Unser Mädel. Eine lustige Schulgeschichte, mit 21 Bildern nach Zeichnungen von Heinz Schubel – "הילדה שלנו. סיפור בית ספר מצחיק מאת ג'ולי קניזה, עם 21 תמונות על פי ציורים מאת היינץ שובל" – ספר ילדים שנכתב בגרמניה הנאצית, המשלב תכנים אנטישמיים ומעביר מסרים של פולחן הלאומיות והאידיאולוגיה הנאצית. הוצאת Loewes Verlag Ferdinand Carl, שטוטגרט [1936] – מהדורה ראשונה. בדף הפרוזץ הקדשה משנת 1939.
גיבורת הספר אשר דמותה מופיעה גם על גבי הכריכה – נערה גרמניה בלונדינית עם צמות בשם האנלור גולדינג, יפה, חכמה, ומוכשרת – דמות ארית טיפוסית על פי תורת הגזע הנאצית. הספר מציג את גולדינג כמודל מושלם של "הגיבורה הארית", זו שאינה רק בעלת מראה מושלם, אלא גם כישורים ללא רבב ותכונות מוסריות נעלות. כאשר קבוצת נערים עומדת חסרת אונים לאחר שחברם קורע את מכנסיו, האנלור לא מהססת: היא שולפת מחט וחוט ותופרת אותם במקום. כאשר ילדים מתגרים בילד שמתקשה בקריאה, היא אינה מצטרפת ללעג, אלא מדריכה אותו בסבלנות, מלמדת אותו לא להתבייש וללמוד בקצב שלו. כאשר המורה שואל שאלה ואף אחד בכיתה אינו יודע את התשובה, האנלור בדיוק נכנסת לחדר ומשיבה מיד, ללא היסוס. כאשר ילד נתקע על קרחון במים הקפואים, היא הראשונה שקופצת למים כדי להצילו. בכל סיטואציה שבה אחרים נכשלים, מתבלבלים, או נותרים חסרי אונים—האנלור גולדינג היא זו שמגיעה, פותרת, מצילה, ומובילה.
באמצעות גיבורת הספר "הגרמניה האנלור" מעבירה המחברת מסרים אנטישמים ופטריוטיות גרמנית. כך למשל בפרק "צלב הברזל", מוצגת סצנה הממחישה את השפעת האידיאולוגיה הנאצית על הדור הצעיר. במהלך ויכוח בין נערי הכיתה על המפלגה הפוליטית הנערצת ביותר בגרמניה, המשקף את אווירת הבחירות ברייכסטאג, נשמעות עמדות חדות וטעונות – "אנחנו מפלגת המדינה" הכריז אחד הבחורים, ורנר אקליין תפס את העיתון, קימט אותו וזרק אותו בקשת גבוהה על פני כל הכיתה. ורנר צעק:
"מפלגת המדינה! הם יהודים, וכל הזבל הנלווה אליהם. אנחנו האזרחים הגרמנים, משהו יותר טוב, אנחנו עם השחור הלבן והאדום… הוא צודק צעק אקסל, אבל ה SPD (המפלגה השנייה בגודלה בגרמניה הנאצית אשר היוותה אופוזציה למפלגה הנאצית) טובים יותר, הם דואגים לכל העובדים…",
לוכמן צייר צלב קרס על הלוח. "היי תראה את הנאצי שם צעק ורנר אקליין"… האנלור עמדה נשענת על הקיר התבוננה במהומת הבנים בשתיקה. אראל ניגש אליה: "נו, מה את אומרת?", "אני? אני גרמניה" היא ענתה בפשטות… "אנחנו עם גרמני אחרי הכל… למה כולכם צועקים אחד על השני…", "תראה את הילדה המטופשת הזאת לאו בז "גרמניה, גרמניה, היא תמיד רוצה להיות משהו מיוחד". סצינת המריבה מסתיימת בכיתה והנערים שבים הביתה ביחד עם הנערה האנלור. בדרכם הביתה הם פוגשים ברחוב אדם קטוע יד,
"האנלור התיישבה, עיניה הכחולות פעורות מהתרגשות, "יש לו רק זרוע אחת, ויש לו את צלב הברזל על המעיל!, הבנים שתקו… אבדת את היד שלך במלחמה?, שאלה האנלור בשקט, "כן", שוב שתיקה. "יש לך ילדים?", "כן ארבעה, ואני מובטל, הפנסיה לא מספיקה", השיב. האנלור לא העזה לשאול עוד שאלות…" ברגע שהם יצאו מהסמטה הם עצרו והביטו זה בזו (האנלור ואחד הבחורים) "אני אגיד לך מה" אמרה האנלור "אתה יודע זה היה חייל ממלחמת העולם בהטמנוויילר קופף, הוא נתן את זרועו למען גרמניה שלנו, ויש לו את צלב הברזל, צלב הברזל, והוא נזקק! זו בושה. ואם יש למישהו את צלב הברזל כולם צריכים להצדיע לו – הוא גיבור גרמני… ואתם מתווכחים לאיזה מפלגה אתה שייך, ובכן, עכשיו אתה יודע! (כשהיא רומזת למפלגה הנאצית)… הבנים הלכו זה לצד זה בדממה, מה יש להם לומר, האנלור צודקת!…".
הסצנה שואפת להציג את האנלור כדמות אידיאלית של "הגרמני האמיתי, " המקדשת את הלאומיות הגרמנית והקרבת החיילים, תוך טיפוח הערצה לאידיאלים הנאציים והעלמת עין מאי הצדק האמיתי.
באחרית דבר של הספר נכתב אודות המחברת: "סופרת הנוער הפופולרית יודעת לרתק את הקוראים הצעירים בסיפוריה, לעורר את כל הטוב והיפה, ולעורר את אהבת הבית והמולדת". הספר היה לאחד מספרי הילדים הפופולריים בגרמניה הנאצית והוא הודפס מחדש כמעט מדי שנה בשנות השלושים ובשנות הארבעים, והמשיך להופיע גם אחרי המלחמה. ידוע על עותקים של הספר שיצאו גם בשנות ה־50. לפנינו המהדורה הראשונה שיצאה ב 1936 ללא ציון שנה, ועם האיזכור: "נדפס בחברת הדפוס של מועדון שטוטגרט".
בקטלוג הספריות העולמי world cat מופיעות שבע רשומות של הספר, מתוכן שש בספריות ברחבי גרמניה, ואחת בספריית Winnipeg שבקנדה.
92 [4] עמ'. קילופים קלים בשולי הכריכה הקדמית. מצב טוב- טוב מאד.
