הגדה לא מסורתית מאוירת מודפסת בסטנסיל – איחוד הבונים מחזור 22 – ללא ציון שנה (אמצע שנות ה־40 בקירוב). קטעים רבים העוסקים בחלוציות, המאבק הציוני נגד האויב הערבי, מרד גטו ורשה ועוד. צרפתית. בגב ההגדה צוין: "איחוד הבונים מחזור 22" וכן שמות כותביה: Hakhon lemadrekhe ו Lehoutz Laaretz.
ההגדה פותחת בקטעי אביב ובקטעים מההגדה המסורתית. בהמשך פתיח העוסק בליל הסדר המתקיים במסגרת התנועה: "בכל לילה בשנה, אנו יושבים לשולחן המשפחה, נפרדים זה מזה, הלילה כולנו יושבים סביב אותו שולחן, חברי תנועתנו מהצעירים אל הבוגרים, לשיר על יציאת מצרים". מופיעים קטעים העוסקים במאבק למדינה עברית: "בכל לילות השנה, אנו מודאגים לגבי עתידנו ומאבקנו בתפוצות, בלילה הזה, השתתפותנו בבניית המדינה ובהגשמת האידיאל שלנו נראית קרובה אלינו מאוד".
הקטע של ארבעה בנים עוסק אף הוא במאבק לעצמאות: "החכם, מה הוא אומר? למה עלינו להילחם ולהיאבק למען עצמאותנו? למה העקשנות הזו? ואתה תענה לו… כי חירות היא הנכס היקר ביותר לעמנו וכל יהודי חייב להרגיש מחויב להילחם עליה… לזה שאינו יודע לשאול, תספר את תולדות עמנו, מיציאת מצרים ועד להקמת מדינת ישראל. אתה תגיד לו שהיינו עבדים ועכשיו אנחנו חופשיים. תסביר לו על שנתיים של תקווה וייאוש, יומיים של מרד ושני רגעים של גבורה…".
בהמשך קטעים העוסקים במאורעות השואה ובמרד גטו ורשה בפרט, בו השתתפו בפועל צעירים מקרב "הבונים": "כעת, ברור לנו שמה שקרה עלה על כל ציפיותינו. בזכות ההתנגדות שלנו, ביצענו מעשה מעבר ליכולותינו. כוחותינו הולכים ומתמעטים. אנו על סף הכחדה. פעמיים אילצנו את הגרמנים לסגת, אולם הם חזרו עם תגבורת. באופן כללי, ההישגים שלנו לא היו גבוהים, וזו גם התוצאה… השאיפה האחרונה של חיי התגשמה: הגנה עצמית יהודית עברה לפעולה, ההתנגדות הפכה לעובדה. כמה אני שמח שהייתי בין הלוחמים היהודים הראשונים בגטו ורשה".
כמו"כ מופיעים קטעים המתעדים את חלקם של "הבונים" במלחמה באויב הערבי:" הטנק עדיין התקרב. הוא עמד להיכנס לדגניה ולבזוז הכל, להרוס הכל… מה נוכל לעשות נגד מפלצת הברזל העיוורת והבלתי ניתנת לכיבוש הזו? מה נוכל לעשות עם הרובים המאולתרים המעטים שלנו? היה צריך לעצור אותו בכל מחיר… אז יצא ילד מהחפירה, רימון בידו. הוא טיפס על הטנק, פתח את הכיפה, זרק פנימה את חומר הנפץ וקפץ החוצה…", וכן קטעים העוסקים בחזון הציוני: "מולדת אינה ניתנת, היא אינה נרכשת באמצעות פריבילגיה או הסכם פוליטי, היא אינה נקנית בזהב, היא אינה נכבשת בכוח גס. מולדת נבנית בזיעת אפים. מולדת היא יצירה היסטורית, עבודה קולקטיבית של עם, תוצאה של עבודה פיזית, רוחנית ומוסרית לאורך דורות. לעם יש את הזכות לומר "זוהי ארצי, מולדתי" רק לאחר שיצר לעצמו מדינה משלו. האדמה היא מתנה מהטבע. פיתוח הארץ ויצירת תנאים נוחים הם משימתם של ה'חלוצים', חלוצי העבודה, הבנייה והמדע; הם חמושים ברצון בלתי מעורער ומודעים למשימתם ההיסטורית; הם מסוגלים לקשור את גורלם לאידיאל ומוכנים להקריב את עצמם למען הגשמת שאיפותיהם…", ועוד. ההגדה נחתמת במילים "לשנה הבאה בהתיישבות העובדת".
49 עמ'. מצב טוב מאד.
