Antisemitismus Eine unparteische Prufung des Problems von Friedrich v. Oppeln-Bronikowski – אנטישמיות? בדיקת חסרת פניות של הבעיה, מאת פרידריך פון אופלן-ברוניקובסקי (Friedrich von Oppeln-Bronikowski), הוצאת Deutsche Verlagsgesellschaft fur Politik und Geschichte mbH CHARLOTTENBURG. שרלוטנבורג (ברלין) 1920 – מהדורה ראשונה – העותק של גדול מפיצי תורת הגזע בגרמניה ארנסט רודין עם חותמת בעלות שלו על גבי הכריכה.
"אנחנו צריכים להסתדר עם היהודים" – פרסום אמיץ של חבר במפלגת הימין הגרמני בראשית שנות ה־20 עם עליית גלי האנטישמיות בגרמניה המציע דרך אמצע ביחס ליהודים ושולל לחלוטין את האמירות האנטישמיות המקובלות בגרמניה של ראשית שנות העשרים כגון: "היהודים אשמים ברוב המלחמות בעולם", "יהודי הכסף", "הנוכל היהודי" וכדו'. המחבר קורא לבחון מחדש תפיסות מקובלות שפשטו בגרמניה באשר לשנאת היהודים, ומציע גישה שהינה למעשה "דרך אמצע" – לבודד את התופעות השליליות שטוענים הגרמנים כלפי יהודים מסוימים כתופעה נקודתית, ולבחון מחדש את התועלת שמביא העם היהודי לעם הגרמני בצורה אובייקטיבית. הוא מונה באריכות את ההישגים של היהודים לאורך כל ההיסטוריה בתחומי המדע, החברה, והתרבות, ובפרט היהודים בגרמניה באותה העת (לרבות פריצות הדרך שהביא אלברט איינשטיין בתחומי המדע), ומסביר כי הגישה האנטישמית של שחור או לבן הינה מוטעית ביסודה. אין לשנוא את היהודים כפי שאין לקבלם בזרועות פתוחות. יש לקבל את הטוב שבהם ולדחות את הרע מבלי לגזור דין כולל על הגזע היהודי כולו. יש לשלול לחלוטין תופעות כמו פוגרומים בעם היהודי, השמדת יהודים, או ניסיון לחוקק חוקים נגדם כעם "אפילו לדון בזה זו אשליה ובזבוז זמן" כלשונו, ומוסיף כי היחס הנכון ליהודים יבנה מחדש "את הכלכלה שלנו ואת הפוליטיקה שלנו". "אני קורא לחברי למפלגה, שימו קו על העבר ותפסיקו להאשים את היהודים ב"אשמתם"… אנחנו צריכים לבנות מחדש את גרמניה". זאת ועוד, הוא קורא ומייעץ "ליהודים הרבים שיסכימו אתי להצטרף לימין ברגע שהגל האנטישמי הנוכחי יפסק".
פרידירך מוסיף, כי את הרעיונות המובאים כאן לא יכול היה לפרסם בעיתונות הימנית בגרמניה, לכן העדיף להוציא את החוברת כפרסום עצמאי, וכן לאור העובדה שהבעיה דורשת התייחסות נרחבת יותר דפי העיתון לא היו מספיקים. הוא מכיר בעובדה כי פרסום החוברת "יביא לי עויינות רבה", וכי "אני עשוי לסבול מההשלכות", אך מקבל על עצמו את הדין כשם שבכל מקרה בו שני אנשים רבים הם מפנים את זעמם לשלישי המנסה להפריד ביניהם – "אני יודע בדיוק למה אני יכול לצפות מאנטישמיות רדיקלית ומיהדות יהירה, אם זאת תגובתם רק תחזק את האמונה שלי שמצאתי את דרך האמצע הנכונה".
דוגמא יוצאת דופן לגישה מתונה בשנים בהם צעדה גרמניה בעיוורון אחרי תורת הגזע, ומה שיותר מפתיע שגישה זו הופיעה דוקא מהימין הגרמני.
פרידריך פון אופלן-ברוניקובסקי [1873-1936] סופר, מתרגם, מו"ל והיסטוריון תרבות גרמני.
נולד למשפחה מסורתית של קציני צבא בקאסל. ב-1905 החל לפרסם בברלין רומנים, נובלות וסיפורים קצרים רבים. חיי הצבא וההיסטוריה הפרוסית היו נושאים תכופים של יצירותיו.
עם תחילת מלחמת העולם הראשונה ב-1914 זומן אופלן-ברוניקובסקי לשירות צבאי ושירת במטה הכללי. בשנים 1920-1923 היה פעיל במשרד החוץ הגרמני. דגל ביחס שוויוני ליהודים ובאותן שנים פרסם את חיבוריו נגד האנטישמיות – הפרסום שלפנינו, וכן Gerechtigkeit! Zur Lösung der Judenfrage ("צדק! פתרון שאלת היהודים") ב-1932.
העותק של הפסיכיאטר הגרמני ארנסט רודין [1874-1952]. רודין היה מתלמידיו הבולטים של הפסיכיאטר הגרמני אמיל קרפלין (האב הרוחני של תורת הגזע). ארנסט רודין, היה ממייסדי האגודה הגרמנית להיגיינה גזעית ב- 1904 ויועץ לנאצים בנושא הפוליטיקה הגזעית. רודין היה בין הראשונים שכתבו על ה"סכנות" של פגמים תורשתיים ועל עליונותו כביכול של הגזע הנורדי כ"יוצר תרבות". רודין עמד בראש ארגוני הפסיכיאטרים והנוירולוגים בגרמניה הנאצית. רעיונותיו שימשו כבסיס מדעי להצדקת המדיניות הגזעית של גרמניה הנאצית ו"החוק אשר הוביל למניעת צאצאים חולים תורשתית" הועבר על ידי ממשלת גרמניה ב-1 בינואר 1934. רודין נלהב כל כך מרעיון שיבוח הגזע שעמיתיו כינו אותו ה"רייכספיהרר לעיקור". ממרום מעמדו כיועץ בכיר של היטלר, הוא הסית מדענים שנתנו לגיטימציה למשטר הרצחני. בין היתר מיוחסת לרודין אחריות לעיקור 400 אלף בני אדם ורצח של 300 אלף חולי נפש ובעלי מוגבלויות. מיד לאחר עליית היטלר לשלטון הכריז רודין: "באמצעות העבודה הפוליטית של אדולף היטלר, רק הוא יאפשר לנו להגשים את חלומנו מזה שלושים שנה, להפוך את ההגיינה הגזעית למציאות". רודין הצטרף באופן רשמי למפלגה הנאצית ב-1937. בשנת 1939, ביום הולדתו ה-65, הוענקה לו 'מדליית גתה לאמנות ומדע' באופן אישי על ידי היטלר, שהגדיר אותו בתואר "חלוץ האמצעים הגזעיים-היגייניים של הרייך השלישי". בהשתמשו בתואר החלוץ של לימודי תורשה פסיכיאטרית, הוא עיצב, הצדיק ומימן את העיקור ההמוני וההרג הקליני של מבוגרים וילדים בשנות השואה. ב-1942, היה ממובילי הרעיון של 'מתת חסד', וקרא ופעל ל"חיסול ילדים צעירים באיכות נחותה בעליל". ב-1945 נתפס רודין, וצוות התביעה של משפטי נירנברג שקל להעמידו לדין, אולם ב-1946 הוא שוחרר ולמרבה האבסורד חזר לתפקידו כמנהל מכון המחקר עד מותו ב-1952.
נדיר ביותר. איננו מופיע בקטלוג הספריות העולמי world cat.
72 עמ'. מצב טוב.
