Le Juif Qui rit, Légendes Anciennes et Nouvelles [היהודי הצוחק, מעשיות ישנות וחדשות], בעריכת Curnonsky, & Bienstock, J-W, הקדמה מאת M. Anatole de Monzie. פריז, [1926]. צרפתית.
סצינות הומור מחיי היהודים באירופה של לפני המלחמה מחולקות לפי נושאים המקיפים את חיי היהודים, מלוות עשרות קריקטורות ואיורים הומוריסטיים על פני כל עמוד, המתוארים במשפטים קצרים מאת האמן ארתור שיק. ספר נדיר מתקופת היצירה המוקדמת של שיק.
221, [1] עמ'. 19 ס"מ. מצב טוב – טוב מאד.
תעודת כבוד נתונה לבחור מרדכי בן יעקב בעד חריצותו בלמודו ויתרונו על שאר בני גילו' – תעודת הצטיינות מעוטרת של בית הספר NEDRL ISRAEL GODS ARMENSCHOOL TE AMSTERDAM אשר ניתנה לתלמיד מרדכי בן יעקב (שמו מופיע בעברית). דפוס ליטוגרפי N.H. Beer, אמשטרדם תקע"ח 1888.
נדיר ביותר. תעודות מסוג זה שניתנו לתלמיד אשר הצטיין ביותר על שאר תלמידי הכיתה הינן נדירות ביותר, שכן בית הספר העניק תעודה אחת כזאת בלבד לתלמיד יחיד מבין כמה עשרות בני כיתתו. לא מצאנו דוגמא דומה אשר נשתמרה עד ימינו!
גודל: 22×14 ס"מ. קרעים בשוליים. מצב טוב.
אוסף חשוב של 67 כרטיסי חבר של נשים החברות ב'פדרציה של אגודות ספורט הנשים בצרפת' – Fédération féminines sportives de France – רבים מהכרטיסים הינם של נשים יהודיות שהיו בעצמן ספורטאיות ולקחו חלק בתחרויות ובאליפויות שקיימה הפדרציה בענפי הספורט השונים, או כאלה שהיו חברות בפדרציה. צרפת, שנות ה־20.
בכל הכרטיסים מופיעה תמונת הפספורט של המחזיקה בכרטיס, פרטיה האישיים, וחותמת דיו של הפדרציה של אגודות הספורט בצרפת. מופיעים 'כרטיסי חבר' רבים של יהודיות כגון: אנה לוי, יהודית לוי, ניסנבוים ברכה, אנדריאה גרוסמן, אדל כהן, דינה בלום, משפחת בירנבאום, ואחרות.
הפדרציה של אגודות ספורט הנשים של צרפת (FSFSF) היה ארגון על אשר איחד תחתיו את מועדוני ספורט הנשים בצרפת כולה. הפדרציה הראשונה שהוקדשה לפעילות גופנית של נשים בלבד, הופיעה בשנת 1912. האליפות הראשונה לאתלטיקת נשים התקיימה בשנת 1917. דוקטור ראול בודט וגברת מארי סורקוף עמדו בראש האירגון מהקמתו. ראשי התיבות של הפדרציה החל משנת 1921 כללו את שמה המקוצר FFSF של התאחדות ספורט הנשים הצרפתית, כפי שמופיע בכרטיסי החבר שלפנינו.
67 כרטיסי חבר. גודל זהה: 13×8 ס"מ. מצב טוב מאד.
אוסף חשוב של חמשה גיליונות עיתונים המודיעים על פטירתם של גדולי מנהיגי תנועת התחיה הציונית. כולם גיליונות היסטוריים שיצאו ביום הפטירה עצמו עם הגיע השמועה, או ביום שלאחריו והודיעו לציבור לראשונה על פטירתם.
* גיליון עיתון הארץ מיום כ"ח טבת תרפ"ז, 2 בינואר 1927 המודיע על פטירת 'אחד העם' (לפני קבורתו!). כותרתו: "כבה הנר נפטר אחד-העם הבוקר בשש שעות. ההלויה – בשתים אחה"צ מבית המנוח".
* גיליון עיתון דבר מיום כ"ג בסיון תרצ"ג, 17 ביוני 1933, המודיע על הירצחו של חיים ארלוזרוב. כותרתו: "חיים ארלוזורוב נרצח": "שלשה ימים אחרי שובו ממסעו בתפקידי הציונית בחו"ל הצמיתה יד פושעת וטמאה את חייו הצעירים והיקרים…"
* גיליון עיתון דבר מיום כ"ב תמוז תרצ"ד, 5 ביולי 1934, המודיע על פטירתו חיים נחמן ביאליק: "והנה אבד המזמור לעד, אבד לעד!"
* גיליון העיתון דבר מיום ז' תשרי תרצ"ז, 23 בספטמבר 1936, המודיע על פטירתו של מאיר דיזנגוף: "מאיר דיזנגוף איננו" בעמוד השער תצלום של דיזנגוף.
* גיליון עיתון דבר מיום א' באב ת"ש, 5 ביולי 1940, המודיע על פטירתו של זאב ז'בוטינסקי: "זאב ז'בוטינסקי מת היום משבץ הלב כשהגיע הבוקר למחנה בית"ר… בן רגע יצאה נשמתו".
כל הגיליונות שלמים. גדלים ומצבים שונים.
L'ETAT JUIF Essai d'une solution de la question juive – תיאודור הרצל – מדינת היהודים – חיבורו המפורסם של הרצל על פתרון השאלה היהודית, פריז 1926 – מהדורה צרפתית נדירה מוגהת עם הקדמה מאת ברוך הגני – מהדורה מוגבלת – עותק מתוך 260 בלבד שיצאו. בעמוד שליד השער דיוקן תיאודור הרצל כפי שצולם ב 1896 (השנה בה ראה אור הספר לראשונה).
ב'מדינת היהודים' [Der Judenstaat] משרטט הרצל את חזונו למדינת היהודים העתידה לקום, בפירוט רב. הרצל שרטט מבנה המדינה העתידית, בימים שבהם נחשבה לחלום רחוק בקרב מרבית היהודים. הספר ראה אור לראשונה בווינה ובלייפציג בהוצאת מ. ברייטנשטיין ב-14 בפברואר 1896, כשנה וחצי לפני כינוסו של הקונגרס הציוני הראשון.
238 עמ'. 19 ס"מ. מצב טוב.
גיליון היסטורי של ה THE PALESTINE POST מיום 30 בנובמבר 1947 המכריז על החלטת האו"ם להקמת המדינה העברית בארץ ישראל כותרתו: "PARTITION APPROVED BY MORE THAN 2/3 33 VOTE YES, 13 NO, 10 ABSTAIN" – "החלוקה אושרה על ידי יותר מ-2/3 – 33 הצביעו כן, 13 לא, 10 נמנעים". לגיליון מהודקת משמאל למעלה פיסת הנייר המקורית בה מצוטט הפסוק מישעיהו: "עורי עורי לבשי עוז ציון" ו "יום החלטת או"מ על מדינה עברית" קק"ל".
על-פי תכנית החלוקה הוצע שתוקם מדינה יהודית, שתכלול את מישור החוף מאשקלון עד עכו, את הגליל המזרחי ואזור מסוים דרומה לו, וכן את רוב הנגב. המדינה הערבית אמורה הייתה לכלול את השאר, חוץ מירושלים, אותה הציעו להפוך לעיר בינלאומית בשליטת האו”ם. התכנית נתקבלה ע”י הסוכנות היהודית ונדחתה על הסף ע”י כל הגורמים הערבים. בהצבעה באו”ם שנערכה ב 29 בנובמבר, 33 מדינות הצביעו בעד התכנית, 13 הצביעו נגד, ו-10 נמנעו. ההחלטה סללה את הדרך לסיומו של המנדט הבריטי, ולהקמת מדינת ישראל.
4 עמודים. גיליון שלם. סימני קיפול. קרעים קלים בשוליים. מצב טוב.
13 מחברות ופנקסים בהם עשרות שירים, סיפורים, רשימות, מחזות ומכתבים – הכל בכתב ידו של הסופר והמחזאי העברי הנודע חיים הזז. לפנינו תגלית חסרת תקדים, שכן אוסף החיבורים שלפנינו לא הודפס מעולם, ולא פורסם מעל שום במה שהיא.
חלק מהמחברות שלפנינו נכתבו בתקופת היצירה המוקדמת של הזז [בשנות ה־30 וה־40], והאחרות בתקופה מאוחרת יותר. כך למשל מופיעים: מחברת מוקדמת ובה עשרות סיפורים קצרים ומחזות, שיר הפותח במלים 'יד ארוכה עזה שזופה', סיפור אודות 'שומר הלילה בלגיון הזרים', סיפור ארוך 'בשעה שהכוסות מזוגות לפניך' עם עשרות תיקונים ומחיקות שבצע הזז תוך כדי הכתיבה, מחברת ובה סיפורים חסידיים – חלקם ביידיש בהם מרבה לצטט הזז מאגדות חז"ל בנושאים יהודיים מובהקים, מחברת ובה רשימות אודות יהדות ספרד בתקופת האינקויציה, סיפור ארוך בשם 'הזקנה לאפין', שיר 'כנרת', רשימות ארוכות של מלים ומשפטים קצרים ופירושם הספרותי, ועוד קטעים וחיבורים רבים אשר לא נבדקו על ידינו ביסודיות.
חיים הַזַז [1898-1973] סופר ומחזאי עברי, איש רוח והגות, מהבולטים בדורו ומנהיג תרבותי. חתן פרס ישראל לספרות הראשון. באביב 1931, הזז עלה ארצה מקייב עיר הולדתו, ולאחר חודשים אחדים השתקע בירושלים, בה לא חדל מליצור את יצירתו העניפה בתחום הספרות, תוך שהוא ניצב בעמדת השפעה חסרת תקדים על התרבות העברית בארץ ישראל.
13 מחברות. גדלים שונים. בחלק מדפי המחברות כתמי רטיבות (ללא פגיעת טקסט), מצב כללי טוב – בינוני.
1. LA LEGENDE DU JUIF ERRANT – אגדת היהודי הנודד עם תחריטי עץ מאת גוסטאב דורה, פריז, המאה ה־19. הספר מלווה ב 12 תחריטי עץ גדולים על פני עמוד שלם המתארים סצינות באגדת היהודי הנודד, וכן תוי נגינה לשירי היהודי הנודד. 27 עמ' + 12 לוחות. 32 ס"מ. חלק מדפי הספר מנותקים.
2. היהודי הנודד – ספר ילדים אנטישמי. פריז 1883, מהדורה ראשונה – ליטוגרפיות עם צבעי מים. Contes et Histoires LES CINQ SOUS D'ISAAC LAQUEDEM LE JUIF ERRANT – ספר ילדים אנטישמי אודות 'היהודי הנודד' מאת CH. GILLOT מלווה בליטוגרפיות צבעוניות ובשחור לבן, פריז 1883, מהדורה ראשונה. [10], 142 עמ'. 28 ס"מ.
3-4. JUDITH ET HOLOPHERNE – Air du Juif Errant – שתי כרזות המשלבות את סיפור יהודית והולופרנס באגדת היהודי הנודד של המאה ה-19. 1. יהודית והולופרנס – קינה על היהודי הנודד. הוצאת P. DIDION – צרפת המאה ה-19. דפוס ליטוגרפי צבוע ביד. 2. HOLOPHERNE ET JUDITH – כרזה ליטוגרפית מסדרת IMAGES D'EPINAL. בשתי הכרזות נראית דמותה של יהודית האחת מציגה אותה לפני עריפת ראשו של הולופרנס, והשניה לאחר עריפת ראשו. הכרזה מלווה בסיפור המשלב את סיפורה של יהודית עם אגדת היהודי הנודד – היהודי המסוכן אשר יש להזהר ממנו מסוגל לנצח את האויב בפעולה מהירה גם כשנדמה שסופו קרוב. 38×27 ס"מ, ו 39×30 ס"מ.
5. JUIF ERRANT GRAND VALSE F. BURCMULLER – חוברת תוי נגינה לשירי 'היהודי הנודד'. 12 עמודים, 36 ס"מ.
6. LE JUIF ERRANT – כרזה בדפוס ליטוגרפי צבעוני המציגה את 'היהודי הנודד'. 29×22 ס"מ.
מצב כללי טוב.
Kakas Marton – אוסף גדול של 53 גיליונות (רצופים, כרוכים) של המגזין האנטישמי ההונגרי קקש מרטון. בודפשט, ינואר – דצמבר 1900. מהפרסומים האנטישמים המוקדמים הנדירים ביותר הידועים לנו כיום.
הגיליונות מלווים בקריקטורות אנטישמיות רבות המציגות את היהודים כאוייביה של החברה והממלכה ההונגרית.
Kakas Marton יצא בבודפשט אחת לשבועיים בין השנים 1894-1914 כנספח ל Hírlap. העורך הראשון של המגזין היה ויקטור ראקאוסי שפירסם תחת השם הבדוי Sipulusz. בהמשך ערכו אותו Szöllősi ולאחר מכן אנדרה Rákosi. הכתבים שכתבו בו זכו לפופולריות רבה בחברה ההונגרית.
הממלכה ההונגרית החדשה שנוסדה בשנת 1867 חוקקה לראשונה את חוק האמנציפציה, המעניק ליהודים זכויות שוות לכלל אזרחי הארץ. בשנת 1895 נעשתה התקדמות נוספת ואף הדת היהודית הוכרה כאחת מן הדתות במדינה, וזכתה למעמד שווה לדת הקתולית ולדת הפרוטסטנטית. בעקבות זאת שיעורם של היהודים בין המובילים בחיי הכלכלה, המסחר, המשפטים והתרבות עלה במהירות לקראת סוף המאה ה-19. בעוד ששיעורם בכלל האוכלוסייה עמד על כארבעה אחוז, היו כמחצית מן הסוחרים, הרופאים ועורכי הדין יהודים. כתוצאה מכך החלה התעוררות אנטישמית נרחבת, אשר נושא הדגל שלה היה חבר הפרלמנט ויקטור אישטוצי. על רקע זה יצא המגזין שלפנינו. מטרת הגיליונות היתה ללעוג ולהבליט את השונה שביהודים, ואת הסכנה שהם מהווים לחברה ההונגרית. לצד קריקטורות הלועגות לראשי הממשל ההונגרי, מופיעות קריקטורות הלועגות ליהודים ולהשפעתם הגלויה והנסתרת על החברה ההונגרית.
נדיר ביותר. המגזין לא הוזכר כלל ב Die Juden in der Karikatur שיצא בשנת 1921.
[53] גיליונות כרוכים. מצב טוב מאד.
גיליון נדיר של העיתון האמריקאי The examiner ['הבוחן'] מיום 10 בספטמבר 1899 המודיע על גזר דינו של דרייפוס במשפט החוזר שנערך בבית המשפט הצבאי ברן בו נקבע כי דרייפוס אשם בבגידה בנסיבות מקילות ונידון לעשר שנות מאסר. בעמוד השער תצלום גדול של דרייפוס מימין, ומשמאל ציור של 'אי השדים' – בית הכלא אליו נשלח דרייפוס. תיעוד היסטורי נדיר של הפרשה שהסעירה את אירופה כולה, ושמעה הגיע עד ארצות הברית הרחוקה.
עמוד השער עוסק כולו במשפט ובתיאורים חיים מאולם בית המשפט בשעה שהוקרא גזר הדין, דרייפוס עצמו לא הראה כל סימן של תגובה ושמר על איפוק. מחוץ לאולם בית המשפט התקיימה באותה העת הפגנה בעד דרייפוס. הכותרת הראשית מדווחת על כך שברוב של חמשה שופטים נגד שניים נמצא דרייפוס אשם. מתחת לתמונתו של דרייפוס נכתב: "קפטן דרייפוס פעמיים הואשם בבגידה". העיתון סוקר בהרחבה את הפרשה מראשיתה ומרחיב גם אודות המשפט הראשון שנערך בשנת 1895 וכן אודות טקס ההשפלה בו הוסרו הדרגות של דרייפוס. בחלקו התחתון של העמוד מופיעה כתבה קצרה הקובעת כי דרייפוס חף מפשע וכי גזר דינו הינו מעשה עוול אכזרי. חשוב לציין כי כעבור שבוע וחצי בלבד מהתאריך בו יצא לאור העיתון שלפנינו הכל התהפך ודרייפוס קיבל בסופו של דבר את החנינה הסופית.
10 עמודים. גיליון שלם. 55 ס"מ. כתמים. מצב טוב.
שני מחזיקי ספרים "Oliver's introduction to fagin" – עבודת תבליט המציגה את הסצינה בה פוגש אוליבר לראשונה את פייגין הנוכל היהודי, מתוך הרומן 'אוליבר טוויסט'. אנגליה, המאה ה־20.
בגב מחזיקי הספרים מתוארת הסצינה באותיות חרוטות: Oliver's introduction to the respectable old gentleman. this is him, fagin said the artful dodger, my friend "oliver twist". The jew grinned & took him by the hand we are very glad to see you "oliver" very, said the jew HA ! HA !HA – ההיכרות של אוליבר עם הג'נטלמן הזקן המכובד: זה הוא, פיגין אמר המשתמט האמנותי, חברי "אוליבר טוויסט". היהודי גיחך ולקח אותו בידו אנחנו מאוד שמחים לראות אותך "אוליבר" מאוד, אמר היהודי חה! חה! חה!"
דמותו של פייגין המוצגת כפושע יהודי ומנהיג של חבורת ילדים כייסים לקוחה מן הרומן 'אוליבר טוויסט' מאת צ'ארלס דיקנס [שראה אור ב 1838], הדמות הסטריאוטיפית מופיעה בספר כיהודי בבגדים מוזנחים ושיער פרוע. ברומן מתואר פייגין בצורה בוטה ביותר כנבל מרושע ותככן המלמד ילדים כיצד לגנוב, ומוזכר פעמים רבות לא בשמו הפרטי, אלא בכינוי "היהודי". הגם שבשנותיו המאוחרות הסתייג דיקנס מהדמות הסטריאוטיפית שיצר בעקבות מכירת ביתו שבלונדון לבנקאי היהודי ג'יימס דיוויד, ובמהדורות המאוחרות של הספר השמיט רבים מאיזכורי 'היהודי' בהתייחסם לפייגין הפושע, בכל זאת נתקבלה הדמות בכל רחבי אירופה בצורות שונות כדמות טיפוסית ליהודי הנוכל והגנב.
12x9x5 ס"מ. מצב טוב מאד.
פיסלון אנטישמי – פייגין היהודי אוחז בידו את תיבת התכשיטים, KING & COUNTRY WORD OF DICKENS, דגם נדיר. המאה ה־20.
דמותו של פייגין המוצגת כפושע יהודי ומנהיג של חבורת ילדים כייסים לקוחה מן הרומן 'אוליבר טוויסט' מאת צ'ארלס דיקנס [שראה אור ב 1838], הדמות הסטריאוטיפית מופיעה בספר כיהודי בבגדים מוזנחים ושיער פרוע. ברומן מתואר פייגין בצורה בוטה ביותר כנבל מרושע ותככן המלמד ילדים כיצד לגנוב, ומוזכר פעמים רבות לא בשמו הפרטי, אלא בכינוי "היהודי". הגם שבשנותיו המאוחרות הסתייג דיקנס מהדמות הסטריאוטיפית שיצר בעקבות מכירת ביתו שבלונדון לבנקאי היהודי ג'יימס דיוויד, ובמהדורות המאוחרות של הספר השמיט רבים מאיזכורי 'היהודי' בהתייחסם לפייגין הפושע, בכל זאת נתקבלה הדמות בכל רחבי אירופה בצורות שונות כדמות טיפוסית ליהודי הנוכל והגנב המאיים על האוכלוסייה המקומית.
גובה: 7 ס"מ. מצב טוב מאד.
10 גלויות אנטישמיות, אירופה וארצות הברית, ראשית המאה ה־20.
ביניהן: גלויה אנטישמית בה נראה מייג'ור פוגש חייל יהודי עם אף ארוך לראשונה והכיתוב האנטישמי: I've seen Hielanders frae glesga, I've seen Hielanders frae england, i've seen hielanders frae cork, but, haggis me , this is first time i've seen a hielander frae jee-rusalem', [בתרגום חפשי הלועג לאנגלית של היהודי: "ראיתי חיילים מלאומים שונים, אך זו הפעם הראשונה שאני רואה חייל מירושלים"], היהודי החמדן סופר את הכסף (גלוית עם הדפס פוטוכרום), הפילגש של היהודי העשיר, סוחר העתיקות היהודי השקרן, 'המועצה' – קבוצת יהודים מסתודדים, היהודי הצוהל: "אם העסקים באים לפני ההנאה, זרוק את העסקים הצידה", היהודי עם האף הארוך, ואחרות.
חמש מתוכן נשלחו בדואר, מצב כללי טוב מאד.
Das problem der ostjuden – בעיית יהודי המזרח, מאת פול נתן – ניסיון מוקדם לעורר את יהודי גרמניה לדאוג לגורלם לקראת העתיד הקשה. הוצאת Philo Verlag und Buchhandlung ברלין, 1926. מהדורה יחידה.
ניסיון מוקדם שהוא בבחינת 'נבואה' לפתור את 'הבעיה היהודית' בשלב מוקדם, שנכתב על ידי יהודי בברלין עצמה. המחבר, ד"ר פאול נתן [1857-1927], עיתונאי, פוליטיקאי ופילנתרופ יהודי-גרמני, שהקים ועמד בראש חברת עזרה של יהודי גרמניה (Hilfsverein der Deutschen Juden) פעל רבות בסיוע ליהודי העולם, ובמיוחד ליישוב היהודי בארץ ישראל, ונמנה עם מקימי הטכניון בחיפה. בחיבור זה הוא מציע כי על היהודים לפתור את 'הבעיה היהודית' בעצמם בדמות הגירה מבוקרת לארצות הברית או לארץ ישראל, לפני שיהיה מאוחר מדי. פול מזהה באופן ברור את סיר הלחץ בו עמדו היהודים אל מול האנטישמיות הגואה בגרמניה. כי חמשה עד ששה מיליון יהודים החיים בתנאים כלכליים ופוליטיים בלתי נסבלים בשטח יחסית קטן של צפון מזרח אירופה עוד מימי מסעי הצלב עלול בהכרח להביא בעתיד לאסון על האוכלוסייה היהודית. פול פונה למאות אלפי היהודים שחיו באותה העת בגרמניה בתחושה שזהו ביתם הטבעי, כי ישכילו להבין את המציאות, ובבקשה כי יתעוררו לחומרת המצב, וכי לכל הפחות בשלב ראשון יהגרו לאזור הסובייטי הבטוח יותר מבחינת יחס השלטון ליהודים. יש לציין כי בתחילה ראה נתן את עצמו כגרמני ולא עסק בנושא היהודי, אלא רק במסגרת של חוקי המדינה והתמיכה הכללית שלו בליברליות ובשיווין זכויות. אך כשניסה להיבחר לרייכסטאג הוא לא התקבל בגלל דתו היהודית. מתוך מפח נפש מחד, ודאגה לנוכח עליית האנטישמיות הפוליטית מאידך, החליט נתן להקדיש את עצמו לענייני היהודים.
38 עמ'. 20 ס"מ. כתמים בכריכה. קרע קל בפינת מספר עמודים ללא פגיעת טקסט. מצב טוב – בינוני.
Kleine Rassenkunde des deutschen Volkes – אתנולוגיה קצרה של העם הגרמני מאת פרופ' ד"ר Hans Friedrich Karl Günther עם מאה איורים ו 13 מפות. הוצאת F. lemanns, מינכן 1935. פרסום אנטישמי במסווה "מדעי" העוסק בהשוואת הגולגולת של הגזעים ה'נחותים' – היהודים, ואחרים לזה הגרמני. תצלומים רבים של פורטרטים וניתוח גזעני של המבנה של גולגולות העמים האירופאים בהשוואה ליהודים.
המחבר [1891-1968] נחשב לאחד מבעלי ההשפעה הבולטים על המחשבה הגזענית הנאצית, והתיאוריות שלו נבעו מהאידיאולוגיה הנורדית שרווחה באותה תקופה. הוא מאריך לאפיין ולחקור את הגזע היהודי בניסיון לקבוע את נחיתותו מבחינה "מדעית". לדעתו היהודי האשכנזי הוא תערובת של גזעים ממזרח ומערב "נטע זר שגלש מאסיה אל תוך המרקם האירופאי", והוא בעל מאפיינים פיסים שונים משל האירופאים המקוריים. הוא מחלק את האוכלוסייה האירופאית לששה גזעים שהנבחר שבהם הוא הגזע הנורדי, וקורא לאחד את העמים הנורדים כדי להבטיח את שליטתם, ומזהיר מפני ערבובם עם גזעים אחרים. בספר תצלומים רבים של דיוקנאות פנים של הגזעים השונים תוך התייחסות פרטנית לכל אבר בפנים, וניסיון להסביר באופן "מדעי" את עליונות הגזע הארי על פני הגזעים האחרים.
ידוע כי אדולף היטלר עודד את התאוריות של הנס, ובספרייתו היו ארבע מהדורות שונות של הספר. באחת המהדורות נמצאו סימני שימוש בולטים במיוחד, והיטלר הכניס את ספריו לרשימת הספרים המומלצים לכל הנאצים לקריאה.
גינתר הצטרף למפלגה הנאצית ב-1932 כתיאורטיקן הגזע המוביל היחיד שהצטרף למפלגה לפני עלייתה לשלטון ב-1933. בשנת 1935 הוא הוכרז בידי המפלגה כ"גאווה של המפלגה הנאציונל סוציליסטית", ובשנת 1940 קיבל את מדליית גתה לאמנויות ומדע מהיטלר. במרץ 1941 התקבל כאורח מכובד לכנס הפתיחה של "המכון לחקר השאלה היהודית של אלפרד רוזנברג" בו נידונה האפשרות של שליחת היהודים למחנות עבודה. לאחר המלחמה הוא נעצר והושם במחנות מעצר במשך שלש שנים, אך שוחרר כיון שנקבע כי לא הסית למעשי רצח. גם לאחר נפילת גרמניה הנאצית הוא המשיך לדבוק בתיאוריות הגזע שלו, ועסק ב'תכנון המבנה המשפחתי בחסות המדינה', והכחיש את השואה עד מותו.
153 [14] עמ'. כריכה מקורית. מצב טוב מאד.
שני פרסומים לסרט העלילתי האנטישמי Die Rothschilds – "הרוטשילדים" – וינה, וברלין, שנות ה־30.
* תכניה לסרט העלילתי האנטישמי Die Rothschilds – "הרוטשילדים" בבימויו של אריך ושנק. הוצאת "Illustrierter Film-Kurier" ברלין, [1940 בערך]. תצלומים וטקסטים רבים מהסרט [8] עמ', 30 ס"מ. מצב טוב מאד.
* תכניה לסרט העלילתי האנטישמי Die Rothschilds – "הרוטשילדים" בבימויו של אלפרד ורקר, הוצאת "Illustrierter Film-Kurier" וינה, [שנות ה־30]. תצלומים וטקסטים רבים מהסרט. [8] עמ'. 23 ס"מ. מצב טוב.
הסרט האנטישמי "הרוטשילדים" מתאר את חייה של משפחת רוטשילד בגטו היהודי בפרנקפורט ועד שהגיעה לעמדות שליטה בצרפת, גרמניה, אוסטריה ובריטניה. הוא הוקרן לראשונה בשנת 1934 באמריקה דוקא, ותוך זמן קצר נוצל על ידי המפלגה הנאצית שחיפשה חומרים אנטישמים להציג על מסך הקולנוע. הסרט "הרוטשילדים" עוסק בתעמולה אנטישמית במסווה של עלילה החושפת כביכול את אופיים האמיתי של היהודים בכלל. בסרט הוצגו היהודים כמשחיתי הכלכלה והמסחר העולמיים, וכבעלי אינטרס עצמי על חשבון הארצות בהן הם גרים. הסרט נועד להעביר לציבור הגרמני את המסר כי היהודים הם אויב הכלכלה הגדול ביותר החי בתוכם.
טופס לרישום מנויים לעיתון ה'דר שטירמר' האנטישמי מיסודו של יוליוס שטרייכר – עיתון ההסתה האנטישמית הפרועה והאכזרית ביותר בכל הזמנים. בראש הטופס נכתב: Wer fur den "Sturmer" wirbt Kampft fur sein volk (גרמנית) – "מי שמקדם את ה"שטירמר" נלחם למען עמו". בהמשך מופיעים פרטים אודות מועדי תפוצת העיתון, אופן המשלוח, מקום ריק למילוי פרטי מבקש המנוי ועוד. למעלה משמאל קריקטורה אנטישמית המציגה יהודי בפנים סטריאוטיפיות בתוך מגן דוד. למטה מופיעה הכתובת: Deutschland wird ewig leben wenn es die Judenfrage loft" – "גרמניה תחיה לנצח אם היא תפתור את שאלת היהודים".
דֶה שטירמֶר ("המסתער") היה שבועון אנטישמי קיצוני שעמד בראש התעמולה הנאצית במלחמה נגד היהודים. העיתון נוסד באביב 1923 על ידי יוליוס שטרייכר, והופיע עד לסוף מלחמת העולם השנייה ב-1945. שטרייכר נודע כאנטישמי קיצוני ואכזרי במיוחד, והדבר ניכר בתכני עיתונו. העיתון נקט בהסתה אנטישמית פרועה במשך כל שנות קיומו, והוא נחשב עד היום לעיתון הקיצוני ביותר שיצא נגד היהודים בזמן השלטון הנאצי, ובכלל. סגנון העיתון היה גס, תוקפני וקל להבנה. המאמרים היו מורכבים ממשפטי תעמולה פשוטים, ברורים ובוטים, שחזרו על עצמם, מקריקטורות אנטישמיות, סיפורים אנטישמים (שהיו מיועדים גם לגיל הצעיר – בכל גיליון הופיע סיפור אנטישמי בהמשכים אודות 'הסוחר היהודי'), ותצלומים של יהודים בגטאות המלווים במשפטי שטנה אנטישמים. כחלק מן הקו האנטישמי התוקפני שנקט העיתון, הוא אימץ כמוטו את האמרה שטבע היינריך טרייצ'קה – "היהודים הם אסוננו!" (בגרמנית: "Die Juden sind unser Unglück"). סיסמה זו התנוססה בתחתיתו של שער העיתון בכל מהדורה למן שנת 1927, ושימשה את הנאצים גם בכנסים רשמיים. תפוצת השיא של העיתון הגיעה לכשמונה מאות אלף עותקים.
21×15 ס"מ. קרע קל בפינה ימנית למטה. מצב טוב.
2 גיליונות של השבועון האנטישמי 'דה שטירמר' מיסודו של יוליוס שטרייכר – עיתון ההסתה האנטישמית הפרועה והאכזרית ביותר בכל הזמנים.
*
גיליון מס' 1 מיום: 16 בינואר 1938. כותרת העיתון 'מדגסקר', וקריקטורה גדולה של יהודי החובק בידיו את כדור הארץ, וכיתוב אנטישמי: "המשבר מכעיס את היהודי, הצד החדש מעורר בו עצבים… הוא חושש שהסוף קרוב…", ומאמר אנטישמי המדגיש את חלקו של הגסטפו ברדיפת היהודים כדבר שסוף סוף נעשה לאחר שנים של הזנחת הטיפול ב"בעיה היהודית". העיתון מלא במאמרים ובקריקטורות אנטישמיות קשות. קרעים בשולי חלק מהדפים. כתמים. דפים מנותקים.
*
גיליון מס' 28 מיום: 11 ביולי 1940. בשער העיתון קריקטורה אנטישמית בה נראה השטן חובק יהודי עם שעון חול בידו והכיתוב האנטישמי אודות השטן המאיים באמצעות היהודי. וכתבה ארוכה על 'מלאך המוות' בדמות היהודי. באחד מעמודי האמצע תצלום של יהודי בוינה בעת טבילה במקווה והכיתוב האנטישמי המלווה את התצלום: "כאן היהודים ממלמלים תפילות וטובלים. המים מקבלים צבע שחור – אפור תוך שעות ספורות מריח היהודים…". ומאמרים ותמונות אנטישמיות רבות. (בעמוד 9 קרע חסר משמאל בחלקו העליון של הדף עם פגיעת טקסט במספר שורות).
דֶר שטירמֶר (מגרמנית: Der Stürmer, "המסתער") היה שבועון אנטישמי קיצוני שעמד בראש התעמולה הנאצית במלחמה נגד היהודים. העיתון נוסד באביב 1923 על ידי יוליוס שטרייכר, והופיע עד לסוף מלחמת העולם השנייה ב-1945. שטרייכר נודע כאנטישמי קיצוני ואכזרי במיוחד, והדבר ניכר בתכני עיתונו. העיתון נקט בהסתה אנטישמית פרועה במשך כל שנות קיומו, והוא נחשב עד היום לעיתון הקיצוני ביותר שיצא נגד היהודים בזמן השלטון הנאצי, ובכלל. סגנון העיתון היה גס, תוקפני וקל להבנה. המאמרים היו מורכבים ממשפטי תעמולה פשוטים, ברורים ובוטים, שחזרו על עצמם, מקריקטורות אנטישמיות, סיפורים אנטישמים (שהיו מיועדים גם לגיל הצעיר – בכל גיליון הופיע סיפור אנטישמי בהמשכים אודות 'הסוחר היהודי'), ותצלומים של יהודים בגיטאות המלווים במשפטי שטנה אנטישמים. כחלק מן הקו האנטישמי התוקפני שנקט העיתון, הוא אימץ כמוטו את האמרה שטבע היינריך טרייצ'קה – "היהודים הם אסוננו!" (בגרמנית: "Die Juden sind unser Unglück"). סיסמה זו התנוססה בתחתיתו של שער העיתון בכל מהדורה למן שנת 1927, ושימשה את הנאצים גם בכנסים רשמיים. תפוצת השיא של העיתון הגיעה לכשמונה מאות אלף עותקים.
שני גיליונות שלמים. מצב בינוני.
THE YELLOW SPOT: The Extermination of the jews in Germany with an introduction by the bishop of Durham, – THE FIRST COMPLETE DOCUMENTARY STUDY – הנקודה הצהובה: השמדת היהודים בגרמניה עם הקדמה מאת הבישוף של דורהאם, – המחקר הדוקומנטרי המלא הראשון. הוצאת VICTOR GOLLANCZ LTD, לונדון 1936 – מהדורה ראשונה. החשיפה הראשונה אי פעם של מכונת התעמולה האנטישמית של גרמניה הנאצית נגד היהודים בכל שטחי החיים. הספר מדווח על צורותיה של האנטישמיות כפי שהן באות לידי ביטוי בזמן הוצאת הספר לאור, והוא מסתמך על עשרות מקורות: העיתונות הנאצית עצמה, בתי הספר והחינוך הגרמנים, והמוסדות הרשמיים בגרמניה – תצלומים ומסמכים רבים אשר הופיעו לראשונה בפרסום שלפנינו החושפים את "מצבו של היהודי בגרמניה כיום".
פרסום אמיץ ומוקדם אודות מצבם הקשה של יהודי גרמניה בכל שטחי החיים בהשפעת תורת הגזע הנאצית, עוד לפני גירוש היהודים למחנות המוות והשואה האיומה. חשיפה של תופעות ציבוריות אנטישמיות קשות שבאותה העת לא היו ידועות לעולם הרחב כגון: גירוש יהודים מבתי עסק, בשטחי הרפואה, המשפט והתרבות הגרמנים. מכירה בכפייה של עסקים יהודים, שלילת זכויות האזרח היהודי בגרמניה, הכולל איסור הגירה, סגירתם של מקומות בילוי ציבוריים בפני יהודים – כגון בריכות שחיה, מוזאונים ותיאטראות, הגדרת כפרים ואזורים "אסורים בכניסה ליהודים", הפלייה כנגד חולים יהודים בבתי חולים. חלק חשוב של הספר עוסק בתופעה של לימוד 'תורת הגזע' בבתי הספר הגרמנים היסודיים המלווה בחינוך אנטישמי, ובחשיפה של התעמולה של ה'דר שטירמר' הנאצי תוך הבאת ציטוטים מהעיתון ותצלומים אשר מופיעים בו. מובאים ציטוטים רבים ממנהיגי המפלגה הנאצית באשר לכוונתיהם כלפי היהודים, דוגמאות ל'ענישה ציבורית' לשם השפלת יהודים בגרמניה, וכן ענישה רשמית כנגד גרמנים "אוהבי יהודים", ועוד.
נדגיש כי הספר יצא בשנת 1936 והוא חושף לראשונה את "אחד הפרקים המדהימים בהיסטוריה המודרנית" כלשון העורך. פרסומים רבים מסוג זה נתפרסמו בתום מלחמת העולם השנייה ולאחריה לאחר הבנת גודל האסון שהמיטה תאוריית הגזע על העם היהודי. נדיר למצוא פרסום אשר כבר באותם ימים ידע לאבחן במדויק את הרסניותה של תורת הגזע, את השימוש בה בפועל, ואת התוצאות הקשות שהביאה על יהודי גרמניה, בזמן אמת.
287 עמ'. 22 ס"מ. מעט כתמים. מצב טוב.
Deutsche Kunst und entartete "Kunst". Kunstwerk und Zerrbild als Spiegel der Weltanschauung, herausgegeben – אמנות גרמנית ו"אמנות" מנוונת. יצירות אמנות ודימויים מעוותים כראי לתפיסת העולם, בעריכת ד"ר אדולף דרסלר. מינכן, 1938. חוברת תעמולה אנטישמית אשר ליוותה את התערוכה 'אמנות מנוונת'.
בהקדמה לחוברת מבטא דרסלר יותר מכל את תפיסת העולם האנטישמית הבאה לידי ביטוי בתערוכה ובחוברת המלווה אותה: "במקביל לתחיית העם הגרמני, אנו חווים את התקומה של האמנות הגרמנית. אי אפשר להפריד את השניים זה מזה, שכן האמנות היא החלק החי של העם וההשתקפות האמתית של חייו הפנימיים, בתקופה שלפני המלחמה החלה האמנות הגרמנית להתנתק מהעם. אמנים שכחו את האמת הנצחית ששום אמנות לא יכולה לחיות בלי קשר חי עם האנשים… רק כאשר הפיהרר, במקביל להשתלטות על השלטון הפוליטי, החל לעצב מחדש את כל בסיס החיים של העם הגרמני באמצעות תפיסת העולם הנציונל-סוציאליסטית, החל שינוי אדיר גם באמנות הגרמנית. אדולף היטלר טען שוב את ההערכה הנצחית של אמנות אמיתית… בכך החל עידן חדש ליצירתיות האמנותית הגרמנית, התפנתה הדרך לאמנים לפעול מתוך שכנוע פנימי, שאינו נתון עוד לביקורת של קליקה ספרותית יהודית-בולשביקית…"
בחוברת, תצלומים מתוך התערוכה של האמנים כגון אוטו דיקס, ג'ורג' גרוס, פרדיננד שפיגל, וולתר הוק, הרמן טייברט, אדולף זיגלר, שמידט-רוטלוף, פול רולוף, אוסקר קוקושקה, תומס באומגרטנר, מקס בקמן, ואמנים רבים נוספים. כאשר היצירות מוצגות זו מול זו בעמוד המקביל – יצירה גרמנית מול יצירה 'יהודית מנוונת' מלוות במשפטים אנטישמים בסגנון "זה לעומת זה", כגון: "פלסטיק של העידן הליברלי. מנוון כמו הציור היה הפסל. רק אידיוטים מעוותים הוצגו בפני האנשים כ"יצירות אמנות בחזית", או "בכל הזמנים, שבח המולדת היה אחת המשימות היפות ביותר של האמן היוצר. אבל מה היא משמעות הנוף הגרמני לעם המדבר היהודי ולחסידיו המעוותים? כך הפך ציור הנוף לדימוי מעוות מגעיל", וכדו'.
התערוכה האנטישמית "אמנות מנוונת" ביוזמת ובניהול משרד התעמולה של הרייך הגרמני, נפתחה במינכן ביולי 1937 והציגה כ 650 יצירות של כמאה אמנים מפורסמים שהוחרמו ממוזיאונים וגלריות ברחבי גרמניה [ביניהם: שאגאל, מונק, מאטיס, וקנדינסקי], במטרה לשים אותן ללעג בעיני הציבור. במקביל כ-20,000 יצירות אמנות שנמצאו במוזיאונים הציבוריים בגרמניה נמכרו או הושמדו. היצירות נתלו בחדרי התערוכה באופן כאוטי, בצפיפות והיו מלוות בתוויות טקסט המגחיכות את האמנות.
מטרת התערוכה היתה להראות לציבור את 'ריקבון הציווליזציה' דרך יצירות מקוריות של תת המין האנושי, אל מול המפנה הגדול ביצירות הגרמניות השואפות לעתיד נקי ומתקדם. הנאצים כינו אמנות זו "עלבון לרגשות הגרמניים". אמנות מנוונת הוגדרה כאמנות לא גרמנית, יהודית, או קומוניסטית באפיה. התערוכה נועדה להציג את כל מה שבעיני הנאצים נתפס כמושחת, מנוון וסוטה באמנות המודרנית.
התערוכה נדדה במספר ערים בגרמניה עד שנת 1941. והיא לוותה בחומרי תעמולה כגון חוברות, גלויות וכרזות אשר יצרו את האווירה האנטישמית במסגרת הפרופגנדה הנאצית. מבחינה תרבותית היתה התערוכה נקודת השיא בהצגת ה'נאורות' וה'קידמה' הנאצית אל מול ה'רקבון' היהודי המאיים להחריב את העולם גם בתחום האמנות. הכניסה לתערוכה היתה חופשית וביקרו בה למעלה משני מיליון איש בשנות הצגתה. במהלך התערוכה אמנים גרמנים אוונגרדיים סווגו עתה כאויבי המדינה ואיום על התרבות הגרמנית. רבים יצאו לגלות, אחרים המשיכו להתגורר בגרמניה, אך נאסר עליהם ללמד באוניברסיטאות והגסטאפו היה עורך אצלם ביקורי פתע על מנת לוודא שהם לא עוסקים באמנות. אמנים יהודים שלא ברחו נשלחו למחנות ההשמדה.
80 עמ' [32 עמודי טקסט ו-47 עמודי תמונות], 21 ס"מ. מעט כתמים בכריכה. מצב טוב.
כרטיס כניסה נדיר לתערוכה "deutschland" – "גרמניה" מס' 040736, שהתקיימה במסגרת אולימפיאדת ברלין. 18 ביולי – 16 באוגוסט ברחוב הסמוך לאצטדיון האולימפי של ברלין.
הכרטיס מחולק לשלשה חלקים: משמאל "הכרטיס מזכה אותך בביקור חד פעמי בתערוכת ברלין 1936 "גרמניה" 18 ביולי עד 16 באוגוסט. אולמות התערוכה בקיזרדאם פתוחים מדי יום בין השעות 9:00-20:00… תוקף הכרטיס יפוג ביציאה מגני התערוכה". באמצע הכרטיס אישור כניסה למשחק הכדורגל שהתקיים ב 10 באוגוסט במסגרת אולימפיאדת ברלין. משמאל, שובר ארוחת צהרים, שלא נעשה בו שימוש. בגב הכרטיס מפה המציגה את הדרך לתערוכה "גרמניה" שהוצגה לא רחוק מהאיצטדיון בו נערכה האולימפיאדה. הכרטיס עצמו נדיר ביותר, ובפרט עם שובר ארוחת הצהרים שלא נעשה בו שימוש, שלא ראינו עוד דוגמא ממנו.
התערוכה "גרמניה" אשר הוצגה ביוזמת משרד התעמולה הנאצי נועדה לפאר את הגזע הנורדי, ולהדגיש את עליונותו על פני שאר הגזעים, וכן את עליונותה של גרמניה מבחינה תרבותית, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסרט "אולימפיה" אשר הפיקה הבימאית הגרמניה לני ריפנשטאהל.
25×11 ס"מ. מצב טוב מאד.
גיליון של המגזין האנטישמי La Difesa della Razza – 'הגנת הגזע'. 20 במאי 1939 – סילופים רבים מן המקורות היהודים בניסיון להציג את 'היהודי האמיתי' המהווה איום על מדינות העולם וכתבות בתורת הגזע.
בחלקו העליון של שער הגיליון נכתבה הכתובת האנטישמית: "היו בני אדם ולא כבשים טיפשים, על מנת שהיהודי שביניכם לא יצחק" (ציטוט אשר הופיע דרך קבע בשערי הגיליונות) בשער הגיליון תמונה בסגנון עתיק של פרשים על גבי סוסים והכותבת המצוטטת מן המקורות היהודיים "בחורבן רומא מיד גאולתנו". המאמר המרכזי מתאר 'חשיפה ראשונה' של ציטוטים המופיעים בתלמוד ומכוונים נגד אומות העולם בכלל ונגד האומה האיטלקית בפרט, לצד תמונות של יהודים בעלי אוריינטציה מזרחית. הכותב מנתח בצורה אנטישמית חריפה את התנהגות האומה היהודית במשך 1900 שנה. היהודים מגיעים כפליטים למדינה זרה, יוצרים 'מדינה בתוך מדינה', ומשתלטים על המדינה אליה נכנסו ובזמן קצר מעלימים אותה מעל פני ההיסטוריה – כך קרה לאימפריה הבבלית, האימפריה הרוסית לטענתו ועוד. לאחר מכן עוברים היהודים להשתלט על מדינה אחרת. התנהגות זו אופיינה על פי הכותב במקורות היהודים הקדומים, מהם הוא מרבה לצטט קטעים בגנות אומות העולם. לאחר מכן מופיעה כתבה אנטישמית אודות 'צבא יהודי' שהולך ונבנה בארצות הברית ומאיים על אויביה, כתבה אחרת מצטטת בסילוף מן המקורות היהודים כאילו הם רואים באשה הלא יהודיה בהמה הנחותה מהכלב מלווה בתמונות אנטישמיות קשות, מופיעה כתבה גזענית המאפיינת את המבדילים הפיזיולוגים והמוסריים כביכול, שבין האיטלקי האמיתי לאיטלקי המזוייף – היהודי, ועוסקת במקורות הגזע היהודי. כמו"כ כתבה אנטישמית אודות הגעתם של היהודים לאיטליה – גם בכתבה זו ציטוטים מסולפים מן המקורות היהודיים, מופיעה מאמר אחר עוסק בגנות האמנות והאמנים היהודים, ועוד.
ה La Difesa della Razza [ההגנה על הגזע] דו שבועון איטלקי שיצא בין אוגוסט 1938 ל 20 ביוני 1943 על ידי Telesio Interlandi בהוצאת Tumminelli שברומא (5 שנים בהן יצאו בסה"כ 117 גיליונות), ביוזמת בניטו מוסליני אשר האמין באות הכתובה להטמעת רעיונות אנטישמים וגזעניים בקרב האוכלוסייה האיטלקית. הגיליונות היוו את הכלי האנטישמי העיקרי של המשטר הפשיסטי, שנועד לקדם את חוקי הגזע הפאשיסטיים באיטליה. מטרתו היה להפיץ דוקטרינה "מדעית" של תורת הגזע, ולשכנע את האיטלקים שקולוניאליזם, איסור על נישואי תערובת, וחוקי גזע הם מטרות פוליטיות אשר מעוגנות בחוקי הטבע. המגזין הציג רעיונות חסרי בסיס התומכים בעליונותו של הגזע הארי אליו לטענתו צריכים היו האיטלקים להשתייך, ולהתריע בפני 'הזיהום הביולוגי' שעשוי להתרחש אם יתערבבו האיטלקים עם 'הגזעים הנחותים'. במדורים ה'מדעיים' של המגזין קיבלה הגזענות והאנטישמיות לגיטימציה מנקודת מבט רפואית וביולוגית, תוך התמקדות הצגת תורות 'גנטיקה' שקריות. המגזין אף הרבה לעסוק בדמוגרפיה בניסיון להציג תחזיות סטטיסטיות המציגות את הגזעים ה"לא ארים" בירידה מתמדת לעומת הגזעים האריים. ככל שנכנסה איטליה עמוק יותר למלחמה בהשתתפות עם מעצמות הציר, כך הקצין הגיליון בתעמולה האנטישמית, בהאשמת היהודים כאחראים למלחמה, ובהתראה מה"סיכונים" שבהתערבבות עם היהודים, שעלולה לגרום ל"זיהום חברתי".
48 עמ', 30 ס"מ. מצב כללי טוב.
L'ART DE MENTIR – אמנות השקר – מדריך קטן לשימושם של כל העוסקים באמנות השקר העדינה, מאויר בכמה דוגמאות נבחרות מעיטם של "מאסטרי העולם" אדולף היטלר וגוזף גבלס, הוצאת 'לשכת הפרסום והמידע האנגלו אמריקאית'. צרפתית. פרסום אנטי-נאצי של בעלות הברית [1944].
בחוברת ציטוטים מתוך ההכרזות שהכריזו היטלר וגבלס בהזדמנויות שונות, באשר לכוונותיהם הצבאיות כלפי מדינות אירופה וחשיפת השקרים שלהם אחד לאחד. הציטוט מופיע באותיות שחורות, וחשיפת השקר באותיות אדומות. לצד השקרים קריקטורות הלועגות להיטלר בצבע. כך למשל החוברת פותחת בציטוט משקרו של היטלר בחודש מאי 1935: "אין זה בשום פנים ואופן חלק מכוונותיה של גרמניה להתערב בענייניה הפנימיים של אוסטריה, לספח אותה או לבצע אנשלוס" – והעובדה הידועה כי במרץ 1938 פלש היטלר לאוסטריה, וכדו'. שולי העטיפה מעוצבים בצורת צלבי קרס במסווה של חוברת שהוציאו הנאצים עצמם על מנת שתגיע לידיים גרמניות.
35 עמ'. 16 ס"מ. מצב טוב מאד.
Created and Develop with 🤍By webe ©2024