מכירה פומבית 13

21 פרטי נייר יהודים מוקדמים, אירופה וארץ ישראל. העשורים הראשונים של המאה ה־20. ביניהם: כרטיס אורח לקונגרס הציוני הכ"ב – בזל 1946, גלויה מוקדמת ונדירה עליה הודפס מחירון אתרוגים של מגדל האתרוגים פייל שפיצר – טריאסט 1891, קבלה 'לטובת סעודת ולמוד בחורים', גלויה ממפעלו של D. LOWY עם אישור "כשר" – וינה, גלויה נדירה עם תלושי מזון לקבלת לחם מחנותו של כהן – גרמניה 1916. סט 10 גלויות 'צלליות' מאת מאיר גור אריה הוצאת 'בני בצלאל' ירושלם עם העטיפה המקורית, ועוד. גדלים שונים, מצב כללי טוב.

10 כרטיסים אישיים, פנקסי חבר, וחוברות – אירגוני ספורט עבריים באירופה ובארץ ישראל. שנות ה־20- שנות ה־40. 1. כרטיס חבר מטעם ההסתדרות העולמית להתעמלות ולספורט 'מכבי' בגרמניה. מלא בבולים נדירים של 'הסתדרות עולמית 'מכבי'. 1926. מילוי הפרטים נעשה ב 1/8/1925. 2. פנקס חבר מטעם 'הסתדרות עולמית 'מכבי' – חבר פעיל. גליל ארץ ישראל, 1936/7. בעל הכרטיס אהרון טוויג מהמחלקה לשחייה, עם בולי 'מס חבר' מכבי חיפה. 3. הזמנה מעוצבת שנשלחה לד"ר שאבאד לרגל אירוע פתיחה של תחרויות ספורט קבוצות עבריות בוילנה. 4. כרטיס כניסה למשחק כדורגל בין קבוצת לבנון לקבוצת פלשתינה שנערך באצטדיון המכביה – 27.4.1940. 5. חוברת שהוציא ארגון UNION OF MACCABI ASSOCIATION – איגוד מכבי בבריטניה וצפון אירלנד ב 1944. סקירה נרחבת על פעילות הספורט של 'מכבי' בארצות העולם. בחוברת בין היתר, תצלומים ונתונים חשובים. 6. פנקס חבר של 'אגוד ספורטיבי דתי אליצור בארץ ישראל' של שלמה בלימר מס' 138, מילוי הפרטים נעשה בג' תשרי תשי"א 1950. 7-10. ארבעה גיליונות של Der Makkabi, ברלין. שני גיליונות משנת 1928 (מספרים 3, ו 9), ושניים משנת 1930 (מספרים 10 ו 12). דיווחים שוטפים ותצלומים מפעילות 'מכבי' בברלין לפני עליית הנאצים לשלטון. גדלים שונים. מצב כללי טוב.

11 מסמכים רשמיים מתקופת המנדט הבריטי – חוזים, ותעודות אישיות – ממשלת פלשתינה. * שתי תעודות 'נתין פלשתיני' האחת של שמעון שמשוני, והשנייה של אברהם פולק – תצלומי פספורט של הבעלים. 1925, ו 1926. * חוזה רכישה של מגרש בגודל 39 דונם שנקנה באזור יפה נוף – ערבית, עברית, ואנגלית. חתימה בעברית 'בשם הרב שחור'. דצמבר 1924. * תעודת רישום קרקעות של סניורה בת עזרה שמש – ספטמבר 1940. * תעודת לידה עות'ומאנית. * 6 'איגרות דרישה לתשלום מס' שנשלחו ל'הקדש עץ חיים' על פי פקודת מס הרכוש העירוני, ירושלם, 1943. [11] פרטי נייר בסה"כ. מצב כללי טוב.

כרוז חריף שהוציא האצ"ל לאחר הפצצת המרכז המחוזי של הבולשת הפלשתינאית בירושלים, והשמדתו, בחודשים בהם הכריז מלחמה גלויה נגד השלטון הבריטי בארץ ישראל. תמוז תש"ד, 1944. הכרוז מודיע כי הנוער העברי עולה דרגה במלחמתו לשחרור המולדת ולגאולת העם: "לא נשקוט ולא נניח את נשקנו כל עוד לא יפתחו שערי הארץ בפני עמנו, כל עוד לא יימסר השלטון עליה לידי ממשלה עברית. איומים לא ירתיעונו, פסק דין מות לא יפחידנו" . אנשי האצ"ל מאשימים את הבולשת הפלשתינאית אשר משתמשת בשיטות החקירה של הגיסטפו: "אסירים עברים מעונים בידי קלגסיה ענויי מות" , ופונים באופן חריג באופן ישיר ובאזהרה ברורה: "נמנענו עד כה ממעשי תגמול נגדכם כי מלחמתנו היא לא מלחמת נקם… אבל באם תוסיפו להשליט בארצנו מנהגים נאציים – נסיק… את המסקנות: בית הדין של הארגון הצבאי הלאומי ישפוט את הפושעים ואת האחראים למעשיהם – בלי רחמים" , ופונה גם לנוער העברי להצטרף למאבק. הכרוז שלפנינו פורסם בחודשים היודעים כהתחלת 'המרד' בשלטון הבריטי בראשות מנחם בגין, עם הסלמת מאבקו המזויין של ארגון האצ"ל. בפברואר אותה שנה פרסם האצ"ל את כרוז 'הכרזת המרד' הידוע. המסמך הכריז כי מבחינת האצ"ל תמה שביתת הנשק מול הבריטים וכי מעתה נפתחת מולו מלחמה. המסמך ממשיך בדרישה למסירת השלטון על ארץ ישראל לידי "ממשלה עברית זמנית", ומיד הוחל בהתקפות על כמה ממבנים המייצגים את סמלי השלטון הבריטי.- פוצץ המטה הארצי של הבולשת במגרש הרוסים, ובוצעו התקפות, כאשר המבנים ריקים, במשרדי שלוש הערים הגדולות – ירושלים, תל אביב וחיפה, ועוד. [1] דף. 27×17 ס"מ. מצב טוב מאד.

שלש כרזות שהוציא ארגון האצ"ל במותם של "עולי הגרדום", 1938-1947 * מודעת אבל מטעם האצ"ל על מותם של 'עולי הגרדום' דב גרונר, דב רוזנבאום, מרדכי אלקושי ואליעזר קשאני: "… שבויי מלחמת השחרור הועלו לגרדום על ידי התליין הבריטי במבצר עכו או ליום כ"ו ניסן תש"ז". 1947. 36×25 ס"מ. כתמים, קרעים בשוליים. * הודעה מטעם האצ"ל על מותם של מאיר פיינשטיין ומשה ברזני :"… הוציאו את נשמותיהם בתא המות בכלא ירושלים אור ליום ב' אייר תש"ז". 1947. 36×25 ס"מ. * מודעת 'יזכור' במותו של שלמה בן יוסף: "… לא ישקוט הדם ולא יחרש עדי תוקם מדינת ישראל השלמה בארצו המשוחררת" [יוני 1938]. 13×16 ס"מ. שלמה בן יוסף [1923-1938] מעפיל ולוחם בית"ר בארץ ישראל, ראשון משנים-עשר "הרוגי המלכות" (עולי הגרדום היהודים) בתקופת המנדט הבריטי. הוצא להורג בשל ניסיון לנקמה בנוסעי אוטובוס ערבי בתגובה להוצאה להורג ורצח של תשעה יהודים בידי ערבים. מאיר פיינשטיין [1927-1947]: נתפס לאחר שהניח פצצות במזוודות בתחנת הרכבת בירושלים שהביאו להריגתו של שוטר בריטי שניסה לפרקן. התאבד בתא הכלא יחד עם משה ברזני ב-21 באפריל 1947, כארבע שעות לפני המועד שנקבע להוצאתם להורג. משה ברזני [1926-1947]: נתפס כשהוא נושא רימון, והואשם בניסיון להתנקש בחיי המפקד הצבאי של ירושלים. דב גרונר [1912-1947]: נעצר בעת ההתקפה על משטרת רמת גן. הוצא להורג ב-16 באפריל 1947. אליעזר קשאני [1923-1947] לוחם מחתרת האצ"ל שנתפס על ידי הבריטים כשיצא לפעולה כחלק מ'ליל ההלקאות', נידון למוות והוצא להורג בתלייה. מצב כללי טוב – בינוני.

מחברת בכתב יד, ובה פרוטוקולים מפורטים של הועדה לשיכון עולים שהוקמה על מנת לסדר את עולי הארצות השונות במשכני קבע. ישראל, יוני – נובמבר – 1949. הועדה הוקמה מחברי גורמים שונים: אגף השיכון, בית עולים עציון, והמחלקה הסוציאלית. לפי המפורט בסיכום הישיבה הראשונה של הועדה תפקידיה היו: "לנהל את כל עניני השיכון, לקבוע את תור חלוקת הדירות, ולהחליט מדי פעם בפעם על המקרים היוצאים מן הכלל, או מקרים סוציאליים הזקוקים לדירות או לתנאי דירות מיוחדים…". לפנינו מקור היסטורי רב חשיבות המאפשר הצצה נרחבת לדרך קבלת ההחלטות בה חולקו דירות לעולים הראשונים שהגיעו ארצה בשנה הראשונה להקמת המדינה. כך למשל מופיע הנתון המעניין כי 72% מהעולים סירבו לקבל את הדירות שהוצעו להם בשל תנאיהם המחפירים, וכי היתה העדפה בחלוקת הדירות לבני משפחות גדולות משש נפשות ומעלה, וכן תיאור על סיכסוכים בין עולים שנעשו שכנים על חלוקת שטח, ועל מטבחים משותפים לדתיים ולשאינם אשר יצרו סכסוכים בענין בישול בשבת, ושימוש בכלים אסורים. באחד מדפי הפרוטוקול מופיע פירוט לגבי "במה משיגים את הזכות לקבל דירה", בין הקריטריונים המופיעים: משפחה גדולה וכבדה אשר חיי המחנה קשים להם, תאריך עלייתו, וכן מופיע סעיף ממנו ניתן ללמוד על המניעים הציוניים בחלוקת הדירות : "גם לעולה אשר סודר כבר בעבודה קבועה… מגיע לו שכון, למרות שלפי תאריך עליתו עדין לא הגיע תורו… כי בזה שאנחנו נותנים לו את השכון מהפכים אנו אותו מעולה להיות אזרח ותושב קבוע הרצוי מאד לישוב, וממנו ילמדו אחרים לעשות כמוהו." , ועוד פרטים מעניינים בתהליך הגורלי של קליטת העולים במשכני הקבע, אשר השפיע את אופי האזורים השונים עד ימינו. ראה גם דיינסטי, מכירה 11 פריט מס' 18. [43] עמודים כתובים. מחברת לא כרוכה. מצב טוב מאד.

אוסף מעניין של מסמכי קניין הקרקע עבור בית הספר לבנות בפתח תקוה מיואל משה סלומון באמצעות בא כוחו – בנו חיים סלומון – פתח תקוה, שבט תרע"ב 1912. (חודשים מספר לפני פטירתו של יואל משה סלומון). שטרי מכר מפורטים אודות רכישת אדמות שהיו שייכות ליואל משה סלומון אותם מכר להרמן קרמר וזלי גוגנהיים מגרמניה עבור בניית בית הספר לבנות בעיר. ביניהם: הקושאן המקורי המפרט את תנאי המכר ואת גודל השטח שנמכר (5 דונם), 'המכר על כל החלקה נכתב על שם משה אויערבאך', וכן שרטוט של השטח ושל הבעלים השונים על חלקיו. כמו"כ מופיע מסמך 'זכרון דברים' בכתב יד שנכתב בי' ניסן תרע"ב 'פה פתח תקוה', חתום בידי חיים סלומון בנו של יואל משה סלומון (מייסד העיר פתח תקוה), ומשה אוייערבך. במסמך זה מפורטים גבולות המגרש הנרכש בפירוט רב. כמו"כ מופיעים מסמכים נוספים מודפסים במכונת כתיבה שנכתבו בשנת תרפ"ו הקשורים לבעלות של החברה בפרנקפורט המחזיקה בשטח הנ"ל. כ- 20 דף בסה"כ. מצב כללי טוב.

לאחר שהוגשו תלונות רבות מצד גורמים דתיים על הפלייה דתית כלפי העולים שומרי המצוות במחנות העולים בשנת 1949 ובראשית שנות ה־50, הוקמה ועדת שרים שתפקידה היה לבדוק את 'עניני החנוך במחנות העולים', לאחר בדיקה חזרה הועדה עם דו"ח מפורט המתאר את המצב העגום של העולים הדתיים במחנות העולים, ואת הניסיונות לחלן אותם, וכן את הצמצום המכוון של משאבי החינוך לקבוצות הדתיות. לפנינו דפים מודפסים בסטנסיל בהם השגות על הדו"ח שהגישה, ומסמכים נילווים העוסקים במסקנות הועדה. מהדפים שלפנינו עולים הממצאים החמורים באשר להתנקלות הקשה, ולניסיונות העברה על הדת שחוו העולים הדתיים במחנות העולים. אוסף דפים מודפסים בסטנסיל, ישראל, 1949-1951. במסמך תגובה לתוצאות מסקנות הועדה נכתב: "הועדה מכירה, כי היו מקרים של גזיזת פיאות מסבות הגיניות… הלקחה הועדה בחשבון את האפשרות של תופעות התאשכנזות אצל נערי התימנים, את האפשרות של סיגול כמה מעולי תימן החדשים לדרכי הארץ, ע"י קרוביהם שהתאשכנזו מאז, שעה שבקרו בביתם, את האפשרות של מעשי זדון על ידי אלמנטים שחדרו למחנות מבחוץ!… עכ"פ המחלקה לא הוציאה חוזר "כיצד מקצצים פאותיהם של ילדי ישראל…" . כן נכתב אודות סרטי קולנוע שהובאו למחנה: "אשר להאשמה בדבר הבאת סרטי קולנוע למחנה שפגעו במוסר ובצניעות של יושביו, עובדה היא, שהמחלקה הביאה למחנות סרטי הקרן הקיימת וקרן היסוד בלבד. סרטי קולנוע רגילים הוצגו במחנה ע"י מדור "תרבות לעולה" של הסתדרות העובדים הכללית" . כמו"כ מופיעים תיאורים קשים על: ילדים דתיים מראש העין אשר הופלו, דוקא אלו שלומדים תורה לא מקבלים בגדים ונעלים, על "הפרעות בלימוד תורה", על "סנקציות נגד מורים דתייים", עדות על עישון בשבת במחנה בעתלית, "הפרעות בשעת התפילה", על הפלייה בקבלת מורים דתיים למחנות העולים, עדויות על קיפוח בתלמוד תורה שבפרדס חנה מחנה ג', עדות מחרידה שהעידה הגב' לנדאו מורה תורנית במחנה העולים 'באר יעקב' בה היא מספרת כיצד נתן ממוני נכנס לכיתת הבנות הדתיות בה לימדה, והודיע בעל כרחה באמצע השיעור על ערב ריקודי עם שעתיד היה להתקיים במרכז הנוער. מופיע מסמך מטעם 'חבר המורים בעין שמר' בו הם מכחישים שנעשתה גזיזת פאות במחנות, ומכחישים כי אורגנו ריקודי פריצות של נוער במחנה, וכן מכחישים את רוב ההאשמות שהעלתה הועדה האמורה. בנוסף, מופיעות רשימות עם שמותיהם של מדריכי הנוער במחנות העולים, תכניות של פעילות תרבותית במחנות, דפים ובהם הנחיות שונות מטעם משרד החינוך והתרבות, ועוד. בין היתר מופיע מסמך מיום 9 בדצמבר 1949 אותו כתב ד"ר קליין ממרפאת מחנה העולים עין שמר א' ממנו ניתן ללמוד על התופעה העגומה של גזיזת פאות במסווה רפואי. במסמך נכתב: "בכל המקרים שהאחות תקבע מחלת עור ושערות מדבקות, אנו נמצאים בהכרח לספר את השערות בלי להתחשב בכל הנימוקים הדתיים, זאת אומרת שהתספורת תכלל גם את הפאות – אחרת לא יכולים להתגבר על ההדבקה" , ועוד. כ- 70 דף בסה"כ. מספר דפים מופיעים בשני עותקים. מצב כללי טוב.

תקנות עדת הספרדים בחברון – ראש חדש שבט תרצ"ז [1937] הדפסה במכונת כתיבה. תקנות ליישוב הספרדי שעתיד היה לחזור לחברון לאחר שבפרעות תרפ"ט כמעט שלא נשארו יהודים בחברון. בין התקנות המופיעות: "פלטרין החברה הוא באפן זמני בירושלם ויועבר לחברון כשהישוב היהודי ישוב לשם, מטרות החברה הן: … להשיב לקהילת חברון פליטיה אשר עזבוה מחמת דוחק העתים ולספק להם כל צרכיהם הרוחניים והדתיים… לבחור ברב ראשי ולארגן מחדש את הרבנות ובתי דין צדק… לשמור על קברות הקדושים ושאר מקומות הקדושים שבחברון… החברים: כל יהודי ספרדי למעלה מגיל י"ח שנה שהוא תושב חברון או היה תושב חברון יכול להתקבל כחבר לחברה… פעם בשנה תתכנס אסיפה כללית של החברה…". בשנת תרפ"ז (1927) היו הקהילה האשכנזית והספרדית מיוצגות בוועד שנקרא "ועד הכללי להעדה העברית המאוחדת בחברון". בנשיאות הוועד עמדו הרב מאיר שמואל קשמיר והרב יעקב יוסף סלונים. אב בית הדין של עדת הספרדים האחרון בחברון עד לפרעות תרפ"ט היה הקדוש רבי חנוך חסון [תרכ"ז-תרפ"ט 1867-1929]. בפרעות תרפ"ט, נרצחו רבי חסון ורעייתו קלרה בביתם במהלך טבח חברון. שלושה ימים לאחר הטבח החליטו השלטונות הבריטיים לחסל את היישוב היהודי בחברון. שרידי הקהילה היהודית בחברון הועברו לירושלים, וכן גם ישיבת "כנסת ישראל" הלא היא "ישיבת חברון" המפורסמת. רכושם ובתיהם של היהודים נבזזו בידי הפורעים. בית הדסה הוסב על ידי ערביי חברון לבית ספר לבנות, בית הכנסת "אברהם אבינו" הוחרב ונבנה עליו דיר עזים. גם בית העלמין היהודי העתיק חולל ונהרס. היישוב היהודי בחברון חוּדש לזמן מה בשנת תרצ"א 1930 על ידי 36 משפחות ספרדיות שמנו כמאה שישים נפש. עם פרוץ המרד הערבי הגדול ב-1936 (מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט) עזבו אחרוני היהודים את העיר (למעט משפחה אחת). במפרט התקנות שלפנינו נעשה ניסיון ראשון להשיב את העדה הספרדית לעיר בדמות תקנות לעתיד לבוא, לכשישוב היישוב הספרדי לעיר, מה שהתרחש בפועל רק לאחר כיבושה מחדש במלחמת ששת הימים ב 1967. [7] דף. 33 ס"מ. מצב טוב – טוב מאד.

אוסף מסמכים מוקדמים בסטנסיל מפעילותו השוטפת של 'ארגון חברי ההגנה בישראל' – סניף ירושלים בראשית שנות ה־50, ביניהם מסמכים חשובים חתומים בידי רמטכ"ל צה"ל הראשון יעקב דורי. בין הדפים המופיעים: הצעת שמות מועמדים לועד הארגון עם חתימת יעקב דורי, הזמנה רשמית להענקת סמל ההגנה חתומה בידי יעקב דורי, פרטי טקס חלוקת הסמל ופנקס קבע (הזוכים היו צריכים לשלם על הסמל: "מחיר הסמל והפנקס סך 1 ל"י"), דף 'אישי בהחלט' הקורא להתייצב לעתודה של משטרת ישראל שהורכבה מחברי ה'הגנה' לשעבר, דפים המפרטים את הפרטים אודות הקמת שכונה לחברי 'ההגנה' בטלביה, כולל הזכויות שניתנו לחברים ברכישת דירות מוזלות, חוזר הנוגע לאסיפת החברים, ולהחלטות שנתקבלו בה, פירוט אודות פעילות משותפת של חברי ה'הגנה' לשעבר – טיול לאילת לחברי הארגון בהדרכת זאב וילנאי, תכניות שבועיות שהתקיימו במועדון 'מנורה' בית הקצין, ועוד. ארגון חברי ההגנה הוקם לאחר מלחמת העצמאות, ומי שהיו חברי "ההגנה" עד ליום הקמת צה"ל נעשו חברים בו. הארגון מנה עם הקמתו אלפי חברים אשר היו מאורגנים בסניפים שברחבי הארץ. הארגון וסניפיו קיימו בעבר וגם כיום פעילויות מגוונות להנחלת מורשת ה"הגנה" ולהקניית מידע על הארגון ופועלו לדור הצעיר ולציבור הרחב. בשנים הראשונות עסק הארגון בשילובם של חברי 'ההגנה' לשעבר במערכות הביטחון של צה"ל, בשנים המאוחרות יותר עסק הארגון בעיקר בפעילות תרבותית, ובהנחלת מורשת ה'הגנה' לדורות הבאים. יעקב דוֹרִי (דוֹסְטְרוֹבְסקי) [1889-1973] הרמטכ"ל הראשון של צה"ל, בשנים 1948–1949. כיהן כרמטכ"ל "ההגנה" בשנים 1939–1945 ו-1947–1948. נשיא הטכניון בשנים 1951–1965 וסגן ראש העיר חיפה. כ – 50 דף בסה"כ. מצב כללי טוב מאד.

concurs – verlautbarung / Avviso di concorso – הודעה על מענק של 480 פלורינים לזוגות מאורסים מהקהילה היהודית המתכוונים להינשא בשנה הנוכחית – 1889. המענק יוענק ביום השנה לנישואיה של הקיסרית אליזבת ב 24 באפריל 1889. בהודעה נכתב כי הזוגות היהודים הזכאים למענק ירשמו ביום נישואיה של הקיסרית, והתשלום בפועל ינתן לאחר נישואיהם ומפרטת את התנאים של הזכאים למענק: רישום מוקדם, הבעל והאשה בריאים, הזוג מתחייב להישאר לפחות שנה במדינה, לשניהם יש מקצוע ממנו הם מתפרנסים, שניהם גרים בטריאסט, החתן אינו מעל גיל 35 והכלה אינה מעל גיל 30, וכי הם מתחייבים להינשא לאחר אירוסיהם. טריאסט 1889. גרמנית ואיטלקית עמודה מול עמודה. גודל: 45×37 ס"מ. מודבק למצע קשיח לשמירה ולתצוגה. מצב טוב מאד.

תפילה 'להתפלל בכל בתי כנסיות דמדינת באדן ביום שבת קודש…' – דף בודד – תפילה מיוחדת שנתחברה להתפלל לרחמים ולשלום ולהצלחת הוולד של המלכה וילהלמינה נסיכת באדן לאחר שנתעברה. "קול מבשר טוב משמיע ישועה לאמר הנה היא הרה, ותמלא ארצנו גיל וחדוה, ותרב תקות כל יושביה…". וילהלמינה, נסיכת באדן [1788-1836] אשתו של לודוויג השני, הדוכס הגדול של הסן. ב-19 ביוני 1804 התחתנה וילהלמינה עם בן דודה לודוויג, נסיך הכתר של הסן, אך הנישואים לא היו מוצלחים, ולאחר הולדת שלושת ילדיה הגדולים הם נפרדו. תפילה להצלחת עיבור של מלכה כלשהיא הינה נדירה ביותר. דף 35 ס"מ. כתמים. קרעים בחלקו העליון של הדף. מצב טוב- בינוני.

דף מודפס, "תפלה להתפלל בכל בתי כנסיות דמדינת באדין ביום שבת קודש בשחרית אחרי הנותן תשועה… משך ימי הריון דער פרויא גראסהערצאגין שטעפאניא קעניגליכען האייט". סטפני דה בוארנה – אשתו של קרל, הדוכס של באדן. [דוכסות באדן, כיום גרמניה, בסביבות השנים 1811-1817]. "אדון כל כעבדים בכריעה והשתחויה באנו לחלות פניך… שים נא עין חמלתך עליה ועל פרי בטנה…". סטפני דה בוארנה ילדה לקרל דוכס באדן חמשה ילדים, הראשון שבהם בשנת 1811 והאחרון בשנת 1817. תפילה להצלחת עיבור של מלכה כלשהיא הינה נדירה ביותר. דף, 35 ס"מ. קרעים קלים. כתמים. מצב בינוני.

Her Majesty the Queen – המלכה ויקטוריה – תצלום נדיר בצבע שיצא לרגל יובל ה־60 שנה למלכותה (גודל carte de visite), יצא לאור על ידי הצלם הרשמי של המלכה, היהודי רפאל טאק – Raphael Tuck & Sons Ltd Publishers to the Queen. אנגליה 1897. מסגרת מפוארת בצבע לבן עם דגמי עלים ופרחים. מפעל ההפצה של טאק היהודי האנגלי נפתח בלונדון עוד בראשית שנות ה-70 של המאה ה-19. בעולם התצלומים והגלויות הראשונות שיצאו בכלל, שמור לסוכנות של טאק ובניו מקום של כבוד. בזכות הגלויות היפות שיצר שנחשבו פורצות דרך בתחום הגרפיקה באותה תקופה, נבחר לספק חומרים גרפים לחצר המלוכה הבריטית. טאק העסיק את טובי הגרפיקאים והמעצבים, ובשל הביקוש סיפק את מוצריו אף לאוכלוסייה הלא יהודית. בעשור האחרון של המאה ה־19 פתחה הסוכנות של טאק סניף להפצת סחורתה בשדרות ברודווי שבניו יורק, באותה תקופה הצטיינה הסוכנות בהדפסת גלויות 'שנה טובה' יהודיות. ויקטוריה, מלכת הממלכה המאוחדת (אלכסנדרינה ויקטוריה, 1819-1901) מלכה מ-20 ביוני 1837 עד מותה, במשך 63 שנים ושבעה חודשים, יותר מכל מלך בריטי שמלך לפניה. הייתה גם קיסרית הודו הראשונה, החל מ-1 במאי 1876. תקופת שלטונה נקראת על שמה, "התקופה הוויקטוריאנית". הייתה זו תקופת השיא של המהפכה התעשייתית, שבה עברה הממלכה המאוחדת התפתחויות רבות בתחומי החברה, הכלכלה והטכנולוגיה. במהלך שלטונה גדלה מאוד האימפריה הבריטית, ונחשבה לאימפריה החזקה ביותר בעולם. ויקטוריה הייתה נכדתו של המלך ג'ורג' השלישי, והשליטה הבריטית האחרונה לבית הנובר. ויקטוריה נחשבת לאחת הנשים החזקות בהיסטוריה האנושית בכלל. גודל: 7×11 ס"מ. מסגרת: 18×14 ס"מ. מצב טוב מאד.

דמויות דיוקנם של המלך ג'ורג' החמישי, ובנו המלך אדוארד השמיני – ציור עתיק על עץ. חתום: A. Brain ג'ורג' החמישי [1865-1936] מלך הממלכה המאוחדת והדומיניונים הבריטים, וקיסר הודו, החל מ-6 במאי 1910 ועד מותו ב-1936. (ג'ורג' החמישי זכור בתולדות ארץ ישראל כמלך אשר בתקופת מלכותו פורסמה הצהרת בלפור שהבטיחה כינון של "בית לאומי יהודי" בארץ ישראל. הונצח בקריאת רחובות על שמו בערים הגדולות, ירושלים, תל אביב, וחיפה). בנו, אדוארד השמיני [1894-1972] מלך הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה, אירלנד ושטחי חסותה וקיסר הודו מ־20 בינואר 1936 ועד להתפטרותו ב־11 בדצמבר 1936. גודל: 11×8 ס"מ. עובי העץ: 2 ס"מ. בגב הלוחית שני מסמרים עתיקים לתלייה. מצב טוב.

LONG LIVE THE KING – מפת בד שיצאה לכבוד המלך אדוארד השמיני, מלך הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה אשר ויתר על כס המלכות לטובת נישואיו עם האמריקאית ווליס סימפסון, ולמעשה היה המלך ששלט בזמן הקצר ביותר בממלכה המאוחדת, בתקופה של פחות משנה, בשנת 1936. במרכז, דמותו של אדוארד השמיני, דגלי בריטניה, והתאריך 12 במאי 1937. מסביב לכל האורך, תאריכים חשובים בחייו של אדוארד, החל מלידתו בשנת 1894, ביקוריו בארצות השונות, ועד עלייתו לכס המלוכה בינואר 1936. אדוארד השמיני [1894-1972] מלך הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה, אירלנד ושטחי חסותה מ־20 בינואר 1936 ועד להתפטרותו ב־11 בדצמבר 1936. לאחר מות אביו, המלך ג'ורג' החמישי, ב-20 בינואר 1936 עלה בנו הבכור אדוארד לכס המלוכה, בשם "המלך אדוארד השמיני". אדוארד זיעזע את בריטניה כולה כשהודיע על ויתורו על כס המלכות לאור רצונו להתחתן עם האמריקאית ווליס סימפסון, שהייתה גרושה ובשל כך נישואיהם נמנעו על פי החלטת הממשלה הבריטית, אליה מחויב המלך. למעשה, אין החוק הבריטי מכיר שום דרך בה המלך יכול להתפטר. על-כן העביר הפרלמנט הבריטי למחרת היום חוק מיוחד לאישור התפטרותו של המלך, ולשלילת התואר גם מצאצאיו. לאחר ויתורו על הכתר, קיבל אדוארד את התואר "הוד מעלתו המלכותי דוכס וינדזור", שהיה תואר סמלי בלבד. בני הזוג עברו לצרפת, שם נישאו, ולאחר מכן חיו בארצות הברית ובצרפת. במשך שנים רבות לא היו בני משפחת המלוכה בקשר עם אדוארד, כמעין חרם לא רשמי. רק סמוך למותו ביקרו אותו בביתו שבפריז אחייניתו המלכה אליזבת ובנה, הנסיך צ'ארלס. אז כבר היה תשוש מכדי לארח אותם. ימים ספורים לאחר מכן נפטר. מזכרות מתקופת מלכותו הקצרה של אדוארד הינן נדירות ביותר. גודל: 30×30 ס"מ. כתמים. מצב טוב.

אוסף מעניין וחשוב של 10 תצלומים לעיתונות של ראש ממשלת בריטניה וינסטון צ'רצ'יל [1874-1965] – תקופות שונות. בין היתר מופיעים: תצלומים נדירים בהם נראה צ'רצ'יל לצד אשתו בביתם בהולדת נכדם, במשרדו, לצד אשתו במסע הבחירות של שנת 1924, מסמן בידו את תנועת V המפורסמת, ועוד. חלק מהתצלומים מתוארים בגבם על גבי פיסות נייר מודבקות. מחצית מהתצלומים בגודל 25×20 ס"מ, היתר בגודל ממוצע: 20×15 ס"מ. מצב כללי טוב.

תצלום היסטורי בו נראים אלברט איינשטיין ושחקן הקולנוע הנודע צ'רלי צפלין בכניסתם יחד לאירוע הבכורה של הקרנת הסרט 'אורות הכרך' של צ'פלין. בתצלום נראה צ'פלין הנרגש מוביל את איינשטיין ואת רעייתו (העומדת מימין) כאורחי הכבוד באותו אירוע מפורסם, אותו כינה הביוגרף של איינשטיין: "אחת הסצנות הזכורות ביותר בעידן הסלבריטאים". מתואר מאחור בכתב יד : "With Charlie Chaplin 1931". קליפורניה, 20 בינואר 1931. איינשטיין פגש לראשונה את שחקן הקולנוע צ'רלי צ'פלין במסעו השני של הפיסיקאי המפורסם לאמריקה, בשנים 1930-31, כשהוזמן להרצות במכון הטכנולוגי של קליפורניה. איינשטיין היה אז בשיא תהילתו, כאשר עיתונים עקבו אחר כל מהלך שלו ואנשי אקדמיה עסקו ובחנו לעומק את התיאוריות שלו. איינשטיין היה חובב קולנוע מושבע, והמפגש עם צ'פלין עניין אותו יותר מהמפגשים עם אותם פיזיקאים שחפשו את קרבתו. באותו דצמבר הגיע איינשטיין לאמריקה. הוא בילה לראשונה כמה ימים בניו יורק שם הוענק לו פרס מפתח העיר לפני שהספיק להגיע לקליפורניה. בקליפורניה הזמין אותו קרל לאמל מנכ"ל אולפני יוניברסל להוליווד לצפות ב- All Quiet, איינשטיין ניצל את ההזדמנות וביקש ממנו לארגן פגישה עם צ'פלין. לאמל התקשר לצ'פלין ששמח לפגוש את גדול המדענים היהודים. המפגש הראשון בין איינשטיין לכוכב הקומדיה התקיים באולפני יוניברסל, שם ערכו הזוג סיור ואכלו צהריים יחד, היתה זו פגישה מרתקת עבור שני הכוכבים כל אחד בתחומו. צ'פלין כתב מאוחר יותר באוטוביוגרפיה שלו על התרשמותו מאותה פגישה עם איינשטיין: "הוא נראה גרמני טיפוסי במובן הטוב ביותר, עליז וידידותי. ולמרות שאופיו היה רגוע ועדין, הרגשתי שהוא מסתיר מזג רגשי ביותר, וממקור זה באה האנרגיה האינטלקטואלית יוצאת הדופן שלו". על פי אותה אוטוביוגרפיה של צ'פלין, במהלך אותו ביקור אשתו של איינשטיין אלזה השתלטה על המפגש, והזמינה את עצמה ואת בעלה לביתו של צ'פלין. איינשטיין שהה בביתו של צ'פלין במשך שבועיים. וצ'פלין הוסיף וגילה כי אלזה איינשטיין ספרה באותו הביקור שאת תורת היחסות הכללית הגה איינשטיין אי שם בשנת 1915, תוך כדי נגינה בפסנתר, תוך שהוא עוצר מדי פעם מנגינתו ורושם הערות, לאחר שבועיים מסר לה פיסת נייר עם מסקנות התיאוריה ואמר "זהו". צ'פלין ואיינשטיין שמרו על קשר אחרי אותה פגישה מוצלחת. השחקן הזמין את איינשטיין להשתתף בבכורה הבאה שלו, לסרט אורות הכרך (1931), כאורחו המיוחד. כאשר נכנסו הגאון והשחקן לבושים בבגדים תואמים עם פפיונים שחורים זהים (כפי שניתן להבחין בתצלום), נעמדה שורה של צלמים לצלם, והקהל הריע לשניים בהמוניו. על פי הידוע, כשההמונים הריעו לזוג, איינשטיין היה במבוכה, וצ'פלין הסביר: "הם מריעים לשנינו. לך, משום שאף אחד לא מבין אותך, ולי משום שכולם מבינים אותי". 23.5×17 ס"מ. מודבק למצע קרטון של הצלם: 31×25 ס"מ. מצב טוב- טוב מאד.

30th annual convention zionist organization of america hotel chelser atlantic city – N.J., june 26-28 1927 – תצלום ענק של מאות משתתפי כינוס ה – 30 של ארגון Zionist Organization of America (ZOA) – ועידת ציוני אמריקה שהתקיימה בין ה 26 ל 28 ביוני 1927 בניו ג'רסי. תצלום בו נראים מאות המשתתפים באולם הכינוסים, בצורה ברורה. בעומק התצלום סביב הבמה ניתן להבחין בדגלי ישראל כרוכים סביב שולחנות הכבוד, ומעל בימת הכבוד. ארגון ציוני אמריקה ה: Zionist Organization of America – ZOA) אשר הוקם ב-1897 הוא הארגון היהודי הציוני הראשון שהוקם בארצות הברית. הארגון היה לאחד הקולות המובילים של הציונות במדינה זו בשנים שלפני הקמת מדינת ישראל וגורם מרכזי בגיוס תמיכת הממשל האמריקאי בהקמת מדינת ישראל, במיוחד כאשר קבוצות יהודיות רבות לא תמכו בציונות. בין מנהיגי הארגון המפורסמים ביותר: לואי ברנדייס, סטיבן שמואל וייז, אבא הלל סילבר, ריצ'רד גוטהייל (כפי הנראה עומד בין שני דגלי ישראל בתצלום), ועוד. גודל: 49×28 ס"מ. מסגרת עץ: 62×41 ס"מ. מצב טוב מאד.

נשיא ארצות הברית ג'ימי קרטר חבוש בכיפה, לצד רבי מרדכי פינחס טייץ רבה של אליזבת, נואם בכינוס 'מרכז החינוך היהודי' באליזבת, ניו-גרזי, 8 ביוני 1973 [אז עמד קרטר בראש הסיעה הדמוקרטית, והגיע לאליזבת לקושש את הקולות היהודים למפלגתו]. בשולי התצלום (המודבק לקרטון, והנדיר כשלעצמו) הקדשה בכתב ידו וחתימת ידו של קרטר: Best wishes Jimmy Carter". ג'יימס ארל "ג'ימי" קרטר הבן [נולד: 1924] נשיאהּ ה-39 של ארצות הברית בין השנים 1981–1977. לפני נשיאותו, כיהן כמושל מדינת ג'ורג'יה ה-76, בין 1971 ל-1975, אחרי שתי כהונות בסנאט של ג'ורג'יה בין 1963 ל-1967. רבי מרדכי פינחס טייץ [תרס"ח – תשנ"ו 1908-1996] רבה של אליזבת, ניו ג'רזי. חבר נשיאות אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה, גזבר "עזרת תורה" ומראשי ועד ההצלה. תלמיד ישיבת סלבודקה בצעירותו. בסוף שנת 1933 נסע עם הרב אליהו מאיר בלוך למסע לשנה להתרמת כספים מיהדות אמריקה הצפונית עבור ישיבת טלז. בהיותם בארצות הברית שידך אותו הרב בלוך עם בתיה, בתו של רבה המנוח של אליזבת, ניו ג׳רזי, הרב אלעזר מאיר פרייל (ידיד לאביו של הרב בלוך, הרב יוסף ליב, ראש ישיבת טלז) שנפטר חודש לפני בואם לארה׳׳ב. החתונה התקיימה בינואר 1935, והוא התמנה לפי צוואת חותנו כרב על מקומו הריק. הוא הצטרף לאגודת הרבנים, ולמרות גילו הצעיר נתמנה ליו׳׳ר ועד הפועל, אבל עורר רגזם של כמה מהדור הוותיק בהביעו דעותיו בדבר חובות רבני אמריקה, בעיקר דרישתו שישאו את דרשותיהם באנגלית כדי לא לאבד הצעירים שלא היה להם ידע ביידיש. הוא כונן באליזבת מערכת חינוך אורתודוקסית שכללה בית ספר יסודי (1941), תיכון לבנים (1955), ותיכון לבנות בשם ברוריה (1963). ב-1981, לאחר שקריאותיו החוזרות ונשנות לחברי אגודת הרבנים לפתוח את שורות הארגון לרבנים צעירים ילידי אמריקה, נענו בשלילה, הקים הרב טייץ בשיתוף עם רבי יעקב קמינצקי, ידידו מתקופת לימודיו בסלובודקה, איגוד רבנים חדש בשם "מרכז הרבנים". הם זכו לגיבוי בכתב מגדולי הדור הליטאים רבי יעקב ישראל קניבסקי ורבי אלעזר מנחם מן שך. פעילות המרכז העיקרית הייתה להפנות אברכי כוללים לאחר מספר שנות לימוד, להפצת תורה בפריפריה, בתפקידי הוראה ובתפקידי רבנות. לעת זקנה, מינה את בנו הרב אלעזר מאיר טייץ, שהיה סגנו החל משנת 1958, למלא את מקומו כרב העיר ולעמוד בראש המוסדות לחינוך יהודי באליזבת. הרב טייץ נפטר בד' בטבת ה'תשנ"ו, 26 בדצמבר 1995, והועלה לקבורה בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים. גודל: 25×14 ס"מ. מסגרת עץ וזכוכית: 23×32 ס"מ. כתמי זמן בשוליים החומים. קרע בחלק העליון של השוליים החומים ללא פגיעה בתצלום. מצב טוב.

חמשה תצלומים נדירים של הנסיכה דיאנה בגיל ילדותה. מתוך סדרת תמונות מאלבומה הפרטי של הנסיכה ששוחררו לעיתונות לרגל יום הולדתה ה־20, בשנת 1981. התצלומים כולם מתוארים ומתוארכים בגב התצלומים על גבי פיסת נייר מודפסת שהודבקה על גבי כל אחד מהם. דיאנה, הנסיכה מויילס ; [ליידי דיאנה פרנסס ספנסר 1961-1997] בת לאצולת בית ספנסר, הייתה אשתו הראשונה של צ'ארלס, הנסיך מוויילס מ-1981 עד לגירושיהם ב-1996, ואמם של היורש השני והשישי בסדר הירושה לכתר הבריטי, הנסיכים ויליאם והארי. בין נישואיה לנסיך מוויילס ב-1981 ועד מותה בתאונת דרכים בפריז ב-1997 הייתה דיאנה אחת הדמויות הציבוריות המוכרות, המצולמות והאהובות ביותר בממלכה המאוחדת ובעולם כולו. התקשורת העולמית כינתה אותה פעמים רבות בכינויי-החיבה "ליידי די" או "הנסיכה די". ב-31 באוגוסט 1997 נהרגה דיאנה בתאונת דרכים במנהרה ברחוב Pont de l'Alma בפריז, בעת ניסיון מילוט של הרכב שבו היתה מצלמי פאראפצי'. גודל זהה: 20×15 ס"מ. מצב טוב מאד.

צו אנטישמי המפרט את תנאי המסחר של היהודים בהשוואה לנוצרים, וקובע סעיפי ההעדפה לנוצרים. גרמניה, אוגוסט 1751. בצו נכתב כי יהודי הכפרים יהיו בעדיפות שנייה בהשוואה לתושבי הערים בכל הנוגע לקדימות במסחר, וכן שאסור יהיה ליהודים לקנות בהקפה, ותקנות נוספות בעניין רכישות המפלות יהודים. בסוף הכרוז נכתב שעל ראשי הרשויות לשלוח נציגים שיעברו בעיירות עם פעמון מצלצל להשמיע את ההוראות החדשות לציבור היהודי. [1] דף, 34×22 ס"מ. מצב טוב מאד.

En train de crever – גסיסה. כרזה מס' 33 מן הסדרה Musée des Horreurs ["תערוכת המפלצות" / "מוזיאון הזוועות"]. פריז, [1899-1900]. הדפס ליטוגרפי צבוע ביד, המציג את נשיא צרפת לשעבר פייר ולדק רוסו [Waldeck-Rousseau] מחליק ונופל על המדרכה, כשמכיסו נופלים מסמכים שונים הקשורים לעדות התביעה נגד דרייפוס. המאייר התכוון להציג את העובדה כי הראיות המפלילות את דרייפוס קורסות בזו אחר זו. יצאה לאור במאי 1900. חתומה בדפוס V. Lenepveu. צרפתית. הסדרה "תערוכת המפלצות" פורסמה במהלך פרשת דרייפוס תחת שם בדוי, ומנתה 51 כרזות גדולות עם איורים אנטי דרייפוסים, אנטישמים, ונגד ה'בונים', הסדרה פורסמה בצרפת על פני תקופה של כשנה, בין אוקטובר 1899 לדצמבר 1900. התכנון המקורי היה להוציא 200 כרזות בסדרה, אך למעשה יצאו 51 בלבד. הכרזות הראשונות שיצאו בסדרה נמכרו בלמעלה ב 300,000 עותקים. באוקטובר 1899 עצרה המשטרה הצרפתית מספר רוכלים שמכרו כרזות מהסדרה בהוראת מפקד המחוז לואי לפין. על פי דיווחים מסוימים לפין הורה להפסיק את הפצת הכרזות בעקבות פנייה שקיבל מהברון דה רוטשילד, שטען שהנזק בהפצתן הינו בלתי הפיך. בחודש פברואר 1900 שלחה המשטרה המקומית מכתבים בהם היא איימה לשלול את רישיון המסחר מבעלי חנויות שימכרו את הכרזות, ומאז נפסקה הפצתן. גודל: 65×50 בקירוב. קרעים קלים בשוליים – מחוזקים בהדבקות נייר מאחור. מצב טוב.

L'ex-copain de Cornélius Herz – החבר לשעבר של קורנליוס הרץ. כרזה מס' 10 מן הסדרה Musée des Horreurs ["תערוכת המפלצות" / "מוזיאון הזוועות"]. פריז, [1899-1900]. הדפס ליטוגרפי צבוע ביד, המציג את ז'ורז 'קלמנסו [Georges Clemenceau] כצבוע, שומר על שקיות של לירות שטרלינג, רומז להאשמות שהואשם בפרשת נורטון (1893). כותרת הכרזה מזכירה את קשריו עם קורנליוס הרץ לפני שערוריית פנמה (1892). קלמנסו, מדינאי צרפתי אשר כיהן פעמיים כראש ממשלת צרפת נחשב מתומכיו של דרייפוס, ב-1898 פרסם בעיתונו "ל'אורור" [L'Aurore] את מאמרו של אמיל זולא "אני מאשים" המוכיח את חפותו של דרייפוס, ואף הקדיש לו את עמוד השער. הכרזה יצאה לאור בדצמבר 1899, חתומה בדפוס V. Lenepveu. צרפתית. הסדרה "תערוכת המפלצות" פורסמה במהלך פרשת דרייפוס תחת שם בדוי, ומנתה 51 כרזות גדולות עם איורים אנטי דרייפוסים, אנטישמים, ונגד ה'בונים', הסדרה פורסמה בצרפת על פני תקופה של כשנה, בין אוקטובר 1899 לדצמבר 1900. התכנון המקורי היה להוציא 200 כרזות בסדרה, אך למעשה יצאו 51 בלבד. הכרזות הראשונות שיצאו בסדרה נמכרו בלמעלה ב 300,000 עותקים. באוקטובר 1899 עצרה המשטרה הצרפתית מספר רוכלים שמכרו כרזות מהסדרה בהוראת מפקד המחוז לואי לפין. על פי דיווחים מסוימים לפין הורה להפסיק את הפצת הכרזות בעקבות פנייה שקיבל מהברון דה רוטשילד, שטען שהנזק בהפצתן הינו בלתי הפיך. בחודש פברואר 1900 שלחה המשטרה המקומית מכתבים בהם היא איימה לשלול את רישיון המסחר מבעלי חנויות שימכרו את הכרזות, ומאז נפסקה הפצתן. גודל: 65×50 בקירוב. קרעים קלים בשוליים – מחוזקים בהדבקות נייר מאחור. מצב טוב.