גלויה מצולמת real photo בה נראית תנועת הולכי רגל על פני הרחוב הראשי בגטו, כאשר במרכז נראה השלט: Wohngebiet der Juden – Betreten verboten – „אזור מגורים של יהודים – הכניסה אסורה“. מימין למטה מודפס המקום: Litzmannstadt – שמה הגרמני של לודז׳. הגלויה נשלחה בדואר ב 15 ביולי 1940 בידי חייל גרמני.
בתצלום נראה שוטר יהודי וחייל גרמני מכוונים את תנועת הולכי הרגל על פני הרחוב הראשי המפריד בין שני חלקי גטו לודז'. מאוחר יותר, נבנה גשר עץ להולכי רגל מעל הרחוב כדי לאפשר לנתיב החשמלית להישאר במגזר הארי.
הגלויה נשלחה באמצעות דואר צבאי (Feldpost) מחייל המשרת ביחידה הרפואית, למשפחת לודוויג פייפר (Familie Ludwig Pfeiffer), המתגוררת בעיירה לורסבאך (Lorsbach) בטאונוס, רחוב קירכשטראסה 1, ובה נכתב: (גרמנית):
"יקיריי, בשמחה גדולה קיבלתי את גלויותיכם. שלומי טוב מאוד כאן בפולין. כמובן שהיה נחמד יותר לו הייתי קרוב יותר להוריי. בקרוב תסתיים ההכשרה שלי ואז אולי אקבל חופשה. תכתבו לי שוב בקרוב. דרישת שלום לבבית לכולכם."
הטון משפחתי ורגוע בניגוד מוחלט למציאות בלודז׳ בקיץ 1940. בזמן שהחייל כותב ש"שלומו טוב מאוד" (Mir geht es ganz gut) ושהוא נהנה משהותו ב"פולין", באותם רחובות ממש, מעבר לגדרות הגטו הסגור, היהודים כבר סבלו מרעב כבד ומצפיפות.
בחודש בו נשלחה הגלויה הגטו כבר סגור הרמטית. ב-30 באפריל 1940 נחתמו השערים, ויולי הוא אחד החודשים הראשונים שבהם היהודים בלודז' חווים ניתוק מוחלט מהעולם החיצון. בניגוד לגטאות אחרים (כמו ורשה), בלודז' כמעט ולא הייתה אפשרות להבריח מזון פנימה בגלל השמירה ההדוקה והבידוד הגיאוגרפי של רובע "בלוטי" המוזנח. המחסור במזון הופך מבעיה מטרידה למצוקה קיומית, המשטרה היהודית כבר פועלת ואוכפת את הסדר ברחובות, ומרדכי חיים רומקובסקי ("זקן היהודים") כבר ביסס את שלטונו הריכוזי באמצעות המנגנון הבירוקרטי של הגטו.
9×14 ס״מ. מצב טוב מאד.
