ארבע טבלאות תלושי מזון וביגוד – הולנד הכבושה בידי הנאצים בתקופת "הרעב בהולנד" לקראת סוף מלחמת העולם השנייה – אוקטובר – נובמבר 1944.
1-2. שתי טבלאות VOEDINGSMIDDELEN – "חומרי מזון" – שלמות מהולנד הכבושה בידי הנאצים אוקטובר – נובמבר 1944 – תקופת "הרעב בהולנד" לקראת סוף מלחמת העולם השנייה. טבלאות שלמות של תלושי מזון ללחם, תפוחי אדמה, חמאה, בשר ו"כללי". הסיבה שטבלאות אלו נשמרו בשלמותן היא משום שהיו אלה "חודשי הרעב" בהם החנויות בהולנד היו ריקות ולא ניתן היה לרכוש אף מוצרי מזון בסיסיים. טבלאות שלמות עם 164 תלושים בכל אחת.
3.TEXTIELKAART – כרטיס טקסטיל – תלושים לטקסטיל.
4. כרטיס קופונים למזון.
הרעב בהולנד בחורף 1944-1945, הידוע גם כ-Hongerwinter (חורף הרעב) בהולנדית, היה מצב של רעב המוני, שהשתרר בשלהי מלחמת העולם השנייה בהולנד הכבושה בידי גרמניה הנאצית, ובמיוחד בחבליה המערביים המיושבים בצפיפות. פעולת עונשין גרמנית של הגבלת התנועה במדינה הביאה למצב של תת-התזונה. אוכלוסייה של כ-4.5 מיליון נפש נקלעה לרעב ושרדה בסיועם של בתי תמחוי. מחסור בדלק חשמל והסקה החמיר את המצוקה. מספר המתים כתוצאה ישירה של הרעב היה כ-18 אלף איש.
מלאי המזון בערים שבמערב המדינה אזל במהירות. מנת המזון הקצובה לנפש בערים כמו אמסטרדם ירדה לפחות מ-1,000 קלוריות ליום בסוף חודש נובמבר 1944 ל-580 קלוריות בסוף פברואר 1945. אספקת החמאה במסגרת מנות הקיצוב נעלמה באוקטובר 1944. אספקת השומנים מן הצומח הצטמצמה לשיעור זעיר של 1.3 ליטרים לנפש בתקופה של 7 חדשים. 100 גרם גבינה הוקצבו לנפש כל שבועיים. תלושי הקיצוב לקבלת בשר נעשו חסרי ערך. מנות הלחם ירדו מ-2,200 גרם לשבוע עד ל-1,000 גרם לשבוע באוקטובר 1944, ובאפריל 1945 – ל-400 גרם לשבוע. מנה זו יחד עם קילוגרם אחד של תפוחי אדמה היוותה אז את קיצבת המזון לנפש לשבוע שלם. המזון אזל גם בשוק השחור. תושבים היו זכאים לקבל בבתי תמחוי כנגד הצגת תלושי מזון מרק מקליפות תפוחי אדמה, ותורים ארוכים נאספו בפתחיהם בתנאי הקור של החורף.
מצב הרעב הסתיים עם שחרור כל שטחה של הולנד מן הכיבוש הגרמני במאי 1945. קצת לפני כן הסכים הממשל הגרמני להצנחת מזון על ידי מטוסי בעלות הברית לשטחים הכבושים על ידו, בשני מבצעים שיצאו לפועל בסוף חודש אפריל ובראשית חודש מאי. מיד לאחריהם הובל מזון לשטח הכיבוש הגרמני בהולנד גם על ידי משאיות של בעלות הברית.
מצב טוב מאד.
