הגדה לא מסורתית עם איורים, מודפסת בסטנסיל. קבוץ דפנה תש"א [1941]. טקסטים מקוריים על מאבק העם היהודי ליציאה מסבלות הגלות. כל עמודי ההגדה כפולים (מחוברים בקצוותיהם לשוות עובי). נדיר.
ההגדה פותחת בשירי אביב מקוריים, צועד וצועד הקוצר בלא עת, ויהי מקץ ימים רבים, אם יש את נפשך לדעת, ראינו עמלנו כעמל הנמלים, וכו', קומו תעי מדבר, פסח עם שומר, וכו'. לאחר מכן מגיע הקטע: "מן הגולה לאחי בציון" המביע תוחלת להיוושע מהגלות בציון, ולאחר "על סף של אמונה גדולה" – טקסט מקורי המתאר את שמדות ישראל בגלות ולהט האמונה להיוושע: "תוך נחלי דמים ושמד, בין גלי משטמה וקצף נחשים טלטלה סירת ישראל והגיעה עד הלום. הזעם, השנאה, והיאוש אמרו להדוף את נפשנו, אולם הצלנו אותה מן הכליה והשלכנו את העוגן ליד חופי הארץ הזאת. העפלנו מתוך המחשכים האיומים אשר בתוכנו פנימה ומסביב למען קדש את היצירה ואת העבודה הגואלת. ומסביבנו תבערת עם ישראל נמשכת בגוים… וקראנו לאחים הנאבקים עם מר היאוש והמות תוך המצולות האפלות: העפילו חיים ועלו!… איש את אחיו יציל מן האבדון ביום הזה…". בין האיורים בהגדה: איור המתאר את העבדות במצרים משלב איור של מגדל שמירה במחנה ריכוז.
דַּפְנָה – קיבוץ בעמק החולה, לא הרחק מגבול ישראל-לבנון, כ-7 קילומטרים מצפון-מזרח לקריית שמונה. מייסדי הקיבוץ היו עולים מליטא, גרמניה ופולין שהתארגנו לקבוצה במסגרת הקיבוץ המאוחד וישבו החל משנת 1932 בגבעת מיכאל שליד נס ציונה. כעבור 7 שנים, כשהיא מונה כמעט 250 נפש, נערכה קבוצת ההתיישבות לעלייה לקרקע בצפון עמק החולה, וב-3 במאי 1939 הוקם הקיבוץ במקומו הנוכחי כחלק ממבצע חומה ומגדל וכראשון מבין מצודות אוסישקין. בתחילה נקרא שמו "מצודת אוסישקין א'" אך לאחר התנגדות החברים שונה שמו ולבסוף נקרא כשם העיר הקדומה "דפנה" ששכנה באזור בתקופה ההלניסטית.
26 עמודים. שדרה מחוזקת בדבק. דפים נקיים ויפים. מצב טוב.