Kette der Tage Gedichte aus Dachau – "שרשרת ימים – שירים מדכאו" – שירים מצמררים שנכתבו במחנה דכאו על ידי העיתונאי והמשורר, אסיר מחנה דכאו Kupfer-Koberwitz ופורסמו בתום המלחמה. הוצאת Gerd Hatje Stuttgart and Calw. שטוטגרט [1945] – המהדורה הראשונה והנדירה – עותק מוקדש וחתום ביד המחבר. גרמנית.
אוסף של עשרים שירים שנכתבו במחנה הריכוז דכאו בידי האסיר אדגר קופר-קוברוויץ המתארים את הסיטואציות הקשות ביותר שחווה ושראה סביבו במחנה. השירים כתובים בסגנון חד, נוקב וחסר מסכות, ומשקפים בכנות בלתי מתפשרת את חיי היום-יום במחנה – הסבל הפיזי והנפשי של האסירים, ובמחשבותיהם ורגשותיהם.
קופר מתאר בשיריו את מסדרי הספירה ("Appell") – "שנים עשר אלף איש עומדים למפקד, מי ראה אי פעם שנים עשר אלף ראשים מגולחים לגמרי…", הגסטפו, רעב – "אתה רואה את האיש שעומד שם מתנודד? – פניו כה חיוורות, הוא גורר את עצמו, הוא בקושי יכול ללכת מעולם לא ראיתי פנים כל כך רזות ואומללות…", פשעיהם של זקני הבלוק: "הם אשמים בהרבה מקרי מוות, כמה אנשים תלו את עצמם – הם ריסקו את העצמי שלנו לרסיסים ו- היום הם עדיין גאים בזה!…" העינויים מדברים – ""עץ" הוא מה שקוראים לעמוד העינויים שעליו תלוי הקורבן בחוסר אונים, זרועותיו מאחוריו, עד לייסורים גדולים יותר, הוא תלוי מעמוד העינויים, ראשו ומצחו מושפלים… והעינוי נמשך לנצח, איש האס אס מעשן בשמחה…", הרעב – "חבר, אני סובל מרעב, חבר, רחם עלי – הו, תן לי את קליפות תפוחי האדמה שלך, זה לא יכול להיות הלחם שלך – זה מה שאנשים רבים אומרים ומתחננים והולכים, העיניים שלהם חצי מטורפות מרעב!, ככה ראיתי מאות רבות…", הקאפו – "מי שהוא קאפו עם סרט צהוב יש לו זכות להכל, יש לו זכות להכות ולנזוף, זה מספיק: אם יש לו את הסרט הצהוב, יש לו זכות על הכל". טרנספורט -"לוקחים אותם, אף אחד לא יודע לאן, לכל העניין קוראים תחבורה. -כולם כואבים ומפחדים וכולם מהרהרים על זה: לאן ללכת, לאיזה מקום?", שרשרת הימים – "אז כל יום העצמי שלנו מוטבע בצורה, לתריסר חלקים חסרי משמעות: כולם הופכים לאסירים באותה רמה, הנשמה גם לובשת מדים, לא מרגישה כלום, לא סבל ולא אושר", ועוד.
אחד השירים המחרידים המתאר את המציאות הבלתי אפשרית בה אסירים כתבו מכתבים לקרוביהם אך אסור היה להם לתאר את מצבם הנורא האמיתי, תחת הכותרת: "אנחנו כותבים": "אנחנו כותבים מכתב כל שבועיים, על נייר בקו ישר, אנחנו כותבים מכתב כל שבועיים. מבחינתנו אסור להגיד לא מה אנחנו עושים ולא מה קורה לנו – כשאומללים אסור לנו להתלונן, אסור להגיד כלום על הימים האפורים שלנו, אז אנחנו תמיד נכתוב את השיר הישן: "יקיריי, אני בריא, יקיריי, טוב לי – תגידו שלום לכולם, לאמא, לדודה, לכלב, אל דאגה, אני ממש בריא – ואני מקווה שאתם גם מרגישים טוב"…
אדגר קופר-קוברוויץ [1991–1906] עיתונאי ומשורר גרמני. לאחר עליית הנאצים לשלטון, היגר לצרפת בשנת 1934, ולאחר מכן עבר לאיטליה. ב-11 בנובמבר 1940 נשלח למחנה הריכוז דכאו על ידי הגסטפו ומנובמבר 1942 ואילך עבד כפקיד בתת-מחנה בדכאו שעבד בחברת החימוש של מפעל הברגים פרזיפיקס. בתקופה זו, מ-20 בנובמבר 1942 ועד 2 במאי 1945, הוא סיכן את חייו וכתב את כתב היד הידוע בשם "יומני דכאו", אותו החביא. היומן נחשף במהלך שחרור מחנה הריכוז דכאו. אדגר שוחרר בסוף אפריל 1945 והיה עד ראייה לפעולות התגמול המקומיות נגד ה-SS. קטעים מיומנו פורסמו במאי 1945 בדו"ח הארמייה ה-7 של ארה"ב.
נדיר ביותר. איננו מופיע בקטלוג הספריות העולמי WorldCat (שם מופיעה מהדורת 1947).
40 עמ'. מצב טוב מאד.
