The Invasion of the German Mind Part one of Dorothy Thompson's new book – Listen, Hans – "הפלישה למוח הגרמני, הקשב הנס", מאת Dorothy Thompson Llewis דורותי תומפסון – העיתונאית האמריקאית הראשונה שראיינה את אדולף היטלר – הוצאת Houghton Mifflin Company, בוסטון 1942 – מהדורה ראשונה – ניתוח חד, נוקב ומעמיק של החברה והתרבות הגרמנית בתקופת שיא עליית הנאציזם והשתלטותו על הרוח הלאומית הגרמנית.
תומפסון מציגה ניתוח מעמיק של החברה והתרבות הגרמנית, תוך התמקדות בגורמים שהובילו לעליית הנאציזם. היא מתבססת על שני עשורים של ניסיון והיכרות עם האומה הגרמנית, ומספקת תובנות על ההיסטוריה, הגיאוגרפיה, המבנה החברתי והפסיכולוגיה של העם הגרמני. הספר מבוסס על סדרת שידורי רדיו שבועיים שתומפסון העבירה בין מרץ לספטמבר 1942, בהם פנתה לדמות פיקטיבית בשם "הנס" הגרמני. שידורים אלה שילבו טיעוני עומק היסטוריים וניתוח חודר של אופייה של האומה הגרמנית, ניתוחים ופולמוס, ונועדו להציע פרספקטיבה ביקורתית על המשטר הנאצי. הספר נחשב לאחד הניתוחים הטובים ביותר שנכתבו על העם הגרמני על ידי מי שאינו גרמני.
תומפסון מצביעה על האופן שבו ההיסטוריה והפילוסופיה הגרמנית עיצבו את התפיסה הלאומית והובילו להטמעת רעיונות טוטליטריים בקרב האומה הגרמנית. הנאצים השתמשו בתעמולה בצורה מתוחכמת כדי לשנות את התודעה של הציבור הגרמני ולבסס נאמנות עיוורת לשלטון. תומפסון מתארת כיצד נאומים, סרטים וחינוך שימשו להשתקת ביקורת ולהפצת מסרים של עליונות גזעית. העם הגרמני, לטענתה, נוטה להאמין בסמכותיות ולחפש הנהגה חזקה בזמנים של חוסר יציבות כלכלית ופוליטית. גרמניה הייתה חברה מעמדית מאוד, שבה המעמד הבינוני התמודד עם פחדים כלכליים וחרדה מפני אובדן מעמדו. תומפסון טוענת שהנאצים ניצלו את החרדות האלה כדי לאחד את הציבור מאחורי האידיאולוגיה שלהם. היא מתארת את היטלר כמי שידע לנצל את מצוקות העם הגרמני כדי להציג את עצמו כמושיע, וכאדם כריזמטי אך מלא בתחבולות ותכסיסים.
ספרה מוכיח שהנאציזם לא היה תאונה היסטורית אלא תוצאה של תהליכים חברתיים, פסיכולוגיים ופוליטיים מתמשכים. היא קוראת לעולם ללמוד מהלקחים של גרמניה כדי להבטיח את הישרדות הדמוקרטיה והחירות. זאת ועוד, בדבריה היא עומדת על אופיו הבסיסי של הגרמני אשר שימש קרקע פוריה למימוש רעיון הנאציזם, כך למשל היא כותבת: ""לגרמני יש כבוד עצום רק לדבר אחד וביטחון בדבר אחד בלבד: עבודה מדויקת. בין אם בתחום המדע, המלחמה, החקלאות, הטכנולוגיה או עבודת כפיים, היסודיות שלו היא מילת לוואי… זה מה שהופך אותם לגיאוגרפים בולטים, מפיקים מעולים, מארגנים גדולים. הם מקפידים על פרטים; הם מתכננים בקפידה… אני בטוחה שמישהו בגרמניה יודע היכן ממוקמת כל באר נפט על פני כדור הארץ ומה הייתה ההפקה הממוצעת שלה בעשרים השנים האחרונות. הם הקרטוגרפים הגדולים בעולם, ואני מוקירה מפות גרמניות ישנות כי אני לא יכולה להשיג דוגמא טובה מהן כיום."
"המאבק של תומפסון היה בולט יותר בגלל הטוהר שלו; היעדר מוחלט של טינה כלפי העם הגרמני והאומה הגרמנית. היא הצליחה בעיצומו של הקרב לשמור על נקודת מבט נינוחה מעל הקרב, נטולת צער אישי, דבקה באמת, מנסה לדייק את הצדק… זוהי הוכחה שכדי לנצח במלחמה זו עלינו להבין את דעתו של האויב ולהסתער על מוחו רק ברעיונות שמקורם בו…" (מדברי המו"ל במבוא).
דורותי תומפסון [1893-1961] עיתונאית ושדרנית רדיו אמריקאית – "הגברת הראשונה של העיתונות האמריקאית", אשר בשנת 1939 נבחרה על ידי טיים מגזין לאישה המשפיעה ביותר בארצות הברית אחרי אלינור רוזוולט. נחשבת לעיתונאית האמריקאית הראשונה שגורשה מגרמניה הנאצית ב-1934, ובתור אחת מהנשים הבודדות שעבדו כפרשניות חדשות ברדיו במהלך שנות השלושים. העבודה המשמעותית ביותר של תומפסון בתקופה האירופאית שלה הייתה בגרמניה בתחילת שנות השלושים. היא פגשה וראיינה את אדולף היטלר לראשונה בשנת 1931. לאחר מכן כתבה ספר המבוסס על ריאיון זה בשם I Saw Hitler. היא כתבה על הסכנות הטמונות בניצחונו של היטלר ותיארה אותו כך: "הוא חסר צורה, כמעט חסר פנים, אדם אשר חזותו קריקטורית, אדם אשר מבנה גופו סחוסי, כאילו נטול עצמות. הוא לא עקיב, ומדבר בשטף, יציבותו חסרת ביטחון ועקומה. הוא הפרוטוטייפ של האיש הקטן." באמצע שנות ה־30 גייסה רשת NBC את תומפסון בתור פרשנית חדשות. היא התחילה בשנת 1936, ונשארה עם NBC עד 1938. השידורים שלה היו בין הפופולריים ביותר בארצות הברית, מה שהפך אותה לאחת הנואמות המבוקשות ביותר של התקופה. עם פלישת גרמניה הנאצית לפולין ב-1939, עלתה תומפסון לאוויר במשך עשרה ימים ולילות רצופים. ביוני 1939 תומפסון הופיעה בעמוד השער של TIME, לצד מיקרופון בתחנת הרדיו. במאמר המערכת נטען שהיא שנייה רק לאלינור רוזוולט בפופולריות ובהשפעה שלה בארצות הברית. לאחר מלחמת העולם השנייה, דורותי תומפסון המשיכה להיות דמות בולטת בעיתונות האמריקאית. היא כתבה טור חודשי במגזין "Ladies' Home Journal" במשך 24 שנים, מ-1937 ועד 1961, שבו עסקה בנושאים מגוונים כמו גינון, ילדים ואמנות. נפטרה בגיל 67 בליסבון, פורטוגל, בשנת 1961.
V, [6], 130 עמ'. מצב טוב מאד.
