אוסף של 15 מכתבים אישיים שנשלחו אל עלמה טרודה גאש בדרזדן מידיד נעורים בשם האנס, לכתובת Liebestraße 5.I ממקומות שונים בגרמניה. המכתבים נשלחו מערים שונות במרוצת שנת 1920 מצוויקאו, מנהיים, דורטמונד וערים נוספות. כל מעטפות המכתבים הודבקו במדבקה הנושאת תוכן אנטישמי חריף הלקוח בדרך כלל מציטוטים מוקדמים של אנטישמים גרמנים – דוגמא לאנטישמיות היומיומית בגרמניה של שנות ה־20.
כך למשל על גבי המדבקות הירוקות נדפס: "את השאלה החברתית ניתן לפתור רק על בסיס איתן של השאלה הלאומית. אך בשאלה החברתית, השאלה היהודית ממלאת את התפקיד העיקרי. האביר גאורג פון שונרר", "היהודים הם מרכיב קוסמופוליטי, מעצבן ומפריע במשפחת העמים האנושית; הם אינם מרשים לעצמם להיספג על ידי עמים אחרים, אלא נוטים ומסוגלים להרוס את האמונות, המנהגים, המסורות והכלכלה של עמים אחרים. הסוציאליסט אלברט שפלה", "היהודים מקימים מדינה בתוך מדינה; בהיותם מצייתים לחוקיהם, הם יודעים כיצד לעקוף את חוקי המדינה. הרוזן מולטקה", "שומרים על ממשלתם, דתם, מנהגיהם ושפתם שלהם, מצייתים לחוקיהם שלהם יודעים הם היהודים כיצד לעקוף את חוקי הארץ ודוחים כל ניסיון למזגם באומה, מולטקה", "אין עם בעולם שבו נישואים כה מעטים מבוססים על אהבה כמו ביניהם: הוכחה נוספת למסירותו הרוחנית של היהודי המוחלט. דר יהודה ד"ר או. ויינינגר", "האל האמיתי של היהודים הוא כסף או עגל הזהב, פרופ' וורמונד", ועוד.
בכל המעטפות מופיעים מכתבים, כאמור בעלי תוכן אישי. תוכן המכתבים לא נבדק על ידינו ביסודיות.
בראשית שנות ה־20 של המאה ה־20, בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה ועם קריסת רפובליקת ויימאר, הופיעה ברחבי ערי גרמניה תופעה נפוצה של הפצת מדבקות אנטישמיות. גורמים לאומנים, מונרכיסטים ואנטישמים, חלקם מאורגנים וחלקם בודדים – הדפיסו והפיצו מדבקות קטנות עם ציטוטים, סיסמאות או תעמולה אנטי-יהודית, שנדבקו על מעטפות דואר, קירות, דלתות חנויות ובתים של יהודים.
המטרה הייתה להחדיר את הרעיון שהיהודים מהווים "גוף זר" בתוך האומה הגרמנית, מעין תעמולה יומיומית שתלווה את הציבור במרחב. המדבקות נראו לרוב תמימות במבט ראשון – גזירי נייר קטנים עם ציטוטים "מלומדים" או ניסוחים פסבדו-אינטלקטואליים, אך היו למעשה כלי הפצה של שנאה בתקופה של אי-יציבות פוליטית וכלכלית, שנים רבות לפני עליית הנאצים לשלטון. כך חדרה האנטישמיות לחיי היומיום והפכה לחלק בלתי נפרד מהמרחב הציבורי כבר בשנות ה־20 בגרמניה.
15 מעטפות (בחלקן מכתבים בני כמה עמודים). מצב טוב – טוב מאד.
