הגדה לא מסורתית 'בית נטיף' תש"י [1950] – ההגדה היחידה שהוציא היישוב, לאחר כיבושו בידי כוחות צה"ל ב 1948.
לצד שירי אביב, וקטעים מן ההגדה המסורתית נוספו הקטעים המופיעים בחלק גדול מן ההגדות הקיבוציות: 'פסח עם שומר', 'דור אחרון לשעבוד וראשון לגאולה', 'איתן נעמוד במקומנו', 'והארץ תשקוט', אלא שלקראת סוף ההגדה נוסף קטע המייחד הגדה זו, ופותח במלים: 'כי כן, אי שם בוקעת סבלנותם של בחורים ובחורות…'. ועניינו הקושי במציאת אדמות, והניסיון הקשה להפריח את השממה. כמו"כ נוסף קטע העוסק במעלת המגורים ב'קיבוץ' על פני המגורים בעיר. 'הקנין הקיבוצי משמש יסוד להתפתחות אישית… כי האנשים יעברו ממצב של התחרות גסה… למצב של שתוף פעולה… היחיד יהיה לו פנאי יותר, וחרות הרוח יותר…'. כמו"כ נוסף קטע מקורי הפותח במלים 'ברכי נפשי' המכוון ל'תשוקה הכבדה לאדמה שבוקעת', ול'רעב הנשמה ושכרות החושים של כובשי רחביות של יבשת וים'.
'בית נטיף' במקורו הינו כפר ערבי גדול בעמק האלה. במהלך מבצע ההר ב־22 באוקטובר 1948 נכבש הכפר ותושביו נמלטו לכיוון בית לחם וחברון. לאחר כיבוש הכפר, שימשו בתי הכפר כמקום מגורים עבור חברי קיבוץ נתיב הל"ה בימיו הראשונים. לאחר שאלו עברו לבתים החדשים שהקימו, היה במקום מחנה צבאי במשך שנים אחדות. באדמות הכפר הוקמו היישובים נווה מיכאל, אביעזר ונתיב הל"ה, חורבות הכפר מצויות עד היום בגבעות שבין בית שמש לנתיב הל"ה.
ברשימת שטיינר להגדות קיבוציות, מופיעה הגדה זו שיצאה בשנת תש"י כהגדה היחידה שיצאה ב'בית נטיף'.
19 עמ'. 25 ס"מ. כתמים בכריכה. מצב טוב.
