חיפושים פופולרים
חיפושים פופולרים
הפרסום הראשון של טקסט "מדינת היהודים" של תיאודור הרצל בעברית, אשר הופיע ברצף של גיליונות "הצפירה" כשבועיים לפני שראה אור כספר. גיליונות 11-24 החל 12 בינואר עד 28 בינואר 1896 – במקביל לפרסום קטעים מכתב היד ב-17 בינואר ב"ג'ואיש כרוניקל" בלונדון.
בינואר 1896, כחודש לפני פרסומו הראשון של הספר "מדינת היהודים" של תיאודור הרצל אשר יצא לאור בגרמנית בווינה (פברואר 1896), פרסם עיתון "הצפירה" תרגום ראשון לעברית של פרקים נבחרים מתוך כתב היד. פרסום זה ב"הצפירה" הינו למעשה ההופעה הראשונה של הרעיון הציוני ההרצליאני בפני קהל עברי – עוד לפני הופעת הספר המלא בגרסתו הגרמנית. יש הסבורים כי נחום סוקולוב הוא שתרגם את הקטעים שלפנינו לעברית. בגיליונות "הצפירה" פורסמו הקטעים תחת הכותרת: "פתרון שאלת היהודים". בגיליון הראשון מקדים עורך העיתון כי למרות שהדעות חלוקות באשר לחזונו של הרצל, בחר העיתון להביא את הדברים כלשונם בשל חשיבותו של הרצל האיש: "הד"ר הירצל הוא סופר גדול ונודע למשגב בספרות העתים בוויען. הוא לא נמנה מעודו בין בעלי דמיון כי אם בין אנשי מעשה, ועטו הוא שתול בנוה בהנייע פֿרייע פרעססע דווינית, מקום שם יחשב בין ראשי המדברים בעניני מדינה וכלכלה", והרצל עצמו הקדים דברים לקטעים שפורסמו בעיתון בכתבו: "נדרשתי לבקשת האנשים המשחרים את פני, המבקשים אותי לגלות את דעתי במה"ע [במכתב העת] הזה באמרים מעטים. והנה אנסה לעשות זאת, אף כי יוכל היות, כי קוראים מעטים יורו פנים בדברי שלא כהלכה יען כי לא אוכל לבאר במאמר קצר את כל רעיונותי עד תכלית… ידעתי את דרכנו ואת מנהגנו מאז ללעוג איש על דבר רעהו… על כן אני פונה בדברי הראשונים אל היהודים החפשים והחזקים בדעתם. יהיו נא המה הראשונים להקשיב לדברי… אנחנו היהודים חלמנו את החלום הזה במשך כל הלילה הארוך, ליל דורות הבינים. עתה עלה השחר, ועלינו אך לגרש את השינה מעל עינינו ולהפוך את החלום הזה למעשה נכון…אף כי לא נביא ולא בעל דמיון אנכי, הנני מודה בפה מלא, כי הנני מקוה, ולבי כמעט נכון ובטוח, כי עם ישראל עתיד לשוב לבצרון ולהיות לעם בארצו ובמדינתו…".
בספרו "מדינת היהודים" משרטט הרצל את חזונו למדינת יהודים יצרנית. הרצל מתאר כיצד הוא רואה את מדינת היהודים העתידה לקום, בפירוט רב עד כדי התייחסות לשעות העבודה שיהיו נהוגות בה. כתב היד שראה אור כספר יצא לאור בווינה ובלייפציג בהוצאת מ. ברייטנשטיין, ב-14 בפברואר 1896 כשבועיים לאחר שנתפרסם כקטעים בכתב העת "הצפירה" שלפנינו, וכשנה וחצי לפני כינוסו של הקונגרס הציוני הראשון. מיד עם פרסומו חולל הספר סערה רבתי. מרבית אנשי הציבור, יהודים ולא יהודים, ראו בו דבר הבל, ורבים ביקרוהו קשות: "שום אדם בווינה", טען הסופר שטפן צווייג, "לא הושם ללעג כהרצל". עם זאת היו גם קולות שהשכילו להבין את מה שאחרים לא הבינו – אחד הסופרים המעטים שתמכו בהרצל היה ריכרד בר-הופמן, שכתב לו: "סוף כל סוף, הנה איש הנושא את היהדות לא כמעמסה, או כאסון, מתוך קבלת־הדין, אלא כמורשה לגיטימית של תרבות עתיקה".
13 גיליונות רצופים, נייר שברירי. קרעים וחוסרים קלים בשוליים ללא פגיעת טקסט. מצב בינוני – טוב.
גיליון השבועון Die Welt [העולם], מיסודו של תיאודור הרצל. קלן, 24 ביוני 1910 – גיליון מיוחד המציין 50 שנה להולדת תיאודור הרצל.
הגיליון מדווח על טקס אזכרה מיוחד שהתקיים בצ'רנוביץ על ידי העמותה האקדמית "חשמונאה" לציון יום הולדתו החמישים של תיאודור הרצל בו השתתפו למעלה מ 2000 איש, ובו נשא נאום פרופ' מלצר אשר הקדיש את דבריו להוריו של הרצל ולשנות ילדותו: "הקהל הקשיב ביראת כבוד לדבריו, וכשסיים פרצו מחיאות כפיים סוערות". כמו"כ מדווח על אירועי זיכרון שהתקיימו בבוקרשט, בוינה (שם התרכזו הנאומים בחשיבות של פיתוח התעמלות יהודית), בברלין וערים נוספות ברחבי אירופה.
גיליון שלם. דפים מנותקים ומהודקים בסיכות. כתמים קלים, מצב טוב.
תצלום גדול של המון המשתתפים באולם הקונגרס הציוני העולמי השלושה עשר שהתקיים ב-6 – 18 באוגוסט 1923 בעיר קרלסבאד שבצ'כוסלובקיה.
בקונגרס זה עלתה הביקורת על יחסה המתון של הציונות לשלטונות המנדט הבריטי והוחלט להקים אוניברסיטה עברית בירושלים.
38×29 ס"מ. סדקים קלים מימין למטה. מצב טוב.
THEODOR HERZL A Memorial – תאודור הרצל – זיכרון – ספר זיכרון מיוחד שיצא במלאת 25 שנה למותו של תיאודור הרצל, בעריכת Meyer W. Weisgal – ניו – יורק 1929. הודפס על נייר מבריק.
הספר סוקר את חייו הפרטיים והציבוריים של הרצל ומלווה בעשרות תצלומים נדירים, דוגמאות מכתבי היד של הרצל עצמו, ותיעוד חי של אירועים היסטוריים הקשורים בהרצל ובפעילותו הציונית הענפה, הרצל באמנות, יומניו של הרצל, ספריו וחפציו של הרצל לאחר מותו ועוד. כולל תצלום נפתח גדול (מודפס על נייר מיוחד על פני שני עמודים) של כל הצירים אשר השתתפו בקונגרס הציוני הראשון בבאזל 1897.
320 עמ'. בלאי קל בכריכה. מצב טוב.
Erez Jsrael – מדריך לעולה לארץ ישראל המסביר את אישורי המעבר הנדרשים מארצות אירופה השונות, וכן מדגים באמצעות מפות את מסלולי הנסיעה והכניסה לארץ ישראל למהגרים מכל ארצות אירופה, הוצאת קרן היסוד. ברלין, [1924]. גרמנית. נדיר ביותר.
בעמוד השער "מפת מסלולי הנסיעה לארץ ישראל" – המסמנת את מסלול הנסיעה באוניה מערי אירופה השונות. בגוף המדריך תיאור מפורט של המסלולים השונים, אישורי היציאה הנדרשים לעולה מארצות אירופה השונות, וכן פירוט של האשרות השונות – אשרת מעבר מצרית לעוברים דרך מצרים, אשרת כניסה לארץ ישראל, וכו', זמני הנסיעה באוניות קיטור מכל יעד באירופה, כתובות של משרדי ארץ ישראל הפועלים בארצות אירופה השונות המטפלים באישורי עלייה, ועוד.
בנוסף מתארת החוברת את המבנה הגאוגרפי, הגאו-פוליטי, והכלכלי של ארץ ישראל, מרכיבי האוכלוסייה השונים, האתרים ההיסטוריים החשובים בארץ, וההיסטוריה של ארץ ישראל.
במרכז המדריך מופיעות חמש מפות המציגות את קווי הכניסות השונות לארץ ישראל לבאים באוניה וכן את הנתיבים העיקריים בתוך הארץ. המפה הגדולה במרכז מתארת את אזורי היישוב היהודי בארץ.
נדיר ביותר. איננו מופיע בקטלוג הספריות העולמי WorldCat.
[15] עמ'. שדרה מחוזקת בנייר דבק. מצב טוב.
Souvenir Pictures British Empire Exhibition Wembley – אלבום תצלומים מרשים, מזכרת מתערוכת האימפריה הבריטית, הוצאת Fleetway Press Ltd. לונדון, 1925. תיעוד נדיר של התערוכה הגדולה ביותר שנערכה במקום כלשהו ברחבי העולם בזמנה. בין היתר תצלום של ביתן פלשתינה שהוצג בתערוכה.
באלבום, מעל 60 עמודי תצלומים (הודפסו על נייר מבריק) איכותיים מלווים באיורים לצדם, של ביתני התערוכה השונים ושל המון האנשים המבקרים בתערוכה. בין היתר מופיעים תצלומים של ביתן פלשתינה אשר נועד להציג את ההתפתחות הכלכלית, התעשייתית והחקלאית של הארץ תחת שלטון המנדט הבריטי. הביתן כלל מוצרים שיוצרו במושבות היהודיות החדשות כמו פריטים מעץ, מוצרי טקסטיל ובדים, וכן הוצגו בו תוכניות לבניית נמלים, כבישים ורכבות שיחברו את פלשתינה לשאר האימפריה הבריטית, דגמים של הרכבת החיג'אזית והמסילה שפותחה על ידי הבריטים, הוצגו תמונות ותוכניות של ערים חדשות כמו תל אביב, לצד השיפוצים שנעשו בערים היסטוריות כמו ירושלים, חפצי אומנות מ"בצלאל" ועוד.
בדפי האלבום תצלומים רבים של "Palace of Engineering" – המבנה הגדול בעולם בזמנו שנבנה ממסגרת פלדה, "Canadian Pavilion" – שכלל מסילת רכבת פנימית והציג מוצגים חקלאיים ותעשייתיים, "Indian Pavilion" – מהמבנים המרשימים בתערוכה עם אדריכלות הודית מפוארת, ביתן אוסטרליה, ביתן ניו זילנד, ביתן קפריסין, הביתן הקנדי, לונדון העתיקה, מיצג ענק של תיבת נח, פארק השעשועים, מכרה הפחם, האגם אשר חצה את מבני התערוכה, ועוד רבים.
תערוכת האימפריה הבריטית (British Empire Exhibition) נערכה בוומבלי בשנים -1924 וב-1925. התערוכה נפתחה על ידי המלך ג'ורג' החמישי ב-23 באפריל, יום חגו של סנט ג'ורג'. בתערוכה השתתפו 58 מדינות והיא נפרשה על שטח של כ-90,000,000 רגל רבוע (כ-4 קמ"ר – התערוכה כללה רכבת מונורייל קטנה שהובילה את המבקרים בין הביתנים.) בפארק וומבלי, לונדון. התערוכה נועדה להציג את הישגי האימפריה הבריטית בתחומים כמו מסחר, חקלאות, תעשייה ותרבות, ולחזק את הקשרים בין בריטניה למושבותיה, וכן לעודד סחר והשקעות בתוך גבולות האימפריה. באותם ימים היתה זו התערוכה הגדולה ביותר שנערכה במקום כלשהו ברחבי העולם עם 26 מיליון מבקרים. מטרתה הרשמית של התערוכה הייתה לעורר את המסחר, ולחזק את הקשר בין המדינות. שלושת הבניינים העיקריים שבהם נערכה התערוכה היו ארמונות התעשייה, ההנדסה והאמנויות. (רוב האולמות שבהם נערכה התערוכה היו אמורים להיות זמניים ולהיהרס לאחר סיומה, אך ארמון ההנדסה וביתן ממשלת בריטניה שרדו עד שנות ה-70). במקור, התערוכה הייתה אמורה להתקיים רק ב-1924, אך הוארכה גם לשנת 1925 בשל הצלחתה. האצטדיון האייקוני Wembley Stadium אשר שימש לגמרים של גביע העולם בכדורגל ב-1966 ולגמר ה-FA Cup, נבנה במקור עבור התערוכה.
[64] עמ'. 22×14 ס"מ. דפים נקיים ויפים. מצב טוב מאד.
Jüdischer Jugendkalender Vierter Jahrgang Herausgegeben von Emil Bernhard Cohn הוצאת Jüdischer Verlag יודישער פערלאג. לוח לנוער היהודי לשנת 1934/5 מאת אמיל ברנהרד כהן – ברלין. התמונה שע"ג הכריכה נער מניף דגל ישראל על רקע מגן דוד עוצבה בידי קורט ארנדט – נער בגיל 17 בלבד. התמונות מאת אדית סמואל.
לוח לנערים יהודים ובו מאמרים, שעשועונים, איורים ותצלומים רבים. מאמרים רבים העוסקים בקהילה היהודית ובהתעוררות הציונית כגון האוניברסיטה העברית בירושלים, "תאודור הרצל מדבר", ספורטאים יהודים, קוסמים יהודים, משחק חנוכה, ועוד. בין הכותבים: חיים נחמן ביאליק, אמיל ברנהרד כהן, פליקס פינצואר, ריטה זילברשטיין, ואחרים. בין המאיירים: יהודית רוזנטל, מריאן ברודסקי, ואחרים.
הוצאת יודישער פערלאג : (Jüdischer Verlag, "ההוצאה היהודית") נוסדה בברלין בשנת 1902. מייסדי ההוצאה היו חברי הפרקציה הדמוקרטית: מרטין בובר, חיים ויצמן, אפרים משה ליליין, ברתולד פייבל ודייוויס טריטש. בין השנים 1902–1907 עמד בראשה פייבל. ההוצאה נוסדה חודשים אחדים לאחר שמרטין בובר הכריז על הקמתהּ בקונגרס הציוני החמישי, כחלק מן המאמץ לקידום מקום האמנות בתהליך התחייה הלאומית היהודית. לשם כך ביקש בובר את תמיכתהּ הכלכלית של ההסתדרות הציונית. ההוצאה פרסמה יצירות שנכתבו בגרמנית (פרוזה וספרי עיון) ותרגומים לגרמנית של ספרות ביידיש ובעברית. לאחר זמן החלה ההוצאה להדפיס גם ספרים בעברית. לפנינו אחד הפרסומים הנדירים בשנותיה האחרונות של ההוצאה בגרמניה.
108 עמ'. בלאי קל וחיזוקים בשדרה. מדבקה מקורית של חנות הספרים בציריך. מצב טוב.
Ein Werdendes Land: Furende Manner der Welt zum Palastina Aufbau – "ארץ בהתהוות: מנהיגים מרכזיים בעולם למען בניין פלשתינה", הוצאת קרן היסוד. "בניית פלשתינה היא המניע היחיד שיש לו את כוח הגיוס הדרוש להשגת איחוד יעיל של היהודים" (אלברט איינשטיין, מדבריו המובאים בחוברת). ברלין, 1928 – מהדורה ראשונה. גרמנית. נדיר ביותר.
אוסף הצהרות ממנהיגים ואישיים נודעים ברחבי העולם יהודים ולא יהודים לטובת המפעל הציוני בארץ ישראל לאור הצהרת בלפור, כפי שהתבטאו בעשור שלאחר ההצהרה (בפרט בשנים 1926-1927), ביניהם אישיים נודעים בגרמניה.
בין היתר בחוברת דבריהם של אישיים גרמנים נודעים כגון נציג שגרירות ברנסטורף "אנו רואים בבניית ארץ ישראל עבודה סוציאלית גדולה, ולכן אנו רוצים להצטרף אליה במרץ… עבודת השלום הגדולה הזו ראויה לתמיכה בגרמניה גם מנקודת מבט מוסרית, חברתית, פוליטית, וכלכלית" (הדברים נאמרו ביוני 1927); ראש עיריית קלן ד"ר אדנאואר: " סעיף 4 של המנדט הארצישראלי הבטיח הקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל. כל הממשלות המיוצגות בחבר הלאומים, כולל ממשלת הרייך הגרמני, קיבלו על עצמם אחריות משותפת ליישום הבטחה זו שניתנה לעם היהודי…" (נובמבר 1927); נשיא מחוז סטרלסונד: "על היהודים לא להסתכל על העבודה בארץ ישראל בפחד, אלא בביטחון עצמי מוגבר… על היהודים באירופה ובאמריקה יהיה להשלים בהצלחה עבודה זו, אשר מבחינת מטרותיה ההומניטריות והיקפה העצום, עומדת בדרגה הראשונה מבין יצירות האידיאליזם האנושי…"; פרופ' ג'ורג' ברנהרד, העורך הראשי של "Vossische Zeitung" הגרמני: " אני בדעה שעבודת הפיתוח בארץ ישראל חייבת להיתמך על ידי כל היהודים בגרמניה…" (מרץ, 1926) ואחרים.
כמו"כ מופיעים תצהירים מאישיים ברחבי אירופה כגון הנציב הבריטי הראשון סייר הרברט סמואל: "הבה נביע תקווה ונחליט שהעשור השני יניב תוצאות נהדרות כמו הראשון. זוהי מטרה נעלה, אך מאמץ בלתי פוסק יכול בהחלט להשיג אותה." (ביום השנה העשירי להצהרת בלפור, נובמבר 1927) ; אלברט איינשטיין: "אין לי ספק שבמצב הדברים הנוכחי, בניית פלשתינה היא המניע היחיד שיש לו את כוח הגיוס הדרוש להשגת איחוד יעיל של היהודים. זה ההישג הבלתי פוסק של הרצל להיות הראשון לזהות בבירור עובדה זו ולהסיק את המסקנות המעשיות מתובנה זו. לכן, להערכתי, על כל יהודי הדואג לבריאות הקהילה היהודית ולכבודם של היהודים בכלל לפעול בכל כוחו למימוש האידיאל של הרצל." (ברלין 1926), וכן מובאים דבריהם של חיים וייצמן, לאו בק, מרטין בובר, ועוד רבים.
בפתח החוברת תצלום קבוצתי גדול של משתתפי הועידה הגרמנית הפרו פלשתינית שהתקיימה בגרמניה ב 15 דצמבר 1926: במרכז אלברט איינשטיין ולצידו מופיעים העיתונאי והמנהיג הציוני הגרמני קורט בלומנפלד; מנהיג יהדות גרמניה הרב ד"ר ליאו בק; הדיפלומט הגרמני חבר ההתנגדות לגרמניה הנאצית -גראף ברנסטורף; ד"ר הרמן יוסף פונדר – מי שלימים (בשנת 1944) ניסה להתנקש בהיטלר וגורש למחנות בוכנוואלד ודכאו; הפוליטיקאי מוריץ סוברנהיים מי שעמד בראש מחלקת היחסים בין יהודים לגרמניה מאז הקמתו בשנת 1918, פעיל ציוני ונשיא החברה לקידום מדע היהדות; המזרחן הגרמני קרל היינריך בקר, ואחרים.
נדיר ביותר. איננו מופיע בקטלוג הספריות העולמי WorldCat.
40 [2] עמ'. קרעים עם חוסרים בשולי הכריכה. גוף החוברת במצב טוב.
אוכלוסינו בארץ מאת יצחק בן צבי, הוצאת הועד הפועל של ברית הנוער ומרכז החלוץ העולמי בהשתתפות הלשכה הראשית של הקרן הקיימת לישראל. ורשה תרפ"ט 1929. חלק א' ( החלק השני עסק בתושבי הארץ הערבים).
עבודתו החשובה של יצחק בן צבי על מרקם אוכלוסיית ארץ ישראל היהודית בשנות העשרים בהתייחס לכל עדה ועדה – משלח ידם של עדות ספרד ואשכנז, ההגהה המיוחדת לכל עדה, חלוקת העדות השונות לפי מספרם בערי הארץ, כיצד נוצרו היישובים האשכנזי והספרדי בארץ ישראל, עליית יהודי תימן והתבססותם בארץ ישראל, המנהגים המיוחדים לכל עדה, ועוד.
הספר מלווה בתצלומים של בני העדות השונות בלבושם המסורתי שקיבל יצחק בן צבי (לימים נשיא מדינת ישראל) מהאוסף הגדול והמיוחד של ד"ר ארתור רופין, וכן בתצלומים שנמסרו לו מ"התאחדות הספרדים" בארץ.
91 [4] עמ'. מצב טוב – טוב מאד.
שני פריטים חשובים מימיה המוקדמים של "מכבי" בארץ ישראל.
כרטיס משתתף למכביה הראשונה כ'-כ"ט אדר ב' תרצ"ב – מרץ 1932.
הסתדרות להתעמלות "מכבי" בארץ ישראל הועד המרכזי – מכתב חוזר א' חשון תר"פ (אוקטובר 1919) – מכתב (דו צדדי) לחברים בסימן הרחבת הקף הפעילות של "מכבי" מתנועה מקומית לתנועה עממית רחבה – נשלח לחברים לאחר כינוס גדול של התנועה שהתקיים בירושלים וסימן את הפיכתה של "מכבי" לתנועה כלל ארצית.
עם תום מלחמת העולם הראשונה ותחילתו של המנדט הבריטי, התאחדו אגודות "מכבי" שפעלו בערים שונות בארץ ישראל תחת גוף אחד: "ההסתדרות להתעמלות מכבי בארץ ישראל". מטרת ההסתדרות הייתה לטפח את הגוף והנפש של הנוער היהודי בארץ. "מכבי" לא הייתה רק תנועה ספורטיבית, אלא גם תנועה ציונית בעלת מסר לאומי מובהק – היא שאפה לבנות דמות יהודית חדשה: חזקה, גאה ומשולבת בפעילות חלוצית. אגודות "מכבי" פעלו ברחבי הארץ ועסקו בהתעמלות, ספורט עממי ותחרויות, תוך כדי שיתוף פעולה עם מוסדות היישוב היהודי וביסוס מסגרות ארציות ראשונות לספורט עברי.
מצב טוב מאד.
Official program 10th Olympiad Los Angeles U.S.A – התוכנית הרשמית האולימפיאדה העשירית לוס אנג'לס ארה"ב – מיום 14 באוגוסט – יום נעילת המשחקים האולימפיים וטקסי הזוכים במדליות האולימפיאדה – תצלומים היסטוריים.
חוברת נדירה שיצאה עם נעילת המשחקים האולימפיים, כוללת את שמות הזוכים במקצים השונים אשר יעלו לקבל את הפרסים בטקסי הניצחון, רשימת השיאים האולימפיים החדשים שנשברו באולימפיאדה. במרכז החוברת תצלומי מונטאז' המתעדים את האירועים הגדולים של האולימפיאדה. לאורכה של כל החוברת תיאור הדרמה שהתרחשה באולימפיאדה במקצועות הספורט השונים: שחיה, אגרוף, אתלטיקה, קפיצה, סוסים, אגרוף, ועוד. החוברת מלווה בתצלומים היסטוריים מהאולימפיאדה. לקראת סופה רשימת שיאי העולם החדשים שנקבעו באולימפיאדה זו. בפתח החוברת תמונתו של נשיא ארצות הברית "נשיא הכבוד של המשחקים האולימפיים" הרברט הובר, לאחריו תמונת הלפיד האולימפי.
32 עמ'. מצב טוב.
5 דפים גדולים עם טבלאות תכנון הבנייה של מלון "המלך דוד" בירושלים שנכתבו על ידי המהנדס G. Bauerle. ירושלים, 1930. גרמנית.
בטבלאות מפרט של חומרי הבנייה של קורות הבניין המרפסות והמרתף, גודל השטחים השונים במתחם, מפרט עבודות הטיט והטיוח, תמיכות הבטון, ועוד. הטבלאות מציגות נתונים מספריים הקשורים בגודל המבואות השונים ומצויין לגביהם אם יש או אין מחלוקת בין המהנדסים השונים.
מלון המלך דוד בירושלים נבנה ביוזמת משפחת מוצרי, משפחה יהודית-מצרית עשירה, שהקימה את חברת Palestine Hotels Ltd כדי לבסס בירושלים מלון פאר בינלאומי בתקופת המנדט הבריטי. הקרקע נרכשה מהכנסייה היוונית-אורתודוקסית ב-1929, והאדריכל השווייצרי אמיל ווט עיצב את המבנה בסגנון ניאו-קלאסי עם השפעות מזרחיות מקראיות, במטרה לשלב פאר אירופי עם אווירה תנ"כית. הבנייה החלה ב-1930, בניהול האדריכל הירושלמי בנימין צ'ייקין, והמלון נפתח ב-1931 – סמל ליוקרה קולוניאלית ומוקד מרכזי לחיי הדיפלומטיה והפוליטיקה בארץ ישראל.
דפים גדולים 62×34 ס"מ. מצב טוב מאד.
קול ציון הלוחמת תחנת השדור של הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל – הודעה אשר שודרה ביום ד' כ"ה תמוז תש"ו 14 ביולי 1947 – יומיים לאחר פיצוץ מלון המלך דוד בידי אנשי האצ"ל. כרזה נדירה בה טוען ארגון האצ"ל כי התריע במספר דרכים לפני פיצוץ המלון, וכי הוא מביע צער אך ורק על היהודים שנהרגו שלא בכוונה בפיצוץ, ואלו הבריטים הם האשמים הישירים במותם של הקרבנות הבריטים והערבים משום שלא שעו לאזהרות האצ"ל המפורשות שנשלחו קודם הפיצוץ.
לאחר שלשכת המודיעין של הממשלה הבריטית פרסמה הודעה על פיה לא ניתנו כל התראות לפני פעולת פיצוץ המלון יצא האצ"ל בתגובה בכרוז שלפנינו. אנשי הארגון טוענים בכרוז כי חצי שעה לפני הפיצוץ נתנו שלוש אזהרות טלפוניות למרכז הטלפונים של המלון, וכן למערכת העיתון "פאלסטין פוסט" ולקונסוליה הצרפתית. עוד הם טוענים כי חומרי הנפץ הוכנסו לבנין תוך כדי קרב מול העמדה הבריטית אשר ידעה על המתקפה חצי שעה לפני הפיצוץ. האזהרות נתנו אפשרות לפנות לחלוטין את הבנין המותקף מעובדיו ודייריו, והעובדה כי הפינוי לא בוצע, הינה אשמת הבריטים בלבד. עוד מתייחס הכרוז לעובדה כי פרסם בהודעה הקודמת כי הוא מתאבל על הקרבנות היהודים בלבד, ומטרת ההתקפה היתה "החרבת האובייקט עצמו" בלבד, הבריטים מצידם לא התאבלו על ששת מיליוני היהודים "שנרצחו באשמתם בזמן המלחמה… הם לא התאבלו על "סטרומה" ועל "פאטריה", הם לא התאבלו על מאות היהודים שנרצחו בפולין מפני שהבריטים לא הכניסום למולדת השדודה", וחוזרים להדגיש כי רק על הקורבנות היהודים הם, אנשי האצ"ל מתאבלים.
פיצוץ מלון המלך דוד היה פיגוע תופת שבוצע על ידי אנשי האצ"ל, במסגרת תנועת המרי העברי נגד השלטון הבריטי בארץ ישראל ב-22 ביולי 1946 (כ"ג בתמוז ה'תש"ו), לאחר "השבת השחורה". האצ"ל פוצץ את האגף הדרומי של מלון המלך דוד, שבו שכנה המפקדה הצבאית של שלטון המנדט הבריטי ובו שהו אנשי מנהל של השלטון המנדטורי. בפיצוץ נהרגו כ-91 אנשים, רובם ערבים ובריטים, וכן 17 יהודים. כ-45 אנשים נפצעו. השאלה האם נתנה אזהרה טרם ביצוע הפיצוץ ובאיזה אופן נתנה הינה בגדר תעלומה היסטורית שלא נפתרה עד היום. על פי המקובל האצ"ל פעל למסירת הודעה טלפונית על הפיצוץ כפי שנטען בכרוז שלפנינו, אך הבריטים היו למעשה אלה שלא שעו לאזהרות. לפי טענה אחת היינריך ריינהולד, סוכן בריטי שפעל בשורות האצ"ל והיה שותף לביצוע הפעולה, לא הספיק להעביר בזמן אזהרה למפעיליו אודות ההתקפה הצפויה על המלון, והללו העדיפו שלא לפעול כל עוד לא הגיעה התרעה מפורשת. בשעה 12:10 הודיע הארגון על הטמנת הפצצות למרכזיית המלון, למערכת העיתון "פלסטיין פוסט" ואף לקונסוליה הצרפתית הסמוכה, שעובדיה פתחו את חלונות הבניין על מנת שלא יתנפצו מהדף הפיצוץ הצפוי. הנהלת המלון החליטה לפנות את המלון מאורחיו חוץ מאלה ששהו באגף הדרומי בו קבעו הבריטים את מושבם. הממשלה הבריטית טענה שההודעה התקבלה "לא על ידי מי שהדרג שלו איפשר לגרום לפינוי המלון". על פי אחת העדויות, המזכיר הראשי של ממשלת המנדט, ג'ון שו, הגיב על ההודעה: "אני נמצא כאן לא כדי לקבל פקודות מאת היהודים; אני נותן להם פקודות". שו, מצדו, טען כי "שום אזהרה לא נמסרה לי או למישהו אחר בבניין. אפילו נניח שקיבלתי, לא הייתי יכול לפנות את האנשים בזמן שעמד לרשותי". בשעת הפיצוץ התקיימה בלשכתו ישיבה של כל מנהלי המחלקות.
גודל: 40×26 ס"מ. סימן קיפול. מצב טוב מאד.
שתי כרזות גדולות – עברית ואנגלית, בהן פרסמו הבריטים את תגובתם הראשונה למאורעות תרפ"ט באופן של האשמה גורפת לפרוץ המאורעות על הערבים (האשמה ממנה חזרו בהם תוך מספר שעות בלבד). דפוס מנזר היווני ירושלים, 1 בספטמבר, 1929.
בדבריו, הנציב העליון ג'ון צ'נסלור מטיל את האשמה לפרוץ המאורעות על הערבים. "בשובי מאנגליה מצאתי לצערי הרב את הארץ במצב של בלבולים וטרף למעשי אלמות בלתי חוקיים. שמעתי בזועה את מעשי האכזריות שנעשו ע"י כנופיות של פושעים אכזריים ושואפי דם, על מעשי פראות שנעשו באנשים מהישוב היהודי מחוסרי הגנה מבלי התחשב עם גילם או עם מינם, שהיו מלווים, כמו שקרה בחברון, בהתעללויות אכזריות שאין הפה יכול לבטאם, על שרפות בתים ומשקים בעיר ובכפר, ועל ביזת רכוש וחורבנו. פשעים אלה יביאו על ראשי עושיהם את מארתם וזעמם של כל אנשי התרבות בכל רחבי תבל. חובתי הראשונות הנן להשיב את הסדר בארץ ולהטיל עונש חמור על כל אלה שימצאו אשמים במעשי אלמות…".
במקביל שלטונות המנדט הכריזו באופן מידי על השבתה זמנית של כל העיתונים הערבים משום שראו בהם אחראים להסתה לאלימות ולהפרת הסדר הציבורי. הצהרה חריפה זו, שכוונה כלפי הערבים, עוררה זעם בקרבם כלפי הנציב העליון. כעבור מספר שעות בעקבות הלחץ הוא כתב לממשלת בריטניה, והפציר בה להפחית, אם לבטל כליל, את מחויבותה לציונות. בדבריו הוא טען כי הצהרת בלפור היתה "משגה אדיר". וכעבור מספר ימים הוא פרסם הצהרה שנייה בה חזר בו מדבריו הנחרצים, והודיע שתיערך חקירה לגבי התנהגות שני הצדדים.
גודל זהה: 43×34 ס"מ. כתמים קלים. מצב טוב.
אוסף פרסומים פנימיים של הקבוצה הלוחמנית "תנועת העם למדינה עברית" ושל "הבונים" – עקרונות התנועה, השקפת עולמה ותכנית מעשית לחתירה להקמת מדינה עברית בארץ ישראל. הדפסה במכונת כתיבה ומיעוט בכתב יד. ארץ ישראל, 1945-1946.
תמלילים פנימיים של ישיבות התנועה בהן דנו החברים במגוון רחב של נושאים לקידום פעילותה. בין היתר מפורט אודות הרחבת שורות הארגון והקף פעילותו, איסוף נרחב של חומרים ארכיונים התומכים בהקמת מדינה יהודית, הקמת תוכניות מפורטות לתקופת המעבר מן התעשייה המלחמתית לבנייה של ימי השלום לאחר שהמדינה תקום, העברת חומרים סודיים לטובת העיתון הפנימי של חברי הקבוצה, פעולות מעשיות מתוך השקפה של מעבר מהמישור הפוליטי של וויכוח תיאורטי על "חרות" ו"חזון" למישור המעשי של פעולות אקטיביות, הקמה של חוליות נוער אשר יהוו את "תנועת הנוער הממלכתית, הקמת גרעיני התיישבות בארץ ישראל ועוד.
"תנועת העם למדינה עברית" הייתה מפלגה לוחמנית שנוסדה בשנים 1944-1948 בקרב היישוב היהודי בארץ ישראל, במטרה להיאבק נגד השלטון הבריטי ולפעול למען הקמת מדינה עברית באופן אקטיבי. היא הוקמה על ידי יוצאי ההסתדרות הציונית החדשה, ששאפו לשוב לשיתוף פעולה עם היישוב המאורגן, וצורפו אליהם אנשי ההתיישבות העובדת בראשות יגאל הורביץ, שדרשו קו אקטיבי ונחוש יותר במאבקם נגד המנדט הבריטי, בניגוד לקו המתון של מפא"י. המפלגה הוקמה לקראת הבחירות לאספת הנבחרים הרביעית בשנת 1944, ומעמדה הנחוש נתן לה מקום משמעותי במערכת הפוליטית של התקופה. בראש הרשימה עמד בנימין אליאב, ולאחריו יגאל הורביץ, ישראל בן-שם, ד"ר מ. מרכוס וערי ז'בוטינסקי. בשנת 1946 הציגה התנועה רשימה בבחירות לקונגרס הציוני העולמי ה־22.
בכינוס הארצי הראשון של התנועה בקיץ 1945, הציג בנימין אליאב את חזונו הנחוש: "בקרב כל הדור, גם אלו, המשתייכים למפלגות הישנות, נשמעות בעיקר שתי תביעות יסודיות: אקטיביזם מלוכד של המוני היישוב נגד המשטר הקולוניאלי, והקמת מרות ממלכתית אחת ביישוב העברי, שתחולל בו שינויים סוציאליים ניכרים ותערוך את כוחות המשק וכוחות האדם למאבק על העצמאות העברית."
בשנת 1946, במטרה להפעיל את הדור הצעיר במאבק הציוני, הקימה המפלגה תנועת נוער בשם "נחשונים". אירועי תחילת שנת 1948 הביאה להקמת העיתון "מברק", בשיתוף פעולה עם הלח"י, כצעד נוסף במאבקם הממוקד והלוחמני על עתיד המדינה העברית.
[18] דף. בחלק מהדפים כתמים וקרעים. מצב כללי טוב.
גיליון "הבקר" מיום 30.11.1947. (יום למחרת "כ"ט בנובמבר") המכריז על האישור שניתן באו"ם להקמת מדינה יהודית ותכנית החלוקה, כותרתו: "אושרה מדינה יהודית 33 מדינות בעד, 13 נגד, 11 נמנעו".
בשער הגיליון משמאל מפת תכנית החלוקה למדינה יהודית ולמדינה ערבית על פי החלטת האו"ם כ"ט בנובמבר.
ב־29 בנובמבר 1947, קיבלה עצרת האומות המאוחדות ברוב של 33 מדינות את תוכנית החלוקה של ארץ ישראל לשתי מדינות – יהודית וערבית. בעיצומה של תקופה סוערת, אחרי חורבן יהדות אירופה ובצל סיום המנדט הבריטי, הכירה הקהילה הבינלאומית בזכות ההיסטורית והלאומית של העם היהודי לבית משלו בארץ ישראל. ההצבעה התקבלה בהתרגשות עמוקה ברחבי היישוב היהודי, ונחשבה לצעד מכריע בדרך להקמת מדינה ריבונית לעם היהודי.
[4] עמ'. 56 ס"מ. כתמים קלים. סימני קיפול. מצב טוב.
"עיתון הקמת המדינה גיליון מזכרת" – עיתון מזכרת שהוציאה מערכת העיתון "דבר" לרגל הכרזת העצמאות ביום א', ז' אייר תש"ח 16 במאי 1948, כותרתו: "הוקמה מדינת ישראל".
גיליון זה יצא לאור באותו היום שיצא גיליון ההכרזה הרשמי של העיתון "דבר" עם תוספת המלים "גיליון מזכרת"- פורמט העיתון והכותרות זהות לגיליון הרשמי שיצא באותו יום. לאורכו של כל הגיליון כתבות נרחבות תחת כותרות היסטוריות לרגל המאורע הגדול כגון: "ממשלת ארצות הברית הכירה במדינתנו", "כל חוקי הספר הלבן בטלים ומבוטלים", "כל תפוצות העם עם מדינת ישראל", "היום הראשון במדינת ישראל", "ככה הוכרז על תקומת מדינת ישראל", ועוד.
4 עמודים. גיליון שלם. סימני קיפול. כתמים קלים. מצב טוב מאד.
"העם מכריז על מדינת ישראל". "יום אחרון לשלטון זרים" – עיתון 'יום המדינה', גיליון חגיגי בהוצאה משותפת של עיתוני הארץ מיום הכרזת המדינה – ה' אייר תש"ח (14 במאי 1948) שעה 4 אחר הצהריים – יצא לאור בשעת הכרזת העצמאות.
כותרות המשנה בעמוד השער: "ב 29 בנובמבר 1947 קבלה עצרת האומות המאוחדות החלטה המחייבת הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל – ובתוקף זכותנו הטבעית וההסטורית אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה בארץ ישראל היא מדינת ישראל", וכן: "כל חוקי הספר הלבן בטלים ומבוטלים" ו "הצבא העברי מרחיב את כיבושיו ביום המדינה". בראש שער הגיליון תמונת תיאודור הרצל, בתמונה למטה חברי הממשלה הזמנית בישיבתה הראשונה במנהלת העם.
2 עמודים. גיליון שלם. 58 ס"מ. סימן קיפול. מצב טוב
דף מודפס בצדו האחד. עם הכותרת: "תוקם המדינה" – הוצאה מיוחדת של עיתון הארץ המדווח על החלטת האו"ם שהתקבלה בכ"ט בנובמבר 1947 על הקמת שתי מדינות עצמאיות בארץ ישראל – מדינה יהודית לצד מדינה ערבית. פורסם ביום החלטת האו"ם!
"האסיפה הכללית של או"מ קבלה ברוב של שני שלישים החלטה על הקמת שתי מדינת – יהודית וערבית – בארץ ישראל".
[1] דף. 35×24 ס"מ. סימני קיפול. הדבקות נייר בגב לחיזוק. מצב טוב.
גיליון מס' 1 של "עתון רשמי" מטעם מדינת ישראל (הממשלה הזמנית). דפוס הפועל הצעיר, תל-אביב, ה' באייר, תש"ח – 14.5.1948.
"עתון רשמי" היה שמו הראשון של העיתון "רשומות" – העיתון המתעד (Newspaper of Record) של מדינת ישראל, בו פורסמו לראשונה כל החוקים והתקנות של מדינת ישראל. לפנינו הגיליון הראשון שנדפס ביום הקמת המדינה, ובו הכרזת העצמאות שקרא בן גוריון בפני מועצת העם שעות ספורות לפני כן. לצד ההכרזה נדפס המסמך המשפטי הראשון של מדינת ישראל – "מנשר מועצת המדינה הזמנית" שהוקרא בידי בן גוריון מיד לאחר ההכרזה ובו הגדיר לראשונה את סמכויותיה של מועצת המדינה הזמנית כרשות המחוקקת; ביטול תקנות "הספר הלבן" של 1939; וקביעת המשפט המנדטורי כבסיס למערכת המשפט הישראלית.
3, [1] עמ'. 33 ס"מ. כתמים קלים. מצב טוב.
"פני המנדט מתחילתו ועד סיומו", גיליון מיוחד של העיתון ידיעות מעריב שיצא יום למחרת הכרזת העצמאות ב 15 במאי 1948 לציון סיום המנדט הבריטי ותחילתו של עידן חדש בתקומתה של מדינת ישראל. נכתב בנימה ביקורתית אשר שיקפה את תחושות ההקלה והשמחה בישוב היהודי על שהתפטר מהמנדט הבריטי לא פחות מעל תקומתה של המדינה – "אנחנו קיימנו… הם הפרו… ובקלון גורשו".
הגיליון סוקר את האירועים המרכזיים בתולדות המנדט הבריטי על ארץ ישראל החל מימיו הראשונים כניסתו החגיגית של אלנבי, השבעת הנציב העליון הרברט סמואל, הלורד בלפור לצד דיזינגוף וממשיך בנימה ביקורתית כאשר מצד זה "אנחנו קיימנו…" – תצלומים המתעדים את שיתוף הפעולה והרצון הטוב של היישוב היהודי: "את רחובותינו קראנו על שם גדוליהם", וכן שיתוף הפעולה של הלוחמים העבריים בחיילות בריטניה, ועוד. ומאידך "הם הפרו…" – הספר הלבן, התפרצות לבנייני הסוכנות, פאטריה הטובעת בלהבות, וצעירי ישראל נלחצו אל הקיר, ועוד. והסוף בעמוד האחרון: "ובקלון גורשו" – "לאט לאט הם יוצאים, ולגמרי לא קל להיפטר מהם כליל…". במרכז הגיליון מפות ארץ ישראל לפי תוכניות החלוקה השונות שהוצעו ע"י הבריטים ותאריכון מפורט לתולדות המנדט הבריטי בארץ ישראל.
[4] עמ', 47 ס"מ. סימני קיפול. מצב טוב.
הגדה של פסח "עם ישראל חי". מסודר ע"י אלחנן-שלמה-חיים פדלר, עם בנו הצייר דוד-נח (דוב) פדלר. עותק מוקדש וחתום בידי המחבר ליצחק רבין בזמן כהונתו הראשונה כראש ממשלת ישראל ולחברי הממשלה ה־16 כולה: "לראש ממשלת ישראל יצחק רבין וחברי הכנסת שי ממעשי ידי בכבוד והערצה מאת א. ש. פדלר "הבחור הזעצער" (סדר הדפוס הצעיר) י"ח כסלו תשל"ז 10.12.1976. הוצאת בית דפוס ש. פדלר, יהונסבורג, 1976. עברית ואנגלית עמודה מול עמודה (דפוס העמודה האנגלית מופיע על רקע סמל מדינת ישראל המנורה).
הגדה לא מסורתית ציונית בה ביקש המחבר לשלב את הסיפור הציוני בסיפור גאולת מצרים. ההגדה מלווה לכל אורכה באיורים, תצלומים, וקטעים המתייחסים למאבק העם היהודי למדינה עצמאית ולהגשמתו. כסיפור הגשמה שסופו נעוץ בתחילתו מופיעה התמונה הקבוצתית המפורסמת של צירי הקונגרס הציוני הראשון בבזל 1897 לצד התמונה המפורסמת של בן גוריון מכריז על עצמאות ישראל ב ה' באייר תש"ח עבור דרך גיבורי המהפכה הציונית מראשיתה – תיאודור הרצל, אלברט איינשטיין, חנה סנש, ומנהיגי המדינה מנחם בגין, גולדה מאיר, שמעון פרס ויצחק רבין, ועוד רבים.
לצד הקטעים המסורתיים משולב סיפור התקומה היהודית בעת החדשה. כאנלוגיה מפתיעה לקטע המסורתי העוסק ברבותינו שהיו יושבים בבני ברק ומספרים ביציאת מצרים כל אותו הלילה עד שבאו תלמידיהם לעוררם מופיעים תיאודור הרצל, ז'בוטינסקי, ווייצמן, שזר, בן צבי, אפרים קציר ובן גוריון כ"רבותינו" שתלמידיהם מפצירים בהם: "הגיע זמן של שחרור…".
בהמשך, לאחר קטעים מההגדה המסורתית הכניס המחבר קטע "אזכרה לקדושי השואה" אשר חיבר Rufus Learsi וביקש שיאמר בכל בתי ישראל בליל הסדר כחלק מההגדה המסורתית. קטע זה מלווה בתצלום של יהודים מובלים להריגה בגטו ורשה. עוד, מופיע תצלום מעצרת האבל השנתית המתקיימת מדי שנה ביוהנסבורג לזכר שש מיליון הנספים בשואה. בהמשך לשיר הפרטיזנים מופיע איור מבית הקברות הצבאי בהר הרצל, תצלום של עולים לארץ ישראל, ריקודי יום העצמאות, תפילה לשלום מדינת ישראל, ותצלום החוגגים לאחר הצלחת מבצע אנטבה לשחרור החטופים הישראלים.
[8] 60 [16] עמ'. כתמים קלים בחלק מהדפים. ההגדה כרוכה בכריכה נוספת קשיחה לשמירה, עליה הדביק המו"ל את דף תיקון הטעויות. מצב טוב – טוב מאד.
הגדה לא מסורתית לילדים עם קטעים המתייחסים לנס הקיום של מדינת ישראל בשנתה ה 25 – קבוץ חולדה – "שנת הכ"ה למדינת ישראל" – 1973. הדפסה במכונת כתיבה עם איורים בידי מילכה כהן.
ההגדה פותחת בשירי אביב, סדר קצירת העומר, שירה בציבור, טל תן לרצות ארצך, כוס ראשונה לחרות. לאחר מכן קטע קריאה מיוחד "נקדש את חג הפסח הזה בשנת הכ"ה למדינת ישראל – "נברך לגיבורים בעם, מגיני מולדת, מחרפי נפשם על שדות הקרב, לוחמי מדינת ישראל הגאולה…", ברכה לחלוצי ישראל "אשר הפכו ביצות קדחת לשדות קמה… אשר נטעו יערות ויבנו שממות הארץ", ברכה להמוני בית ישראל "מגלויות המזרח והמערב", וברכה ל"בנינו ובנותינו וחברינו בצבא". בהמשך קטעים מההגדה המסורתית – הא לחמא עניא, כוס שניה לברכת הארץ, ילדי הגן שואלים מה נשתנה, עבדים היינו, כנגד ארבעה בנים, והיא שעמדה, וכו'. מופיעה גרסה חדשה לחד גדיא, ולבסוף "כוס רביעית לשלום": "נרים כוס של ברכה לשלום – ולא למלחמה, למחרשה ולא לחרב, לנטיעה ולא לעקירה, כי גדולה האדמה ופתוחה וכל בני אדם בניה".
בסוף ההגדה מופיע הקטע המעלה על נס את תקומתה של מדינת ישראל: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. משאת נפש כל נביא וכמיהת כל חוזה. שחלום איני חולם ודמיון איני הוזה- שאמת המחזה. שראיתי במו עיני בנפול זרע ביזרעאל מידי קומץ אלמונים מזי רעב ובני בלי צל והנה אלומתם תתרומם ותתגדל למדינת ישראל לשנה הבאה בירושלים הבנויה".
חולדה (חֻלְדָּה) קיבוץ בשפלה במועצה אזורית גזר, הסמוך ליער חולדה. סמוך ליער זה נסללה דרך בורמה שפתחה את הדרך לירושלים שהייתה תחת מצור בזמן מלחמת העצמאות. הקיבוץ הוקם כקבוצה בשנת 1930 על ידי תנועת גורדוניה.
21 עמ'. ההגדה מתחילה בעמ' 2 ב"פתיחה", ללא סימני חסרון דף. עם זאת יתכן שחסר שער שני. בחלק מהדפים הדגשות, "הוראות", וכתיבת שמות הילדים אשר יועדו לקרוא את הקטעים השונים בהגדה בכתב יד. מצב טוב.
