Le Chienne De Buchenwald – "הכלבה של בוכנוואלד" מאת Domenica di Constanza מהדורה צרפתית ראשונה. הוצאת Jean froiseart. פריז, 1952. פרסום מחריד החושף את דמותה ואת פשעי המלחמה הנוראים של הפושעת הנאצית אלזה קוך, ממפקדות האס אס במחנה בוכנוואלד ובמחנות נוספים, הסאדיסטית שמעשי ההתעללות שלה באסירים זעזעו אפילו את השופטים במסגרת "משפט בוכנוואלד". פרסום מקיף המבוסס על אינספור מקורות אודות אישיותה ואלימותה של אחת הנשים האכזריות ביותר בהיסטוריה האנושית בכלל. פרקים רבים קשים מאד לקריאה בשל מעשי הזוועות הנוראים המתוארים בהם.
פרסום מוקדם על דמותה של אחת הנשים הנאציות האכזריות ביותר, ועל הזוועות שביצעה במחנות – פושעת המלחמה הנאצית אלזה קוך שומרת בבוכנוואלד ובמספר מחנות ריכוז, אשתו של קארל קוך, מפקד מחנה הריכוז בוכנוואלד שבגרמניה ומחנה השמדה מיידנק בפולין. המחבר אסף עדויות אודות מעשיה המפלצתיים, עיין בחמשת אלפי עמודי הארכיון של משפט דכאו שנשמרו בפרנקפורט על ידי השלטונות האמריקאים, אסף אינספור דיווחים של עיתונאים מעשרים מדינות שנכחו בדיונים בבית המשפט, עיין בזיכרונותיהם של מנהיגים נאצים לשעבר, בדק עדויות שכתבו אסירי בוכנוואלד לשעבר, ועוד.
מדברי המחבר במבוא: "את אילזה קוך ראיתי רק פעמיים. בפעם הראשונה, ב-1947, כשהתייצבה בפני בית המשפט הצבאי בדכאו יחד עם 31 פושעי אס אס נוספים; בפעם השנייה, באוגסבורג, כאשר בית המשפט הגרמני גזר עליה מאסר עולם בינואר 1951. במהלך הדיונים המרובים של המשפטים, אילזה ואני החלפנו מבטים רבים, אבל מעולם לא הייתה לי הזדמנות לדבר איתה. זה עשוי להפתיע שהקדשתי עבודה של יותר מ-300 עמודים לאישה שמעולם לא הייתי איש סודה… במהלך חייה, אילזה קוך שינתה או הרסה את חייהם של אנשים רבים. לחלקם גרמה למוות, לאחרים הזיקה ברכוש (קוך נהגה לגנוב דרך קבע את כספם של האסירים), לאחרים הביאה סבל. עם האנשים האלה דיברתי כדי להכיר את מעשיה… לאט לאט נחשפתי לפנים האמיתיות של "האשה הכלבה…" .
כשראה המחבר את אלזה קוך בפעם הראשונה באולם בית המשפט הוא מתאר את מראיה כ"מפלצתי": "מצחה רחב בצורה חריגה, מצחה המונגולי משך את העין, מבטה חיוור בצורה בלתי נסבלת. בתצלומים אישון עיניה הפך כמעט בלתי נראה והיה צורך לרטש אותם כדי לא לשוות לה פני גבס…". במטרה להקיף את תופעת הזוועה הזאת שנקראת "אלזה קוך" המחבר מתעד את חייה החל מילדותה במינכן – האווירה בבית בו גדלה, הוריה השתויים, השנאה שפיתחה לכל מה שסובב אותה, ההתעללויות שעברה מצד נערים בני גילה, הנטיות האלימות שלה מגיל קטן, התחברותה לחבורות הפשע הנוראיות ביותר בעיר, ובהמשך ההתחברות שלה עם הפעילים האכזריים שבמפלגה הנאצית וכיצד למדה מהם את דרכי הסאדיסטיות, ועוד.
בהמשך, המחבר מתאר לפרטים מאינספור מקורות את אכזריותה ומעשיה הסאדיסטים במחנה בוכנוואלד – קוך נהגה לקחת "מזכרות" מגופות הקורבנות, ובחלק מהן היא השתמשה כדי להכין אביזרים כאהילים, כפפות ועטיפות ספרים (בצעירותה עבדה קוך בחנות ספרים ככורכת ספרים), השתתפותה בניסויים במטרה לסייע לרופא הכלא אריך ווגנר במחקרו על הקשר בין פשיעה וכתובות, וכיצד לקחה חלק ברציחת אסירים מקועקעים ופשיטת עורם. הספר אף עוסק בניסיונות ההכחשה בהם נקטה קוך בדיוני בית המשפט וכיצד הצליחה לטשטש ראיות שונות שהביאו בסופו של דבר להקלה בעונשה. המחבר נכח בדיונים שהתקיימו במשך ששה שבועות בהם העידו נגדה קרוב ל 400 עדים. ובין היתר הוא מביא תמלילים מלאים של תשובות שענתה באדישות לשאלות הקשות שהוצגו בפניה על פשעיה הנוראים: "האם זה נכון שדרסת אסירים כשאת רכובה על סוס במחנה? (קוך נהגה להצליף בשוט באסירי המחנה בעודה רוכבת על סוס) , היא משכה בכתפיה בבוז "מעולם לא היה לי סוס רכיבה… האם הורית לרופאי האס אס להרוג את הנידונים בזריקות? היא התמרמרה "זה באמת טפשי יותר מכל ההמצאות הקודמות… אז מה היו אופי העיסוקים שלך במחנה? עשיתי כביסה ובישולים…". המחבר מביא כלשונן עדויות קשות מאד לקריאה של אסירים מבוכנוואלד שעונו על ידי קוך, והיה להם האומץ לבוא לבית המשפט בדכאו ולהעיד בפניה על מעשיה הנוראים, למרות הזיכרון המר שעדויות אלה עוררו אצלם בשנית לאחר המלחמה. אחד האסירים היהודים שהעיד במשפט סיפר כיצד "הכלבה הסתובבה ליד קבוצות של יהודים, היתה נוהגת להכות אותם ללא סיבה באכזריות עם שוט הרכיבה שלה", הוא סיפר בעדותו על גלגלות אנושיות של אסירים לאחר שנרצחו, שהחזיקו בשימור קוך ובעלה. עוד מתאר המחבר כיצד השתתפה קוך בסלקציה, ואסירים שכבר נשלחו לחיים החזירה למסלול שהוביל למוות.
היו רגעים במהלך המשפט של התפרצויות של אסירים שזכרו את מעשיה וקראו לשופט "תן לי להרוג אותה, חייבים לחסל את האשה הזאת", כשהשומרים ממהרים למלט אותה מאולם בית המשפט לתא מעצרה.
קוך התאבדה בתלייה ב-1 בספטמבר 1967 בכלא נשים בעיירה אייכאך שבדרום גרמניה, לאחר שסבלה מהזיות והייתה משוכנעת שניצולי מחנות ריכוז יבואו להתנקם בה בתאה. הספר פורסם במקור ב 1950 במהדורה גרמנית ואיטלקית. לפנינו המהדורה הצרפתית הראשונה.
נדיר. עותקים בודדים בקטלוג הספריות העולמי world cat.
298 [2] עמ'. בלאי קל בכריכה. מצב טוב – טוב מאד.
