Les Hommes verts nouvelle collection histoires et témoignages de notre époque – "הגברים הירוקים – סיפורים ועדויות אוסף חדש של זמננו", מאת roland lennad הוצאה ותצלומים: Raymond schall, פריז 1945. כיצד יושמה בפועל האדאולוגיה הנאצית אשר בשם התרבות הגרמנית החדשה בצעה את הפשעים הגדולים ביותר משחר ההיסטוריה – תיאור מסעו של רונלד לאונד בגרמניה הנאצית (כולל בגיטאות היהודים) אשר נחשף באופן בלתי אמצעי להשפעותיה ההרסניות של תורת הגזע. מלווה בתצלומים רבים שצולמו על ידי רוג'ר שאל במשימות שבצע בגרמניה לפני המלחמה ב 1939. צרפתית.
תיאור ביקורו של רולנד לאונד בגרמניה הנאצית בשנת 1939 כאשר נחשף לראשונה לטוטליות של הערצת הפיהרר בקרב העם הגרמני. הספר שיצא בתום המלחמה מציג כמסקנה היסטורית מזעזעת את הצביעות והשקר הבלתי אפשרי בין "גרמניה התרבותית" לה נחשף של סוף שנות השלושים – לתוצאות האידאולוגיה הנאצית – מחנות המוות וגופות אדם שנרצחו בשם אותה אדאולוגיה "מתורבתת".
החוברת מלווה בתצלומים רבים אשר צילם ריימונד שאל שהתלווה אל לאונד במסעו ואשר תיעד במצלמתו את גילוייה של התעמולה הנאצית, כאשר לאונד מתאר את הדברים בשעת מעשה. כך למשל מופיע תצלום של גבלס האב הרחום עם ילדיו, וריקודי אזרחים ברחובות גרמניה, לצד תצלום של גופות אסירים במחנה דכאו. או תצלום של "אנשי הרובוטים" – תהלוכת חיילי אס אס ובעמוד הבא: תצלום של הוצאה להורג בתלייה מתואר: "זו העבודה שלהם", או למשל תצלומים של ילדים גרמנים לומדים את ספרי התעמולה הנאצים המיועדים לגיל הצעיר: "בנו של ריבנטרופ הוא תינוק מקסים, כיצד נוכל לנחש שהרוע כבר חדר לראש הקטן הזה?"
עוד הוא מתאר כיצד הפך היטלר בקרב הגרמנית לאישיות על אנושית והסגידה הפאנטית של הגרמנים להיטלר: "הם מאמינים בו כפי שמאמינים באלוהים… אמרו לי שבמינכן בונים בניין שיהיה מקדש. מקדש המוקדש להיטלר ושם באים האנשים להתפלל לפיהרר שלהם. לכל אלה שמכירים היטב את גרמניה, כעת אין ספק שהנציונל-סוציאליזם אינו עומד עוד כמפלגה פוליטית, אלא כדת… גרמניה מסתכלת על אדולף היטלר בדיוק כפי שהנוצרים הראשונים הסתכלו על ישוע המשיח… עבור הגרמני החדש, היטלר אינו מייצג לא גנרל, לא קיסר, ואפילו לא לוחם. לא, היטלר הוא אלוהים. בסוף קונגרס נירנברג האחרון ראיתי גברים ונשים מתנשקים עם הבמה שעליה צעד "הוא".
כמו"כ הוא ביקר בגטו היהודי, ומתאר את החשש הגדול שהיהודים חיים בו: "ברחוב השקט והעצוב… כל התריסים סגורים. החנויות כבר לא פונות לרחוב. מאחורי החומות חסרות השמחה האלה מסתתר עם ישראל… יהודים רבים בווינה מוצאים בריחה רק בהתאבדות. חודש בדיוק אחרי האנשלוס, נאמר לי, היו 1,800 התאבדויות יהודיות! אני לא יודע אם הנתון מדוייק, אבל מה שבטוח הוא שב-13 באפריל, שיחת טלפון לא מקושרת גילתה לי ש-23 ישראלים התאבדו ביום הקודם…". ומתאר כיצד באוסטריה הנאצים עומדים בפני בעיה ביצועית אשר הקשתה עליהם "לנקותה" מיהודים – מרבית יהודי אוסטריה הינם בעלי דם מעורב…".
בתיאוריו החדים המחבר מדגים פעם אחר פעם את התעמולה הנאצית השקרית כפי שחזה בעצמו – כך למשל לפני משאל העם שהתקיים באוסטריה לאחר כיבושה לצורך תמיכה בפיהרר עברו רמקולים בכל רחבי אוסטריה שקראו: "שקט בבקשה, הפיהרר שלנו עושה עבודה חשובה מאד. ההתקהלויות מתחת לחלונותיו מפריעות לו", המחבר שהיה נוכח במקום מול האימפריאל בו שכן היטלר באותה שעה מעיד כי במקום נכחה קבוצה קטנה של אנשים שעמדו בשקט מבלי להשמיע שום קול המולה "אם תאמר האנשים הללו ידעו שקול הרמקולים הינו שקר, אך מה עם מאות אלפי האחרים ברחבי אוסטריה ששמעו את הרמקולים ולא ידעו זאת…".
המחבר מתאר בהרחבה כיצד האידאולוגיה הנאצית שולטת בכל פינה באמצעות מבחני האישיות שעוברים הצעירים הגרמנים בבואם להתקבל למוסדות הכשרה של האס אס הנאצי. בברלין בינואר 1939 הוא פגש אמא גרמניה שסחה בפניו על העיוות שגרמניה הנאצית מחנכת את הדור הצעיר: "הנשמה שלהם מתעוותת לנגד עינינו. הם שוכחים משפחה; הם מתעבים את הישן. לעתים קרובות הם הולכים לגור במחנות שאנחנו לא מכירים. כשהם חוזרים, הם מדברים על דברים שאנחנו לא יודעים, יש להם רעיונות שאין לנו. אז איפה האושר שבלהביא ילדים לעולם? אתה חושב שלהיות אמא זה עדין שווה את זה?…".
לאונד ביקר בין השאר באוסטריה לאחר סיפוחה לגרמניה בה ראה מקרוב כיצד התעמולה הגרמנית הרעילה את מוחות האנשים: "עם שלם הולך בעקבות היטלר; עם שלם מקבל את רעיון המלחמה. הצנועים כמו גם החזקים, הקטן והגדולים, הבורים וגם המלומדים. מאיפה זה בא? מהגסטפו? פַּחַד? ממצב של טירוף? מאדישות קולקטיבית? לא, זה בא מנשק חדש: תעמולה… תעמולה."
בפתח החוברת מובא ציטוט מספרו של היטלר מיין קאמפף האומר כי דבר לא יעצור אותו במטרה להביס את האויב הצרפתי, לצד הקדשה מודפסת לחיילים הצרפתים שנפלו בשדה הקרב ולאסירי סטאלג, לאמהות הקרועות, ולילדים יתומי המלחמה. כמו"כ מופיעה הערה: "חוץ מאלה שנושאות את שם המחבר שלהם, כל התמונות צולמו בידי Raymond Schall במהלך הדיווח בגרמניה הנאצית שלפני 1939 ומציגות אופי קפדני של אותנטיות". עיצוב הכריכה בידי ידי ז'אן-לואי באבלה (Jean-Louis Babelay).
78 [1] עמ'. בלאי קל בכריכה. מצב טוב.
