Ghetto veac XX – "הגטו – המאה ה־20" – על התמודדות היהודים מול גלי האנטישמיות ב"גטו" בין שתי המלחמות. ספרו החשוב ביותר של אורי בנדור (שם העט של שמעון מויסה גרינברג). בוקרשט, 1934 – מהדורה שנייה. רומנית.
זהו אחד הרומנים המרכזיים בספרות היהודית-רומנית של תקופת בין המלחמות, המתאר את חיי הקהילה היהודית ברומניה דרך סיפורו של ברוך לנדאו. הספר עוקב אחר חייו של ברוך לנדאו, בן למשפחת חייטים יהודית מהעיירה דורוחוי, שעוברת לבראילה בניסיון לשפר את מצבה הכלכלי. ברוך מתמודד עם אנטישמיות, עוני וחסמים חברתיים, אפליה במערכת החינוך והעבודה, ועוד. הוא מתקרב לרעיונות סוציאליסטיים, מנסה להוציא לאור עיתון ביידיש, ושואף לקדם את התרבות היהודית. ברוך הוא סקרן, שואף ללמוד, להתקדם, ולהשתלב בחברה הרומנית. אך למרות כישוריו ורצונו, הוא שוב ושוב נחסם: לא מתקבל ללימודים – בשל יהדותו. נאבק למצוא פרנסה – בגלל אפליה. מתוסכל מהצביעות החברתית שמבטיחה שוויון אך דוחה אותו. הרומן מציג את המאבק של יהודים ברומניה לשמר את זהותם ולשפר את מעמדם החברתי והכלכלי. לכל אורך הספר מתקבלת התחושה הברורה כי הגטו של המאה ה־20 איננו מקום פיזי בלבד – אלא מצב חברתי, תודעתי ופוליטי של דחיקה לשוליים, ניכור, ואי־שייכות במדינה מודרנית שלכאורה מבטיחה שוויון. גיבור הסיפור, ברוך לנדאו, משקף את הדור היהודי שמבקש לצאת מן העוני והמסורת אל עולם של קדמה והשכלה, אך מגלה שהחברה הרומנית אינה באמת מקבלת אותו. הרומן מנסה להראות כי גם בעידן מודרני, שבו נדמה שהחברה נפתחת ונותנת הזדמנויות, היהודי ברומניה ממשיך להיתקל במכשולים בלתי נראים – אנטישמיות מוסוות, אפליה מערכתית, וניסיון למחוק זהות תרבותית. ברוך לנדאו אינו רק דמות – הוא סמל ליהדות הרומנית של תקופת בין־המלחמות: חכמה, נאבקת, אך כלואה בגטו בלתי נראה של דעות קדומות ומבנים חברתיים קשיחים.
עיצוב מרשים של הכריכה: במרכז התמונה מופיעים חמישה גברים יהודים חרדים, לבושים במעילים ארוכים ומגבעות פרווה, וזקנים עבותים אופיינים ל"גטו" הרומני של אותן שנים. הבעות פניהם רציניות, צועדים בתהלוכה קודרת. ברקע ניגוד חריף: מבנים של עיר מודרנית ובורגנית, כנראה בוקרשט, עם בנייני קומות גבוהים בסגנון מערבי אירופי של שנות ה־30. העיר הסואנת עם ארכיטקטורה מודרנית עומדת בניגוד חריף לדמויות החזית, המייצגות את העולם היהודי המסורתי. בתחתית דמויות קטנות נוספות, אולי עוברי אורח או תושבי העיר – נבלעים בנוף העירוני, ויוצרים תחושת ניכור ומרחק בין היהודים המסורתיים לבין סביבתם העירונית.
המחבר, אורי בן-הדור (שמעון מויסה גרינברג) [1895-1971]. סופר, מחזאי ועיתונאי יהודי-רומני, שפעל לקידום התרבות היהודית ברומניה. בנדור היה פעיל בתנועה הסוציאליסטית, ערך כתבי עת ביידיש וברומנית, בהתחלה פרסם את יצירותיו בשם העט Simon Schmidt לפי שם המשפחה של אמו, אבל בהמשך בחר בשם עט בהשראה עברית: אורי בן-הדור. בימי מרד הלגיונרים ופרעות בוקרשט בינואר 1941 הסתתר הסופר עם שלושת ילדיו במרתף של בית. מאוחר יותר הוא שירת את "המרכז היהודי" (Centrala evreiască) שנוסד על ידי השלטון של המרשל יון אנטונסקו וכתב בביטאונו, "הגזטה היהודית" (Gazeta evreească). אחרי המלחמה שימש כמזכיר הספרותי של התיאטרון היהודי הממלכתי בבוקרשט בין השנים 1947 ל-1954.
נדיר. שני עותקים בלבד בקטלוג הספריות העולמי WorldCat.
284 [4] עמ'. מצב טוב – טוב מאד.
