גיליון העיתון NEWS-WEEK האמריקאי המדווח על שריפת הספרים היהודיים בגרמניה הנאצית. 20 במאי 1933. תחת הכותרת "HOLOCAUST" – "שואה – סטודנטים גרמנים מתמוגגים כשספרים "לא גרמנים" נשרפים". לפנינו תיעוד לאחת הפעמים הראשונות שנעשה שימוש במילה "שואה" בהקשר של רדיפת היהודים בגרמניה הנאצית.
הגיליון מדווח:
"גרמניה: סטודנטים מתמוגגים כשספרים "לא-גרמנים" נשרפים. שואה: במורד אונטר דן לינדן ערב אחד בשבוע שעבר הגיע מצעד של 5,000 סטודנטים וסטודנטיות, שרו שירים נאציים, נושאים כרזות ולפידים. בשורות היו משאיות שנערמו בספרים "לא-גרמניים", שנאספו מספריות ציבוריות ופרטיות. להקה נאצית צועקת וקהל של 40,000, התאספו סביב מדורה בגובה מטר וחצי, המתינו למסדרים קומוניסטים וסוציאליסטים, ספרים של פציפיסטים, ספרים של יהודים, ספרים שנחשבים לארוטיים על ידי הצנזורה של הסטודנטים. כולם נכנסו ללהבות הסמליות. בין עשרות המחברים כך נידונו לנין, סטאלין, קרל מרקס, פרידריך אנגלס, תומס מאן, ליון פויכטונגר, ארתור שניצלר, אפטון סינקלייר, בן לינדזי, ג'ק לונדון, מוריס הילקוויט, ואפילו הלן קלר, שגם עיוורת וגם חירשת בעצמה נתנה את ספרה תמלוגים לחיילים גרמנים שעיוורו במלחמת העולם. בברלין ההליכים היו מכובדים בנאום של שר התעמולה גבלס. "האינטלקטואליזם היהודי מת", הוא הכריז. "הישן עולה בלהבות. החדש ייווצר מהלהבות שבלבנו."
עוד מדווח הגיליון כי באותו היום התקיימו הפגנות של יהודים ברחבי ארצות הברית, והיהודים הכריזו על חרם על סחורות גרמניות: "הפגנות אמריקאיות: ב-10 במאי, יום שריפת הספרים בגרמניה, נערכו תהלוכות המחאה נגד האנטישמיות של הנאצים בכמה ערים אמריקאיות. בניו יורק מנו הצועדים היהודים והאוהדים הנוצרים כ-65,000. הם הונהגו על ידי האלוף ג'ון פ. אוריאן כמרשל הגדול ונבדקו על ידי ראש העיר אובריאן. ההפגנה הסתיימה בפגישה המונית בה נאמו ביינברידג' קולבי, מזכיר המדינה לשעבר, ופיורלו ה. לה גווארדיה, חבר הקונגרס לשעבר. ביום ראשון נפגשו בניו יורק 600 נציגים של 288 ארגונים יהודיים במטרופולין והכריזו בעד חרם על סחורות גרמניות, שילוח גרמני ונסיעות בגרמניה. החרם אמור להתבצע בפריסה ארצית ולהימשך עד לסיום האנטישמיות בגרמניה". וכן מדווח על פעילות אנטי נאצית שהתקיימה באנגליה.
בעמוד זה מופיע תצלום של הספרייה הפרוסית, מתואר: "ספריית המדינה הפרוסית ש 2,500,000 ספרו עברו באש ע"י ההיטלריסטים".
שרפת הספרים בגרמניה הנאצית הייתה סדרה של אירועים שהובילה אגודת הסטודנטים הגרמנית שנקראה Deutsche Studentenschaft, DSt בשנות השלושים ביוזמת שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס. המטרה היתה "לטהר" את התרבות הגרמנית מכל מה שלא היה גרמני ביסודו. בתחילת חודש אפריל 1933 הפיץ משרד התקשורת והפרופגנדה של אגודת הסטודנטים הגרמנית רשימה של ספרים "המאיימים על הרוח הגרמנית", אותם לטענתה יש להשמיד באש, כדי לטהר את הספריות בגרמניה. רשימת הספרים הופצה ברדיו הגרמני והודפסה בעיתונות. הסטודנטים תיארו את הפעולה כתשובה לקמפיין השמצה שמארגנת יהדות העולם נגד גרמניה ונגד ערכים גרמניים מסורתיים.
השריפה המפורסמת ביותר היתה זו המדווחת בגיליון שלפנינו. ב-10 במאי 1933, בהוראתו של שר התעמולה יוזף גבלס ובנוכחותו, התקיים בכיכר האופרה בברלין (היום "כיכר בבל"), מול אוניברסיטת הומבולדט, טקס פומבי של שרפת "ספרות יהודית מזיקה". לקראת הטקס נבזזו עשרות אלפי ספרים, פרי עטם של מאות סופרים, מספריות סמוכות ומאוספים פרטיים. עשרות אלפי צופים נכחו בארוע שרפת הספרים. לאור זרקורים ולצלילי מוזיקה שרפו באותו לילה חברי המפלגה הנאצית, אנשי אס אה (פלוגות הסער של המפלגה הנאצית), מרצים וסטודנטים למעלה מ-20 אלף ספרים, רובם מאת מחברים יהודים והיתר – מאת לא-יהודים שנחשדו בכתיבה "ברוח יהודית" או באהדה ליהודים, ובהם סופרים קומוניסטים, סוציאליסטים, אנרכיסטים, ליברלים, פציפיסטים, בונים חופשיים, קתולים וסקסולוגים (כגון מגנוס הירשפלד היהודי). בין הסופרים והחוקרים שיצירותיהם נשרפו היו אלברט איינשטיין, זיגמונד פרויד, ולתר רתנאו (שר החוץ הגרמני בתקופת רפובליקת ויימר), תומאס מאן, ליון פויכטוונגר, ברתולד ברכט, היינריך היינה, קרל מרקס, אריך מריה רמרק, הוגו פרויס (מנסח חוקת ויימר), רוברט מוסיל, שטפן צווייג ויעקב וסרמן. ארנולד צווייג נכח באירוע וראה את ספריו נשרפים, וכך גם רמון ארון. צווייג סיפר שראה מאחורי מחסומי המשטרה אלפי ספרים ב"ערמות מסודרות בקפידה פרוסית, שלושה מטרים על שלושה", שהובאו לשם במשאיות. האווירה בקהל היתה אופורית, ובתוך הקהל הסתובבו רוכלים שמכרו סיגריות, שוקולד ונקניקיות. אריך קסטנר הוא הסופר היחיד ששמו הוזכר בנאומים בטקס שריפת הספרים ושהיה עד לאירוע.
האירוע נפתח בנאום של מנהיג ארגון הסטודנטים הנאצי פריץ היפלר, ולאחר מכן עלו נציגים של הסטודנטים בזה אחר זה כדי להשליך ספרים אל המדורה בליווי "שבועת אש". כל אחד מהם הכריז על הספרים המסוימים שהשליך תוך התייחסות לערכי "העולם הישן" שהם מייצגים לעומת ערכי המהפכה הנאצית. הטקס נחתם בנאום של גבלס שנישא בדיוק בחצות ושודר ברדיו, בו הכריז:
"… אני משליך ללהבות את כתביהם של היינריך מאן, ארנסט גלזר, אריך קסטנר! עידן האינטלקטואליות היהודית הקיצונית מסתיים כעת. … האדם הגרמני העתידי יהיה לא רק איש הספר אלא גם איש האופי, ולמטרה זו אנו מבקשים לחנך אתכם. כאדם צעיר, להיות בעל האומץ להתמודד עם המבט חסר הרחמים, להתגבר על פחד המוות ולרחוש שוב כבוד למוות – זו משימת הדור הצעיר הזה. וכך עושים אתם היטב, בשעת חצות זו, בהשליככם ללהבות את רוח העבר הרעה. זה מעשה חזק, גדול וסמלי – מעשה שצריך לשקף את העתיד, למען ידע העולם – כאן שוקע הבסיס האינטלקטואלי של רפובליקת נובמבר [רפובליקת ויימר], אך מתוך הריסות אלה יעלה בניצחון עוף החול של רוח חדשה… מן האפר הזה יקום לתחייה עוף החול של הרוח החדשה… הישן עולה באש, החדש יתעצב מתוך האש".
שרפת הספרים בברלין גררה גל של שרפות ספרים על ידי סטודנטים ברחבי גרמניה. בקניגספלאץ במינכן, בשלוספלאץ בברסלאו, ברמרברג בפרנקפורט, למרגלות אנדרטת ביסמרק, בדרזדן ובשאר הערים.
ב-34 אוניברסיטאות בגרמניה הוכתרה הפעולה בהצלחה מבחינת אגודת הסטודנטים. בשל גשמים שירדו במספר כפרים, נדחתה שרפת הספרים נדחתה ל-21 ביוני, תאריך חג מסורתי. בסך הכל התקיימו בגרמניה ב-1933 לפחות 70 אירועי שריפת ספרים. בכמה מקומות, ובעיקר בברלין, שידורי רדיו הביאו את הנאומים והשירים מהשרפות בשידור חי למאזינים הגרמנים. אירועי שריפת הספרים התרחשו בעיקר בשנת 1933 בלבד ולא נמשכו לאחר מכן. הגבלת חופש הביטוי, הסילוק ממקומות העבודה וההשכלה, ואירועי השנאה והאלימות הנאציים בשנים אלה הביאו אנשי רוח ומדע רבים, יהודים ולא-יהודים, מתנגדי הנאצים, להגר מגרמניה. רבים ממתנגדי הנאצים, לא-יהודים במוצאם, נקטו מה שכינו "הגירה פנימית": הם הפסיקו את הפעילות האמנותית, התרבותית והמחקרית, והורידו פרופיל ציבורי עד תום תקופת המשטר הנאצי. חלקם הפסיקו לבקר את המשטר, מחשש לחייהם, וחלקם אף הצליחו להמשיך לפרסם את יצירותיהם, אם כי בשמות בדויים ובחסות אנשי קשר שהביאו את יצירותיהם לדפוס או להפקה מוזיקלית או קולנועית.
32 [2] עמ'. גיליון שלם. מצב טוב מאד.
