גיליון של כתב העת קלאדראדאטש (Kladderadatsch) – ברלין, מיום 11 בספטמבר 1932. בשער הגיליון פרנץ פון פאפן מתרפס בפניו של אדולף היטלר לאחר רצח פוטמפה שלהי ימי רפובליקת ויימאר, חודשים ספורים בלבד לפני עליית הנאצים לשלטון. קריקטורות ותכנים עוקצנים לאורך כל הגיליון נגד המפלגות ברייכסטאג הגרמני המתנגדות לאדולף היטלר.
באיור השער נראה אדולף היטלר במדי המפלגה הנאצית (החולצה החומה), חוגר חגורת עור אלכסונית, עונד את צלב הברזל ועל זרועו סרט זרוע עם צלב קרס בתנוחה כוחנית ומתרעמת. מימין יושב קנצלר גרמניה, פרנץ פון פאפן בבגדי אזרח אלגנטיים פניו בפרופיל והוא מפנה אצבע מאשימה ונחרצת לעבר היטלר. פון פאפן כיהן כקנצלר גרמניה באותם חודשים סוערים של 1932 וניסה לתמרן מול כוחה העולה של המפלגה הנאצית. על הקיר מאחורי היטלר תלוי דיוקן מרומז של נשיא גרמניה הקשיש, הגנרל פאול פון הינדנבורג, המשקיף על המתרחש מלמעלה כסמכות העליונה ברפובליקה. בתחתית העמוד מופיע הציטוט (בגרמנית) מפי פון פאפן המופנה אל היטלר: "Aber Herr Hitler, gerade Sie erschweren mir die Begnadigung Ihrer Leute!" – "אבל אדון היטלר, דווקא אתה מקשה עליי להעניק חנינה לאנשים שלך!"
הקריקטורה שנעשתה על ידי המאייר הפוליטי הידוע של העיתון, ארתור ג'ונסון, מתייחסת לאירוע פוליטי מסעיר שקרה באוגוסט 1932 – "רצח פוטמפה" (Potempa). חמישה אנשי ס"א (SA) נאצים רצחו באכזריות פועל קומוניסטי מול עיני אימו בעיירה פוטמפה. בית המשפט דן את הרוצחים למוות. היטלר זעם על פסק הדין, שלח לרוצחים מברק תמיכה פומבי ודרש מהממשלה לשחררם מיד. פון פאפן, כקנצלר, מצא את עצמו במיצר: מצד אחד הוא רצה לשמור על שלטון החוק, ומצד שני הוא ניסה לרצות את היטלר כדי לזכות בתמיכתו הפוליטית. בסופו של דבר, בעקבות הלחץ הכבד של היטלר, הומר עונש המוות של הרוצחים למאסר עולם (ולאחר שהנאצים עלו לשלטון ב-1933 הם שוחררו). הקריקטורה מציגה את הרגע שבו פון פאפן "נוזף" בהיטלר על כך שהתנהלותו הכוחנית והתובענית מקשה על הממשלה לבוא לקראתו ולחון את אנשיו במסגרת הפשרות הפוליטיות.
בעמוד השער הפנימי מאמר המערכת תוקף את הזרמים המתנגדים לנאציזם – החלק העליון נושא את הכותרת "הנשיאה הוותיקה" (Die Alterspräsidentin) – פארודיה על קלרה צטקין, הפוליטיקאית הקומוניסטית הוותיקה. באוגוסט 1932, כחודש לפני פרסום הגיליון, פתחה צטקין את מושב הרייכסטאג מתוקף היותה חברת הפרלמנט המבוגרת ביותר (Alterspräsidentin), ובנאומה קראה לכל פועלי גרמניה להתאחד ולהילחם בפאשיזם. השיר לועג לה, מכנה אותה בציניות "בת אליסיום", ומסיים בעקיצה על כך שמתחת לכיפת הכוכבים הסובייטית כנראה שוכן לו חתול מסכן המנסה לעשות סדר.
בהמשך, קריקטורה המלווה במכתב פתוח של פועל גרמני מתוסכל לשעבר בשם האנס מישל, המופנה ישירות אל יוסיף סטלין במוסקבה. המכתב מציג את תביעותיהם של כ-15,000 פועלים גרמנים שנמשכו להגר בפתיינות לברית המועצות, אך גילו שם מציאות קשה שבה לא קיבלו את השכר והתנאים שהובטחו להם. הטקסט מטיח ביקורת חריפה בסטלין, המכונה כאן בכינוי המזלזל "סוסו ג'וגאשווילי", ומתאר אותו כמנצל ועריץ שלא שונה מאלו שקדמו לו. כמו״כ מופיעה קריקטורה המבקרת את נטל המסים הכבד ברפובליקת ויימאר. בתחתית העמוד מופיעים שלושה טורים קצרים נוספים. משמאל, הטור "לא גרמני!" (!Nix deutsch) לועג למתנגדיו של היטלר המאשימים אותו בהעתקת גינוניו של מוסוליני, ומציין באירוניה כי השימוש של המפלגה הנאצית במילים ובמונחים זרים מוכיח שהם לוקחים מה שהם צריכים מכל מקום, בין אם מפריז ובין אם מרומא. במרכז הגיליון מופיעה קריקטורה פוליטית חריפה המכוונת נגד ברית המועצות והמפלגה הקומוניסטית הגרמנית, תחת הכותרת הראשית "אירוניה של ההיסטוריה" (Treppenwitz der Geschichte). האיור המרכזי, שצויר על ידי המאייר ארתור ג'ונסון (JOHNSON), נושא את הכותרת הדרמטית: "מוסקבה פותחת את הרייכסטאג הגרמני" (Moskau eröffnet den Deutschen Reichstag), בו נראית דמות גרוטסקית ומפחידה של אישה זקנה ומטורפת המייצגת את ברית המועצות, הלבושה בבגדים אדומים ועוטה לראשה כובע איכרים המעוטר בכוכב סובייטי אדום מתייחסת ישירות לאותו אירוע שנדון בעמודים הקודמים: פתיחת מושב הרייכסטאג באוגוסט 1932 על ידי קלרה צטקין הקומוניסטית. העיתון מציג זאת באופן סאטירי לא כאירוע גרמני פנימי, אלא כהשתלטות ישירה של התעמולה והתכתיבים של מוסקבה על הלב הדמוקרטי של גרמניה ועוד. בגב הגיליון קריקטורה בה נראה אוהל מחנאות המעוטר בשני סמלים מנוגדים לחלוטין – סרט זרוע עם צלב קרס (הנאצים) לצד סמל הצלב של מפלגת המרכז הקתולית (Zentrum) והכיתוב מציג את השאלה הנוקבת והאירונית: "האם הם יסתדרו יחד לאורך זמן?" ("?Werden sie sich lange vertragen").
קלדרדאץ' היה מגזין סאטירי בשפה הגרמנית מיסודם של אלברט הופמן ודוד קאליש שהחל את דרכו בברלין ב- 7 במאי 1848, והופיע "מדי יום, למעט ימי חול", הוא יצא באופן רציף עד שנת 1944. ונחשב לאחד המגזינים האיכותיים (מבחינה גרפית) שיצאו לאור במאה ה־19 ובראשית המאה ה־20. בתקופת ווימאר עמדת המגזין הייתה גרמנית-לאומנית. לאחר ההשתלטות על ידי התעשיין הוגו סטינס ב -1923 המגזין נישלט על ידי המפלגה הנאצית ותכניו הפכו אנטישמים יותר ויותר. בשנות הרייך השלישי, ובעיקר לאחר 1933, הפך העיתון לכלי תעמולה אנטישמי מובהק, שהפיץ דימויים גזעניים וביטויים של דה־הומניזציה כלפי יהודים. הקריקטורות בתקופה זו הציגו את היהודים כבעלי מאפיינים פיזיים מוקצנים, כחלק מהמערכת הנרחבת של שטיפת מוח ציבורית להצדקת הדרתם, ביזויים ולבסוף השמדתם. במסווה של בידור פוליטי שימש העיתון כמכשיר עוצמתי בהטמעת האידיאולוגיה הנאצית בקרב הציבור.
[13] עמ׳. 32 ס״מ. חורי תיוק (ללא פגיעת טקסט). מצב טוב – טוב מאד.
