מכירה פומבית 27

"אלה שמות הילודים על שמות אבותם" – פנקס שמות ילדים יהודים שנולדו בין 1845 ל 1848 ותאריכי יום הולדתם באחת מקהילות גרמניה. כתב יד.

הרשימה מופיע בצורת שם האב שם הבן "נולד במזל טוב", יום בחודש ושנת הלידה. מופיעים בסה"כ כחמישים שמות על פני חמש עמודים. בין השמות המופיעים: יצחק הירש, יוסף ברוין, ראובן ראזנברג, אנשיל באראליק, פנחס גלאס, מרים גוטמאן, יוסף ברוין, ועוד רבים. חלק מהרשימה בעברית ובצדה האחורי בגרמנית.

[5] עמודים בכתב יד. נייר עבה משנות הת"ק. כתמים. מצב טוב.

Contract – מסמך משפטי בכתב יד בענייני ירושות, הסכמי מסחר, ועניינים דתיים הנוגעים לקהילה היהודית באלט-אופען (הונגריה), 20 בדצמבר 1798. כתיבת סופר נאה, וחותם שעווה הקשור בחוט הכורך את המסמך (לבל יוסיפו בו עמודים נוספים לאחר שנחתם) . גרמנית.

מסמך העוסק בהסדרים כלכליים הנוגעים ליהודי אלט אופען, בין היתר מופיעות תקנות בדבר "Religions Zeremonien" (טקסים דתיים), הקובעות את האסור והמותר ליהודים במסגרת ההסדרים החדשים. המסמך הוא מעין סיכום כולל של חוזים ותקנות שנחתמו בשלושת החודשים שקדמו לחתימה. הביטוי "Provisorat Cassa" חוזר על עצמו מספר פעמים במסמך בהתייחס להטבות כספיות ליהודים.

בימים קדמונים בכל האזור המכונה אלט-אופען (Óbuda בהונגרית) נאסרה התיישבות של יהודים. בשנת 1712 הזמינה הדוכסית זיצ'י את היהודים להתיישב בה, בכפוף להסכם חסות, חופש דת, התיישבות ותנאי מסחר. לשם כך בעשורים הראשונים של המאה ה־18 יצאו חוזים רשמיים מטעם הדוכסית להסדיר את מעמדם החדש של המתיישבים היהודים.
ההסדרים מול המתיישבים היהודים הראשונים הביאו לגל של הגירה לאלט אופען, ובשנת 1737 הוקם בה בית כנסת, ותוך זמן קצר היא היתה לקהילה היהודית הגדולה ביותר בהונגריה! רבה של הקהילה היה רבי משה מינץ (נפטר בתקצ"א 1831), שהקים במקום בית דין צדק וישיבה גדולה מהמפוארות בקהילות יהודי אירופה. במרוצת המאה ה־19 והמאה ה־20 הקהילה גדלה, ולבסוף חרבה בשואת יהודי הונגריה יחד עם שאר קהילות בודפשט.

[12] עמודים. 36 ס"מ. מצב טוב – טוב מאד.

עיתון "השקפה" בעריכת אלעזר בן יהודה, המודיע לראשונה על פטירתו של תיאודור הרצל, בידיעה שהגיעה למערכת רגעים לפני שהגיליון ירד לדפוס. יום ג' כ"ב תמוז, תרס"ד, 5 ביולי 1904 – יומיים לאחר פטירתו של הרצל.

במקרה או שלא במקרה המאמר הראשי בגיליון עוסק ב"מדינה היהודית" ודן במשא ומתן על ישוב יהודי באפריקה המזרחית. בהמשך בידיעה שמתפרסמת בצידי הדף נכתב: "רגעים לפני חתימת עריכת הגליון הגיעונו שני תלגרמים, וכבר נדפס הדף הראשון, האחד מברלין נמסר שם ביום ד' יולי בשעה עשר וארבעים רק בבקר לאמר : הרצל מת , בן ציון בן-יהודה. והשני ממשרד הועד הפועל מוינה, נמסר שם ביום ד' יולי בשעה ארבע אחרי הצהרים, לאמר : הרצל מת. זמן הקבורה נודיע. משרד הכנסיה, ובכן אין ספק בדבר, דר' הרצל שבק חיים לכל חי! ברגע הנורא הזה אין מלים בפי. זה אסון, זו צרה שלא היינו מוכנים לה זה אבל האמה כלה, ואנו מתאבלים אתה. אין בפי תנחומים לא לעצמנו, ולא לבני משפחתו. אין עתה השעה לבקש חשבונות מי חייב במות זה… לא על המת הגדול בעצמו נתאבל… אך מה יהיה גורל הציוניות?, מה יהיה גורל האומה?…".

ידיעה אחרת בעמוד האחרון של הגיליון תחת הכותרת: "לפני המות" מופיעה כתבה קצרה בה בן ציון בן יהודה מנסה להבין מדוע מותו של הרצל לא הוזכר ביתר העיתונים, ומצטט ידיעות שונות אשר הופיעו באשר למצבו של הרצל, כאשר ההבנה שהוא נפטר רק החלה לחלחל: "ובעיני ראיתי אחרים בוכים. זה היה החורבן באמצע החיים הזורמים מסביב. לאבד את הרצל… זה יותר מדי!…", בשולי אותה כתבה נכתב: "ירושלם, כוונתו הרצויה של הרה"ג היש"ש הר"ש סלאנט להספיד את דר' הרצל בבית הכנסת הגדול של החורבה הופרה מפני חמת הקנאים אשר יזמו להסב בלבולים בשעת ההספד, בכל בתי הכנסיות של עדת הספרדים בעירנו התפללו ביום השבת תפלת א-ל מלא רחמים למנוחת נשמתו של המנוח ד"ר הרצל ז"ל".

זהו הגיליון הראשון והנדיר בעיתון "השקפה" בו הוזכר דבר מותו של הרצל. בגיליונות ההמשך שבאו בימים שלאחר מכן כבר הכותרות כולן עסקו בפטירתו של מבשר הציונות.

[10] עמ'. גיליון שלם. שדרה מחוזקת בנייר דבק. מצב טוב.

Zionism and the future of Palestine; The fallacies and dangers of political Zionism – הציונות ועתידה של פלשתינה; הכשלים והסכנות של הציונות המדינית, מאת Morris Jastrow, הוצאת Macmillan Company. ניו יורק 1919 – מהדורה ראשונה. נדיר ביותר.

בספרו, ג'סטראו מבקר את הציונות המדינית, שהייתה אז בתהליך מואץ בעקבות הצהרת בלפור בשנת 1917. ג'סטראו טוען שהציונות המדינית, שמטרתה להקים מדינה יהודית בארץ ישראל, היא רעיון מסוכן ומוטעה, הן עבור העם היהודי והן עבור האוכלוסיות הלא-יהודיות שחיות בארץ ישראל. הוא מביע חששות מפני עימות בין-עדתי, ומזהיר שהקמת מדינה יהודית עשויה להוביל לסכסוכים עם האוכלוסייה הערבית המקומית, דבר שעלול להסב נזק ליחסים הבינלאומיים ולשלום האזורי. עוד הוא טוען כי הציונות המדינית עלולה לפגוע במעמד היהודים בתפוצות, במיוחד בארצות הברית ובאירופה, בכך שהיא תיצור נאמנות כפולה ותעורר אנטישמיות.

ג'סטראו מציע שיהודים ימשיכו לפעול לשיפור מצבם בתפוצות ולא ינסו להקים מדינה נפרדת, אלא ישתלבו במדינות בהן הם חיים.
הספר נכתב בתקופה שבה הציונות המדינית תפסה תאוצה, במיוחד לאחר הצהרת בלפור ב 1917, שהבטיחה הקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל. ג'סטראו היה בין המבקרים של התנועה הזו, והספר משקף את החששות שהיו ללא מעט יהודים, במיוחד בארצות הברית, לגבי השפעותיה.

מוריס ג'סטראו [1861-1921] מלומד יהודי-אמריקאי, אוריינטליסט ואחד מחוקרי המזרח הקדום הידועים בתחילת המאה ה-20. פרופסור לשפות שמיות ולתולדות הדתות באוניברסיטת פנסילבניה. נודע בעיקר בזכות עבודתו בתחום השפות השמיות ובחקר התרבויות העתיקות של מסופוטמיה. הוא היה שייך לזרם רחב יותר של יהודים שהתנגדו לציונות המדינית מסיבות שונות, בין אם מתוך נאמנות למדינותיהם ובין אם מתוך חשש שהרעיון של מדינה יהודית יפגע במעמד היהודים בעולם.

נדיר ביותר. עותק אחד בלבד רשום בקטלוג הספריות העולמי world cat.

XIX, 159 עמ'. מצב טוב מאד.

אלבום תצלומים פרטיים של נשיא ההסתדרות הציונית נחום סוקולוב ובני משפחתו – רעייתו רבקה ושאר בני משפחתו בביקורו בארץ ישראל בשנת 1932. מגוון נדיר של תצלומים בהם נראה סוקולוב כשלצידו אשתו ובניו, באוניה בדרכו לארץ ישראל, בביקור באתרים שונים בארץ ישראל, בכנסים ציוניים בהם השתתף, ועוד. נדיר.

כ 200 תצלומים מונחים בכיסי האלבום. תצלומים פרטיים רבים של סוקולוב לצד בני משפחתו בביקור בערים שונות באירופה בדרכו לארץ ישראל, בסעודות משפחתיות, ברגעים של מנוחה והרהורים, וכן תצלומים ממסעו לארץ ישראל, ובזמן ששהה בארץ ישראל בראשית שנות ה־30, בביקורו ב"מושבה האמריקאית" ובמקומות נוספים, תצלומים של סוקולוב בביתו בלונדון בערוב ימיו בשנת 1935 ועוד רבים. בין היתר מופיעים באלבום תצלומים של סוקולוב לצד אישיים ציוניים – באחד נראה חיים וייצמן נואם כשסוקולוב יושב מאחור, בתצלום אחר הוא נראה בכנס ציוני יושב ליד וייצמן בזמן כשמימין כפי הנראה נואמת הנרייטה סאלד. באלבום תצלומים חשובים נוספים – המון העם מתכנס ביריד המזרח הראשון, המכבייה הראשונה, ועוד.

נחום ט' סוקולוב [1936 – 1859] נשיא ההסתדרות הציונית העולמית החמישי, אבי העיתונות העברית המודרנית, חבר הוועד הפועל הציוני המצומצם, מהאישים הבולטים בפעילות המדינית מול בריטניה שהובילה להצהרת בלפור, נשיא הכבוד של ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית ונשיא קרן היסוד, מתרגם (בין היתר תרגם את ספרו של הרצל "אלטנוילנד" לעברית), מדינאי אשר הוביל את התנועה הציונית במשך כשלושה עשורים.

אלבום: 29×20 ס"מ. תצלומים בגודל ממוצע: 10×7 ס"מ. כריכת חצי עור. מצב טוב מאד.

ארבעה ספרים מוקדמים ללימוד השפה העברית. הוצאות שונות, שנים: 1895-1933.

ספר למוד האותיות העבריות מלווה באיורים. עותק עם חותמת בעלים Nederlandsche – israelitische gemeente assen – Nederlandsche-Israelitische Gemeente Assen הקהילה היהודית בעיר אסן (Assen) שבצפון הולנד. אחת מהקהילות היהודיות הרבות שהיו פזורות ברחבי הולנד לפני מלחמת העולם השנייה. במהלך השואה, הקהילה היהודית באסן, כמו רבות אחרות בהולנד, סבלה מאוד תחת הכיבוש הנאצי. יהודי העיר נשלחו למחנות ריכוז והשמדה, ורבים מהם לא שבו. לאחר המלחמה, כמו במקומות רבים אחרים בהולנד, כמעט ולא נשארו יהודים בעיר אסן, והקהילה היהודית שם לא חזרה לפעול באותה קנה מידה.

עברית, ספר למוד מאת ד"ר משה גולדמן, הוצאת שפתנו, ברלין – שרלוטנבורג / תל אביב 1933. ספר ללימוד השפה העברית לדוברי גרמנית. שיטת לימוד מיוחדת לקישור העברית המדוברת עם העברית הספרותית תוך הרחבת אוצר המלים של הנער הלומד. הוראות בגרמנית, ומלים בעברית.

אמון פדגוג, ספר למוד עברית לנער מאת אברהם מאפו, ורשה 1895.

שחרית, ספר למוד הלשון העברית לשנה שניה ושלישית מאת ב. הירש ומ. מ. תומרוב, הוצאת רזניק, מנשל ושותפם, שנת תרפ"ה 1925- חלק שני. סיפורים בעברית מנוקדת מלווים בכללי דקדוק, דוגמאות לנטיית השמות, הטיות הפועל, ועוד.

מצב כללי טוב – טוב מאד.

שני ספרי ילדים מוקדמים.

חנכה לילדים בעריכת צבי שרפשטיין, הוצאת שילה. ברוקלין, 1928 – סיפורים לילדים לחג החנוכה מלווים באיורים – מגלת חנוכה, חנה ושבעת בניה, פך השמן, הסביבון, נרות חנוכה, ועוד.

כך ישיר עולם צעיר – שירים לציוריו של ארפד איזינגר נכתבו על ידי לאה גולדברג וקטה יעקב אשר חברה את המנגינות לשירים.

שני הספרים במצב טוב.

חמשה פרסומים בהוצאת The Jewish Historical Society of England – תמלילי הרצאות שניתנו בידי אישיים רמים בנושא גורלו של העם היהודי ועתידו עם התגברות האנטישמיות בגרמניה, והאתגרים הלאומיים בארץ ישראל. לונדון, שנות ה־30.

The Battle for The Sabbath at Geneva – הקרב על השבת בז'נבה מאת הרב הראשי Hertz Dr. J.H. הוצאת Humphrey Milford Oxford Univ. Press. לונדון, 1932. הרצאתו של רבה של אנגליה רבי יוסף צבי הרץ על "מלחמת הקודש" על השבת בז'נבה. קרב שעבר למעשה מז'נבה לפריז, וושינגטון, פרנקפורט, ולונדון. קרב בו השתתפה "כמעט כל קהילה בעולם". המדובר היה בעריכת לוח שנה "קבוע" שקידמו נציגי הוותיקן בהשתתפות כמה מדינות, בחלוקה חדשה של ימות השנה באופן שהרצף הקבוע של שבעה ימים בשבוע יקטע. לאחר שנשלח מכתב מיוזמי הרעיון לרבי הרץ הוא הזעיק את המוסדות הרבניים באמריקה ויצא למאבק בלתי מתפשר נגד היוזמה. כאן הוא מגולל לפרטים את המאבק החוצה יבשות על שמירת הלוח הקיים ותוצאותיו. מלווה בתצלומים רבים.

GREAT BRITAIN AND PALESTINE. The second Lucien Wolf Memorial Lecture delivered in the Great hall of University college, London by The Rt. Hon. Sir Herbert Samuel G.C.B, G.B.C., D.C.L. on Monday, November 25th, 1935 Sir Ronald Storrs, in the chair מאת Sir Samuel Herbert – תמליל הרצאה שמסר הנציב הבריטי העליון הבריטי של ארץ ישראל הרברט סמואל בשנת 1935 באולם הגדול של המכללה האוניברסיטאית בלונדון (במסגרת אירוע לזכרו של לוסיין וולף נשיא האגודה ההיסטורית היהודית), על תפקיד הבריטים בארץ ישראל. ההרצאה מתמקדת בהיסטוריה של הכיבוש הבריטי במהלך מלחמת העולם הראשונה. הרברט מדגיש את המחויבות המתמשכת (לכאורה) של ממשלת בריטניה למטרות הציונות בהתאם להצהרת בלפור להקמת בית יהודי בארץ ישראל. הרצאה שנתפסה על ידי היישוב היהודי כגיבוב דברים שלא עלו בקנה אחד עם התנהלותה של בריטניה באותה העת. מלווה בתצלומים מהאירוע.

THE WORTH OF FREEDOM , The Third Lucien Wolf Memorial Lecture Delivered in the Great Hall of University College London on Monday, November16th 1936 – הערך לחופש, תמליל הרצאת הזיכרון השלישית של לוסיאן וולף הועברה באולם הגדול של קולג' האוניברסיטאי בלונדון ביום שני, 16 בנובמבר 1936. על חשיבות חופש הדיבור, חופש המחשבה, וחופש הפעולה בזמן התגברות הפאשיזם ברחבי העולם.

The Jewish past, by Philip Guedalla; Presidential address delivered before the Jewish historical society of England in the Botanical theatre, University college, London, November 21st, 1938 – העבר היהודי מאת פיליפ גודלה; נאום נשיאותי בפני החברה ההיסטורית היהודית של אנגליה בתיאטרון הבוטני, אוניברסיטאי קולג', לונדון, 21 בנובמבר 1938. ההרצאה עוסקת באנטישמיות הגוברת בגרמניה הנאצית ובכוחו הנצחי של העם היהודי לשרוד את שנאת העמים.

The Jews in the Defence of Britain: Thirteenth to Nineteenth Centuries – היהודים בהגנת בריטניה: המאות השלוש-עשרה עד התשע-עשרה, הרצאה מאת ססיל רות. נמסרה בפני האגודה ההיסטורית היהודית של אנגליה, באולם מכללת מגדלן, אוקספורד, יום ראשון, 27 באוקטובר, 1940.

האגודה ההיסטורית היהודית של אנגליה (JHSE) נוסדה בשנת 1893 על ידי מספר חוקרים אנגלו-יהודים, כולל לוסיאן וולף, שהפך לנשיא הראשון של החברה. הנשיאים הראשונים של ה-JHSE כללו את הרמן אדלר, מייקל אדלר, ג'וזף ג'ייקובס, פרדריק דיוויד מוקטה וסר איזידור שפילמן. במרוצת שנות ה־30 האגודה קיימה סדרה ארוכה של הרצאות בנושאים העומדים על סדר היום של הציבוריות היהודית באירופה ובארץ ישראל.

כל החוברות שלמות. מצב כללי טוב מאד.

An Answer To Ernest Bevin:Evidence Submitted to the Palestine Royal Commission (House of Lords, London, February 11,1937) – תשובה לארנסט בווין: עדויות שהוגשו לוועדה המלכותית של פלשתינה, מאת ולדימיר ז'בוטינסקי, הוצאת Bernard Ackerman ניו יורק 1946. "מר בווין החזיר את השעון עשר שנים אחורה, ההוכחה הרהוטה נעוצה בעובדה שהראיות הבאות שהגיש ולדימיר ז'בוטינסקי ב 1937 מהוות תשובה מלאה לדבריו. זה נראה כאילו מר ז'בוטינסקי כתב את החיבור בשבוע שעבר, והוא מראה את השקר של אלו שטענו שבריטניה ביקשה בכנות לפתור את בעיית פלשתינה".

תשובתו האמיצה של ז'בוטינסקי לשאלותיו של ארנסט בווין במסגרת הוועדה המלכותית שנשלחה לפלשתינה ב 1937 לדון בפתרון הבעיה היהודית – ערבית. המערכת הוציאה כאן מחדש את תשובתו של ז'בוטיסקי שנכתבה כעשר שנים קודם, על מנת להראות כיצד צדק בדבריו לטווח הארוך כאשר תשע שנים שחלפו מאז בהם נערכה המלחמה הגדולה בתולדות האנושות הוכיחו את צדקת תחזיותיו אחת לאחת. החוברת יצאה כקול מתריס נגד ממשלת בריטניה אשר התחייבה לפעול נגד הספר הלבן, אך בפועל באותה העת לא רק שלא פעלה נגדו, אלא עשתה פעולות לעצירת העלייה לארץ ישראל, והגבלת היישוב היהודי.
"מר בווין החזיר את השעון עשר שנים אחורה, ההוכחה הרהוטה נעוצה בעובדה שהראיות הבאות שהגיש ולדימיר ז'בוטינסקי ב 1937 מהוות תשובה מלאה לדבריו. זה נראה כאילו מר ז'בוטינסקי כתב את החיבור בשבוע שעבר, והוא מראה את השקר של אלו שטענו שבריטניה ביקשה בכנות לפתור את בעיית פלשתינה" (מהמבוא לחוברת).
בתשובתו לוועדה (המופיעה כאן בצורה של שאלה ותשובה מילה במילה כפי שמסר ז'בוטינסקי) הדגיש הוא את הסכנה הגורלית הנשקפת לעם היהודי בתפוצות שהיתה אז חמורה מאי פעם, ורק לאחר מלחמת העולם השנייה (לאחר שכבר נפטר ז'בוטינסקי) התברר עד כמה הוא ראה את הנולד וצדק בדבריו. (זו לא היתה הפעם היחידה בה ראה את הנולד. באוקטובר 1932 הזהיר ז'בוטינסקי כי "אפשר שהמצב בגרמניה ישתפר… אבל ליהודים יהיה רע") במסגרת הדיון ז'בוטינסקי הרבה במכוון להשתמש בכוונה בביטוי "מדינה יהודית", הדגיש את הקשר בין סבל העם היהודי לעובדת היותו מפוזר בתפוצות, עמד על ביטויים מסוימים בהם השתמש בלפור בהצהרתו בהקשר של העצמאות היהודית, הסביר כי אין בכוונת התנועה הציונית להביא את בריטניה הגדולה למאבק עם האסלם העולמי, ועמד על חשיבותו של כוח צבאי לוחם שיגן על יהודי ארץ ישראל במדינת ישראל העתידית כבכל מדינה מתוקנת ועוד. בתוך הדברים הוא מתקן את מר בווין על אי דיוקים בנוגע לסעיפים בהצהרת בלפור, ובפירושם של ביטויים כלל עולמיים העוסקים במהות ההגדרות של "עם", ו"מדינה", ועוד. חשוב לציין כי כשפורסם הספר הלבן של 1939, אשר הגביל את העלייה היהודית ל-75,000 נפש בלבד, הורה ז'בוטינסקי להגביר את קצב העלייה הבלתי-לגאלית שקיימה תנועתו, "עליית אף על פי". כל אותה עת חרד ז'בוטינסקי מפני קטסטרופה נוראה העומדת ליפול על היהודים באירופה: "לעתים חושש אני כי השעה כבר מאוחרת יותר מן השעה האחת עשרה; ייתכן כי הנה כבר צלצלה השעה השתים עשרה, כלומר חצות הלילה, כלומר – הסוף… האנושות יושבת ומצפה למלאך המוות. – ובקרב אנושות זו אנחנו, אנחנו היהודים".

ארנֶסט בֶּוִוין (באנגלית: Ernest Bevin; 9 במרץ 1881 – 14 באפריל 1951) פוליטיקאי בריטי, מראשי מפלגת הלייבור ושר מטעמה בתקופת מלחמת העולם השנייה ומספר שנים שלאחריה. מוכר בתולדות המאבק על הקמת מדינת ישראל כמי שהוביל את המדיניות הבריטית למניעת עלייה יהודית חופשית לארץ ישראל לאחר מלחמת העולם השנייה, וכמי שהביא את שאלת עתיד ארץ ישראל עם תום המנדט הבריטי להחלטת עצרת האו"ם. באותה תקופה נחשב ל"אויב מספר אחת" של היישוב היהודי בארץ ישראל.

32 עמ'. כריכה רכה. כתמים קלים בכריכה. מצב טוב.

אוסף גדול וחשוב של מסמכים רשמיים העוסקים במכירת קרקעות בארץ ישראל בשנות ה־40 המוקדמות.

ביניהם: טפסים מטעם מחלקת סדור עניני קרקעות של ממשלת פלשתינה, טופס העברת בעלות של נכסים לחברת אפריקה-ישראל- 21 בפברואר 1946, רשומות גושים וחלקות של רוכשי קרקעות קק"ל במושבה מגדל 1949, 17 דפי רישום קרקעות לפי פקודת הקרקעות בממשלת פלשתינה עם מאות שמות של רוכשי קרקעות בארץ ישראל ופירוט הקרקעות שנרכשו על ידם, ארבע מפות מתאר גדולות (ממוצע: 60×35 ס"מ) של אזורים באשדות יעקב – חתומות בחותמת הדיו של פ. י. ק. א. חברה להתיישבות היהודים בארץ ישראל, שטר חכירה בין החברה להתיישבות יהודים בארץ ישראל ובין "החוכר" – אשדות יעקב – חתום בחתימת יד הנציגים משני הצדדים, וכן עשרות חתימות על הצהרה של קבוצת אשדות יעקב המביעים את הסכמתם על חוזה החכירה בין חברת פיק"א לבין אשדות יעקב – פברואר 1942 ומסמכים נוספים הקשורים בקרקעות אשדות יעקב, מסמכים הקשורים ברכישת קרקעות מגדל בידי דוד רפפורט מברוקלין, מסמכים נוספים הקשורים במכירה פומבית של קרקעות במושבה מגדל באוגוסט 1947, ועוד.

כ – 50 מסמכים. מצב טוב.

הגדה לא מסורתית עם איורים, מודפסת בסטנסיל. קבוץ דפנה תש"א [1941]. טקסטים מקוריים על מאבק העם היהודי ליציאה מסבלות הגלות. כל עמודי ההגדה כפולים (מחוברים בקצוותיהם לשוות עובי). נדיר.

ההגדה פותחת בשירי אביב מקוריים, צועד וצועד הקוצר בלא עת, ויהי מקץ ימים רבים, אם יש את נפשך לדעת, ראינו עמלנו כעמל הנמלים, וכו', קומו תעי מדבר, פסח עם שומר, וכו'. לאחר מכן מגיע הקטע: "מן הגולה לאחי בציון" המביע תוחלת להיוושע מהגלות בציון, ולאחר "על סף של אמונה גדולה" – טקסט מקורי המתאר את שמדות ישראל בגלות ולהט האמונה להיוושע: "תוך נחלי דמים ושמד, בין גלי משטמה וקצף נחשים טלטלה סירת ישראל והגיעה עד הלום. הזעם, השנאה, והיאוש אמרו להדוף את נפשנו, אולם הצלנו אותה מן הכליה והשלכנו את העוגן ליד חופי הארץ הזאת. העפלנו מתוך המחשכים האיומים אשר בתוכנו פנימה ומסביב למען קדש את היצירה ואת העבודה הגואלת. ומסביבנו תבערת עם ישראל נמשכת בגוים… וקראנו לאחים הנאבקים עם מר היאוש והמות תוך המצולות האפלות: העפילו חיים ועלו!… איש את אחיו יציל מן האבדון ביום הזה…". בין האיורים בהגדה: איור המתאר את העבדות במצרים משלב איור של מגדל שמירה במחנה ריכוז.

דַּפְנָה – קיבוץ בעמק החולה, לא הרחק מגבול ישראל-לבנון, כ-7 קילומטרים מצפון-מזרח לקריית שמונה. מייסדי הקיבוץ היו עולים מליטא, גרמניה ופולין שהתארגנו לקבוצה במסגרת הקיבוץ המאוחד וישבו החל משנת 1932 בגבעת מיכאל שליד נס ציונה. כעבור 7 שנים, כשהיא מונה כמעט 250 נפש, נערכה קבוצת ההתיישבות לעלייה לקרקע בצפון עמק החולה, וב-3 במאי 1939 הוקם הקיבוץ במקומו הנוכחי כחלק ממבצע חומה ומגדל וכראשון מבין מצודות אוסישקין. בתחילה נקרא שמו "מצודת אוסישקין א'" אך לאחר התנגדות החברים שונה שמו ולבסוף נקרא כשם העיר הקדומה "דפנה" ששכנה באזור בתקופה ההלניסטית.

26 עמודים. שדרה מחוזקת בדבק. דפים נקיים ויפים. מצב טוב.

הגדה של פסח לילדי הגן משוכפלת בסטנסיל. איורים בצביעה ידנית. ישראל, שנות ה־50 בקירוב.

בהגדה, שירי אביב – בשורה טובה הבאתי כי הגן נמלא אורה… אביב הגיע פסח בא, דומם שטה תבה קטנה, עבדים היינו, מכות מצרים, מה נשתנה, מה אוהב אליהו הנביא, עמוד מעניין ובו משחק האגוזים – "נשחק באגוזים כי חג הפסח בא… אם נחשת ומצאת קח את אגוזי, לא נחשת אגוזיך יעברו אלי". בסוף ההגדה שני עמודים העוסקים בעריכת שולחן הסדר עם מקומות ריקים למילוי בכתב יד – מולאו בעיפרון על ידי ילד ארץ ישראל.

[12] דף. חיתוך הדפים משמאל אינו אחיד (ללא חסרון). מצב טוב.

הגדה לחג העצמאות מאת ד"ר יהודה הכהן מאירוב. תל אביב [תש"ח 1949] – מהדורה ראשונה. סיפור השתלשלות הניסים שהביאו לעצמאות ישראל ולהקמת מדינת ישראל במתכונת הגדה של פסח. דפוס "יפת" תל אביב. נדיר ביותר.

בפתח ההגדה תמונה של בנימין זאב הרצל ותמונותיהם של ראשי הציונות מכס נורדאו, דוד וולפסון, חיים וייצמן ואחרים ותמונת עולים לארץ ישראל. לאחר כמה קטעי הודיה פותחת ההגדה בנוסח "וכי ישאלך בנך מחר מה הן הסבות שגרמו לתקומתה של המדינה, הודות למי ולמה נתהוותה התמורה המפליאה זו בימינו ובעינינו ? על זה השיב דוד בן גוריון הנערץ מאד : כי עם ישראל קם לא לפי נס אחד כי אם על פי נסים רבים". ופותחת בסיפור השתלשלות הניסים – העליונות המספרית של הערבים מול היהודים בפרוץ מלחמת העצמאות, ירושלים הנצורה, הרעב, אשר למרות כל אלו הצליח העם היהודי לעמוד על רגליו ולנצח במלחמה. מכאן ההגדה הולכת ומונה את הנסים בזה אחר זה: "הנס הראשון… " וכו', עד "הנס התשיעי", כאשר השתלשלות הנסים מתחילה במריבות של הערבים בינם לבין עצמם, בהמשך הבריחה המבוהלת של הערבים מהארץ, ביטול תכנית החלוקה, הממשלה הסוביטית מצביעה באו"ם לטובת הקמת מדינה יהודית, הכרת האומות במדינה יהודית כפיצוי על השמדת יהדות אירופה בשנות השואה, הפרחת השממות, קליטת העלייה והניצחון של מעטים מול רבים במלחמת העצמאות. וכל אלו עומדים כנגד התחזיות הקודרות של העיתונות העברית עוד במאה ה־19 שבקושי נתנה סיכוי לשיבת היהודים לארצם (מופיעים ציטוטים מהעיתונות העברית במאה ה־19). החלק של ההללוי-ה מקושר לתאריך בו התקיים הקונגרס הציוני הראשון בר"ח אלול תרנ"ז 1897.
ההגדה מסיימת במשפט: "אפילו כולנו חכמים, כולנו נבונים, כולנו יודעים את השתלשלות הענינים מצוה עלינו לספר ולחזור ולספר לדורות את הקמת מדינת ישראל ואיך התחולל הפלא הגדול הזה".

המהדורה הראשונה יצאה ללא ציון שנה. על פי הרישום בספרייה הלאומית הגדה זו יצאה בתש"ח עם השער השני המודפס בעמוד 9 כבהגדה שלפנינו. (בשנת תשט"ו יצאה המהדורה השנייה עם פרט השנה 1955, ובה הודפס השער בעמוד 7).

48 עמ'. רישום בעט על גבי הכריכה, וכן צביעה ידנית בכחול בחלק התחתון של הכריכה. כתמים קלים בכריכה. מצב טוב- טוב מאד.

"פתשגן מגילת אוסטרקון…." – מגילת אסתר היתולית שנכתבה ביפו – פארודיה על הבדלי המעמדות והפערים הכלכליים בחברה הישראלית, ועל הבדלי ההשקפות בין ימין לשמאל. כותב המגילה: אברהם יצחק מעמק דותן… והמגילה יצאה בחמאם יפו, 1985. נדיר.

"ברוכים המסובים ברוב רצון המצפים לשמוע קצת דברי לצון…במלאת הימים האלה עשה המלך משתה פורים לכל שרי מר"ש הנמצאים בתל אביב – יפו למגדול ועד קטן שבעת ימים… איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר… איש שמאלני אשר הוגלה מירושלים עם הגולה לשפלת החוף…".

גזרת המן מתוארת כניסיון של המן לשלוח לפנסיה מוקדמת את כל היהודים, ותגובת אסתר להגיש בג"ץ בענין על מנת להשאירם על עבודתם: "ונשלח ספרים ביד הרצים אל כל המדינות להשמיד להרוג לאבד ולפטר ולהוציא לפנסיה מוקדמת בגן העדן את כל היהודים…ותאמר אסתר: אם על המלך טוב ואם מצאתי חן בעיני המלך אגישה בג"צי ותינתן לי נפשי בשאלתי ועמי בעתירתי…". גזר דינו של המן מתואר כביטול כל ימי השביתות והעיצומים -"ובשושן הבירה הרגו היהודים ואיבד חמש מאות ימי עבודה בשביתתא ובעיצומתא וסנקציונתא, ואת מס הכנסתא וערך מוספתא והיטל השבחתא ושבח מקרקעתא… וכל שאר שרי אוצרתא ובעלי ראש באטאטה צוררי הנעבעכים הרגו…". המגילה מסתיימת ב"שירת התקוה".

חלקה השני של המגילה כתוב בכתב יתדות עתיק על פני שלושה וחצי עמודים.

אורך: 135 ס"מ. גובה: 24 ס"מ. מצב טוב מאד.

"אנו מצהירים בפני כל העולם כולו: היו לא תהיה "חלוקה" בארצנו – מולדתנו, היא כולה שלנו מאז ברית בין הבתרים ועד עולם!" – כרזה נדירה מטעם תנועת אחדות ישראל בארץ ישראל, יום למחרת כ"ט בנובמבר – היום בו החליטה עצרת האומות המאוחדות (האו"ם) על סיום המנדט הבריטי והקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל – מדינה יהודית ומדינה ערבית (תוכנית החלוקה). י"ז כסלו תש"ח, 30 בנובמבר 1947.

את הכרזה הוציא המרכז הארצי של התנועה הדתית "אחדות ישראל בארץ ישראל", מיד עם השמע הידיעה על החלטת האו"ם לחלוקת ארץ ישראל ב 29 בנובמבר, והוציא אותו לחוצות יום למחרת ב 30 בנובמבר. בראש הכרזה מברך הכרוז "ברוך הוא אלוקינו!" על כי "אחרי אלף שמונה מאות שבעים ושמונה שנות גלות, עבדות ושפלות נפתח לפנינו פתח לגאולה, לחירות ולעצמאות בארץ מולדתנו", אך מיד מסייג כי צהלת ההמונים על החלטת האו"ם מהולה בתוגת הביתור של המולדת. ומכריז: "היה לא תהיה "חלוקה" בארצנו – מולדתנו. היא כולה שלנו מאז ברית בין הבתרים ועד עולם!" , ומוסיף: "אם יש בכלל בעולם זכות כלשהי לעם על ארצו ועל שלימותה – הרי זוהי זכותנו אנו על ארצנו זו בשלימותה ובגבולותיה ההיסטוריים…", ויוצא נגד ההנהגה הקיימת שתפנה את מקומה להנהגה לאומית, מלוכדת וראויה לשמה. בשולי הכרזה מופיע התאריך המקום והתאריך: "תל אביב, י"ז כסלו התש"ח"

גודל: 50×35 ס"מ. קרעים קלים בסימני הקיפול. מצב בטוב.

"בכל נפשם ובכל מאודם (שיח לוחמים מעבר לזמן)" – יומנו של איש ההגנה משה מטרי – רשימות בכתב יד על פעולות לוחמי ה"הגנה" בהגנה על העיר חיפה מפני הטרור הערבי בעיצומם של קרבות מלחמת העצמאות – אפריל 1948.

תיאור חי של הקרבות שניהלו אנשי ההגנה במלחמת העצמאות בחזית העיר חיפה בכתב ידו של משה מטרי. איש ההגנה משה מטרי אשר השתתף בקרבות מתאר בגוף ראשון לפרטים את מלחמתם של אנשי ה"הגנה" ביחידת הצלפים הערבית שהתמקמה ליד העיר חיפה בערב חג הפסח במסגרת "היחידה הפורצת" ("בתודעתנו מספר דברים: הנה אותו רגע מכריע שמפקדינו הבטיחו לנו כי בא יבוא, הרגע בו נהרוס את עמדות הצלפים והלוחמים שהפילו חללים: נשים, זקנים וטף ללא אבחנה…"), שיתוף הפעולה בשדה הקרב שניהלו אנשי ההגנה עם "פלוגת משימה ב'", ועם אנשי חי"ש כרמל, אירועי פגיעת הפגז הערבי בכח שפצע את קצין מטה העורף, כיבוש אזור בית הכנסת "הדרת קודש", קרבות כיבוש "בית כורי" ("מי שלא הכיר בית זה לא יבין כיצד נאבקנו שעות מרובות בצלפים שהחליפו עמדות בקומה העליונה"), הובלת הפצועים לטיפול תוך כדי הקרבות ("בהתאם למסורת ההגנה אין להפקיר פצועים בשטח"), טהור מרפאת "בית הדסה" מאחרוני הערבים שנמצאו בשטחו, חיפוש גופת הלוחם שנהרג בידי יחידת מאסף עירקית תחת אש, ניסיונות חברי ההגנה להתגונן מ"אש התופת" שהמיטו עליהם העירקים, תיאור מרטיט של החילוץ ההירואי של לוחם ההגנה שנלכד בגדר תיל שהציבו הבריטים ליד תחנת המשטרה תחת אש צלפים עירקים ועוד. בתוך הדברים מתאר מטרי את תחושותיו הקשות על "גזרת הקרבות שדרשה קרבנות אדם כה רבים וכבדים" ועוד.

משה מטרי היה מפקד בכיר בהגנה ואחד מהמפקדים בקרבות הבלימה נגד הערבים במלחמת העצמאות ב-1948. לאחר קום המדינה שימש ראש החטיבה האזרחית באגף התכנון בצה"ל, עסק רבות כל ימיו בתיעוד המאבק לעצמאות עם ישראל בארצו. בין הספרים שחיבר "כח שנים למגן וחרב חיפה" – 1988, ואחרים.

24 דף כתובים בכתב ידו של מטרי. כתמים קלים. מצב טוב.

"ידיעות חדשות" (Neuste Nachrichten – Jedioth Chadashoth), "הוצאה מיוחדת ליום הכרזת מדינת ישראל", בעריכת ד"ר י. לילינפלד (I. Lilienfeld). תל-אביב, יום ראשון, ז' אייר תש"ח 16.5.1948. עברית וגרמנית. עותק נאה.

כותרתו הראשית של הגיליון מכריזה: "תחי מדינת ישראל! חוקי הספר הלבן בוטלו! החלה העליה החופשית!". בגיליון נדפסו נוסח "מגילת העצמאות", "מנשר" מטעם מועצת המדינה הזמנית, הודעה "אל כל תושבי מדינת ישראל" מאת הממשלה הזמנית, תצלום בן גוריון מקריא את מגילת העצמאות בישיבה החגיגית בה הוכרזה המדינה, כותרת: "ארה"ב הכירה במדינה היהודית", ידיעות אודות מהלך הקרבות בירושלים וברחבי הארץ – "מצרים ועבר הירדן חדרו לארץ", וכתבות שונות. בגב הגיליון כותרת מקבילה בגרמנית: "Die Medinat Jisrael Proklamiery!"

8 עמ'. סימן קיפול לרוחב הגיליון, משוקם. קרע משוקם בחלקו העליון של גב הגיליון. מצב טוב.

גיליון "המשקיף" – עיתון התנועה הרוויזיוניסטית בארץ ישראל, מיום ראשון, ז' באייר תש"ח [16/5/1948] – כותרתו: "הוקמה מדינת ישראל". (מעמד ההכרזה היה ביום ששי ב 14 במאי, והעיתונים הודיעו על כך יומיים אחר כך ביום ראשון).

בדף הראשון תמונותיהם של הרצל ושל ז'בוטינסקי, נוסחה המלא של מגילת העצמאות ו"דבר המפקד הראשי של הארגון הצבאי הלאומי", שעל פיו "אצ"ל נוטש את המחתרת בגבולות המדינה העברית העצמאית". בחלקו העליון למעלה נכתב: "ממשלת ארצות הברית הכירה במדינת ישראל, צבאותינו הודפים פלישות מצרים… קרבות לשחרור ירושלים… הגיעו העולים הראשונים למדינת ישראל".

"המשקיף" – ראה עצמו בראש ובראשונה כמגן על שלמות המולדת ועובדה זו התבטאה במפת ארץ ישראל, שהופיעה בשער העיתון, והקיפה את שני עברי הירדן. יצא ברציפות בשנים: 1938-1949.

[4] עמ'. גיליון שלם. 55X40.5 ס"מ. כתמים, סימני קיפול. מצב טוב.

גיליון מס' 1 של "עתון רשמי" מטעם מדינת ישראל (הממשלה הזמנית). דפוס הפועל הצעיר, תל-אביב, ה' באייר, תש"ח – 14.5.1948.

"עתון רשמי" היה שמו הראשון של העיתון "רשומות" – העיתון המתעד (Newspaper of Record) של מדינת ישראל, בו פורסמו לראשונה כל החוקים והתקנות של מדינת ישראל. לפנינו הגיליון הראשון שנדפס ביום הקמת המדינה, ובו הכרזת העצמאות שקרא בן גוריון בפני מועצת העם שעות ספורות לפני כן. לצד ההכרזה נדפס המסמך המשפטי הראשון של מדינת ישראל – "מנשר מועצת המדינה הזמנית" שהוקרא בידי בן גוריון מיד לאחר ההכרזה ובו הגדיר לראשונה את סמכויותיה של מועצת המדינה הזמנית כרשות המחוקקת; ביטול תקנות "הספר הלבן" של 1939; וקביעת המשפט המנדטורי כבסיס למערכת המשפט הישראלית.

ראה גם פריט הבא.

3, [1] עמ'. 33 ס"מ. קמטים קלים. מצב טוב.

גיליון מס' 1 של "עתון רשמי" מטעם מדינת ישראל (הממשלה הזמנית). דפוס הפועל הצעיר, תל-אביב, ה' באייר, תש"ח – 14.5.1948. מהדורה נדירה מודפסת בסטנסיל, כפי הנראה הקדימה את מהדורת "עתון רשמי" אשר הודפס בתפוצה רחבה יותר.

"עתון רשמי" היה שמו הראשון של העיתון "רשומות" – העיתון המתעד (Newspaper of Record) של מדינת ישראל, בו פורסמו לראשונה כל החוקים והתקנות של מדינת ישראל. לפנינו הגיליון הראשון שנדפס ביום הקמת המדינה, ובו הכרזת העצמאות שקרא בן גוריון בפני מועצת העם שעות ספורות לפני כן. לצד ההכרזה נדפס המסמך המשפטי הראשון של מדינת ישראל – "מנשר מועצת המדינה הזמנית" שהוקרא בידי בן גוריון מיד לאחר ההכרזה ובו הגדיר לראשונה את סמכויותיה של מועצת המדינה הזמנית כרשות המחוקקת; ביטול תקנות "הספר הלבן" של 1939; וקביעת המשפט המנדטורי כבסיס למערכת המשפט הישראלית.

ראה גם פריט קודם.

3 עמ' מהודקים בסיכה. 33 ס"מ. מצב טוב.

"דבר המפקד העליון של האצ"ל" – נאום "הכרזת העצמאות" של מנחם בגין – ירושלים, ו' אייר, תש"ח – "היום הראשון להשתחרותנו מעול השעבוד הבריטי – ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. קמה מדינת ישראל, והיא קמה 'רק כך': בדם, באש, ביד חזקה ובזרוע נטויה, בייסורים ובקרבנות, אחרת יכולה היתה לקום…".

דבר המפקד העליון של הארגון הצבאי הלאומי [מנחם בגין] לעם בציון. שודר ביום ו' אייר תש"ח, 15 למאי 1948 ב"קול החרות", תחנת השדור של הארגון הצבאי הלאומי. הוצאת הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל – מחוז ירושלים, [1948]. הדפסה של הנאום שנשא מנחם בגין יום לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל. בנאומו זה שהוא מעין "הכרזת עצמאות"- התייחס בגין לפירוק המחתרת, לצורך בצבא חזק ומאומן – "גם לאחר שננצח במערכה הזאת – ואנו ננצח בה – יהיו דרושים מאמצים עליונים כדי לקיים את עצמאותנו, כדי לשחרר את מולדתנו…". כמו"כ הוא התייחס לשיבת ציון, ועוד, והתווה למעשה את קווי היסוד האידיאולוגיים של המפלגה אשר עמד להקים – תנועת החרות.

ח עמ', 23 ס"מ. כתמים. מצב טוב.

יצירה אומנותית מפוארת לרגל בר המצוה של הנער משה ב"ר אריה אילן, עם איזכור מדינת ישראל הצעירה בשנת תש"ט. איורים וכיתובים בדיו שחורה, כסופה, וזהובה, על בריסטול. ישראל, 1949.

יצירה אומנותית בצורת ספר נפתח עם ברכות, פסוקים, ואיחולים לנער הבר מצוה משה ב"ר אריה אילן שנכנס למצוות בשנתה השנייה של מדינת ישראל ברחובות. בעמוד השער: "לזכרון עולם יום חג הגדול בר מצוה שביעי של פסח תש"ט מדינת ישראל, רחובות" ו "מעבדות לחרות מאפלה לאורה ירושלים הבנויה בנין עדי עד בביא [במהרה בימינו אמן]. במפתח ה"ספר" מופיע איור מגן דוד וברכת מזל טוב, ופסוקים ממתן תורה, לצדו בעמוד המקביל תצלום של חתן הבר מצוה מעוטר בפרחים ומגן דוד וברכת הבר מצוה משולבת באיזכור מדינת ישראל הצעירה: "לחתן הבר מצוה ר' משה ב"ר אריה אילן מהיום אתה עבד נאמן לה' לשמור תורת משה כל מצותיו ומצות תפילין, מהיום חותמו של הקב"ה על זרועך חרות על לבבך, מהיום אתה מצטרף לכל קדשי האומה בתוך משכן מדינת ישראל בא"י [בארץ ישראל]… וראה בנים לבניך וענפי האילן תצמח ותפרח ונזכה בבהג"צ [בביאת הגואל צדק] בבי"א [במהרה בימינו אמן] במדינת ישראל". בשולי העמוד מופיע שמו של "ידיד נאמן אברהם יצחק ליפקוביץ זמן חירותו תש"ט רחובות מדינת ישראל".

44×32 ס"מ. כתמים קלים. מצב טוב.

יפתח – בטאון גדודי החטיבה פלמ"ח – חוברת מיוחדת לציון שנה לחטיבת "יפתח" של הפלמ"ח אשר נאלצה להתפרק זמן קצר קודם לכן בשל הקמת צה"ל ופירוק הפלמ"ח. 1949.

בפתח החוברת מתנצל י. טבנקין על כי החוברת היתה אמורה ללוות את חטיבת יפתח ביום חגה- במלאת שנה להיווסדה, אך עוד לפני שנסתיימה השנה יצאה פקודת צה"ל לפרק את יחידות הפלמ"ח ולהטמיען בצה"ל. למעשה זוהי החוברת היחידה הסוקרת בהרחבה את פעילות הגדוד. בהמשך מופיע מכתב מאת "מולא" בו הוא כותב: "הנני נאלץ לעזוב את החטיבה ולעבור לתפקיד אחר וחדש" ונפרד מהיחידה לטובת שירותו בצה"ל.

החוברת כוללת את קורות החטיבה מיום היווסדה, פעילותה המיוחדת במלחמת העצמאות בפרט בשחרור הגליל והמבצע ההירואי לשחרורה של צפת, חלקה ב"מבצע דני" לשחרור לוד ורמלה, "מבצע יואב", ועוד. באחד מדפי החוברת מופיעה "מפת המבצעים" – מפה צבעונית המתעדת את שטח פעולות היחידה בארץ ישראל. כמו"כ מופיעה טבלה גרעיני ההכשרה של יוצאי החטיבה במגוון הערים והקיבוצים, עמודי זיכרון לזכר הלוחמים שנפלו, ועוד.

129 [1] עמ'. כפי הנראה חסר שער. קרע עוקב בחלק התחתון של הדפים ללא פגיעת טקסט. מצב טוב – בינוני.

Moschiach von Dr. T. Lewenstein – משיח, מאת ד"ר ט. לווינשטיין – מאמר הבוחן את שיבת עם ישראל לארצו כחלק מתהליך "ימות המשיח". הוצאת Judischer Volksschriftenverlag ציריך, 1953.

פרסום נדיר שיצא בפטירתו של ד"ר לווינשטיין בציריך אשר הסכים להוצאה לפרסם ממאמריו בשנה האחרונה לחייו. במאמרו על האמונה בביאת המשיח הוא תוקף את היהדות הרפורמית אשר דחתה בלעג אמונה זו, ומראה מאינספור מקומות בנביאים, בחז"ל ובראשונים כיצד האמונה בביאת המשיח הינה מעקרונות היסוד של היהדות. לאחר מכן הוא מטפל בשאלה האם תקומתה של מדינת ישראל הינה שלב ב"ימות המשיח", והאם קיבוץ הגלויות בשנים הללו הינו מימושו של חזון הנביאים. ומסיק שגם אם רואים "סימנים" של מה שכוונו הנביאים לימות משיח, "הסוף הסופי" עדין לא הגיע, ולמעשה לו אנו מייחלים.

32 עמ'. מצב טוב מאד.