Die Wahrheit uber das konzentrationslager Buchenwald – "האמת על מחנה הריכוז בוכנוולד" מאת ורנר א. בקרט (Beckert, W.A), הוצאת Verlag antifaschistischen Schrifttums, Beckert, Weimar. ויימאר [1945]. דיווח עובדתי של אסיר פוליטי ותיק בידי הגסטפו של היטלר, על מחנה הריכוז בוכנוולד-ויימאר. עדות מפורטת וקשה על זוועות הנאצים ועל שיטות ההמתה של היהודים במחנה. החוברת מלווה מפות ותרשימים של המחנה ושל הקרימטוריום, וכן ב 53 תצלומים בשחור לבן של זוועות המחנה, אסירים מבוכנוואלד שניצלו, ועוד, בהם תצלומים נדירים שראו אור לראשונה בפרסום זה. נדיר. גרמנית.
ורנר שהה במחנה בוכנוואלד את אחת התקופות הארוכות ביותר ששהה אסיר במחנות המוות הנאצים בכלל, מה 12 בספטמבר 1938 עד ה־11 באפריל 1945, לאחר שכבר הוחזק במחנה דכאו כשנה קודם לכן. בעמוד הראשון תצלום דיוקן של ורנר א. בקרט במדי אסיר עם מספר האסיר שלו 986. ורנר אשר היה עד לזוועות בוכנוואלד בכל שנות הפעלתו בידי הנאצים, מתאר לפרטים את נוראות המחנה: כיצד כבר בחודשים הראשונים בו נפתח המחנה שיעור התמותה בו היה גבוה, וכן כיצד האסירים עצמם הוכרחו לבנות את הקרימטוריום של המחנה. בהתחלה היו שני תנורי שריפה גדולים שבכל אחד מהם נשרפו שלש גופות, בהמשך נשרפו בשני תנורים אלה כ 10-12 גופות במקביל. הוא מוסיף ומתאר את התעללותם של אנשי האס אס באסירים שעבדו במחצבת המחנה, בחום הקשה, בסערות, ובגשמים העזים, וכיצד נורו האסירים שניסו להימלט, וכן את המהירות בה תוך חודשים ספורים, אסירים חסונים נעשו שחופי גוף עד להחריד. "הייתי עד להתעללות הזאת במשך חודשים, וראיתי את התמונות המחרידות האלה, את הזוועה, מדי יום".
בין היתר חושף ורנר את תהליך השמדת היהודים במחנה. הוא מתאר אירוע בו הובאו 400 יהודים מהולנד למחנה, ותוך זמן קצר הועברו למחצבת גוזן ונורו בה למוות. כמו"כ הוא מתאר 'שיטת עינויים מיוחדת' שהונהגה דוקא כלפי האסירים היהודים במחנה מאוטהאוזן – היהודים הועמסו באבנים כבדות והוכרחו לעלות 100 מדרגות במחצבה, אסירים רבים התמוטטו במעלה המדרגות, ואבנים שבידיהם נשמטו ופגעו באחרים וגילגלום אל מותם. ורנר מוסיף ומתאר דרך התעללות נוספת ביהודים באותה מחצבה: שני יהודים הוכרחו לנהל דו קרב בראש המחצבה, מי שהצליח לדחוף את השני ולהוותר בראש המחצבה נותר בחיים. אם היהודים סרבו ליטול חלק ב'קרב' המשונה, שניהם הומתו. ומוסיף ומתאר התעללויות קשות ביהודים תוך איזכור שמותם, ופרטים רבים אודות כל אירוע ואירוע שהיה עד לו. כמו"כ הוא מספר על משלוחי הנשים והילדים היהודים לאושוויץ ולברגן בלזן, וכן על משלוחים של יהודים שהגיעו ממחנה קומפיין בצרפת לבוכנוואלד, ועוד.
ורנר מתאר בין היתר, אירוע מחריד בו הוצאו להורג 34 טייסים אנגלים וקנדים שנלקחו בשבי בשנת 1944, ולאחר מותם נעשו בגופותיהם ניסויים רפואיים אנטומים. לקראת סוף העדות מפרט הוא את מספר האסירים שנותרו במחנה בזמן כיבושו בידי הכוחות האמריקאים, וכן את מספר הגופות, הקשישים, והילדים שנותרו בו, וכן כיצד כאשר ניצפו הטנקים הראשונים של כוחות הברית, הצטיידו האסירים בנשק, והורו לגנרל פאטן את דרכי הכניסה למחנה, מפקדי האס אס של המחנה לא ירו ולו ירייה אחת, ומסיים את הדברים במשאלת לב כי הדברים יחקקו ויתועדו לנצח לדורות הבאים.
בחלקו השני של הספר דפי תצלומים רבים חשובים המתעדים את עובדי הכפייה במחצבה במחנה (צולמו בידי הנאצים עצמם), אסירים כחושים שוכבים על הדרגשים בצריף ב"מחנה הקטן", מראות קשים של גופות הנספים במחנה, הקרימטוריום ומתקני העינויים וכן תצלומים של הניצולים באירוע הזיכרון שהתקיים במחנה עם שחרורו במאי 1945. בפתח החוברת תצלום של בקרט עצמו.
63 [1] עמ'. מצב טוב מאד.
