"ליהודי וינה!" – הזמנה רשמית נפתחת (בפורמט הזמנה לחתונה) לקהילת יהודי וינה לאירוע האשכבה לרגל העלאת עצמותיו של תאודור הרצל לארץ ישראל – הציבור היהודי הוינאי נקרא לעבור לפני ארונו של הרצל לפני עזבו את וינה ביום י״ט באב תש״ט – 14 באוגוסט 1949. דפוס Halpern וינה. נדיר ביותר.
בחזית מוצג תדפיס של תמונות תאודור הרצל כפי שאויר ע״י האמן H. Schutz. תמונה זו נבחרה שלא במקרה – היא הוענקה במתנה על ידי הפדרציה הציונית באוסטריה לאוניברסיטה העברית בירושלים לרגל העלאת עצמותיו של הרצל ארצה. גוף ההזמנה בעברית וגרמנית עמוד מול עמוד. ההזמנה מפרטת את תכנית האירוע ההיסטורי – ביום 18 באוגוסט 1949 בשעות הצהריים יעבור הקהל לפני ארונו של הרצל והוריו שיוצב בבית הכנסת הגדול, לאחר מכן בערב ימסרו רשמית הארונות לנציגי ממשלת ישראל והסוכנות היהודית מר דוד רמז ומר יצחק גרינבוים, ולנציג ממשלת ישראל איזידור שליט. האירוע ילווה בתזמורת סימפונית. חתומים בדפוס על ההזמנה – דר׳ קורט לוין נציג מדינת ישראל באוסטריה, דר׳ אשר בבלי נציג הסוכנות היהודית לארץ ישראל באוסטריה, ודר׳ דויד שפירא נשיא הקהילה היהודית בוינה. בגב ההזמנה תמונות מצבת הרצל בוינה ופרוכת ארונו של הרצל בדרכה לארץ ישראל.
ב-14 באוגוסט 1949, בטרם הועלה הארון למטוס חיל האוויר הישראלי, התכנס קהל רב בבית הקהילה היהודית ברחוב Seitenstettengasse בווינה למעמד אשכבה עוצמתי. במהלך הטקס בווינה, ארונו של הרצל הוצב באולם המרכזי כשהוא עטוף בדגל כחול-לבן, והמוני יהודים, לצד נציגי ממשל אוסטרים ואנשי הסוכנות היהודית, עברו על פניו ביראת כבוד. העלאת עצמותיו לישראל נתפסה ציבורית כהודאה סופית בכך שמרכז הכובד של העם היהודי עזב את אירופה. כשהארון הועבר משם לשדה התעופה, היתה באויר תחושה של צדק היסטורי מאוחר: האיש שחזה את המדינה כפתרון לאנטישמיות האירופאית, עוזב כעת את האדמה שבה נרדפו אחיו בדרכו אל המנוחה בבירה הריבונית ירושלים, בדיוק כפי שציווה בצוואתו.
[4] עמודים. מצב טוב מאד.
