מכירה פומבית 22

THEODOR HERZL A Memorial - תאודור הרצל - זיכרון - ספר זיכרון מיוחד שיצא במלאת 25 שנה למותו של תיאודור הרצל, בעריכת Meyer W. Weisgal - ניו - יורק 1929. הודפס על נייר מבריק.

הספר סוקר את חייו הפרטיים והציבוריים של הרצל ומלווה בעשרות תצלומים נדירים, דוגמאות מכתבי היד של הרצל עצמו, ותיעוד חי של אירועים היסטוריים הקשורים בהרצל ובפעילותו הציונית הענפה, הרצל באמנות, יומניו של הרצל, ספריו וחפציו של הרצל לאחר מותו ועוד. כולל תצלום מקופל גדול של כל הצירים אשר השתתפו בקונגרס הציוני הראשון בבאזל 1897.

320 עמ'. קרעים בשולי הכריכה, בפרט בחלקה העליון. בלאי בכריכה. מצב כללי טוב - בינוני.

"למען שממות ארצנו" - מכתב מודפס מאת רבה האחרון של קובנה הגאון רבי דובער כהנא שפירא בענין התעוררות לרכוש אדמות בארץ ישראל, ולגאול את ארץ ישראל מיד זרים. הכרוז פורסם בקובנה והוא נכתב בעברית! בכ"ג אלול תר"ץ לאחר מאורעות תרפ"ט והדיווחים על המצב הקשה בארץ שהגיעו לבני הגולה. קובנה, כ"ג אלול, תר"ץ [1930].

במכתבו מתאר הגאון את המצב הקשה ששרר באותה העת בארץ ישראל לאחר פרעות תרפ"ט - "המאורעות הנוראים בשנה העברה בארצנו הקדושה הטבח המבהיל שערכו צרינו לקדושי עליון", וכן ממשלת המנדט שעוצרת מבעד היהודים מלהכנס לשערי הארץ, הסכנה הרוחנית מצד הציונות. לאור כל אלו הוא כותב כי ישנה חובה כפולה ומכופלת "לכל איש מישראל להשתדל ולהתאמץ לגאול חלקת אדמה מידי זרים, להגדיל, לחזק ולהבטיח ישובי אחינו וחייהם ולתת גאולה לארץ". הגאון מוסיף כי: "קדמונינו ז"ל אמרו: "אין לך אדם מישראל שאין לו ד' אמות בארץ ישראל", אבל ד' אמות אלו כבושות בידי זר, ועליו להקדישו חלק ניכר מאשר ברכו ה' בכדי לגאלן", ומוסיף כי מי שאין ביכולתו לקנות ד' אמות בארץ ישראל עליו להשתתף בתרומה לקרן הקיימת כדי שלכל הפחות יהיה לו חלק בגואלי הארץ.

הגאון רבי אברהם דוב כהנא-שפירא [תרל"א - תש"ג 1871-1943] מצאצאי הרב חיים מוולוז'ין והרב אלכסנדר זיסקינד מהוראדנא בעל יסוד ושורש העבודה. בגיל 43 מונה לרבה של קובנה, העיר היהודית השנייה בחשיבותה בליטא. היה רבהּ האחרון של קהילת קובנה, ומגדולי הפוסקים במאה העשרים. בזמן פרוץ מלחמת העולם השנייה, שהה בשווייץ לצורך החלמה ממחלה קשה. בנו ירוחם, שגר בניו יורק, הפציר בו שיעזוב את אירופה לטובת ניו-יורק עד סיום המלחמה, אבל הוא חזר משווייץ לקובנה, וסירב להפקיר את קהילתו בשעותיה הקשות. לכל אורך תקופת המלחמה ניסה בנו להוציא אותו מאירופה לניו-יורק, ללא הצלחה. נפטר בגטו קובנה בכ"ב באדר א' תש"ג לאחר מחלה. זכה להיקבר בלוויה עם קהל רב, עניין שנחשב לסכנת נפשות חמורה באותם ימים. חיבורו המפורסם "שו"ת דבר אברהם".

[1] דף. 27x21 ס"מ. חורי תיוק (מחוזקים בנייר דבק). כתמים קלים. מצב טוב.

תצלום נדיר מועידת השולחן העגול שהתקיימה בלונדון בין ה-7 בפברואר ל-17 במרץ 1939. סביב השולחן נראים דוד בן גוריון, חיים וייצמן, משה שרת, יצחק בן צבי, משה בלוי, ואחרים.

ועידת השולחן העגול, או בשמה הרשמי ועידת סנט ג'יימס (באנגלית: The St. James Conference; ידועה לעיתים בתור ועידת לונדון), הייתה ועידה שהתקיימה בין ה-7 בפברואר ל-17 במרץ 1939 והיוותה את ניסיון הגישור האחרון של ממשלת בריטניה לבעיית הסכסוך היהודי-ערבי. מקור שמה הרשמי בשמו של הארמון בלונדון בו נתקיימה. הוועידה נפתחה ב-7 בפברואר 1939. כבר מראשיתה סירבו נציגי הערבים לשבת לשולחן אחד עם נציגי היישוב היהודי, ולכן כל אחת מהנציגויות קיימה כינוס נפרד של הוועידה עם הבריטים אשר הפכו למתווך. נציגי היהודים, בראשות חיים ויצמן, קראו בהסתמך על הצהרת בלפור ועל המנדט הבריטי לאפשר עלייה לארץ ישראל, כזו שתתרום לפתרון בעיית הפליטים היהודים באירופה. כמו כן פנו לאנגלים בבקשה לא לעזוב את היהודים "בשעה השחורה ביותר בתולדות עם ישראל". נציגי הערבים התעקשו שאין קשר בין המדינה הערבית לבין היהודים החיים בארץ ישראל, וכי הם מוכנים להכיר ביהודים שכבר נמצאים בארץ כמיעוט יהודי, אולם בשום פנים ואופן לא אישרו את המשך העלייה. ב-15 במרץ הגישה ממשלת בריטניה את תוכניתה לשתי המשלחות. ויצמן לא נכח בישיבה הזו וגם בן-גוריון סירב להופיע בה. הם לא נכחו בישיבת הנעילה של הוועידה, לאחר שהתברר כי לאור הצעות ממשלת בריטניה, תגרע נוכחותם במקום מכבודם. למחרת נפרד ויצמן מהמשלחת היהודית ואמר: "כל מה שהתרחש כאן היה רק אפיזודה חולפת, עוד תהפוכה בשורת התהפוכות שידע עמנו. היו להם תקוות גדולות, והן נופצו בחלקן. הם ישובו ויבנו אותן מחדש. אלפי שנים המתינו: יבוססו בדרכם עוד חמש שנים". ב-17 במרץ שלח ויצמן מכתב קצר למלקולם מקדונלד, בו כתב: "המשלחת היהודית, לאחר ששקלה בעיון רב ההצעות שהוגשו לה על ידי ממשלת הוד מלכותו ב-15 במרץ 1939, מצטערת, שאין היא מוכשרת לקבלן כבסיס להסכם, ולכן החליטה להתפרק".

גודל: 30x19 ס"מ. סדק במרכז התצלום. מצב טוב.

תצלום קבינט של רבי יהודה לייב ליכטנשטיין ורעייתו שרה (לבית אליאש) - החותנים של רבי עוזר וייצמן אביו של נשיאה הראשון של מדינת ישראל חיים וייצמן. ריגה, סוף המאה ה-19.

גודל: 17x11 ס"מ. מצב טוב.

תשובה לשאילתא שהגיש חבר הכנסת אברהם חיים שָאג לדוד בן-גוריון, אודות חיילי חטיבת אלכסנדרוני שנפלו בכיס פלוג'ה במלחמת העצמאות וטרם הובאו לקבורה. מכתב מודפס על נייר מכתבים רשמי וחתום בחתימת ידו של דוד בן-גוריון. מיום 5 ביולי 1949.

בתשובתו כותב בן גוריון:
"הרב הראשי לצה"ל מטפל בבעיה של העגונות ומכין החומר למען יוכל בית דין רבני להתיר נשי החללים מכבלי העיגון... מטעמי בריאות אי-אפשר עדיין להעביר את גויות החיילים שנפלו בפלוג'ה. לפי פקודת הרופאים תתקיים ההעברה רק בעוד חדשים אחדים, ולא תושהה אף יום מיותר אחד. העברת הגויות תקל על הזיהוי ותסייע להיתר כבלי העיגון". נייר מכתבים רשמי, 27x21 ס"מ. חורי תיוק. מצב טוב מאד.

כמו"כ מצורף מכתב השאילתא עצמו, שהגיש חבר הכנסת אברהם חיים שָאג לדוד בן-גוריון. 1 במאי 1949. בשאילתא כותב חיים שאג על סבלם של הורי כשמונים החללים המצפים כי בניהם יזוהו ויועברו לקבורה בשטח ישראל. נייר מכתבים רשמי של אברהם חיים שאג 27x21 ס"מ. חורי תיוק. מצב טוב מאד.

אכן בסוף אותה שנה, ב 8 בדצמבר 1949 לאחר מבצע זיהוי ממושך ומכאיב בראשות הרב גורן הועברו גופות חללי הקרב לקבורת עולמים בבית הקברות נחלת יצחק.

דף מודפס בצדו האחד. עם הכותרת: "תוקם המדינה" - הוצאה מיוחדת של עיתון הארץ המדווח על החלטת האו"ם שהתקבלה בכ"ט בנובמבר 1947 על הקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל - מדינה יהודית לצד מדינה ערבית. פורסם ביום החלטת האו"ם!

"האסיפה הכללית של או"מ קבלה ברוב של שני שלישים החלטה על הקמת שתי מדינת - יהודית וערבית - בארץ ישראל".

[1] דף. 35x24 ס"מ. מצב טוב - טוב מאד.

The Daily Graphic Newspaper In Memoriam of the Titanic - אסון הטיטניק - גיליון זיכרון מיוחד של הדיילי גרפיק מיום 20 באפריל 1912 - חמשה ימים אחרי טביעת האוניה המפורסמת ביותר במאה ה־20 - תצלומים אחרונים של האוניה לפני טביעתה, תמונות הנספים, וסקירה של תוצאות האסון, ועוד. נדיר.

גיליון היסטוריה של הדיילי גראפיק העוסק כולו באסון הטיטניק במאמרים, ניתוחים, ובעיקר בתצלומים. בין היתר: דיאגרמה של מקום האסון, מאמרים על סיוע לאלמנות וליתומים, מאמר נרחב עם כל הפרטים שהיו ידועים באותה העת על האופן בו אירע האסון, תמונות הנספים, תצלום אחרון של קפטן סמית' שצולם על סיפון האוניה, וכן של בניו ובנותיו שנותרו יתומים, תצלומים מהמקום בו התרחש האסון, תצלומים מעצרות הזיכרון שהתקיימו לזכר הנספים, קרובי משפחה של הנספים בשעות המתח בלונדון לאחר שנודע האסון, ההמתנה המייסרת של ההמון לשמות הנספים שהתעדכנו כל העת, ועוד.

20 עמ'. 43 ס"מ. קרעים קלים בשולי חלק מהדפים. קרעים עם חוסרים בעמוד האחרון עם פגיעת טקסט קלה ללא פגיעה בתצלומים בחלקו הפנימי של הדף, ועם פגיעה לאורך התצלום בעמוד האחרון, שדרה רופפת. מצב טוב - בינוני.

תצלום של אלברט איינשטיין מנגן בכינור לצד גבי קאסאדסי (Gaby Casadesus 1901-1999 אשתו של המלחין הצרפתי Robert Casadesus רוברט קאסאדסי) המנגנת בפסנתר במועדון היום לפליטי מלחמה, 1941. חתום מאחור בחותמת דיו של סוכנות הצילום Acme news pictures.
מצורף: גיליון שלם של עיתון הניו יורק טיימס בו מופיע תצלום איינשטיין מנגן בכינור באירוע נוסף.

הקונצרט אורגן על ידי ועדת שירות הידידים האמריקאית (AFSC) אשר פעל לקידום צדק חברתי. בזמן המלחמה הארגון סיפק סיוע לילדים שנעקרו מבתיהם, ואירוע זו התקיים עבורם בפרינסטון. היתה זו אחת הפעמים הבודדות בהן הופיע איינשטיין בפומבי, שכן מאז שהיה ילד מיעט להופיע בפומבי. הקהל כלל כ-300 איש, בהם דמויות בולטות רבות, כמו אלינור רוזוולט ועדלי סטיבנסון. הכינור בו ניגן איינשטיין נתרם על ידי אגודת סטרדיוורי.

מצורף: גיליון שלם [!] של עיתון הניו יורק טיימס מיום 10 בנובמבר 1933, בו מופיע בעמוד 24 תצלום של אלברט איינשטיין עם כינור בידו מנגן ביחד עם להקת נגנים מפורסמים שאירח בביתו בפרינסטון כשמאחוריו עומדת אשתו.

תצלום: 22x18 ס"מ. סדק קל בפינה העליונה מימין על גבול השוליים הלבנים. שני סדקים בחלקו העליון של התצלום קצת למעלה ממרכזו לאורכו (ניתן להבחין בהם בתמונה). פרט לכך מצב טוב.

Out of my later years - "מהשנים המאוחרות של חיי" - מאת אלברט איינשטיין. הוצאת Philosophical Library ניו יורק, 1950 - מהדורה ראשונה. עותק נדיר עם מעטפת הנייר המקורית עליה מופיעה תמונתו של איינשטיין כפי שצולמה בידי הצלמת היהודיה לוטה יעקובי.

אוסף מאמרים שכתב איינשטיין בתקופה של 15 שנותיו המאוחרות בין השנים 1934 ל 1950. המאמרים עוסקים ביחסו לדת, וחינוך, לאמונה האנושית, פוליטיקה, הנושא היהודי, מלחמה ושלום, עקרונות היסוד של הפיסיקה, ועוד. בכמה פרקים בספר מסביר איינשטיין את תורת היחסות במונחים פשוטים המובנים לכל אדם, ועוד. בספר ניתן לפגוש באיינשטיין הפילוסוף, המדען והאיש. המאמרים הובאו כלשונם ללא שינויי עריכה כלל.

בעותקים הידועים של המהדורה הראשונה מופיעה מעטפת נייר ללא תמונה כלל. לפנינו עותק נדיר עם מעטפת הנייר עליה תמונתו של איינשטיין כפי שצולמה בידי הצלמת היהודיה לוטה יעקובי. לא ברור מאיזה סיבה החליט המו"ל לעצב את מעטפת הנייר בצורה שונה. וראינו יותר מעיצוב אחד של מעטפת הנייר בעותקים של המהדורה הראשונה, חלקם ללא תמונה כלל, חלקם בצבע שחור עם איור של איינשטיין, וחלקם בעיצוב שונה של אותיות הספר. מכל מקום לפנינו עותק נדיר עם מעטפת נייר הנושאת את דיוקנו של איינשטיין כפי שצולמה בידי יעקבי.

לוטה יעקובי [1896-1990] צלמת יהודיה -גרמניה אמריקאית אשר צלמה רבות את מכריה המפורסמים ביניהם קתה קולוויץ, ויסטן יו אודן, אלינור רוזוולט, אלברט איינשטיין, מרטין בובר, מארק שאגאל, חיים ויצמן ואחרים. יש המתייחסים ליצירותיה כ"כרוניקה של תקופה", מכיוון שצילמה אישים רבים חשובים מן המאה ה-20.

251 עמ'. 19 ס"מ. כריכה קשה עם מעטפת הנייר המקורית. מצב טוב מאד.

National Registration Act 1915 - כרטיס רישום תחום עיסוק של היהודי ראובן כהן על פי "חוק הרישום הלאומי 1915". אנגליה, 13 במרץ 1917. הכרטיס מאשר כי ראובן כהן מופיע ברישום "החוק הלאומי" שנחקק ב 1915, חתימת ידו, וחותמת דיו מיום 13 במרץ 1917. בחזית, סמל המלוכה הבריטית, חותמות דיו, וחתימת ידו של כהן.

"חוק הרישום הלאומי 1915" היה חוק פרלמנט בבריטניה שהתקבל ב 15 ביולי 1915. החוק קבע חיוב רישום על פי תחום העיסוק של כל אזרח במדינה בין הגילאים 15 עד 65. מטרתו היתה לנסות לפתור את המשבר בתעשייה החיונית שנוצר בעקבות גיוס ההמונים למלחמה. בנוסף, נועד הרישום לייעל את פריסת כח העבודה, כך שהממשלה יכלה לדעת את כל המקצועות בהן נושא האדם ולהקצות אנשים לתעשיות חיוניות. מערכת הרישום שימשה לאיסוף נתונים סטטיסטיים על מספר הנשים העובדות, מי מביניהן רווקות או נשואות (עבור נשים, העיסוק היה מקודד מ-1 עד 30, כאשר 1 הוא "חובות משק בית" ו-30 הוא "אחר"). למעלה מ-48 מיליון אנשים נרשמו במסגרת החוק, שהם כ-95% מהאוכלוסייה האזרחית של בריטניה.
ברנרד מאלט, הרשם הכללי של אנגליה, הקים מערכת לפיה ביום ההרשמה, 15 באוגוסט 1915, כל אחד נדרש למלא טופס המציג פרטים אישיים, תחום העיסוק, וכל עבודה אחרת שהם מיומנים ויכולים ומוכנים לעשות. הטפסים אורגנו על ידי כל רשות מקומית. לאחר הרישום חולקו פנקסים אישיים מסוג זאת שלפנינו לכל נרשם, המאשר כי הוא נרשם על ידי הממשלה. בסוף המלחמה נעזרה הממשלה ברישומים על מנת לסייע למי שנפגע במלחמה. לאחר המלחמה, כל הרישומים הושמדו, וכרטיסים מסוג זה פשוט נזרקו, ומכאן נדירותם.

תעודת כיס, 4 עמ', 11 ס"מ. מצב טוב.

רנה ותפלה סדר שיאמרו החזן והקהל על חג יום הלדת את גברתנו המלכה ווילהעלמינה יר"ה [ירום הודה] - שתי חוברות תפילה והודיה לרגל הולדת וילהלמינה מלכת הולנד - תרס"א [1901] ותרס"ו [1906].

מזמורי תהלים, "לך ה' ריבון העולמים... הרימונו קולנו בקול תודה וזמרה עלי יום הלדת גברתנו המלכה ווילהעלמינה ירום הודה...", לשלמה אלקים משפטיך, תפילת הנותן תשועה למלכים, הללוי-ה.

וילהלמינה מלכת הולנד [1880-1962] היתה המלכה הפופולרית והאהודה ביותר בשושלת המלוכה ההולנדית. היא מלכה בהולנד במשך חמישים ושמונה שנים, יותר מכל מונרך הולנדי אחר. וילהלמינה היתה תומכת נלהבת של הקהילה היהודית, ובחתונתה השתתפו יהודים רבים מכל קהילות ישראל (למעלה מ-300,000 איש בסה"כ עמדו ברחובות האג כדי לצפות בתהלוכה). כל תקופת שלטונה תמכה המלכה וילהלמינה בקהילה היהודית - היא מינתה יהודים לתפקידים רמי דרג בממשלתה ואף נהגה להתבטא נגד אנטישמיות בהזדמנויות רבות, וסייעה ליהודים לרבות בזמן הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה.

כתם במעטפת החוברת משנת תרס"ו. שתי החוברות במצב טוב.

תפלה בעד אחינו בני ישראל בארץ רוסיא להתפלל ביום הכפורים. לונדון תרנ"א 1891. עברית ואנגלית.

נוסח מיוחד שנתחבר בקהילת לונדון, להתפלל על יהודי רוסיה בזמן הפרעות בעיצומו של יום הכפורים בשנת תרנ"א! - "... אתאנו לפניך ביום הקדוש והנורא הזה... בעד אחינו אשר בארץ רוסיא הנגשים והאמללים עם בזוז ושסוי... סתום פיות משטינים ומקטרגים... הטה לב הקיסר ולבות יועציו ושריו לעשות צדקה ומשפט עם אחינו...", ותפילה להצלחת הבורחים והמהגרים במנוסתם.

ב-28 במרץ 1891 פרץ גל של פרעות ביהודי רוסיה. האלימות נבעה כתוצאה מהמצוקה הכלכלית במדינה, והשפעתן של אגדות עממיות שהיו רווחות ברוסיה על יהודים. האלימות החלה בעיר מוסקבה, והתפשטה במהירות לערים אחרות ברחבי רוסיה. האלימות הובילה למותם של מאות יהודים, ונפגעו אלפים נוספים, והיא גם גרמה לנזק רב לרכוש יהודי. הממשלה הרוסית לא עשתה דבר כדי לעצור את האלימות, ואף שיתפה פעולה עם הפורעים במספר מקרים. פרעות אלו הובילו לזרם הגירה של יהודים לארץ ישראל ולארצות הברית.

[4] עמ'. 22 ס"מ. מצב טוב מאד.

סדר למספד על השר האהוב הנסיך אלברט ויקטור, דוכס קלרנס ואייבונדייל, לונדון 1892. עברית ואנגלית עמוד מול עמוד.

תפילה ומספד על הנסיך אלברט ויקטור בפטירתו, כשבוע לאחר הפטירה (הנסיך נפטר ב14 בינואר 1892, התפילה הודפסה ב 20 לחודש): מזמור לדוד ה' מי יגור באהלך, אנוש כחציר ימיו, א-ל אמונה וא-ל עול - "... אנא זכור לו צדקתו אשר עשה בימי שני חייו המעטים..." ותפילה לרפאות שבר המלכה האלמנה, הנותן תשועה למלכים, ירום הודם, מכתם לדוד.

הנסיך אלברט ויקטור, דוכס קלרנס ואייבונדייל [1864-1892] נפטר משפעת שהתפתחה לדלקת ראות בגיל 28. היה ידוע ביחסו הטוב ליהודים, ואף היה מיודד עם כמה גבירים יהודים חשובים. סר דוד סלייד היהודי היה רופאו האישי והוא היה זה אשר טיפל במלכה ויקטוריה בזמן מחלתה.

7 עמ'. 21 ס"מ. קרע בחלקו העליון של הדף האחרון ללא פגיעת טקסט. מצב טוב.

Celebrandosi nel giorno 12 febbrajo 1829 da questa comunita israelitica con divote azioni di grazie ed analogihe preci nel Tiempo Nro 2... FRANCESCO PRIMO - נאומו של הרב הראשי של מנוטבה רבי אברהם מקלן, לחגיגות יום השנה להולדת הקיסר פרנציסקוס הראשון מאוסטריה, מלך הונגריה, בוהמיה ולומברדיה-ונציה. טריאסט, 12 בפברואר 1829.

דרשה מלאה שבחים על חכמתו הרבה ואהבתו לצדק, וצניעותו של הקיסר פרנציסקוס.

[12] עמ'. 23 ס"מ. כתמי רטיבות. מצב בינוני.

"חוזה עבור היהודים" - מסמך קדום בכתב יד הקובע את זכויות התעסוקה של יהודי אלט אופען, ואת האופן בו מותר להם לסחור מול בני הקהילה הנוצרית בעיר. אלט-אופען Alt-Ofen - אחת משלוש הערים היוצרות את בודפשט ההיסטורית (כיום אובודה), דיו על נייר. המאה ה־18. גרמנית.

בימים קדמונים בכל האזור המכונה באלט-אופען (Óbuda בהונגרית) נאסרה התיישבות של יהודים. בשנת 1712 הזמינה הדוכסית זיצ'י את היהודים להתיישב בה, בכפוף להסכם חסות, חופש דת, התיישבות ותנאי מסחר. לשם כך בעשורים הראשונים של המאה ה־18 יצאו חוזים רשמיים מטעם הדוכסית להסדיר את מעמדם החדש של המתיישבים היהודים. לפנינו מסמך רשמי נדיר הקובע מגבלות תעסוקה שונות מול הקהילה הנוצרית בעיר, ואת זכויותיהם של יהודי באלט אופען.

ההסדרים מול המתיישבים היהודים הראשונים הביאו לגל של הגירה לאלט אופען, ובשנת 1737 הוקם בה בית כנסת, ותוך זמן קצר היא היתה לקהילה היהודית הגדולה ביותר בהונגריה! רבה של הקהילה היה רבי משה מינץ (נפטר בתקצ"א 1831), שהקים במקום בית דין צדק וישיבה גדולה מהמפוארות בקהילות יהודי אירופה. במרוצת המאה ה־19 והמאה ה־20 הקהילה גדלה, ולבסוף חרבה בשואת יהודי הונגריה יחד עם שאר קהילות בודפשט.

[2] עמודים, כתיבת סופר, חותמת דיו אדומה של המלכות, וחותם נייר שושנה. כתמים. מצב טוב.

תחריט אנטישמי המציג את שיילוק היהודי אוחז בידו את הסכין בידו האחת וביד השנייה את המאזניים, מתוך "הסוחר מונציה" מהדורת J. Bell British Tabary Strand. לונדון, 1785.

בסצינה זו מתוך המחזה, שיילוק היהודי רודף הבצע מלווה לנוצרי אנטוניו שלשת אלפים דוקטים, ומתנה עמו בשטר כתוב וחתום שאם לא יפרע בזמנו הרשות ליהודי לחתוך מגופו ליטרה בשר. אנטוניו איבד את הונו ואינו יכול לפרוע את החוב, ושיילוק, החליט לנקום מאנטוניו ולחתוך ליטרה מבשרו בצד הלב. בתחריט נראה שיילוק היהודי אוחז בידו את הסכין ומתכונן לחתוך לאנטוניו את בשרו בצד הלב. המחזה לווה בקטעים אנטישמים קשים נגד אופיים האגואיסטי של היהודים, והוא גרם להתפרצות גלי אנטישמיות באירופה כולה במשך השנים, וכל אימת שהופיעו חילוקי דעות בין יהודים לנוצרים שימש המחזה רקע לייצוג סטריאוטיפי אנטישמי של היהודי כאיום על הקהילה הנוצרית ההגונה.

15x9 ס"מ. כתמים קלים. מצב טוב.

LES JUIF DEMANDENT A JESUS - היהודים חוקרים את ישו. תחריט אנטישמי. הוצאת Pilon, פריז, המאה ה־19.

תחריט: 26x17 ס"מ. לוח: 44x29 ס"מ. מצב טוב.

Le Juif Errant Par Eugene sue - היהודי הנודד רומן צרפתי מאת יוג'ין סו LES GRANDS ROMANS ILLUSTREE DU DIMANCHE - הרומנים המאוירים הגדולים של ימי ראשון, בורדו, [1870]. 100 גיליונות רצופים (לא כרוכים), למעט גיליון מס' 21 וגיליון מס' 22.

הרומן הצרפתי Le Juif Errant (היהודי הנודד) מאת יוג'ין סו, פורסם לראשונה בהמשכים בעיתון Le Constitutionnel מיוני 1842 עד אוקטובר 1844. היה זה אחד הרומנים הפופולריים ביותר של המאה ה-19, ותורגם לכמה שפות. הרומן מספר את סיפורו של יהודי מסתורי בשם "אחשוור" (במקור: "אחשוורוש", אם כי לא ברור הקשר בין אחשוורוש ממגילת אסתר לדמותו של היהודי הנודד), אשר קולל לשוטט על פני כדור הארץ לנצח לאחר שהעליב את ישו. אחשוור עד לאירועים היסטוריים רבים לאורך מאות שנים, כולל המהפכה הצרפתית, מלחמות נפוליאון והמהפכה התעשייתית. הוא גם מתערב בגורמים פוליטיים וחברתיים, כולל המאבק לשחרור היהודים. הרומן זכה להצלחה מסחרית אדירה, והוא הפך את סו לאחד הסופרים המפורסמים בצרפת. בשער כל גיליון לצד הכותרת "היהודי הנודד" מופיעה תמונה גדולה של סצינה מהעלילה, בחלקם סצינות אנטישמיות המתארות את היהודי המאיים, כמו"כ בעמודי הפנים מופיעים איורים של סצינות מהעלילה.

100 גיליונות רצופים למעט גיליון 21 וגיליון 22. בגיליונות 98 , 99 , 100 קרע עם חסרון טקסט במרכז הדפים של שלושת הגיליונות. כתמים בחלק מהגיליונות. מצב כללי טוב.

היהודי הנודד - תשעה פרטי נייר - חוברות, כרזות מאוירות גלויות וכרטיסים. המאה ה־19 וראשית המאה ה־20.

גיליון ה Le pelerin הצרפתי מיום 25 במרץ 1896. קריקטורות אנטישמיות. באחד העמודים קריקטורה בהמשכים המתארת את חטאו ועונשו של היהודי הנודד, וכיצד ישו גזר עליו להיות נודד והולך לנצח. גיליון שלם. מצב טוב מאד.

ארבעה דפים מסדרת LES VIEILLES CHANSONS - "שירים ישנים" המאה ה־19. שירים ותוי נגינה מלווים באיורים בדפוס ליטוגרפי. אחד הדפים מציג את מלות השיר של "היהודי הנודד" ותוי נגינה לשיר: "יש לי הרבה חוסר מזל, אני לעולם לא עוצר, לא כאן, ולא במקום אחר, במזג אויר טוב, ובמזג אויר רע, אני תמיד הולך ללא הרף...".

גיליון ה Lecture pour tous הצרפתי מיום 1 בינואר 1917 - באמצע הגיליון מאמר ארוך על חזרתו של היהודי הנודד בזמן מלחמת העולם. המאמר קושר את האסונות שקרו במהלך המלחמה ל"חזרתו" של היהודי הנודד מתוך ההיסטוריה אל ההווה. מלווה בתמונת צללית של היהודי הנודד. גיליון שלם. מצב טוב מאד.

חוברת מס' 2 מסדרת "אלדין" הוצאת The Original Buffalo bill Library - בשער החוברת איור צבעוני של היהודי הנודד, וגיבורי הסיפור נראים כשהם עוקבים אחריו: "אנחנו נלך בעקבותיו, לא משנה לאן ילך...". חוברת זו משלבת את היהודי הנודד בסיפור מהסדרה. גיליון שלם.

Véritable Complainte du Juif-errant - [קינתו של היהודי הנודד] - דף בודד אנטישמי, צבוע ביד – צרפת, סוף ה-19 -, מסדרת Imagerie d'Épinal, No. 5. הוצאת .Pellerin & Cie, [צרפת, סוף המאה ה-19]. צרפתית.

דף בודד אנטישמי, עם איור (צבוע ביד) המציג את דמותו הסטראוטיפית של היהודי הנודד, לבוש בבגדים בלויים, מוקף אנשים ברחובה של עיר. מתחת לאיור מופיע שיר מחורז המספר את האגדה על היהודי הנודד, והתווים לשיר. 42x28 ס"מ. קרעים בשוליים, מצב טוב.

הדפס ליטוגרפי בו נראה נווד מציג תמונה של היהודי הנודד בפני בני כפר אירופאים. המאה ה־19. 24x17 ס"מ.

גיליון ה BERNADETTE הצרפתי, מיום 4 במרץ 1934. איורים בדפוס ליטוגרפי צבעוני. על פני שלושה עמודים סיפורו של היהודי הנודד, מלווה באיורים של היהודי בנדודיו בעולם פוגש במקומיים, ובבתי השיר של היהודי הנודד. גיליון שלם.

גלוית פרסומת להצגה "היהודי הנודד" של Matheson lagn - התיאטרון החדש בלונדון, שנות ה־20.

כרטיס כיס עם איור ליטוגרפי של היהודי הנודד. בגבו מסופרת אגדת היהודי הנודד בקצרה.

כרטיס המציג דמותו של סוחר יהודי כ"יהודי הנודד".

מצב כללי טוב מאד.

Cinq années de ma vie 1894-1899 - חמש שנים מחיי 1894-1899. הוצאת Bibliotheque - Charpentier פריז 1901 - מהדורה ראשונה - עותק עם חתימת ידו של קפטן אלפרד דרייפוס בעמוד שליד השער.

האוטוביוגרפיה של דרייפוס שנתפרסמה לאחר זיכויו הסופי. "אני מספר בדפים אלה על חיי בחמש השנים שבהן הייתי מנותק מעולם החיים", כותב דרייפוס בפתח הספר. בספר מתאר דרייפוס את האירועים שהתרחשו סביב המשפט הראשון שהתקיים ב 1894, הרשעתו על סמך "מסמך בורדו", גירושו לאי השדים, המשפט החוזר ברן, וזיכויו הסופי. בפרסום זה, זו הפעם הראשונה בה נחשף הציבור לא רק לפרטי הפרשה שהסעירה את העולם כולו, אלא גם לרגשותיו של הגיבור שעמד מאחוריה. בספר דיירפוס כותב באופן הגלוי ביותר את התחושות הקשות שלוו אותו לאורך כל הפרשה, דעותיו על האנטישמיות, ופרץ השמחה כשהבין לאט לאט שדרכו לזיכוי המוחלט מובטחת. מצוטטים במלואם עשרות מכתבים שכתב לרעייתו ולאנשים שונים לכל אורך הפרשה עם תיארוך מדויק של כל אחד מהם. ביניהם מופיע אחד המכתבים הראשונים שכתב לאשתו ב 23 בדצמבר 1894 לאחר מעצרו, בו הוא מסמן יותר מכל את המאבק שרק החל באותם ימים והסתיים בזיכויו המוחלט חמש שנים לאחר מכן: "אני סובל הרבה, אבל אני מרחם עליך אפילו יותר מעל עצמי... לשמוע את כל מה שנאמר עלי כשאני יודע בנפשי ובמצפוני שמעולם לא נכשלתי, מעולם לא בצעתי את העוולה הקטנה ביותר... מה שצריך מעל הכל, מה שלא יקרה לי, זה לפרסם את האמת, להרעיד את השמים ואת הארץ כדי שתתגלה... יש לנקות את הכתם הלא ראוי הזה בכל מחיר..." . בספר מופיעים כמה וכמה מכתבים גם מלוסי אשתו מהם עולה עד כמה עמדה לצידו לכל אורך הפרשה, ועד כמה נאבקה להוכיח את חפותו ולהביאו לחופשי. במכתב מיום 23 בדצמבר 1894 היא כותבת: "אתה יודע שאני מעריצה אותך בעלי היקר...ההשמצה הנוראה שאנו מושא לה מהדקים עוד יותר את קשרי החיבה שלנו... לאן שתישלח אלך אחריך... היית קדוש מעונה ואתה עדין סובל נורא, הכאב שייגרם לך הוא קשה. תבטיח לי שתסבול זאת בגבורה...". כמו"כ בספר מפרט דרייפוס את הביקורת שלו על מערכת המשפט בצרפת, ומגולל תרחישים שונים במהלך הפרשה שלא היו ידועים לציבור עד לפרסום הספר.

אלפרד דרייפוס [1859-1935] קצין יהודי-צרפתי בצבא צרפת, שהואשם בבגידה ובריגול על לא עוול בכפו, בפרשה שזעזעה את העולם כולו בסוף המאה ה־19, אשר לוותה במשפט מתוקשר לכל אורכו בעיתונות, בכרזות, בגלויות, ובפוליטיקה, פרשה אשר הציפה את נושא האנטישמיות בעד ונגד לממדים היסטוריים חסרי תקדים, בסופה, ולאחר שישב בכלא, הוכחה חפותו והוא שוחרר בזיכוי מוחלט.

360 עמ'. 19 ס"מ. כריכה קשה עטופה בנייר שיש, בלאי קל בכריכה. מצב טוב.

IL DRAMMA Alfredo Dreyfus NARRATO DA FORTUNIO ILLUSTRATO DA 124 DISEGNI - הדרמה של אלפרד דרייפוס, בעריכת Fortunio פורטוניו, הוצאת SOCIETA EDITRICE SONZOGNO, מילנו 1899 - מהדורה ראשונה. סיקור מוקדם של הפרשה שהתפרסם באיטליה, כרך עב כרס המלווה ב 124 תמונות גדולות המתעדות הפרשה מתחילתה ועד שלביה האחרונים לקראת זיכויו הסופי של דרייפוס. איטלקית.

סיקור נרחב של פרשת דרייפוס על כל שלביה כולל התייחסות נרחבת לפרסומי העיתונות שיצאו במהלכה, פרצי גלי האנטישמיות, התייחסות למסמכים סודיים שהשפיעו על מהלך המשפט, ציטוטים ממכתבים שכתב דרייפוס בהיותו במאסר באי השדים, ומעשיהם של הדמויות הבולטות בפרשה בעד ונגד דרייפוס. יצא לאור לקראת סופה של הפרשה בזיכויו המוחלט של דרייפוס, מלווה בתמונות של גיבורי הפרשה וסצינות מרכזיות במהלכה. בין היתר בתמונות- סקירה נרחבת אודות אלפרד דרייפוס החל מגיוסו לצבא הצרפתי, האשמתו בבגידה על לא עוול בכפו, טקס שבירת החרב בחצר האקול מיליטר, שליחתו למאסר, והמשפט החוזר ברן לאחר הערעור על פסק דינו, סצינות מתוך בית המשפט, תמונות רבות של אנשי ההגנה והתביעה במשפט, תמונות של גיבורי הפרשה בעד ונגד דרייפוס ועוד.

VIII , 590 עמ'. 30 ס"מ. כריכה עם איור דמותו של דרייפוס. כתמים ובלאי קל בכריכה. קרע עם חסרון קל בחלקה העליון של הכריכה הקדמית. מצב טוב.

תצלום לעיתונות בו נראה קפטן אלפרד דרייפוס עוזב את אולם בית המשפט ברן (Rennes) צרפת, בדרכו חזרה לכלא הצבאי. 7 באוגוסט 1899. סוכנות צילום: Paul Popper.

היה זה המשפט החוזר ברן בו נמצא דרייפוס "אשם בבגידה בנסיבות מקילות" ונידון לעשר שנות מאסר. לאחר עשרה ימים, ולאחר שדרייפוס הסכים שלא לערער על פסק הדין, הוא קיבל חנינה. במכתב מ"אי השדים" כתב דרייפוס לאשתו לוסי: "כבודי שייך לי. זה הנכס שאני מוריש לילדי. את הכבוד הזה תבעתי מארצי."

21X16 ס"מ. מצב טוב מאד.

Germinal roman von Emile zola - ג'רמינל - רומן מאת אמיל זולא. מהדורה גרמנית ראשונה [סביב 1900] ונדירה עם תמונת אמיל זולא ליד השער, הוצאת .Dalle A. D. כריכה בעיצוב מיוחד עם איור גיבור הרומן. בדף הפרוזץ חותם שעוה מעניין של אצולה עם חתימת יד (לא זוהתה על ידינו).

ג'רמינל הוא הרומן השלושה-עשר בסדרה בת עשרים הכרכים של אמיל זולה Les Rougon-Macquart. הוא עוסק בהגנה על זכויותיהם של כורי הפחם בשנות ה-60 של המאה ה-19. חייהם של תושבי העיירה סובבים סביב המכרה, לוח הזמנים, והחוקים הקשוחים במסגרתם הם מוכרחים לעבוד. אל תוך שגרתם הקשה מופיע צעיר אידיאליסט ומזעזע את הסדר הקיים בשכנעו את הכורים לדרוש את הזכויות המגיעות להם. הרומן פורסם ב 1885, והיתה זו היצירה הראשונה בה עמד זולא בראש מאבק לטובתם של החלשים, עוד לפני שניצב לצידו של דרייפוס. הפרטים המקיפים את העלילה מבוססים על ביקוריו של זולא עצמו באזור הכורים - בשנת 1884 זולא עצמו הגיע למכרות באנזין (Anzin), הוא התחזה למזכירו של חבר בלשכת הצירים הצרפתית, ירד לבורות לבוש בבגדי עירוני, עם צווארון נוקשה גבוה, בהבחינו בסוס היורד את תוך מנהרות הפחם שאל זולא את הכורים: "כיצד אתם מכניסים את הסוס למכרה בכל יום ומוציאים אותו?" הכורים שהבינו שהוא שואל ברצינות השיבו: "הסוס יורד לכאן פעם אחת, כשהוא סייח קטן, הוא גדל כאן למטה, אחרי שנה או שנתיים הוא מתעוור כתוצאה ממחסור באור, הוא ממשיך לעבוד, עד שהוא לא מסוגל לעבוד יותר, ואז הוא נקבר כאן למטה". את הסצינה הזאת מתאר זולה בז'רמניל ורומז כי הסוס הם הכורים עצמם שהורדו אל מתחת לאדמה בהיותם ילדים, הם עובדים בכריית הפחם בבור מצעירותם, עד שאינם יכולים לחפור יותר ושם הם נקברים...

הרומן נחשב ליצירת המופת של זולה ולאחד הרומנים המצליחים ביותר במסורת הצרפתית, והוא תורגם בלמעלה ממאה מדינות. בהלווייתו של זולא התאספו המוני עובדים, שהריעו בצעקות "ג'רמינל! ז'רמינל!". מאז צאתו לאור ועד היום, הספר מסמל את מאבקם של הפועלים לחופש ולצדק. בעקבות הרומן אף הופיעו חמישה עיבודים קולנועיים ושתי הפקות טלוויזיה.

מהדורה זו לא ידועה בבליוגרפית. בקטלוג הספריות העולמי world cat מופיעות מהדורות מאוחרות יותר של הספר בגרמנית. מהדורה זו איננה מופיע כלל ב world cat. (זיהוי המהדורה כמהדורה גרמנית ראשונה נעשה על פי דברי המביא לדפוס במבוא לספר כי זו הפעם הראשונה שגם קוראים גרמנים יוכלו לקרוא את ג'רמינל של זולא).

488 עמ'. 18 ס"מ. כתמי זמן קלים בחלק מהדפים. מצב טוב.

סט שלם של 7 גלויות אנטישמיות המציגות אדם היושב על שולחנו ומקבל פתקי תעמולה שונים בצרפת, בכל גלויה המו"ל שם משפט אחר בפיו העוסק בניצול המדינה הצרפתית לטובת היהודים והבונים החופשיים. הגלויות כולן נשלחו בדואר לאותו אדם! הוצאת collection G.I.D. צרפת, 1902. נדיר.

הדמות המופיעה בחזית הגלויות כולן היא אותה הדמות והכותב מציג כביכול את מה שעובר בראשו, כשבכל פעם היא מופיעה בהבעות פנים שונות, לפי השם של המתמודד המופיע מימין לדמות. כך למשל באחת הגלויות נכתב: "הועדה שלי שהיא לא יהודית, לא אנגלית, ולא גרמנית, אומרת לי להצביע נגד. באיזה בדיחה להסביר לו שצריך להצביע, אה! לשכת האחים שלי תדאג לזה". בגלויה אחרת נכתב: "שכר הדירה עולה! ככל שנהרוס את המדינה, כך יש לה יותר קרדיט. בוא נתערב שאחרי ההלואה הבאה שכר הדירה יעלה שוב. אחרינו המבול!", בגלויה אחרת נכתב: "... הקול שלי מחר ישולם לי היטב על ידי תושבי האי היקרים האלה.", וכדו'.

גלויות: 9x14 ס"מ. כולן אינן מחולקות [Undivided Back]. כולן נשלחו בדואר לאותו אדם בחודש מאי, 1902. מצב טוב מאד.