De Hel van Breendonck – Herinneringen – "הגיהנום של ברינדונק – זיכרונות" מאת אסיר המחנה פרנץ פישר (Frans Fischer) הוצאת Editions Labor. בריסל, 1945 – מהדורה ראשונה בהולנדית. מהעדויות הראשונות שהתפרסמו לאחר המלחמה מאת אסיר ששהה במחנה ברנדונק. עותק חתום בידי המחבר.
"בסיפור הזה של מה שראו עיניי, לא יכולתי, כמובן, לתת את התיאור המלא של כל ההתקפות בכוונה תחילה על חיי אדם. ואכן, בברנדונק היו תקופות מתחלפות של אכזריות מוחלטת ואחריהן כמה תקופות שבמהלכן, מסיבות מסתוריות לחלוטין, המשטר התרכך במקצת, מבלי לאבד מעולם את האופי של מאסר קשה וברברי כדי להעניש אנשים שפשעם היה לאהוב את ארצם ולא לכרוע ברך בפני האידיאולוגיה ההיטלריאנית הנתעבת." (מדברי המחבר במבוא).
עדות מפורטת של אסיר ששהה במחנה ברנדונק במשך ארבעה חודשים החל מחודש יוני 1941. פישר נעצר בביתו בבריסל על ידי הנאצים ומעולם לא נאמרה לו סיבת מעצרו. לאחר חקירה בעינויים במרתפי הגסטפו, ומשפט ראווה, הוא הועבר למחנה ברנדונק. פישר מתאר לפרטים את התנאים האכזריים והזוועות שהוא וחבריו האסירים ספגו במחנה. הוא מתאר לפרטים את מבנה המחנה ואת סדר היום האכזרי במבצר שהפך למחנה מוות נאצי, הוא מספר על הרעב והצמא המתמידים, ההשפלות היומיומיות, על אבוד תחושת הזמן, היחס האכזרי שקיבלו היהודים יותר מיתר האסירים, המכות והעינויים, התנאים האיומים בצינוק שבמחנה, וההוצאות להורג שביצעו שומרי האס-אס. פישר ראה כיצד אסירים שהגיעו עמו הפכו לשלדי אדם ולחולי נפש מחמת התנאים הבלתי אנושיים ששררו במחנה, ביניהם אנשים מוכרים בציבוריות הבלגית כגון מזכיר הפדרציה של בריסל לאיגודים מקצועיים מר נפס שהוכה כמעט עד מוות לנגד עיניו, ואחרים. הוא היה עד גם לקצב העולה של הרציחות שביצעו הנאצים במחנה, כשהדבר היחיד שמטריד אותו הוא כיצד להעביר את הזוועות ולידע את העולם שמחוץ למחנה במה שנעשה בו. קטעים רבים בספר קשים לקריאה בהם מתאר פישר את ההתעללויות השונות שעברו הוא עצמו וחבריו האסירים במחנה, כפי שהוא מתאר זאת: "בקושי אפשר לדמיין פשעים ברבריים כאלה. אדם חייב לראות זאת במו עיניו כדי להאמין בשיטות אכזריות סדיסטיות דומות. אבל ראינו את זה ואנו מקווים שדורות רבים אחרינו לא יראו דברים כאלה…".
אחד הקטעים הקשים בספר הינו הקטע בו מתאר פישר כיצד גופותיהם של אסירים קומוניסטים שהוצאו להורג במחנה הוכנסו לארונות קבורה, וחלקם נשלחו לבני משפחותיהם, אך האסירים היהודים במחנה מעולם לא הובאו לקבורה ראויה: "אבל היו עוד עובדי כפייה שנפטרו, הוצאו להורג או נרצחו שמעולם לא נקברו כראוי. זהו בין היתר, המקרה של אסירים יהודים רבים. ובמחנה מוצאים תל לא מבוטל, שמתחתיו שוכבים קורבנות אומללים, שמספרם אינו ידוע וזהותם לא נקבעה, למנוחתם האחרונה עירומים לחלוטין…".
עם זאת, פישר מתאר גם את החוסן והאומץ של האסירים, שמצאו דרכים לתמוך זה בזה ולהתנגד לשוביהם, וכותב שעל פי המכות שחטפו אסירים מספר ההרוגים היה אמור להיות גבוה בהרבה, אך אודות לחוסן נפשם הצליחו חלקם לשרוד. הספר יצא לאור ב 1944 בצרפתית תחילה מיד לאחר שחרור בלגיה, ולאחר מכן ב 1945 בהולנדית במהדורה שלפנינו.
ברנדונק שמש לפני פרוץ המלחמה כבסיס צבאי מבוצר של הצבא הבלגי בין הערים אנטוורפן ובריסל שבבלגיה. בזמן הכיבוש הגרמני בבלגיה במלחמת העולם השנייה שמש כמחנה מעצר, שבו נכלאו גם יהודים מקהילת בלגיה. ב-20 בספטמבר 1940 הגיעו האסירים הראשונים למבצר. נכלאו בו קומוניסטים בלגיים, אנשי מחתרת, בני ערובה שנתפסו על ידי הגרמנים, יהודים מקהילת בלגיה וגם פושעים פליליים. בשנה הראשונה לקיום המחנה היו היהודים כמחצית אוכלוסיית האסירים בו. הם הוחזקו בו בהפרדה מן האסירים האחרים. בין השאר נכלאו במבצר הרב שלמה אולמן, הרב הראשי לקהילת יהודי בלגיה, וראשי איגוד יהודי בלגיה. האסירים שהו במבצר בממוצע כשלושה חודשים לפני שנשלחו למחנות ריכוז בגרמניה, אוסטריה ופולין. האסירים סבלו מתנאי חיים קשים, הרעבה, מניעת טיפול רפואי ויחס אכזרי מצד סגל המחנה, והם הועבדו בעבודות כפייה. הגרמנים גם קיימו במבצר חקירות, עינויים והוצאות להורג בתלייה. במחנה נחקרו אסירים פוליטים שונים תחת עינויים קשים. המפקד הגרמני הראשון של המבצר, פיליפ שמיט, הועמד לדין בבלגיה ב-1949, הורשע, נדון למוות והוצא להורג ב-1950.
נדיר. שלוש רשומות בלבד בקטלוג הספריות העולמי WorldCat.
157 [1] עמ'. בלאי בשדרה. מצב טוב.
