 30 השנה לקונגרס. במצולמים ניתן להבחין בנחום סוקולוב, לייב יפה, מנחם אוסישקין, אריה לייב מוצקין, ברתולד פייבל, איזידור שליט, מאיר אבנר, אהרון קמינקא ואחרים. גודל: 21×15 ס"מ. חתום מאחור בחותמת דיו של הצלם רוברט שפרנג – באזל. שני התצלומים במצב טוב מאד.

Baseler correspondenz – עיתון יומי שיצא פעמיים ביום במהלך הקונגרס הציוני העולמי השביעי בבאזל 1905 – מהדורת בוקר, ומהדורת צהרים-ערב. העיתון סקר את נאומי הקונגרס ואת התרחשויות הקהל בעת הנאומים, לפניהם ולאחריהם, כמו"כ את תהליך קבלת ההחלטות של הקונגרס. כל גיליון בן עמוד אחד. לפנינו גיליונות 2, 3, 4, 6. נדיר ביותר. בגיליונות דיווחים מעניינים מחדרי הקונגרס ומהאולם המרכזי. העיתון מדווח הן על תוכן הנאומים שנישאו והן על תגובות הביניים של הקהל: "רעש באולם, חלק מהנאספים צועק "לא!", או למשל: "נאומו של ד"ר נורדאו הופרע במחיאות כפיים רמות… היו"ר הצליח לקיים אחר הצהרים מושב שקט יחסית… נורדאו דיבר על מטרתה הסופית של התנועה הציונית – מדינה בפלשתינה… ממשלת טורקיה יכולה להתערב בפתרון בעיית הערבים…". מופיעים דיווחים על הצירים השונים ודעותיהם. דיווחים על השתדלות התנועה הציונית מול ממשלת אנגליה, המשך התנועה הציונית ללא הרצל (אשר נפטר כשנה קודם), וכן תוכן הנאומים בנושא בעד ונגד הצעת אוגנדה, ועוד. בסיכומי הנאומים שיצאו לאחר כל קונגרס וקונגרס לא הופיע כלל תיאור של ההתרחשות מצד הקהל, ושל תגובות ביניים. מכאן חשיבותם של הגיליונות שלפנינו המתארים יותר מכל, את ההתרחשות הפנימית באולם הקונגרס. גיליונות בגדלים שונים: 30×23 ס"מ, ו 43×23 ס"מ. מצב כללי טוב מאד.

תצלום של אלברט ואלזה איינשטיין בחצר ה War and Navy Building בווישינגטון – במסגרת ביקורו של איינשטיין בארצות הברית בשנת 1921. מתואר ומתוארך מאחור בגרמנית: Marinegebäude Washington 1921 – "בנין חיל הים וושינגטון 1921". שהותם של השניים בארצות הברית היתה זמן קצר לפני שזכה איינשטיין בפרס נובל לפיסיקה על גילוי החוק של האפקט הפוטואלקטרי. גודל התצלום : 14.5×11 ס"מ. מודבק לקרטון מקורי של הצלם: 21×15.5 ס"מ. כתמים. מצב טוב.

דגל בריטניה – המלכה ויקטוריה – רקמת בד 1897. במרכז, דיוקן המלכה ויקטוריה, סביב מופיעים בני משפחתה הנסיכים מוולס ומיורק. בצד שמאל למעלה דיוקן המלכה ויקטוריה בצעירותה בגיל 18 בשנת 1837 – השנה בה החלה את כהונתה. ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת [1819-1901] נכדתו של המלך ג'ורג' השלישי, והשליטה הבריטית האחרונה לבית הנובר. ויקטוריה הייתה מלכת הממלכה המאוחדת מ-20 ביוני 1837 עד מותה, במשך 63 שנים ושבעה חודשים, יותר מכל מלך בריטי שמלך לפניה. הייתה גם קיסרית הודו הראשונה, החל מ-1 במאי 1876. תקופת שלטונה נקראת על שמה, "התקופה הוויקטוריאנית". הייתה זו תקופת השיא של המהפכה התעשייתית, שבה עברה הממלכה המאוחדת התפתחויות רבות בתחומי החברה, הכלכלה והטכנולוגיה. במהלך שלטונה גדלה מאוד האימפריה הבריטית, ונחשבה לאימפריה החזקה ביותר בעולם. ויקטוריה נחשבת לאחת הנשים החזקות בהיסטוריה האנושית בכלל. ידוע על דגל דומה בו נראית המלכה ויקטוריה במרכז על רקע הדגל הבריטי ללא הנסיכים. הגרסה שלפנינו הינה הנדירה יותר. גודל: 70×72 ס"מ. כתמים. מצב טוב. .

HER MAJESTY THE QUEEN 1900 – תצלום אלבומין גדול של מלכת הממלכה המאוחדת אלכסנדרינה ויקטוריה [1819-1901]. צולם בשנת 1900 כשנה לפני פטירתה. צלם: Gunn Stuart, לונדון. ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת (אלכסנדרינה ויקטוריה, 1819-1901) מלכה מ-20 ביוני 1837 עד מותה, במשך 63 שנים ושבעה חודשים, יותר מכל מלך בריטי שמלך לפניה. הייתה גם קיסרית הודו הראשונה, החל מ-1 במאי 1876. תקופת שלטונה נקראת על שמה, "התקופה הוויקטוריאנית". הייתה זו תקופת השיא של המהפכה התעשייתית, שבה עברה הממלכה המאוחדת התפתחויות רבות בתחומי החברה, הכלכלה והטכנולוגיה. במהלך שלטונה גדלה מאוד האימפריה הבריטית, ונחשבה לאימפריה החזקה ביותר בעולם. ויקטוריה הייתה נכדתו של המלך ג'ורג' השלישי, והשליטה הבריטית האחרונה לבית הנובר. ויקטוריה נחשבת לאחת הנשים החזקות בהיסטוריה האנושית בכלל. גודל: 17×11 ס"מ. מודבק למצע קשיח של הצלם. מצב טוב מאד.

carte de visite – תצלום אלבומין מוקדם של אבי האומה האמריקאית – נשיאה הראשון של ארצות הברית ג'ורג' וושינגטון [1732-1799]. על פי Peter Frederick Rothermel. גודל: 10×7 ס"מ. מצב טוב מאד .

דיוקן קרל מרקס – דגל בד משי רקום, תלוי ותפור לפס עץ ישן. תוצרת מפעל הטקסטיל "East Is Red" – 'המזרח הוא אדום', האנגג'וֹאוּ, סין. שנות ה־50. בסין שלפני המהפכה הקומוניסטית בשנת 1954, רוב אריגות המשי נעשו בסדנאות משפחתיות פרטיות בעיר האנגג'וֹאוּ. במהלך שנות ה־50 בשנים בהם התקדמה סין ליצור תעשייתי, והמתפרות הפרטיות החלו להסגר בזו אחר זו, יוצרו כמה דוגמאות אשר נועדו להמחיש את המהפכה התעשייתית הסינית – אחת מהן הינה דיוקן קרל מרקס שלפנינו. דיוקן מרקס, אשר נוצר במפעל הטקסטיל "East Is Red" (על שם ההמנון הפופולרי של מהפכת התרבות הסינית), כמו פעולות ציבוריות אחרות שנעשו מצד השלטון של מאו דזה-דונג, יוצר במטרה להתנוסס במקומות ציבוריים ברחבי סין. הדיוקן אפיין את ההתנערות הסינית ממנהגיה המסורתיים ארוכי השנים של סין וחזרה לאבות הקומוניזם. המשי כשלעצמו סימל את אחד המאפיינים של הגאווה הסינית, שכן על פי המסורת הסינית, היתה סין הארץ הראשונה בה החלו לייצר בדים ממשי לפני אלפי שנים. הסיבה שנבחרה דוקא דמותו של מרקס היהודי לייצג את מהפכת הטקסטיל הסינית היתה, משום שבכתביו המוקדמים הביע מרקס ביקורת קשה על הניצול וההתעללות הקפיטליסטית של פועלים במפעלי הטקסטיל. הוא טען כי מעמד הפרולטריון מועסק בתנאי עבודה קשים של שעות ארוכות ושכר זעום. בחזונו המוקדם של מרקס בכתביו משנת 1844 הוא מציג את עובדי הטקסטיל להיות ראשונים שתנאי העסקתם עתידים להשתפר כתוצאה מהמהפכה הקומוניסטית. בכך הביעו הסינים את דרכם החדשה של שיוויון מגדרי ביצירת מקורות עבודה רבים לפועלי הטקסטיל, והוצאתם מהידיים הפרטיות. המהפכה הניבה תוצאות ועד היום האנגג'וֹאוּ היא אחת הערים המתועשות בסין, ובה מוזאון המשי הלאומי של סין. העיר מתועשת במגוון רחב של תחומים תיירות, חקלאות, טקסטיל, ותעשייה קלה, ומעמדה העולמי משווה לא אחת ל'עמק הסיליקון' של ארצות הברית. גודל: 72×49 ס"מ. מעט כתמים. מצב טוב- טוב מאד..

SUBURBAN TELEPHONE DIRECTORY Containing Lists of Subscribers in Places Suburban to New York City May 1924 – מדריך טלפונים של פרברי העיר ניו-יורק. הוצאת NEW YORK TELEPHONE COMPANY 1924. נדיר ביותר. המדריך עב כרס כולל טלפונים בני ארבע ספרות של תושבי ניו-ג'רזי, מחוז רוקלנד והעיר טוקסדו, מחוזות ווסטצ'סטר וארצות פוטנאם, וניו כנען והסביבה. בהוראות למדריך נכתב כי המדריך ניתן לתושבים בחינם, אך בהשאלה, וכי הינו רכוש חברת הטלפונים. כאשר יוצא מדריך חדש יש להשיב מדריך זה לשליח החברה המספק את המדריך החדש. כמו"כ מופיעים תעריפי מחיר של השיחות ליעדים פרטיים, וליעדים ציבוריים על פי משך השיחה, הוראות כיצד ניתן לחבר קו חדש באמצעות נציג החברה, ההבדל בתעריפי השיחות על פי המרחק בין האזורים השונים. כמו"כ מופיעות פרסומות לחברות יצור בניו-יורק והסביבה. ב New York Public Library מופיעים מדריכי טלפונים של ניו-יורק והסביבה אשר עברו דיגיטציה, החל משנת 1786 ועד 1922 (לא רצופים). שנה זו (1924) אינה מופיעה באוסף הספריה של ניו-יורק. 910 [2] עמ'. 30 ס"מ. כתמי זמן וסימני שימוש.

כרוז חריף במיוחד של ארגון האצ"ל לאחר מאורעות המרד הערבי הגדול שהתרחש בשנים תרצ"ו-תרצ"ט [1936-1939] הקורא לצאת למלחמה באויב הערבי לאחר – "שלש שנים ויותר של טבח יהודים במולדת…". "פועלים!! נוער עברי… מלחמה אחת עכשיו לכולנו, מלחמה באויב, הרוצה להכרית את תקותנו ועתידנו, מלחמה על ידי מרד, דם ואש!… הרבו את מספר החללים הערבים בירושלים, בחיפה ובשאר ישובי הארץ!… והפכו את "ההתנגדות" המבוימת של הנהגתכם לראשית מרד עברי במולדתו כיאה לניני המכבים והקנאים… ב ד ם ו א ש נ כ ל ה א ת ג ז ר ו ת ה א ו י ב ו נ ש ח ר ר א ת ה מ ו ל ד ת". [1] דף. 33×22 ס"מ. הדפסת סטנסיל. מצב טוב מאד.

גיליון מיוחד של עיתון המשקיף מיום 17/4/1947 המודיע על תלייתם של 'עולי הגרדום', כותרתו: "דוב גרונר, דוב רוזנבאום, אליעזר קאשאני ומרדכי אלקושי הועלו לגרדום בכלא עכו כששירת "התקוה" על שפתיהם". עמוד השער מוקף במסגרת אבל שחורה. בדף השער כתבות נרחבות, ותגובות היישוב היהודי. בכותרת המשנה: "הובאו לקבורה בצפת ליד קדושי תרפ"ט – מאות יהודי העיר הסתננו לבית העלמין על אף העוצר", כמו"כ מדווח כי ארבעת הנידונים למוות בעכו נתלו "בהסתר ובסודיות מוחלטת… תוך העלמת הדבר מהורים וקרובים ובהעדרו של רב או נציג יהודי אחר…" , ועוד. [2] עמ'. סימני קיפול. כתמים. קרעים קלים. מצב טוב.

סדר תפילה מיניאטורי מיוחד להפלת האויבים בזמן מלחמת העצמאות. "סגולה מכתב יד ישן קבלה איש מפי איש עד משה רבנו זיע"א להלחם עם האויבים ולנצח אותם ויפלו חללים לפני בני יעקב וזה סדרה…" בכריכה הקדמית והאחורית הודפס דגל ישראל. ללא ציון שנת דפוס. בספריה הלאומית מתוארך לשנת תש"ח על פי גרשום שלום. ובהערה שם הובא בשם גרשום שלום: "תש"ח, ניתן לחיילים בירושלים. סגולה לחיילי המלחמה – אוסף תפילות ופסוקים שניתן לחיילים בירושלים". בעמוד ראשון איור של קבר רחל. ב'סדר' המיוחד הודפס 'ויהי נעם', 'לך ה' הגדולה', שמות מלאכים ותפילה להפלת האויב: "אשאל השאלה הזאת מלפני עלת כל העלות ברוך הוא וברוך שמו שתצילני מהאויב הרע הזה ומאנשי הצבא שלו ויפלו חללים חללים ותשליך אימה וחשיכה גדולה ותרדמה עצומה ובהלה ושגעון ועורון ותמהון לבב על כל אויבינו… תצילנו מהפצצות והיריות של האויב ומהריסת בתים…ונחזור לבתינו לחיים טובים ולשלום", ופסוקים שונים להפלת האויבים. 8 עמ', 8.5 ס"מ. מצב טוב.

שני כרטיסי כניסה לישיבות הכנסת הראשונה: 7 ביוני 1949. חותמת-דיו של מזכירוּת הכנסת הראשונה. בישיבות אלה גובשו הסכמי שביתת הנשק בתום מלחמת העצמאות. 6X8.5 ס"מ. מצב טוב מאד.

אוסף פרטי נייר נדירים של קק"ל. שנים: 1928-1932, ו 1948. * חמש מעטפות מיוחדות "ברכות ראש השנה מישראל" אשר עוצבו במיוחד בידי קק"ל לרגל יום העצמאות הראשון במדינת ישראל בחודש אלול תש"ח. בכל מעטפה המבוילת בבול דואר עברי והכתובת: "ברכות ראש השנה מישראל" הוכנסה נוספת – מעטפת היום הראשון של דאר עברי 1948 עם ששה בולי דאר עברי בערכים 3-50. על מעטפות אלו אשר עוצבו במיוחד עם מדליון בצבע אדום בו נכתב: "שי הקרן הקימת לישראל ירושלם". בתוך כל מעטפה הוכנס דף "ברכות שנה טובה שלוחות מירושלים לראש השנה הראשון לעצמאות ישראל בארצנו" – דברים נרגשים ליהודי הגולה מאת ד"ר א. גרנובסקי יו"ר הדירקטוריון של הקרן הקיימת לישראל" באשר ל'מהפכה הכבירה של העם היהודי", ועל המערכה שעדין נמשכת. * כ – 18 דפים מודפסים של הלשכה הראשית של קק"ל בירושלים אשר הוכנו לקראת הקונגרס הציוני העולמי ה־17 שהתקיים בבאזל ב 1931 , המתייחסים לקידומו של מפרץ חיפה, להמלצות לקונגרס הציוני העולמי, יחסיה של חברת קק"ל עם חברת צור שלום, פעילות קק"ל בטרנסילבניה, דפים עם סיכומים של פעילותה של קק"ל בשנים שקדמו ל 1931, יחסה של קק"ל לחברות יצור פרטיות שהיו מעורבות באדמותיה, ועוד. מרבית הדפים מתוארכים: 1931, חלקם חתומים בדפוס בחתימת יו"ר קק"ל א. גרנובסקי. מצב כללי טוב מאד.

סיפור היתולי מצוייר הנגלל כמגילה ארוכה ומתאר את תהפוכות היישוב היהודי החל מתקופת מלחמת העולם הראשונה ועד קום המדינה ב 1948. "שם הסרט: שלש מכות מצרים או 'שינויים שחלו במשך 3 מלחמות', מתוארך: תש"ח. ללא שם מאייר. צבעי גואש ודיו על נייר עבה. לא ידוע. סצינות מאויירות בזו אחר זו, המלוות בתיאורים במשפטים קצרים את מלחמתם של העולים לארץ ישראל בתנאיה הקשים של הארץ – החום, הפרעושים, הדבורים. בהמשך מתואר מה שמכונה 'שינוי הדירות', בתחילה ישנו בשדה על הקרקע, בהמשך סביב גדרות, ולבסוף בבתים שנבנו בארץ. לאחר מכן מופיע פרק על 'שינוי האוכלוסיה' – השתלטות העליה העברית על האוכלוסיה המקומית – בתחילה עולים לארץ מגיעים מארצות שונות, לאחר מכן ניצולי שואה עם טלאי סרטי זרוע, ולבסוף לוחמים השוללים את האויב הערבי. המאייר ממשיך ומתאר סצינות מצחיקות מחיי הקיבוץ, ובסוף "תשומת לב לכמה הודעות: מי עדין לא שינה את שמו יעשה זאת מיד, וכן חנות 'מציאות' של שלל שנבזז מהערבים, ותכנון הבניה העברית החדשה. מגילה ארוכה, נגללת לאורך של כ 3.5 מטר. גובה: 11 ס"מ. כפי הנראה צוירה באחד הקיבוצים. נדיר.

פאס [פספורט]. שני דרכונים יהודיים שהונפקו בהנהלת ה Gebiet des Oberbefehlshabers Ost [המנהל הגרמני באובר -אוסט] בתום מלחמת העולם הראשונה, עם חותמות-דיו "Verwaltungsgebiet Litauen" – המִנהל בליטא, ומילוי פרטים בכתב יד. * דרכונו של יהודי ששם משפחתו בולקאו. בדרכון תצלום של בעלת הדרכון יליד 1841. תביעת אצבעו, וכן חותמות דיו של המנהל בליטא. מילוי הפרטים נעשה ב 8 בפברואר 1918. [4] דף. 15 ס"מ. מעט כתמים. מצב טוב. * דרכונו של יהודי בשם לייב שרייבר. בדרכון תצלום של בעל הדרכון יליד 1898, תביעת אצבעו, וכן חותמות דיו של המנהל בליטא. מילוי הפרטים נעשה ב 2 בספטמבר 1919. [4] דף. 15 ס"מ. מעט כתמים. מצב טוב. הדרכונים הונפקו על ידי השלטון הגרמני בשטחים שכבשה גרמניה זמנית במלחמת העולם הראשונה [נכללו בו ליטא, לטביה, אסטוניה, בלרוס, ושטחים מפולין וקורלנד]. הסעיפים בו כתובים אידיש ובמקביל גרמנית. בין סעיפי התקנות המופיעים עונשים שבין חמש לעשר שנות מאסר לאדם שימצא ללא דרכון, בעל דרכון מזוייף וכדו'. כמו"כ עונשים לאדם שלא יודיע על אבדן דרכונו תוך 24 שעות.

Le Juif Qui rit, Légendes Anciennes et Nouvelles [היהודי הצוחק, מעשיות ישנות וחדשות], בעריכת Curnonsky & J-W Bienstock, הקדמה מאת M. Anatole de Monzie. הוצאת Albin Michel, פריז, 1926. צרפתית. סצינות הומור מחיי היהודים באירופה של לפני המלחמה מחולקות לפי נושאים המקיפים את חיי היהודים, מלוות עשרות קריקטורות ואיורים הומוריסטיים על פני כל עמוד, המתוארים במשפטים קצרים מאת האמן ארתור שיק. ספר נדיר מתקופת היצירה המוקדמת של שיק. IV, 13-239 עמ'. 19 ס"מ. בחלק מדפי הספר גיליונות שלא נחתכו בדפוס. קרע קל בשדרה. מצב טוב – טוב מאד.

תחריט אנטישמי גדול המציג את שיילוק היהודי הקמצן המלווה בריבית ממחזהו של ויליאם שייקספיר 'הסוחר מוונציה' (אשר נכתב במאה ה־16) בסצינת הסכין, הוצאת John Hamilton Mortimer – לונדון 1776. (פרטי המדפיס והשנה בשולי התחריט). נדיר ביותר. בתחריט מתוארת הסצינה בה שיילוק אוחז בידו סכין במבט שטני – על פי רישום שהוצג באגודת האמנים בשנת 1775. בסצינה שיילוק היהודי רודף הבצע מלוה לנוצרי אנטוניו שלשת אלפים דוקטים, ומתנה עמו בשטר כתוב וחתום שאם לא יפרע בזמנו הרשות ליהודי לחתוך מגופו ליטרה בשר. אנטוניו איבד את הונו ואינו יכול לפרוע את החוב, ושיילוק, החליט לנקום מאנטוניו ולחתוך ליטרה מבשרו בצד הלב. בתחריט נראה שיילוק היהודי אוחז בידו את הסכין ומתכונן לחתוך לאנטוניו את בשרו בצד הלב. בשולי התחריט צוטט הקטע הרלוונטי מן המחזה בו מתכונן שיילוק לקיים את ההתערבות: "If ev’ry ducat in six thousand ducats / were in six parts and ev’ry part a ducat / I would not draw them: I would have my Bond”. המחזה מלווה בקטעים אנטישמים קשים נגד אופיים האגואיסטי של היהודים, והוא גרם להתפרצות גלי אנטישמיות באירופה כולה במשך השנים, וכל אימת שנתגלעו חילוקי דעות בין יהודים לנוצרים שימש המחזה רקע לייצוג סטריאוטיפי אנטישמי של היהודי כאיום על הקהילייה הנוצרית ההגונה. גודל: 43×35 ס"מ. נייר עבה. מודבק לנייר עבה לשמירה.

LE PREFET DU DEPARTEMENT DE LA STURA – צו אנטישמי מטעם נפולאון האוסר על היהודים להשתמש בשמות משפחה מהתנ"ך ('מהברית הישנה'), חתום בדפוס בידי נפולאון. סטורה (אזור באיטליה שסופח לצרפת בתקופת שלטון נפולאון) 20 ביולי 1808. בצו המיוחד שיצא לאחר כיבושה של סטורה האיטלקית בידי כוחות נפולאון, ביקשו הצרפתים להסדיר מחדש את שמות המשפחה של היהודים המקומיים. בצו המחולק לשבעה סעיפים ולתוספת הבהרה שכותרתה: "Decret imperial concernant les juif qui n'ont pas de nom de famille et de persons fixes" – "צו קיסרי הנוגע ליהודים שאין להם שם משפחה", נכתב כי לעתים קרובות היהודים מבלבלים בין השם הפרטי לשם המשפחה, ובכך נוצר מצב שישנם יהודים רבים ללא שם משפחה כלל הנקראים רק בשמם הפרטי. על היהודים לאמץ שם משפחה תוך שלשה חודשים ולהצהיר על השם החדש בפני רשם העירייה המקומית בה הם מתגוררים. בסעיף 3 נכתב כי "לא יתקבל כשם משפחה שם הלקוח מהברית הישנה, וכן לא יתקבל שם עיר יהודית כלשהיא בה ישבו יהודים בעבר". סעיף 4 מחזק את סעיף 3, בו נכתב כי יש לדווח לרשות כיצד מתקיימת התקנה החדשה בידי היהודים, ולמסור לרשויות על יהודים שיבחרו שם משפחה שלא על פי התקנה, " יהודים שימצאו ללא שמות משפחה תואמים יורחקו משטח האימפריה הצרפתית". כמו כן נכתב כי התקנה החדשה נוגדת את המקובל במסורת היהודית עתיקת היומין של היהודים המאמינים שניצלו משעבוד מצרים "משום שלא שינו את שמם". על הכרזה חתום בדפוס נפולאון בונפרטה (נפולאון הראשון). באותן שנים נאלצו משפחות יהודיות רבות שבחרו להישאר במקומן מאימת הגירוש להשתמש בשמות משפחה בדויים, על פי התקנה. בשנת 1814 הובס נפולאון בגזרה האיטלקית, ויהודי האימפריה הצרפתית קיבלו מחדש אזרחות איטלקית. אם כי ידוע על מספר מקומות בהם עדין נשמרה התקנה גם לאחר הכיבוש האיטלקי מחדש. גודל: 64×44 ס"מ. סימני קיפול. כתמים בודדים. מצב טוב מאד.

LES MYSTERES DE PARIS ET LE JUIF ERRANT מאת Eugene Sue – תעלומות פריז – היהודי הנודד – גיליונות 1-33 רצופים. הוצאת BERKIN et MANDON, פריז 1876. סיפור בהמשכים מלווה בעשרות תמונות על נזקיו של 'היהודי הנודד' לחברה הצרפתית, ועל מסוכנותו של היהודי ליציבות המשטר. מהפרסומים המוקדמים שראו אור בצרפת אודות 'אגדת היהודי הנודד'. ידוע על מהדורות רבות מאוחרות שיצאו לסיפור, לפנינו המהדורה הראשונה – של הגיליונות עצמם כפי שיצאו בזה אחר זה (לא כרוכים לכרך אחד גדול, כפי שנעשה בשנים מאוחרות יותר). 33 גיליונות רצופים, ממוספרים. בחלקם כתמי רטיבות, וקרעים בשוליים. ללא פגיעת טקסט. מצב טוב – בינוני.

13 גיליונות של ה Jüdische Familien-Forschung – חקר המשפחה היהודית – גיליונות העוסקים במשפחה היהודית, בשורשיה, ובהסתעפותה – המחקר היהודי בו השתמשו הנאצים נגד היהודים עצמם. ברלין 1925-1929 (גיליונות לא רצופים). חברת Gesellschaft für die Jüdische Familien-Forschung ("החברה למחקר משפחתי יהודי"), שנוסדה בשנת 1924, החלה לפרסם עלון זה אשר מטרתו היתה ליצור חיבור בין גנאלוגים יהודיים ולתת במה לפרי מחקרם באשר לשורשי המשפחות היהודיות הגרמניות. עורך הגיליון, רופא העיניים ארתור צ'ליצר (1871-1943), האמין כי חשיפת השושלת המשפחתית היהודית חשובה במיוחד לעם היהודי. מכיוון שבאותו הזמן לא היתה לו מדינה, וכן רוב היהודים לא דיברו עברית או בשפה אחרת שתאחד אותם, חיפש צ'ליצר במה שתאחד את היהודים על בסיס גנאולוגי (כפי שכותב בהקדמתו לגיליון הראשון של שנת 1924). כל גיליון עוסק בתולדותיה של המשפחה היהודית ובמוצאה על פי שמות המשפחה, ואינפורמציה עניפה שהיתה ברשותו. כמו"כ בגיליונות הופיע 'מוסף' המכונה "סוכבלאט" (Suchblatt) בו הקוראים עצמם השתתפו בכתיבה ושלחו למערכת את תוצאת מחקרם. החברה פרסמה בסה"כ 50 גיליונות בין השנים 1924-1938. בשערי כל הגיליונות מופיע אילן יוחסין עם שמות שבטי ישראל. באופן טראגי, מכיוון שבגיליונות השונים הופיעו עשרות שמות משפחה יהודים, וכן מוצאם, ודרכי נדידתם בארצות השונות, וכן מקום הימצאם של המשפחות בכל רחבי העולם בשנות שלטונה של גרמניה הנאצית, הנאצים אשר הורו לעצור את הפצתו, אספו את הגיליונות וניצלו את המידע הרב אשר הופיע בהם לרדיפתם ולרציחתם של יהודי גרמניה. צ'ליצר עצמו נרצח במחנה המוות של סוביבור. לפנינו גיליונות השנים: 1925 – גיליון מס' 4. 1926 – גיליונות 1, 4, 6, 7. 1927 – 1, 2, 3, 4. 1928 – 1, 2, 3, 4. כל הגיליונות שלמים. מצב כללי טוב מאד.

!Le Traître – הבוגד. כרזה מס' 6 מן הסדרה Musée des Horreurs ["תערוכת המפלצות" / "מוזיאון הזוועות"]. פריז, [1899-1900]. צרפתית. הדפס ליטוגרפי צבוע ביד, המציג את אלפרד דרייפוס כמפלצת בעלת גוף דרקון עם ראשי נחשים תוקפניים. במרכז גופו של הדרקון נעוצה חרב, ועליה מתנוססת הכתובת: "Le Traitre!" [הבוגד!, צרפתית]. חתומה בדפוס V. Lenepveu. הכרזה יצאה בנובמבר 1899 (כחודשיים לאחר שדרייפוס קיבל חנינה). הסדרה "תערוכת המפלצות" פורסמה במהלך פרשת דרייפוס תחת שם בדוי, ומנתה 51 כרזות גדולות עם איורים אנטי דרייפוסים, אנטישמים, ונגד ה'בונים', הסדרה פורסמה בצרפת על פני תקופה של כשנה, בין אוקטובר 1899 לדצמבר 1900. התכנון המקורי היה להוציא 200 כרזות בסדרה, אך למעשה יצאו 51 בלבד. הכרזות הראשונות שיצאו בסדרה נמכרו בלמעלה ב 300,000 עותקים. באוקטובר 1899 עצרה המשטרה הצרפתית מספר רוכלים שמכרו כרזות מהסדרה בהוראת מפקד המחוז לואי לפין. על פי דיווחים מסוימים לפין הורה להפסיק את הפצת הכרזות בעקבות פנייה שקיבל מהברון דה רוטשילד, שטען שהנזק בהפצתן הינו בלתי הפיך. בחודש פברואר 1900 שלחה המשטרה המקומית מכתבים בהם היא איימה לשלול את רישיון המסחר מבעלי חנויות שימכרו את הכרזות, ומאז נפסקה הפצתן. 50X65 ס"מ בקירוב. קרעים קלים בשולים. מצב טוב.

Coquin. כרזה מס' 24 מן הסדרה Musée des Horreurs ["תערוכת המפלצות" / "מוזיאון הזוועות"]. פריז, [1899-1900]. הדפס ליטוגרפי צבוע ביד, המציג את היהודי ג'ייקוב-פאקין מתומכי דרייפוס, כקוף, טובל את צלב לגיון הכבוד בבידה. פאקווין זכה בליגיון הכבוד ב 19 בפברואר 1900 דבר שעורר את זעמם של האנטי דרייפוסים אשר ניסו למנוע את קבלת העיטור בטענה כי על פי חוק בגילו המתקדם כבר לא מקבלים את עיטור הכבוד, כחלק מההתנגדות יצאה כרזה זו כחודש לאחר מכן, במרץ 1900. חתומה בדפוס V. Lenepveu. צרפתית. הסדרה "תערוכת המפלצות" פורסמה במהלך פרשת דרייפוס תחת שם בדוי, ומנתה 51 כרזות גדולות עם איורים אנטי דרייפוסים, אנטישמים, ונגד ה'בונים', הסדרה פורסמה בצרפת על פני תקופה של כשנה, בין אוקטובר 1899 לדצמבר 1900. התכנון המקורי היה להוציא 200 כרזות בסדרה, אך למעשה יצאו 51 בלבד. הכרזות הראשונות שיצאו בסדרה נמכרו בלמעלה ב 300,000 עותקים. באוקטובר 1899 עצרה המשטרה הצרפתית מספר רוכלים שמכרו כרזות מהסדרה בהוראת מפקד המחוז לואי לפין. על פי דיווחים מסוימים לפין הורה להפסיק את הפצת הכרזות בעקבות פנייה שקיבל מהברון דה רוטשילד, שטען שהנזק בהפצתן הינו בלתי הפיך. בחודש פברואר 1900 שלחה המשטרה המקומית מכתבים בהם היא איימה לשלול את רישיון המסחר מבעלי חנויות שימכרו את הכרזות, ומאז נפסקה הפצתן. גודל: 65×50 בקירוב. קרעים קלים בשוליים. מצב טוב.

Boule de Juif – כדור יהודי. כרזה מס' 1 מן הסדרה Musée des Horreurs ["תערוכת המפלצות" / "מוזיאון הזוועות"]. פריז, [1899-1900]. הדפס ליטוגרפי צבוע ביד, המציג את היהודי ג'וזף ריינאך (עיתונאי ופוליטיקאי צרפתי מתומכיו הגדולים של דרייפוס עוד מהשלבים הראשונים של המשפט) כקוף המחזיק בידו מכתב בו הוא דורש נקמה בנבלה שנעשתה על ידי ד. "ד" הינו רמז לאחד המסמכים שהגישה התביעה בפרשת דרייפוס. יצאה לאור ב 1 באוקטובר 1899. חתומה בדפוס V. Lenepveu. צרפתית. הסדרה "תערוכת המפלצות" פורסמה במהלך פרשת דרייפוס תחת שם בדוי, ומנתה 51 כרזות גדולות עם איורים אנטי דרייפוסים, אנטישמים, ונגד ה'בונים', הסדרה פורסמה בצרפת על פני תקופה של כשנה, בין אוקטובר 1899 לדצמבר 1900. התכנון המקורי היה להוציא 200 כרזות בסדרה, אך למעשה יצאו 51 בלבד. הכרזות הראשונות שיצאו בסדרה נמכרו בלמעלה ב 300,000 עותקים. באוקטובר 1899 עצרה המשטרה הצרפתית מספר רוכלים שמכרו כרזות מהסדרה בהוראת מפקד המחוז לואי לפין. על פי דיווחים מסוימים לפין הורה להפסיק את הפצת הכרזות בעקבות פנייה שקיבל מהברון דה רוטשילד, שטען שהנזק בהפצתן הינו בלתי הפיך. בחודש פברואר 1900 שלחה המשטרה המקומית מכתבים בהם היא איימה לשלול את רישיון המסחר מבעלי חנויות שימכרו את הכרזות, ומאז נפסקה הפצתן. גודל: 65×50 בקירוב. קרעים קלים בשוליים. קרע חסר למטה משמאל ללא פגיעה בטקסט. מצב טוב.