NOUS ACCUSONS 800 juges sanguinaires hitlériens Suppôts du régime d'Adenauer – "אנו מאשימים – 800 שופטים רוצחים היטלריים, תומכי משטר אדנאוור." – כתב האשמה כלפי שופטים גרמנים שנחשבו לשותפים או לתומכים של המשטר הנאצי, ושתפסו משרות פעילות תחת קונרד אדנאוור, הקנצלר הראשון של גרמניה המערבית לאחר מלחמת העולם השנייה. הוצאת Conseil pour l'Unité allemande. ברלין, 1959 – מהדורה ראשונה. (צרפתית) – העותק של ראש השב"כ הראשון של מדינת ישראל איסר הראל עם חתימת ידו בעמוד השער.
"הוועדה לאחדות גרמניה מוסרת בזאת לציבור תיעוד המוכיח כי על פי חקירות לא שלמות שבוצעו עד היום, יותר מ 800 שופטים בבתי הדין המיוחדים של היטלר ובתי המשפט הצבאיים כעת שוב תופסים עמדות מובילות במשפט מערב גרמניה, אם כי ניתן להאשים אותם בפשעים הגרועים ביותר ובאין ספור עונשי מוות ועבודות כפייה בלתי חוקיות. כמכשירים צייתניים של האימפריאליזם והמיליטריזם הגרמני, גררו שופטים אלה אלפי אזרחים גרמנים וזרים מכל תחומי החיים אל הגיליוטינה ונרצחו באכזריות. הם היו תומכיו של היטלר בהכנה ובביצוע של תוכניות מלחמה נגד שכנותיה של גרמניה. הם דנו למוות אנשים שהיו נגד מלחמה וטבח או שהתגוננו מפני הצעדים הדרקוניים של הנאצים במדינות הכבושות, שלא הסתירו את רגשותיהם הדמוקרטיים והאנטי-פשיסטיים או שהתנגדו למערכת הטרור הנאצית; שנלחמו למען שחרור ארצם, או שרק השמיעו מילה חסרת מחשבה נגד שיטת היטלר" (מהפתיח).
דוח "הוועדה לאחדות גרמניה" המונה את שמותם של 800 שופטים גרמנים שלקחו חלק פעיל בהוצאה לפועל של מדיניות היטלר, ושעל פי האמנות הבינלאומיות על הדמוקרטיזציה של גרמניה שהונהגה בגרמניה בתום מלחמת העולם השנייה הוכרחו לעזוב את תפקידם במערכת המשפט, ושלמרות זאת המשיכו לכהן בתפקידי שיפוט בכירים בגרמניה בבתי הדין המיוחדים ובבתי המשפט הצבאיים, בבתי משפט פדרליים, בבתי הדין האזוריים, וכן שמשו כנשיאים ודירקטורים בבתי המשפט. הוועדה קובעת כי "רוב השופטים הנאצים חזרו כעת לתפקידם… תחת אדנאואר אף שנטלו חלק בממשל הנאצי באופן פעיל", עוד דווח כי המצב חמור הרבה יותר: "במקום להדיח את השופטים צמאי הדם הללו מתפקידים ציבוריים, בהתאם לאמנות בינלאומיות, ממשלת אדנאואר קידמה רבים מהם וחלקם אף תופסים עמדות מובילות במערכת המשפט של מערב גרמניה כיום."
עד כמה המצב היה חמור בגרמניה שלאחר המלחמה הדוח לא משאיר שום מקום לספק – לגבי כל אחד מהשופטים המצויינים כאן בשמותם מצויין תפקידו בזמן הממשל הנאצי ו"תפקידו כיום", כך למשל השופט Arndt אז: יועץ בית דין אזורי במיינץ, שופט חוקר של בית הדין העממי הנאצי. היום: יועץ בית הדין האזורי העליון בקובלנץ" – וכך לגבי כל אחד מ 800 השופטים.
בחלקו השני של הדוח מצויינים שמותם של השופטים המכהנים בתפקידים ציבורים בגרמניה לאחר המלחמה כאשר לגבי כל אחד ואחד מהם מפורטים הפשעים שבצע בזמן השלטון הנאצי, על מי גזר דין מוות ומתי הוצא להורג, ובאיזה נסיבות כולל תאריכים, מקומות, ופרטים מלאים אודות המקרים השונים. מדובר ברשימה מחרידה של שופטים שהיו אחראים באופן ישיר להוצאתם להורג של עשרות אנשים בזמן המלחמה – יהודים, פולנים ובני שאר לאומים, גרמנים שנחשדו בפעולות התנגדות למשטר, ועוד. כגון: "Dr. Albrecht – ב-19 באפריל 1943, הוא הרשיע, בין היתר, את האזרחים הגרמנים אנטון קרוטלה, אלברט אפ, קארל סאקמן, פול שפנגלר, גיאורג אוריאנס ופול מאנץ. קרוטל ואפ נידונו למוות, האחרים לעונשי מאסר"', ורשימה שמית של כל מי ששלח להוצאה להורג, וכן לגבי כל אחד מהם. ברבים מהמקרים קיימו השופטים את "הוראת הצו הנאצי" ואף ציינו זאת בפסק הדין.
הדוח מלווה בעשרות עמודים עם תצלומים של מסמכים מפלילים אודות השופטים השונים המוזכרים בו, כגון צווי הוצאה להורג שהם חתומים עליהם מזמן המלחמה, כתבי אישום שהם חתומים עליהם בהם הם מפרטים את ה"עבירות" השונות של הנידונים למוות כגון "פגע ביוקרת העם הגרמני", קורות החיים של השופטים השונים כפי שכתבו הם עצמם בזמן ממשל היטלר בהם הביעו בין היתר תמיכה בלתי מסוייגת בממשל הנאצי, ועוד. בחלק מהמסמכים מופיעה תמונת הפספורט של השופט מזמן המלחמה, לצד תמונת פספורט שלו כמשמש בתפקיד רשמי לאחר המלחמה (כך שניתן גם על פי התמונה לזהות שמדובר באותו אדם). בחלקו האחרון של הדוח מובאים הממצאים אודות השופטים "הכבדים" שביצעו פשעים בקנה מידה רחב הרבה יותר כגון "הקצב" Lautz -"בין מאות השופטים ופושעי המלחמה המפורסמים צמאי הדם שמקבלים כיום פנסיה ניכרת ואף עצומה ברפובליקה של בון, ישנו גם ארנסט לאוץ, התובע הכללי של הרייך והמאשים הראשון של מדינת היטלר. זה האיש שאחראי להוצאתם להורג של עשרות אלפי אנטי-פאסיסטים ואזרחים כמעט מכל מדינה אירופית. עם זאת, הוא עדיין חופשי. אבן לאוץ קיבל פנסיה של 16,104 מארק לשנה…", וכן מתוארים הפשעים של ד"ר Ernst Kanter – אחראי הפיקוד העליון של הוורמאכט של היטלר ששימש בזמן המלחמה שופט ראשי בדנמרק הכבושה, ולאחר המלחמה תפס את תפקיד נשיא הסנאט הפלילי השלישי של בית המשפט העליון הפדרלי, ואחרים.
הוועדה המיוחדת קבעה כי: "עובדות אלו מוכיחות שממשלת בון אינה מוכנה לפטר את השופטים חסרי הכבוד צמאי הדם של היטלר, שכל אחד מהם שלח למעלה מ-100 איש לגרדום. יתרה מכך, הממשלה הזו מגינה על המתנקשים האלה שהם היום תומכי האימפריאליזם הגרמני. ההליכים הפליליים נגד שופטי היטלר צמאי דם אלה, אשר אלפי חיי אדם על מצפונם מתוקף רגשותיהם הפשיסטיים המתועבים, מושעה. הם מקבלים קצבאות גדולות, בעוד קורבנותיהם ומשפחותיהם נלחמים לשווא על הלגיטימיות שלהם כפי שנרדפו על ידי המשטר הנאצי ועל פיצויים או פנסיה מקבילים…". עוד נכתב: אנו מאשימים את ממשלת אדנאואר בטיוח, באמצעות התנהגותה, על הפשעים שבוצעו נגד העם הגרמני ועמי המדינות השכנות על ידי שופטיו צמאי הדם של היטלר במהלך שנות השלטון הפשיסטי וכי בעזרתם של השופטים צמאי הדם הללו היא מכינה פשעים חדשים נגד העם הגרמני ושכניו…. במקום דמוקרטיזציה אנו רואים דווקא שהמיליטריסטים, המתחדשים והאנטישמים נעשים יותר ויותר נועזים…". בהציגה את הדוח המלא שלפנינו לציבור דרשה הוועדה כי כל האנשים המנויים כאן יסולקו מהשירות הציבורי לאלתר.
איסר הראל [1912-2003] איש מודיעין ישראלי, מאבות קהילת המודיעין הישראלית, ראש השב"כ הראשון, ראש המוסד השני וחבר הכנסת. אחד מההישגים הגדולים של הראל שהיה בעל ממדים היסטוריים הוא גילוי מקום הימצאו של אדולף אייכמן. אייכמן נמצא במקום מסתור בארגנטינה ונלכד בפעולה נועזת של המוסד בפיקודו האישי של הראל בשטח ב-11 במאי 1960. והובא לארץ ב-21 במאי 1960 כדי לעמוד לדין במשפט אייכמן ההיסטורי, שבו נדון למוות, והוצא להורג בתלייה ב-31 במאי 1962. תפיסת אייכמן הייתה שיא הקריירה של הראל.
206 עמ'. מצב טוב מאד.
