7 גלויות של יהודים בערי מרוקו תוניס ובסלוניקי רכובים על חמורים מכח הגדרתם כדִ'ימִי, ראשית המאה ה־20.
דִ'ימִי הוא הכינוי לנתין לא מוסלמי של מדינה הנשלטת על פי חוקי האסלאם, השריעה. המעמד של "דימי", או "בן-חסות", ניתן לבני הדתות המונותאיסטיות. בפועל הייתה שונות רבה ברמת אכיפת חוזה עומר לאורך ההיסטוריה המוסלמית. שליטים מוסלמים הנהיגו מדיניות שונה בהתאם לצורכיהם והשקפתם. אחת התקנות שנאכפה בארצות רבות היתה איסור רכיבה על סוסים אלא רק על חמורים ופרדים, כאקט של השפלה וסימון היהודים כ"בני חסות" תחת השלטון המוסלמי. כפי שניתן להבחין בכל הגלויות שלפנינו היהודים רכובים על חמורים, לעתים לצד שכניהם המוסלמים הרכובים על סוסים גבוהים.
על יהודים בארצות האסלם הוחלו מגבלות רבות נוספות מכח הגדרתם כדִ'ימִי (בן חסות) – חל איסור על בניית בתים גבוהים יותר (או אפילו באותו הגובה) משל השכנים המוסלמים, איסור לבנות בתי כנסת חדשים, חובת לבישת ביגוד שונה משל המוסלמים, איסור לשאת אישה מוסלמית, בעת ביקור במרחצאות חויבו היהודים לענוד טבעת ברזל/עופרת/נחושת ולקשור פעמון לרגל, על-מנת שיזהו שאינם מוסלמים. ועוד.
מצב כללי טוב – טוב מאד.







