שלושה תצהירים עליהם חתום Sigmund Freur מנהל מערך לימודי השירות הלאומי הפרוסי (בדרגת רב טוראי בוורמאכט הגרמני) על עובדת היותו בן הגזע הגרמני, וכי איננו יהודי בשום צורה, וכן תצהירים על אי השתייכותו לשום ארגון או מפלגה אשר המפלגה הנאצית אסרה על השתייכות אליהם. את התצהירים הגיש לאחר שנחשד על ידי ראשי האס אס כי הוא או אשתו בעלי שורשים יהודיים. 30 במרץ 1941. הדפסה במכונת כתיבה וחתימת ידו של Sigmund Freur.
Erklärung – תצהיר. "אני מצהיר בזאת שאני ממוצא גרמני או ממוצא קרוב לפי חוקי נירנברג; אני לא מודע לשום דבר שיצדיק את ההנחה שאחד מהורי או סבי וסבתי היה יהודי או השתייך לדת היהודית. אותו דבר לגבי אשתי. כבר היו לי הוכחות לגבי מוצאי בעל הדם הגרמני או קשור לעצמי ולאשתי כשנכנסתי לתפקיד שירות המדינה הפרוסי כמעריך לימודים. 30 במרץ 1941".
תצהיר: "אני מצהיר בזאת שאינני שייך לשום לשכת הבונים החופשיים, לשכה אחרת או ארגון דמוי לשכה כולל Schlaraffia – (חברה עולמית דוברת גרמנית שנוסדה בפראג (אז האימפריה האוסטרית) בשנת 1859 עם התחייבות לידידות, אמנות והומור), שאיני שייך לשום ארגון או מפלגה קומוניסטית, מרקסיסטית, פציפיסטית, בינלאומית, רפובליקנית, לגיטימית או דומה. 30 במרץ 1941".
תצהיר. "אני מצהיר בזאת שאני חי בנסיבות כלכליות מסודרות. 30 במרץ 1941".
תצהירים מסוג זה היו חלק מהמדיניות הגזעית הרחבה יותר שנאכפה על ידי הממשלה הנאצית כדי להבטיח שכל האנשים בעמדות כוח יהיו בעלי דם גרמני "טהור" לפי התפיסה הנאצית. חיילים נדרשו להוכיח את ייחוסם הארי, ושאבות אבותיהם אינם יהודיים כמה דורות אחורה. התצהירים הוכנסו לתיקי כוח האדם ונשמרו בקפידה במשרדי הוורמאכט. האכיפה של מדיניות זו הייתה מגוונת, אך היא הייתה בדרך כלל קפדנית, במיוחד בדרגים הגבוהים יותר של הצבא. כמובן שהיו מקרים של זיוף, כאשר חלק מהאנשים ביקשו להסתיר את מוצאם היהודי כדי למנוע רדיפה או גירוש מהצבא. דבר שהיווה סכנת מוות מידית ליהודי אשר זייף את מוצאו.
גודל זהה: 21×15 ס"מ. מצב טוב מאד.
