גיליון מיוחד של העיתון הגרמני Berliner Volksbote, מיום 19 ביוני 1926, שהודפס בברלין. בכותרת מצוין שזוהי “Sonder-Ausgabe” – מהדורה מיוחדת – הקוראת לעם הגרמני שלא להשתתף במשאל עם לטובת הפקעת רכוש האצולה הגרמנית עבור ה״מרקסיסטים״ (היהודים).
הגיליון כולו עוסק במשאל העם הגרמני שעתיד היה להתקיים ב־20 ביוני 1926 על הפקעת רכוש הנסיכים (Fürstenenteignung) לטובת המעמדות הנמוכים. לאחר נפילת הקיסרות ב־1918, נותרה שאלה פתוחה לגבי רכוש בתי המלוכה והאצולה הגרמנית. כוחות שמאל – בעיקר סוציאליסטים וקומוניסטים – דרשו להפקיע את הרכוש ללא פיצוי ולהעבירו לעם. כותרת הגיליון “Für wen” – “בשביל מי?” – שאלה רטורית: למי שייך העושר – לעם או לאליטות. הקריקטורה מציגה ניגוד בין “העם” בדמות יהודי תאב בצע בפנים סטראוטיפיות לדמות אלגנטית מהאצולה. הגיליון קובע כי רכושם של האצילים לא יעבור למעמד העני לאחר הפקעתו אלא דוקא ל״מרקסיטים״ (היהודים) המנצלים את תמימותם של ארגוני השמאל בגרמניה. הוא מציג את ההפקעה כ״גניבת רכוש פרטי״ והעברתו לאלה שאינם ראויים לו, וקורא לקוראי העיתון שלא להשתתף במשאל העם לטובת ההפקעה. ״אלו בעלי האמצעים המוגבלים אינם יכולים לצפות לתועלת ממשאל העם; להיפך, השתתפותם במשאל העם תורמת להחמרת מצבו של העם הגרמני. המוניטין של העם הגרמני בעולם כבר נפגע קשות על ידי מהפכת נובמבר 1918… אם רוב הבוחרים הגרמנים יחליטו ב-20 ביוני שרכוש פרטי אינו בטוח עוד, שהמונים מוסתים יכולים לכופף את החוק, אזי המוניטין של גרמניה ללא ספק יפגע שוב… גם אם ההמונים ירוויחו משהו מהפקעת הנסיכים, דבר שאינו סביר ביותר, הנזק שהם גורמים על ידי ביזת רכוש פרטי יהיה גדול אף יותר…״. העיתון קובע כי אם תתבצע ההפקעה הכסף ילך למשפחות יהודיות, ולעולם לא יגיע לנזקקים האמיתיים, גם לשיטתם של אלו שדוגלים בה. בגב הגיליון הוראה לאלו שבכל זאת יבחרו להשתתף במשאל העם לסמן ״לא״ בפתק ההצבעה.
משאל העם על הפקעת רכוש הנסיכים (Fürstenenteignung) ביוני 1926 היה אחד האירועים הפוליטיים הסוערים והמפלגים ביותר בתקופת רפובליקת ויימאר. הוא הציב זה מול זה את עקרונות הצדק החברתי של השמאל מול קדושת הקניין הפרטי שבה דגלו הימין והמרכז. לאחר המהפכה הגרמנית של 1918, משפחות המלוכה והאצולה לשעבר (כמו בית הוהנצולרן) איבדו את כוחן הפוליטי, אך רכושן העצום – קרקעות, טירות ואוספי אמנות – נותר נושא במחלוקת משפטית ופוליטית. לאחר תקופת ההיפר-אינפלציה, מעמדות הביניים והפועלים איבדו את חסכונותיהם, בעוד בתי המלוכה לשעבר תבעו מהמדינה פיצויים כספיים עצומים על נכסים שהולאמו. המפלגה הקומוניסטית (KPD) והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD) יזמו את משאל העם תחת הסיסמה: "לא פרוטה אחת לנסיכים!". המטרה הייתה להפקיע את הרכוש ללא פיצוי ולהשתמש בו לרווחת הציבור, כגון סיוע לנפגעי מלחמה ולעניים. בסופו של דבר המשאל נכשל מכיוון שלא הושג "קוורום" (מניין מינימלי) – לפי החוק, היה צורך ברוב מוחלט של כלל בעלי זכות הבחירה (מעל 20 מיליון איש), ולא רק רוב מקרב המצביעים. הכישלון העמיק את הקרע בין הימין לשמאל והחליש את האמון של המעמדות הנמוכים במוסדות הרפובליקה, דבר שסלל בהמשך הדרך את עלייתם של כוחות קיצוניים. המפלגה הנאצית הייתה חלוקה בנושא בתחילה: אדולף היטלר התנגד להפקעה, בעוד הזרם ה"שמאלי" במפלגה (כמו גרגור שטראסר) תמך בה תחילה מטעמים פופוליסטיים.
גיליון שלם. [2] עמודים. מצב טוב מאד.
