השבועון הסאטירי Le Charivari (ביטוי צרפתי שמשמעותו רעש צורמני שגורם לכאב ראש) מיום 18 בפברואר 1928 – במרכזו מחזה אנטישמי בשם "הדיבוק" הלועג ליהודים, וכן קטעים אנטישמים נוספים בגנות היהודים. צרפתית.
בדפי האמצע תחת הכותרת: "בכורסא של סטודיו דה שאנז אליזה" מופיע סיפור וקריקטורה בעקבות מחזה "הדיבוק" המציגים לעג בוטה כלפי היהדות, רעיון הגלגול, והנוכחות היהודית בתרבות הפריזאית. הכותב מתאר כיצד "Bib" (הדמות האופיינית בקריקטורות העיתון) משכנע אותו ללכת לראות את ההצגה "הדיבוק" ב־Studio des Champs-Élysées בגרסה היהודית שלה. הוא מספק רקע כי על פי היהדות הנשמה משיגה טוהר מוחלט רק לאחר שעברה גלגולי נשמות רבים. במחזה מופיעה צעירה בשם ליה שאוחז בה דיבוק והיא מספרת סיפורים בלתי צפויים, המשפחה מתקשרת לרב שיודע לבצע גירוש שדים כדי שיוציא מהנערה האומללה את הדיבוק. הרב מצליח לגרש את הדיבוק אך בדרך אגב גרם למותה של ליה עצמה עם הוצאת הדיבוק. הכותב מציין: "זה לא שאני אנטישמי. אבל, בינינו, כבר היו לנו מספיק יהודים חיים בלי שנצטרך לקלוט את המתים!", הכותב מציין כי האולם היה מלא מפה לפה ב"קהל יוקרתי" ומציין כמה וכמה שמות של יהודים מפורסמים היסטורית בציבוריות הצרפתית: "מר וגברת לוי, מר וגברת לוי-לוי, מר וגברת לוי-בלוך, מר וגברת לוי-ברהם, מר ירבעם מנדל, מר סעהר, מר וגברת דרייפוס, מר וגברת לוי-שטרן וילדיהם, מר ליאון מאייר, מר ליאון בלום, מר וגברת אולמן, העלמה קאהן, גברת דושנוק, העלמה שפינוזה, הברון שמואל רוטשילד, הברון נתן רוטשילד, הברון איוב רוטשילד, הברון יעקב רוטשילד, הברון אברהם רוטשילד, הברון יצחק רוטשילד, הברון אליעזר רוטשילד, הברון יחזקאל רוטשילד, הברון יהודה רוטשילד, ומר דופונט", כאשר מי מהם מתנדב "לקלוט" נשמה נוספת… בעמוד המקביל קריקטורה גדולה המתארת את הרב כשלצדו שני יהודים בטליתות והנערה בשעה שהוא מוציא ממנה את "הדיבוק", וקהל יהודי של צופים מאויר בפנים סטריאוטפיות. הכיתוב "דיבוק" מופיע באותיות עבריות.
עוד בגיליון מדור בדיחות אנטישמי: "האם יש דבר כזה יהודים טיפשים? ה"ג'ורנל" (כותביו מצוטטים) מספר לנו שבניו יורק, יהודי בשם לוי אוורט, שעמד להתחתן עם אישה צעירה שחשה סלידה חזקה מכך ששמה גברת לוי, ביקש מבית המשפט העליון רשות לאמץ שם משפחה אחר. השופט שעמד לדין נענה לבקשתו, אך התעקש לומר ליהודי המבויש את דעתו על כך והעיר כמה הערות מזלזלות למדי על העותר, שכן שופט זה עצמו נקרא לוי. היהודי הסורר היה ראוי לכל האלימות, ראשית משום שהוא טיפש; פעם יהודי, תמיד יהודי. הגויים הם טיפשים כל כך תמימים שזה מקנה להם עליונות שעולה על כל האחרים… אלא אם כן, עכשיו כשהוא קורא לעצמו לירוי (כי זה השם שלוי הזה לקח), הוא חושב שאנשים יהיו פחות חשדניים!… אה! הלויים האלה!… ולחשוב שחצי מהשבט נטבח…". סיפור נוסף תחת הכותרת: "הגנרל של ז'נבה" מבקר את התערבות היהודים בפוליטיקה הצרפתית, ועוד.
העיתון Le Charivari הוקם על ידי Charles Philipon ו־Honoré de Balzac (שכתב בו בתחילת דרכו), ונודע בזכות הקריקטורות החדות שתקפו את הממשל, היהודים, הבורגנות והכנסייה. הוא היה בין הראשונים שהשתמשו בקריקטורה ככלי פוליטי. בין אמניו הידועים היו Honoré Daumier, Cham, ו־Gavarni, שנחשבים לאבות הסאטירה המודרנית בציור.
26 עמ'. מצב טוב מאד.
