מכירה 17 /
פריט 91

91 מ-

266

91

אדי דה וינד - התחנה הסופית אושוויץ. אמשטרדם, 1946 - יומן האסיר היחיד שנכתב במחנה אושוויץ עצמו - מהדורה ראשונה

מחיר פתיחה: $300

עמלת בית המכירות: 22%

00
ימים
00
שעות
00
דקות
00
שניות
Days
Hours
Minutes
Seconds
14.09.2022, 19:00

"אני צריך להודיע ​​לכולם מה קרה כאן. אם אתפוס את זה עכשיו וכולם יידעו, זה לעולם לא יקרה שוב". Eindstation Auschwitz - התחנה הסופית - אושוויץ, מאת אדי דה וינד הוצאת Republiek der Letteren - אמשטרדם, 1946 -מהדורה ראשונה. הולנדית. יומן האסיר היחיד שנכתב במחנה אושוויץ עצמו ופורסם מיד בתום המלחמה. הולנדית. תיעוד חשוב ונדיר שפרץ לתודעת העולם ממש בשנים האחרונות.

אדי דה ווינד [1916-1987] היה הרופא היהודי האחרון אשר סיים את לימודיו באוניברסיטת ליידן בהולנד במהלך מלחמת העולם השנייה. הוא נתפס בעיצומו של פוגרום ה 23 בפברואר 1941, כאשר הגרמנים עצרו 427 גברים יהודים ברובע היהודי העתיק באמשטרדם. מתוך אותה קבוצה רק שלושה כולל דה ווינד שרדו את השואה. למרות שהצליח להימלט מאותו מעצר, החליט לחזור לתופת בניסיון להציל את אמו, והתנדב לשמש כרופא במחנה העבודה וסטרבורק במטרה למצוא אותה. אך כשהגיע למחנה נודע לו שאמו כבר נשלחה לאושוויץ. בוסטרבוק הכיר תוך שבועות מספר ונישא לאשתו הראשונה פרידל. בני הזוג גורשו לאושוויץ ב 1943. השניים נכלאו בצריפים סמוכים - בלוק 9 ובלוק 10 (בבלוק 10 ערכו הנאצים את הניסויים הרפואיים הידועים לשמצה להם היה עד דה וינד) אשר שכנו בקירבת הקרימטוריום עם הריח המצחין של שריפת הגופות, והיו במרחק מטרים ספורים זה מזו. במחנה, הזוג שמר על קשר באמצעות פתקים שהעבירו דרך גדר התיל של הצריפים. שניהם הכירו את יוזף מנגלה ונאלצו לעבוד עמו בזמן שהותם במחנה. לקראת סוף המלחמה נודע לו כי אשתו נלקחה לאחת מצעדות המוות, דה וינד היה בטוח עד תום המלחמה שהיא נספתה, וכבר התאבל על מותה. לאחר המלחמה כששב להולנד ב 1945 נודע לו כי אשתו שרדה והשניים התאחדו.

ביומן שהחל לכתוב במחנה חודשים ספורים לפני השחרור, הוא מתאר את המאבק היומיומי לשרוד, ואת פשעי הנאצים המחרידים שהתרחשו לנגד עיניו יום יום, את שיטות העינויים והסאדיסטיות הנאצית, ואת תהליך ההשמדה לפרטי פרטים. כמו"כ הוא מתאר שיחות שלימות שניהל עם אסירים, או עם מפקדי האס אס באותו היום. את הדברים הנוראים שכתב אדי דה ווינד ופורסמו בספר שלפנינו כתב בחודשים הראשונים של 1945, בשכבו על דרגש העץ בבלוק 19 במחנה, מסתתר תחת ערימת בגדים ישנים. באותם חודשים חלק גדול מהמפקדים הנאצים עזבו את המחנה, ואדי שהבין שהשחרור קרב החל לכתוב במסתור. זמן קצר לאחר מכן, הגיע הצבא הרוסי. לבקשת הצוות הרפואי אדי הצטרף לצבא הרוסי ושהה מספר חודשים נוספים באושוויץ, בעיקר כדי לטפל בחולים והפצועים שנותרו במחנה. ביום עבד כרופא בנסיבות המחרידות ביותר שניתן להעלות על הדעת, בערבים המשיך לכתוב את סיפורו. זהו היומן היחיד הידוע לנו אשר נכתב באושוויץ ב"זמן אמת" ולא הושפע מזיכרונות דהויים ולא מדויקים מאוחרים, או מדיווחים שהתקבלו לאחר המלחמה. באחת הפעמים בזמן השחרור בשעה שהניצולים המותשים חיפשו מזון תרופות ואת יקיריהם פגש דה וינד בניצולה מודאגת שראתה כיצד אמה מתה מרעב במחנה ונאלצה לקבור אותה, היא פנתה אליו באמרה: "הם לעולם לא יאמינו לנו בהולנד כשנחזור ונספר להם מה שקרה כאן", דה וינד השיב לה: "אני מתכוון לפרסם דיווחים רשמיים שיוכיחו את אמיתות הסיפורים שלנו" (בהסתמך על יומנו שכתב במחנה).

לאחר שאחרוני החולים עזבו את אושוויץ, הוא נסע עם הרוסים לאוקראינה ולקח אתו את המחברת. הולנד עדיין הייתה כבושה ובאותה העת עדין לא יכול היה לשוב אליה. ב-24 ביולי 1945 הוא הגיע סוף סוף להולנד עם היומן באחד מכיסי הז'קט של מדיו הרוסים. בספטמבר 1945 ביקר את הסופר והפסיכיאטר סיימון וסטדייק, שבעצמו נכלא מספר פעמים על ידי הגרמנים במהלך המלחמה. וסטדייק יעץ לו לפרסם את היומן באמצעות מו"ל קומוניסטי מאמשטרדם. אדי הוציא את היומן כשהוא עומד ומפקח על הקלדנית שתכתוב מילה מילה במדוייק כפי שהדברים הופיעו ביומן ללא שינויי עריכה כלל. בפברואר 1946 יצא הספר בהוצאת Republiek der Letteren במספר עותקים מוגבל. בשנים שלאחר מכן טיפל דה וינד בניצולים רבים ממחנות המוות הנאצים, ואף פיתח את תיאוריית "תסמונת מחנה הריכוז", המסבירה את את תופעות הלוואי של אסירי מחנות המוות לשעבר, ואת ההשלכות על בני משפחתם, תיאוריה באמצעותה טיפל בניצולים המצולקים.

עשרות בשנים שימש הספר לניצולים מאושוויץ כלי הביטוי המדויק ביותר אשר סיפר את סיפורם - במהדורתו ההולנדית היחידה שיצאה. בשנים האחרונות לפני מותו הכין אדי מהדורה אנגלית. מותו הגיע בפתאומיות לפני שהספיק לפרסמו באנגלית. מאז פרסומה של מהדורה זו מעולם לא יצאה מהדורה נוספת עד שהופיע התרגום האנגלי בינואר 2020 - לקראת יום השנה ה-75 לשחרור אושוויץ. משפחתו של אדי דה ווינד החליטה להוציא את הספר לאור באנגלית. הספר זכה להצלחה חסרת תקדים במהדורתו האנגלית ופורסם בהוצאות שונות באנגליה, אמריקה, קנדה, ספרד, פורטוגל, צרפת, איטליה, יוון, גרמניה, נורבגיה, דנמרק, פינלנד, שוודיה, הונגריה, פולין, צ'כיה, ליטא, ברזיל, סין, יפן. הספר תורגם ל 23 שפות, ויצא לאור ביותר מ-100 מדינות, וסיפורו של אדי נתפרסם בכל רחבי העולם, בדיוק כפי שהביע במשאלת לבו בתום המלחמה. לפנינו כאמור המהדורה ההולנדית הראשונה, החשובה והנדירה של היומן, שסיפורו המדהים נתפרסם ברחבי העולם דוקא בשנים האחרונות.

195 עמ'. 20 ס"מ. קרע חסר בפינת הכריכה הקדמית, קילופי צבע קלים בשדרה. גוף הספר במצב טוב מאד.

פריטים נוספים

שאל על פריט