גיליון העיתון Detroit Times (עיתון יומי אמריקאי שיצא לאור בדטרויט, מישיגן) מיום 1 באוקטובר 1946 המדווח על גזר דינם של פושעי המלחמה הנאצים במשפטי נירנברג שניתן באותו היום. כותרתו: GOERING, 11 NAZIS MUST HANG – גרינג ו־11 נאצים נוספים ייתלו. כותרת המשנה: "7 Others Given Jail Sentences" – שבעת האחרים נידונו למאסר.
בעמוד השער העיתון מדווח: "נירנברג, 1 באוקטובר (AP) – בית הדין הצבאי הבינלאומי הורה היום על מוות בגרדום של הרמן גרינג, יואכים פון ריבנטרופ ו-10 מנהיגים נוספים של כנופיית אדולף היטלר, אשר פגעה באנושות במלחמה הנוראית ביותר בהיסטוריה שנידונו למוות – פילדמרשל וויל-הלם קייטל, ארנסט קלטנברונר, אלפרד רוזנברג, הנס פרנק, וילהלם פריק, יוליוס שטרייכר, פריץ סאוקל, אלוף משנה אלפרד יודל, ארתור סייס-אינקוורט ומרטין בורמן (בהיעדר). בית המשפט זיכה שלושה נאשמים אחרים"
עוד מדווח העיתון בעמוד השער: "רודולף הס, גרמני בדרגה שלישית עד לבריחתו המוזרה לסקוטלנד בזמן המלחמה, נידון למאסר עולם. כמו כן נידונו למאסר עולם וולטר פאנק והאדמירל הגדול אריך רדר. זוכו פרנץ פון פאפן, הדיפלומט האפור הזקן שהוביל תככים בשתי מלחמות העולם; הילמר שאכט, הקוסם הפיננסי הגרמני, והנס פריטשה, סגן שר התעמולה של פאול יוזף גבלס. הם שוחררו זמן קצר לאחר הקראת פסקי הדין. האדמירל הגדול קרל דניץ שהוכנע בגרמניה, והיה הפיהרר בימים האחרונים של המלחמה, נידון ל-40 שנות מאסר. בלדור פון שיראך, מנהיג הנוער ההיטלראי, ואלברט שפר, שר התחמושת הגרמני, נידונו שניהם ל-20 שנות מאסר. קונסטנטין פון נויראת, שר החוץ הגרמני לשעבר ולימים "מגן בוהמיה ומורביה", נידון ל-15 שנות מאסר.
בהמשך נכתב כי הרוסים מחו על זיכויים של פאפן וחבריו, וכי בעלות הברית הבהירו באופן לא רשמי כי אינם מרוצים במיוחד מכמה מפסקי הדין במשפט פשעי המלחמה וסברו כי הנאשם רודולף הס, דינו היה צריך להיות מוות.
בעמוד הפנים מתאר הכתב את תגובתם של הנאשמים בעת שהוקרא גזר דינם: "גרינג וכל השאר ישבו. לאחר מכן גרינג קרס בפינת תאו עם ראשו מונח על המעקה. פון ריבנטרופ נראה כבעל מראה של אדם שראה את מותו. הוא ישב חסר תנועה, מביט בתקרה בעיניים עצומות למחצה, ידיו שלובות בחוזקה. כל אחד מהנידונים ניסה להיראות נינוח, כאילו לא אכפת לו, ואף חייך פה ושם בניסיון להרגיע את עצמו עד שנקראו גזרי הדין. קייטל גילה "איפוק חיצוני" עד אשר נידון למוות, ואז עמד לדום והביט קדימה מבלי לומר מילה".
עוד מדווח כי, בית הדין תקף בחריפות את גרינג במסקנותיו, והצהיר כי אשמתו כראש הלופטוואפה (חיל האוויר) והמערכת הנאצית היא "ייחודית בממדיה". "העובדה היא שהוא גילה את האיש הזה [היטלר] – והוא העצים אותו", קבע בית הדין. לגבי הס, פסק בית הדין: "הס פועל בצורה לא נורמלית, סובל מאובדן זיכרון, והכרתו הידרדרה באופן כללי במהלך המשפט – ייתכן שזה נכון. אך אין בכך כדי לשלול את חומרת המעשים שהואשם בהם או את יכולתו להגן על עצמו… אין כל רמז לכך שלא הבין את ההאשמות נגדו".
ריבנטרופ תואר ע"י בית הדין כמי ש"הזדהה מרצון" עם מדיניותו של היטלר: "זו הייתה מדיניותו של היטלר, אך ריבנטרופ שיתף עימה פעולה עד הסוף". פון ריבנטרופ נשפט כמי שידע מראש על ההשמדה והשתתף בה. שטרייכר, נאצי קנאי מאז 1923, תואר כ"אנטישמי פתולוגי" שתמך בגלוי ברדיפות היהודים מעל דפי העיתון שלו. האנס פרנק: "הייתה לו ידיעה שהמשוגעים, הזקנים, וחסרי התועלת יושמדו שיטתית", נאמר בפסק הדין. קרל דניץ: בית הדין מצא נסיבות מקלות לגביו, כיוון שפעל כחלק ממלחמה ימית כוללת. "דניץ התייעץ כל הזמן עם היטלר", נכתב. אך מאחר שבמלחמה ימית אין הבחנה בין לוחם ללא לוחם – הורשע, אך לא נגזר עליו מוות.
בעמוד האמצע תצלומים גדולים על פני עמוד שלם של ארבעה עשר פושעי המלחמה הנאצים בעת שמיעת גזר דינם, הגרדום שנבנה מראש לביצוע גזר דינם של אלה שהומתו בתלייה, ותמונותיהם של שטרייכר, גרינג, גבלס, מרטין בורמן ושאר פושעי המלחמה הנאצים.
ה־Detroit Times היה עיתון יומי אמריקאי שיצא לאור בעיר דטרויט, מישיגן. הוא פעל לאורך המחצית הראשונה של המאה ה־20, והיווה אחד מהעיתונים המרכזיים בעיר בשנים בהן דטרויט הייתה מרכז תעשייתי ותוסס בארצות הברית. העיתון השתייך לקבוצת Scripps-Howard ונודע בסגנון כתיבה ישיר ועממי, שהתאים לקהל רחב. הוא עסק בנושאים אקטואליים, פוליטיים וחברתיים, תוך שילוב כותרות דרמטיות וויזואליות בולטות – מאפיין שהיה שכיח בעיתונות אמריקאית של אותה תקופה. פעילות העיתון פסקה בשנת 1960 לאחר מיזוג עם Detroit News.
16 עמ'. גיליון שלם. 55 ס"מ. סימני קיפול וקרעים קלים. מצב טוב.
