RESCAPE DE L'ENFER NAZI – בריחה מהגיהנום הנאצי מאת אסיר מחנה דכאו – ז'ורז' בריקה (Georges Briquet), עיתונאי אשר סירב לשתף פעולה ולשדר ברדיו הצרפתי תחת שליטת הנאצים, חושף את סיפורו המדהים והמרגש על החודשים בהם נאסר במחנה הריכוז דכאו. הוצאת La France au combat, פריז [1945] – מהדורה ראשונה – עותק מוקדש וחתום בידי המחבר (עם ציון מספר האסיר שלו בדכאו 74.311).
כתב הרדיו והעיתונאי ז'ורז' בריקה (Georges Briquet) נולד ב-5 בפברואר 1898 בלימוז'. עיתונאי ספורט מוערך וכוכב רדיו צרפתי, זכה לכינוי "מלך כתבי הרדיו" בזכות סיקוריו המהפנטים של הטור דה פראנס. אולם, גבורתו האמיתית התגלתה ביוני 1944, כאשר סירב לשדר ברדיו פריז תחת השליטה הנאצית. סירוב זה הוביל למעצרו בידי הגסטאפו ולהעברתו למחנה הריכוז דכאו – משם נכתבה אחת העדויות המטלטלות ביותר על זוועות השואה. בריקה מועבר למחנה קומפיין לזמן קצר ומשם הובל ביחד עם עוד 2100 אסירים בקרונות מסע לדכאו בגרמניה. בדרך בקרונות, מספר בריקוט, נפטרו מרעב ומצפיפות וחוסר יכולת לנשום כ 980 אסירים. מיד כשהגיעו למחנה ראו את הקרימטוריום. האסירים האחרים דאגו לידע אותם ש"לחדר הזה נכנסים דרך הדלת ויוצאים דרך הארובה". הוא מתאר לפרטי פרטים את כל השלבים שעברו האסירים מיד בהגיעם לדכאו: הפשטת הבגדים, גילוח הראשים, הפקודה לרוץ במחנה ולא לעצור, והמכות הקשות שניתכו על ראשם של אלו שעצרו ונעמדו. בריקוט מתאר כיצד אסירים צעירים הזדקנו בשלשים שנה במשך חצי שעה של עינויים. הוא עצמו איבד את רגלו בעינויים שעבר במחנה. הוא מתאר כיצד הוא ועוד כמה אסירים הובלו לבלוק מס' 19 שם הועמדו בסמוך לבלוק בשורות של 10 ועברו טקס השפלה קשה. הצפיפות בבלוק היתה נוראית – הוכנסו 350 איש בחדר המיועד ל 50 בלבד. בחודשים בהם נאסר בדכאו עבד בריקוט במחצבה הסמוכה למחנה בחפירות, תוך שחבריו הקרובים לו ביותר מצאו את מותם ממש לידו, מי מאפיסת כוחות, ומי בירייה, ובשאר מיתות משונות, אותן מתאר בספרו לפרטי פרטים.
הספר מלווה גם בציורים של סצינות קשות מדכאו להן היה עד בעצמו.
העדות המפורטת עוסקת בתקופה מאז שנתפס בידי הגסטפו ועד שהגיעו האמריקאים למחנה ב 8 באפריל לשחררו. בין היתר הוא מתאר את ההתרגשות הרבה שאחזה במחנה בשעה שהכוחות האמריקאים נכנסו לשחררו, וכיצד התנופפו לכבודם שנים עשר דגלים בידי אסירים שהיו במצב של בין חיים למוות, אשר ייצגו את שנים עשר הלאומים השונים של האסירים שנותרו במחנה באותה העת – דגלים אותם החביאו האסירים מבעוד מועד בבור אשר כוסה בעפר בזמן שהגרמנים שלטו במחנה. בסוף הספר פונה בריקוט לשארית הפליטה בצרפת, בבקשה מיוחדת, שלא לארח לעולם בצרפת פליטי מלחמה גרמנים, ולא לתת להם מנת לחם, יהיה מצבם הגופני אשר יהיה.
לאחר ששרד את הגירוש, ב-1945 המשיך לעסוק במקצועו והיה לראש מחלקת הספורט של הרדיו הלאומי (RDF אז RTF מ-1949), תמלל כמה סרטים, וחיבר מספר ספרים חשובים בתחום הספורט. נפטר ב-8 בפברואר 1968 בפריז.
51 [1] עמ'. 21 ס"מ. מצב טוב.
