דגל ישראל בצורת משולש עשוי בד, שנות ה־50 בקירוב. מעיזבון איש האצ"ל הקשר יפתח שטיין – (האיש ששחה תחת אש להציל את דגל ישראל אשר הונף על האלטלנה) מצדו האחד רישום בעלים: "שולמית ויפתח שטיין" וחותם בעלים של השניים בדיו (מרוח בחלקו).
שטיין התפרסם בזכות מעשה שקשור אף הוא בדגל ישראל. שטיין עלה לארץ בשנת 1940 באוניית המעפילים סקריה. האונייה נלכדה ע"י הבריטים ו-2400 אנשיה נכלאו במחנה המעצר בעתלית. כעבור חצי שנה הוא שוחרר והצטרף לפלוגת בית"ר בראשון לציון, התנדב לצבא הבריטי נלחם בשורות הבריגדה היהודית באיטליה, ועם שובו לארץ הצטרף לאצ"ל והיה אחראי על תחנת השידור של אצ"ל בנתניה, עיר מגוריו. בעת עגינת אוניית אלטלנה נקרא יפתח שטיין לעלות עליה כדי לשמש כקשר והיה בין המפליגים בה לחופי תל אביב. כשפרצה האש במחסניה וניתנה ההוראה לנטוש, קפץ גם יפתח שטיין למים ושחה לעבר החוף. בשלב מסוים הביט לאחור והבחין בדגל ישראל מתנופף על תורן האונייה. למרות האש הכבדה שנורתה סביבו החליט שטיין לחזור אל הסיפון. על אף סכנת החיים והחשיפה לירי, הוא טיפס על תורן האונייה, התיר את הדגל המונף במרומו, קשר אותו לגופו ושחה עמו לחוף. בהגיעו לחוף נלקח על ידי חבריו לבית חולים "פרויד" ששימש כבסיס של אצ"ל ושם נפרד מהדגל בלי לדעת מה עלה בגורלו. לימים השתלב יפתח שטיין בתעשיית האלקטרוניקה בארץ והקים את חברת אורביט. אבל זיכרון הדגל שהוריד מתורן האונייה לא נתן לו מנוח כל אותן שנים. ניסיונותיו לגלות את מקום המצאו של הדגל לא נחלו הצלחה ומקומו נותר עלום. עם פטירתו של שטיין בטרם עת המשיכה אשתו בחיפושים אחר הדגל. ב-1994 היא גילתה את הדגל במכון ז'בוטינסקי וביקשה להציגו ברבים. לאחר מאמצים וקשיים מרובים עלה הדבר בידה ואז החליטה לכתוב ספר לזכר בעלה ולספר בו את סיפור הדגל של אלטלנה. (התיעוד המלא מופיע במכון ז'בוטינסקי).
הבהרה: הדגל שלפנינו איננו קשור לסיפור דגל אלטלנה שסופר לעיל, פרט לעובדה שהיה שייך ליפתח שטיין.
21×16 ס"מ. קרעים קלים וכתמים. מצב טוב.
