The Treatment of Jews in Egypt and Iraq – הטיפול ביהודים במצרים ובעיראק – דוח רשמי מפורט על רדיפת היהודים בארצות המזרח בעקבות הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, ובחודשים שקדמו לה. הוצאת הקונגרס היהודי העולמי (World Jewish Congress). ניו יורק, דצמבר 1948. נדיר.
לאחר קבלת החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל בנובמבר 1947, החלה התפרצות של אלימות נגד יהודים במדינות מוסלמיות שונות – לרבות טבח בעדן, מהומות באיראן ובצפון אפריקה, ופוגרומים נוספים. האלימות הפיזית אמנם נחלשה במקומות מסוימים, אך אפליה כלכלית נמשכה כלפי יהודים במדינות כמו סוריה ולבנון. מצרים ועיראק ניהלו "מלחמה בשתי חזיתות" – האחת צבאית נגד מדינת ישראל, שבה נחלו תבוסה; והשנייה פנימית, נגד אזרחיהן היהודים, שבה הצליחו יותר. מצבן של הקהילות היהודיות בשתי המדינות הללו הלך והחמיר, עד כדי סכנת עקירה מוחלטת של קהילות עתיקות.
החוברת שלפנינו הינה למעשה דוח בזמן אמת המספק מידע מפורט על רדיפת היהודים בארצות אלה. "מה שמתרחש במצרים ובעיראק אינו אלא תכנית מכוונת ומחושבת להשמדת מיעוט חסר אונים. מטרתה של חוברת זו היא להסב את תשומת לבו של העולם למצוקתם הטרגית של היהודים בארצות אלה, להצביע על הסיבות האמיתיות וההיקף של מעשי האלימות והאפליה שנעשו בהם בחודשים האחרונים." (מהמבוא).
הדוח מתאר מעשי רדיפה ואלימות שהופנו כלפי יהודים החל מיום החלטת האו"ם על תכנית החלוקה בכ"ט בנובמבר – בקהיר המשטרה פרצה לבתי היהודים ורבים נעצרו, התנהל קמפיין עיתונאי נגד היהודים ונטען שהם מתכננים "פשעים נוראים" נגד הערבים במטרה להחליש את רצונם להלחם בערבים. במקביל אישרה מצרים הצעת חוק זריזה שהוכנה על ידי הוועדה הפוליטית של הליגה הערבית, שקבעה את כליאתם של ציונים פעילים, החרמת רכושם, והקפאת רוב הנכסים היהודים בתחילת מאי 1948. במאי החלו המצרים לכלוא יהודים בבנין בית הספר האיטלקי ברחוב פואד אל אוול בקהיר לאחר שבוצעו אחריהם מעקבים משטרתיים חשאיים. יהודים הואשמו בפעילות ציונית- כ 1300 יהודים נעצרו. זאת ועוד, נאסרו כל התקהלויות יהודיות לרבות בבתי הכנסת, קהילות וארגונים יהודיים נדרשו למסור את שמותיהם וכתובותיהם של חבריהם. ביוני המשיך גל הטרור כשמעצרים של יהודים מתבצעים על סמך הלשנות סודיות ללא כל תירוץ. ב 20 ביוני ארע פיצוץ של בתי היהודים בשכונת חרת אל כריים – בו נהרגו למעלה מ 20 איש – את הרצח סיווגו הרשויות כ"רצח לא מתוכנן בידי אלמונים". בהמשך יהודים הותקפו ברחובות, חנויות של יהודים הוצתו, בתי החולים המצרים החלו להתמלא ביהודים פצועים מחמת הפוגרום, ועוד. הדוח מתאר לפרטים אירועים שונים של מעשי אלימות, מעשי לינץ', מאורגנים ולא מאורגנים נגד יהודים שהתבצעו במצרים במאי – יוני 1948 כאשר ממשלת מצרים ומשטרת מצרים לא עושה דבר לעצור את המהומות, ולעתים היא עצמה מלבה אותם.
חלקו השני של הדוח עוסק באירועים האנטישמים ורדיפת היהודים שאירעה בעיראק באותם חודשים. הדוח מפרט כיצד בעיראק מצבם של 120,000 עד 150,000 היהודים שחיו בה היה אף יותר חמור ממצבם של יהודי מצרים, שכן בידולם בה החל עוד קודם. אפליה תרבותית וכלכלית הייתה מדיניותה של ממשלת עיראק העצמאית כמעט מאז הקמתה בשנת 1932. נעשו מאמצים לגרש יהודים מעולם המסחר, המנהל והמקצועות; תלמידים יהודים לא התקבלו לבתי ספר תיכוניים ואוניברסיטאות; בתי ספר יהודיים נשללו מסובסידיות מהמדינה והוראת עברית ותנ"ך נאסרה. המרד הפרו-צירי של 1941 לווה בפוגרום בבגדד, שבו, על פי דיווחים רשמיים, נהרגו 110 יהודים, ומאות נפצעו, מאות מפעלים יהודיים נבזזו ו-911 בתים יהודיים נהרסו דיווחים לא רשמיים מעריכים את מספר ההרוגים ב-150 ואת מספר הפצועים ביותר מ-700, בעוד שהנזק החומרי הוערך ב-750,000 דינר, או כשלושה מיליון דולר. מאז, אירעו מעת לעת מעשי אלימות אישיים. התפרצות חדשה של אלימות המונים התרחשה בבגדד בתחילת יולי 1946, כאשר מאות יהודים נפצעו ומספר חנויות יהודיות נשדדו.
מאז 1947 נאכפו הגבלות על יהודים העוזבים את עיראק. אשרות יציאה בדרך כלל נדחו; ואילו כאשר ניתנו חויבו היהודים להפקיד סכום אסטרונומי באותה העת של 8,000 דולר, אשר הוחרם במקרה של אי חזרה תוך פרק זמן מוגדר. ביולי 1948 הפעילות התרבותית היהודית הופסקה לחלוטין. והתקיים קמפיין אנטי-יהודי מתמשך ומאורגן ברדיו, בעיתונות, במסגדים וברחובות.
בית הנבחרים העיראקי העביר חוק לפיו מי שיתפס בפעילות ציונית יוענש בהוצאה להורג ולכל הפחות עונש מינימלי של 7 שנות מאסר. על פי מקורות אמינים, ממשלת עיראק נקטה צעדים חמורים נגד היהודים על ידי הקפאת רכושם וסחורותיהם, וכליאה של בין 400 ל-500 במחנות מעצר בטענה שרכשו רכוש בישראל. סנאטורים ופקידי ממשל בכירים הושמו במעצר בית. עשרות יהודים נידונו לעונשי מאסר שונים בגין אהדה או קשרים לכאורה עם ציונים. וכן מדווח על מקרי רדיפה רבים נוספים.
גל הרדיפות ביטא תגובה עוינת לעצם קיומה של ישראל וניסה לקשור בין יהודי המזרח לבין הציונות, תוך פגיעה קשה באוכלוסייה אזרחית שליוותה את ארצות אלו במשך מאות שנים.
23 עמ'. כתם על גבי המעטפת. מצב טוב – טוב מאד.
