גיליון העיתון Berliner Illustrierte Zeitung – "העיתון הברלינאי המאויר" מיום 14 ביולי 1941, המתאר את חיי "היהודים בינם לבין עצמם" בגטו ורשה, בתצלומים ותיאורים אנטישמים ארסיים קשים במיוחד במטרה להפיץ דחייה, גועל, והרגשת מסוכנות כלפי היהודים בקרב האוכלוסייה הגרמנית.
לאחר שהנאצים סגרו את היהודים בגטו ורשה ויצרו תנאי מחיה בלתי אפשריים עבורם, הם סיקרו את חיי היהודים בגטו כאילו היה זה מקומו ה"טבעי" של "העם מפיץ המחלות" – שיטת תעמולה שקרית ונלוזה מבית היוצר של שר התעמולה הנאצי יוזף גבלס. במרכז הגיליון סקירה נרחבת בת כמה עמודים על חיי היהודים בגטו ורשה תחת הכותרת: "Juden ünter sich" – "היהודים בינם לבין עצמם" – "כך חיים האנשים שמהם יצאו רוצחי ברומברג, למברג, דובנו, ובילאסטוק. דיווח מגטו ורשה". הכתבה מתארת את גטו ורשה כמקום מסריח ומסוכן להפצת מחלות בו מתקיים אי צדק חברתי משווע של היהודים בינם לבין עצמם. במטרה להעביר לקורא הגרמני את המסר האנטישמי מתארת כאן התעמולה הנאצית את החברה היהודית בגטו בניגוד מובלט ל"קהילה העממית" הסולידרית הנאצית. בתצלומים רבים שונים שנלקחו בגטו באופן מגמתי ובתיאורים אנטישמים מציג הגיליון את הפערים החברתיים הגדולים בגטו ורשה, כמו גם את חוסר המוסריות של היהודים. התעמולה הנאצית הסתירה במכוון את העובדה שהמצוקה הקשה של תושבי הגטו היהודים לא נגרמה בגללם, אלא הגרמנים הם שיצרו את תנאי הגהנום עבור היהודים.
בפתח הכתבה מציג העיתון תמונת שלט שנתלתה מעל אחת מדלתות הברזל של הגטו מחלונה מבצבץ ראש של יהודי: "הכניסה והיציאה אסורים בהחלט – טיפוס", ונכתב כי היהודים מפיצי מחלת הטיפוס: "ברובעים היהודיים המוזנחים חסרי התקדים של ורשה" כאשר 92% מהסובלים מהמחלה באוכלוסייה הכללית הגיעו מתוך האוכלוסייה היהודית. לאור זאת הקמת גטו ורשה וסגירת היהודים בתוך חומותיו מתוארים כצעד מחייב לבלימת ההתפשטות היהודית, ולהגנה הגיינית וביטחונית על שאר האוכלוסייה: "הצעדים הכלכליים המלחמתיים דרשו את סילוקם של היהודים, שתמיד התגלו כחבלנים, סוחרים סמויים ופורעי מחירים בחיי הכלכלה… הפרדה זו של היהודים מסמנת את סופו של תהליך בן מאות שנים… היהודים השתלטו על הבתים אחד אחרי השני. הם השתלטו על המפעלים, המחסנים, החנויות הגדולות, והנהירה המתמדת מהכפרים הגבירה את חדירתם הבלתי נראית. ורשה הפכה לעיר היהודית ביותר בעולם אחרי ניו יורק. כל תושב שלישי היה יהודי…".
הכתבה ממשיכה ומתארת כעת את הבדלי המעמדות של היהודים בינם לבין עצמם בגטו, ותחת הכותרת "ניגודים בגטו" מציג הכתב את כיצד המעמד היהודי ה"גבוה" מתעלם מהמעמד היהודי הנמוך. לשם המחשה מופיעה תמונת יהודי והכותרת "נער מוזנח": "שני בקבוקי וודקה בחגורתו, חיוך חיוור וציני על פניו, הוא מסתובב ברחובות יום יום, שוכב במיטה, עומד, אנטי-חברתי כמו סביבתו האנטי-חברתית. פרצופים כמו זה מבהירים שהיהדות היא מאגר מתמיד של עבריינות בכל העולם, וכי הזוועות בברומברג, דובנו, למברג בוצעו על ידי יהודים…". לצדו תצלום של סצינה מתיאטרון יהודי בגטו, מתוארת: "והעשיר נהנה. – העני רעב, העשיר סועד. אחת מאינספור הדוגמאות לסולידריות יהודית: כאן בגטו ורשה, שם חיים יהודים בין יהודים…". כמו"כ מוצג תצלום שצלמו צלמי התעמולה הגרמנים, בו נראה יהודי שהתמוטט מרעב שרוע על מדרגות הכניסה לבנין המועצה היהודית לצד יהודים "עשירים" היוצאים ממנו ומתעלמים לחלוטין מהיהודי האומלל, מתואר: "סנטימנטלי בקברט… אכזרי בחיים… בחיים עוברים ליד בני ארצם מורעבים. יהודי שהתמוטט שוכב מול בניין המועצה היהודית. שומר הסף מחייך לעצמו בסיפוק, איש שירות הביטחון היהודי נראה משועמם למרחוק…".
עוד מציגה הכתבה תמונות מגמתיות שנלקחו בבית הקברות היהודי בגטו במטרה להציג את הניגוד בין ארונות הקבורה המפוארים של העשירים לעומת ארונות הקבורה של העניים, והכיתוב הארסי: "נאמנות למתים ואדיקות אינם מאפיינים יהודים". בהמשך לקו המציג את השפל המוסרי כביכול של היהודים מאחיהם האומללים, מציג הגיליון תצלום של צעירים מחייכים שותים בבר לצד תצלומים של ילדים עניים תחת הכותרת : "הסנובים של בר הגטו… והפרצופים האומללים של הילדים המתחננים מול אותם מקומות בילוי".
בעמוד הבא תצלום של שוטרי המשטרה היהודית, מלווה בהסבר "אינפורמטיבי" על תפקידה של המשטרה היהודית: "לסגור את אזורי המגפה ולשמור על ניקיון הגטו". עוד, מופיע תצלום של נער יהודי ש"נתפס" בגניבה בידי מקומי מתואר: "עצור את הגנב! בשוק, סוחר פונה לעזרה עצמית. הגנבים הצעירים האלה מסתובבים בגטו כמו נחיל בלתי נראה ומופיעים בכל מקום שיש מה לתפוס". במטרה להציג את היהודים כגנבים כרוניים מציג העיתון תצלום של סל ירקות מוגן בשוליו ברשת תיל מחשש שיגנב בידי יהודים.
עוד מתאר העיתון לקוראיו את המסחר היהודי הפסול בגטו. מופיע תצלום בו נראה סוחר יהודי מוכר בלויי בגדים מתואר: "חייך ואתה תמכור, הוא המוטו המסחרי של היהודי הזה…". לידו מופיע תצלום של השוק היהודי בגטות מתואר: "השוק הכי מוזר בעולם, יהודים סוחרים עם יהודים… אי אפשר לתאר את הארס ששולט כאן…" , ועוד.
עמוד השער של הגיליון מציג חייל מחיל הרגלים הגרמני כגיבור "ברגליים בוערות, תמיד ברוח טובה…". ביתר העמודים כתבות נגד הברית הסובייטית-בריטית, תיאור הכוחות הגרמנים כמנצחים בחזיתות השונות, תצלומים של חיילים "בולשביקים" נכנעים בפני הכוחות הגרמנים, חשיפת "סודותיו" של רוזוולט, ועוד.
העיתון Berliner Illustrierte Zeitung נוסד בשנת 1891 בבעלותו של לאופולד אולשטיין, והיה בראשית שנותיו העיתון ההמוני הגרמני הראשון. בשנים הראשונות העיתון הקפיד על דיווחים שוטפים אותנטיים ואובייקטיבים. עם השתלטות המפלגה הנאצית על כל גופי התקשורת בגרמניה המו"לים הקודמים פוטרו כולם, והעיתון הפך לכלי תעמולה נאצית עד תום המלחמה. הוא יצא פעמיים בחודש עם דיווחים שוטפים על גרמניה החדשה, הכיבושים הגרמנים, כתבות אנטישמיות שנועדו לספק לגיטימציה והסברים "מוסריים" ו"מדעיים" לרדיפת היהודים, ותעמולה שקרית המדווחת חדשות פרו נאציות באופן קבוע, תוך הצגת ויזואליה משכנעת עם מסרים פוליטיים במטרה להשפיע על דעת הקהל ולקדם את האידיאולוגיה הנאצית.
גיליון זהה מיום זה מוצג בתערוכת "צילום בתקופת השואה" במוזאון יד ושם בירושלים. ראה גם "הבזקי זיכרון" – צילום בתקופת השואה ירושלים 2018, הוצאת יד ושם, עמ' 104.
22 עמ'. 38 ס"מ. גיליון שלם. סימן קיפול קל במרכזו. מצב טוב.
