Die letzten Tage von Dachau Elsasser und Lothringer in Dachau – הימים האחרונים של דכאו אלזס ולורין בדכאו, מאת פרנסואה גולדשמיט. עדות מוקדמת מאסיר מחנה דכאו בשנה הקשה ביותר, בחודשים שלפני שחרור המחנה מאמצע 1944 עד השחרור במאי 1945. צרפת, 1947. נדיר.
המחבר, אסיר לשעבר במחנה דכאו בבלוק 26 מגולל לפרטים את סיפורו הקשה בזמן ששהה כאסיר במחנה החל ממאי 1944 ועד אפריל 1945 כמעט חודש בחודש. גולדשמיט שימש כמתורגמן במשפטים מוטים שערכו הנאצים לאסירים שונים על האשמות בדבר עבירה על חוקי המחנה, כשפעמים רבות הוא שינה במכוון את הדברים הנאמרים על מנת להוציאו חף מפשע בעיני הגרמנים, והציל בכך אסירים רבים מגזר דין מוות בתקופה של כמעט שנה. בנוסף, הוא מספר על עבודה מחרידה שלו במחנה – הוא וחבריו האסירים הוכרחו לבצע כיסוי של הגופות בסיד לבן כדי למנוע את ריח הצחנה ששטף את כל פינות המחנה. בין היתר מתאר פרנסואה כיצד חי בתנאים קשים של 350 גברים בבלוק, וחמישה אנשים בשתי מיטות צמודות. וכן את הרעב הנורא במחנה וכיצד בפחות מחודשיים ירד 25 קילו במשקלו ומשקל גופו עמד על 52 קילו, בתנאים של כוס חלב חמוץ אחת ביום, וכיצד האסירים היו נלחמים בשארית כוחם על תפוח אדמה אחד. כשהיו יוצאים לעבוד בסמוך למחנה הוא היה נוהג לאכול דשא מרוב רעב. לקראת סוף 1944 הוא מתאר כיצד האסירים אשר הביטו אל ארובת הקרימטוריום הבינו שככל שהשמועות על הכוחות האמריקאים הקריבים למחנה מתגברות, כך הסיכויים שהם עצמם יעלו מתוך עשן הקרימטוריום גדלים, משום שהנאצים הגבירו את הרציחות בשלב זה של נובמבר 1944. בתחילת 1945 כ 100 אסירים מתו בכל יום מרעב, והוא מתאר כיצד גם הוא היה בטוח שתוך כמה שבועות הוא עומד למות. בחודשים אלה גופות היו פזורות בכל שטח המחנה, וליד הבלוקים, כך שכמעט שלא היה ניתן לנשום בשל צחנת האויר. פרנסואה כותב כי בחודש פברואר בלבד מתו קרוב ל 4000 אסירים, וכיוון שלא ניתן היה לשרוף מספר כה רב של גופות בקרימטוריום הוא וחבריו הוכרחו לחפור ארבעה בורות בעומק ששה מטרים וברוחב ארבעה מטרים, אליהם הושלכו הגופות.
ב 24 באפריל נאמר לו ולחבריו שיתכוננו להוצאה להורג ביריה בשעות הערב של אותו היום. בינתיים הגיעו דיווחים כי הנאצים נסוגים במינכן, וכי ישנה התקוממות אזרחית בשטח שסמוך למחנה. באותו היום בשעות אחר הצהריים בשעה שהאסירים שנותרו הכינו עצמם לגרוע מכל, החלו הנאצים לעזוב את המחנה במהירות ובמנוסה, ודגל לבן נראה מטרים ספורים ליד המחנה. באותן שעות הוא מתאר את ההפצצות האויריות שתקפו מבנים שונים במחנה. לא היה ברור לאסירים אם אלו האמריקאים או הנאצים עצמם שמפציצים את המחנה בניסיון להעלים ראיות. בשעה שבע בערב נכנסו אנשי הצלב האדום למחנה, והוא שוחרר סופית. האירועים שקרו בשעות אלו מתוארים על ידי פרנסואה: אסירים שרק לפני כמה שעות לא עמד להם כוחם והסתובבו כצללי אדם במחנה, התנפלו על חיילי האס אס שעוד נותרו במחנה והרגו אותם באמצעות הרובים של חיילי האס אס עצמם. אחד האסירים אף התנפל על חייל אס אס וחנק אותו במו ידיו. הוא מוסיף כי הוא לא הבין מדוע ב 24 באפריל הנאצים לא הוציאו את כולם להורג בשעות שעוד נותרו להם. לאחר שחרור המחנה נודע לו כי הנאצים תכננו להוציא להורג את כל האסירים שנותרו במחנה ב 29 באפריל במכונת יריה. אך הם לא הספיקו לעשות זאת משום שהאמריקאים נכנסו למחנה כמה ימים קודם, וכך ניצלו חייו וחיי חבריו.
לאחר השחרור מתאר פרנסואה כיצד בריאותו שבה אליו לאט לאט, הוא שב לשטרסבורג, שם פגש את אמו ואחותו אשר נותרו בחיים רק הם, מכל משפחתו. פרנסואה העיד במשפט שהתקיים נגד פושעי המלחמה בנובמבר 1945 במחנה דכאו עצמו, ומסר עדות מפורטת על אכזריותו של מפקד המחנה וויקר כשהוא ניצב מולו, ושל מפקדים אס אס נוספים, והכיר באופן אישי רבים מהאסירים שהעידו בו.
הספר מלווה 144 תצלומים של אסירים לשעבר במחנה דכאו אשר הכיר המחבר, עם מפרט קצר אודות כל אחד ואחד מהם. מרביתם שרדו את המלחמה. וכן בציורים של בלוק 15 בו נראית הצפיפות הרבה של האסירים הכחושים, ואסירים שמצאו את מותם, וכן של סצינות קשות מהמחנה.
משנת 1945 ועד 1948 שימש המחנה כבית כלא לקציני אס-אס לפני משפטם. משפטי דכאו בהם העיד המחבר, נערכו במתחם המחנה ונוהלו במלואם על ידי אנשי הכוחות המזוינים של ארצות הברית. במסגרת המשפטים הורשעו, בין היתר, 116 נאשמים באשמת פשעים שבוצעו במחנה הריכוז דכאו. 36 ממפקדי המחנה נידונו למוות, ועוד חמישה נאשמים נידונו למוות מסגל מחנה המשנה מילדורף.
נדיר ביותר. בקטלוג הספריות העולמי world cat מופיע עותק אחד בלבד בספרייה ב Yivo Institute שבניו יורק.
79 עמ'. 20 ס"מ. מצב טוב.
