דרכון J גרמני תחת הכיבוש הנאצי, של ילדה יהודייה בשם אווה לוטה היילבורנר אשר עזבה את גרמניה ביחד עם אמה (ראה פריט הבא), זמן קצר לאחר ליל הבדולח ב 6 בדצמבר 1938 ועלתה לארץ ישראל בהיותה בגיל 8.
Deutsches Reich Reisepass – דרכון גרמני אשר הונפק ב־6 בדצמבר 1938 באֶרְפוּרְט (Erfurt), גרמניה עבור הילדה אווה לוטה היילבורן ילידת ארפורט ב 19 באפריל 1930 – דרכון ממוספר 1934 אשר הוחתם באות J – jude – "יהודי", ובחותמות נאציות עם תמונת הפספורט של אווה. הדרכון הוצא על שמה של האם: מריה ליברמן לבית וייל (Marie Löbermann geb. Weil), שנולדה ב־7 בדצמבר 1892 בעיר היילברון (Heilbronn). הילדה רשומה בנוסף בדרכון האם ללא רישום בן הזוג או ילדים נוספים. ויזה לארץ ישראל (Palestine) ניתנה בברלין בתאריך 7 בדצמבר 1938, בקטגוריית "Traveller" – "נוסע". על גבי הוויזה נכתב באנגלית כי: "A deposit of £50 has been made – valid for sole domicile in Palestine one year". משמעות הדבר היא שהופקד סכום של 50 ליש”ט לצורכי עלייה (ככל הנראה בהתאם למדיניות "סרטיפיקט" מסוג קפיטליסט B או דומה לכך – תנאי עלייה שדרשו הפקדת סכום כדי לא להיות נטל כלכלי על הארץ). כעבור כחצי שנה, רישום הכניסה לארץ ישראל התבצע מ־16 ביוני 1939, כאשר מחלקת ההגירה בארץ ישראל האריכה את שהותה פעם אחר פעם עד דצמבר 1941 בשל מדיניות השהיית המהגרים החדשים עם פרוץ מלחמת העולם השנייה: בכניסתה לארץ עד 15.1.1940, לאחר מכן עד 15.12.1940, ולאחר מכן עד 15.12.1941.
החותמות של שלטון המנדט הבריטי (Government of Palestine – Department of Migration) מציינות שהאם ובתה קיבלו אישורי שהייה בארץ, תוך מגבלות כמו איסור עבודה והארכות זמניות. בעמוד האחרון חותמות המעידות כי הדרכון בוטל ("CANCELLED"), ככל הנראה לאחר שהמשפחה קיבלה מעמד קבוע בארץ.
מריה ובתה אווה היו פליטות יהודיות מגרמניה שברחו מהמשטר הנאצי זמן קצר לאחר ליל הבדולח. הן הצליחו להשיג ויזת כניסה לארץ ישראל במסלול של "מהגר עצמאי" לאחר הפקדת סכום כספי גדול. הן עברו את המסלול הקלאסי של עלייה דרך טריאסטה באיטליה, והגיעו לתל אביב ביוני 1939. לאחר תקופה של אישורי שהייה זמניים, השתקעו בארץ לצמיתות.
ב-5 באוקטובר 1938, הוציאו הנאצים צו שחייב את כל היהודים הגרמנים להגיש את דרכוניהם לרשויות כדי לסמן אותם באות "J" (קיצור של "Jude" – יהודי בגרמנית). הדרכונים המסומנים הפכו לכלי רשמי לזהוי יהודים אשר נועד גם לצורך השפלה. במקביל, הוחל באותה תקופה גם חוק שחייב יהודים לשאת שמות "מזוהים". יהודים גברים נדרשו להוסיף את השם "ישראל" בדרכון, ונשים נדרשו להוסיף את השם "שרה". הסימון מנע מהיהודים למעשה לצאת את שערי גרמניה, וכן סגר בפניהם את הכניסה למדינות ששתפו פעולה עם הנאצים אשר סירבו להנפיק להם אשרות כניסה. צעד זה סייע לרשויות הנאציות לאכוף את חוקי הגזע ולבצע רדיפות נגד יהודים בצורה ממוקדת. סימון הדרכונים באות "J" היה שלב קריטי בהכנת הקרקע לגירושם של היהודים למחנות ההשמדה וליישום "הפתרון הסופי".
ראה גם פריט הבא.
32 עמ'. מצב טוב מאד.
