Еврейские погромы 1918–1921 – הפוגרומים ביהודים 1918–1921 – מאת ז' אוסטרובסקי, הועד לסיוע לנפגעי פוגרומים. הוצאת Школа и книга, מוסקבה, 1926 – מהדורה מוגבלת בת 5000 עותקים בלבד. פרסום נדיר המתעד את פוגרומי הדמים נגד יהודים באוקראינה וברוסיה במהלך ואחרי מלחמת העולם הראשונה, ובעיקר בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה (1917–1921), כשכוחות שונים – צבא דניקין, הצבא האדום, הצבא האוקראיני של פטליורה, כנופיות מקומיות ועוד שחטו אלפי יהודים. יצירה ייחודית המלווה ב-219 תצלומים אשר התבססה על תערוכת מסמכים ותצלומים שאורגנה על ידי הוועד היהודי לקורבנות הפוגרומים, ונערכה במוסקבה בקיץ 1923. לפי דברי המבוא, מסיבות טכניות התעכבה יציאת האלבום, והוא ראה אור רק כעבור שלש שנים. תצלומים רבים קשים לצפייה. רוסית.
תיעוד מצולם של גל הפוגרומים השלישי ברוסיה ואוקראינה בין השנים 1918–1921 – תקופה שהתאפיינה באלימות חסרת תקדים כלפי יהודים, אשר עלתה בהיקפה ובחומרתה על הפוגרומים הקודמים של שנות ה-1880 ו-1903–1906. הפוגרומים התרחשו על רקע מהפכת אוקטובר, קריסת המשטר הצארי ומלחמת האזרחים. עוד בסוף 1917 התרחשו מעשי ביזה ואלימות מצד חיילים מצבא הצאר המתפורר, ובעיקר באזורים הסמוכים לחזית. גל הפוגרומים התעצם לאחר הכרזת העצמאות הקצרה של אוקראינה (1918), ופגע קשות בקהילות יהודיות כמו נובגורוד-סברסקי וגלוקוב. הפוגרומים הראשונים בוצעו גם על ידי יחידות הצבא האדום שנסוגו מאוקראינה באביב 1918, תחת הסיסמה "מכה בבורגנות וביהודים". הסובייטים הגיבו בעונשים חמורים והוצאות להורג, וביצעו מסע הסברה רחב, שהוביל לדיכוי חלקי של התופעה. למרות זאת, אירעו פוגרומים נוספים, בעיקר בזמן נסיגת הצבא האדום מפולין (1920). מבחינת מרבית היהודים, הצבא האדום נותר הכוח היחיד שנתפש כמגן פוטנציאלי.
מתועד כאן כיצד הצבא האוקראיני הלאומני ביצע שורת פוגרומים באביב 1919 בעת נסיגתו מקייב, כולל בטבח פרוסקורוב (15 בפברואר), בו נרצחו 1,700 יהודים ביום אחד, ולמחרת נטבחו 600 נוספים בפלשטין. בפוגרומים הללו האחראים והמבצעים בפועל לא נענשו, מה שחיזק את תודעת ההפקרות אצל הפורעים כלפי היהודים. היהודים ראו בשמעון פטליורה – ראש ממשלת אוקראינה – אחראי ישיר לאלימות.
בתוך כאוס שלטוני זה קמו כנופיות איכרים בראשות "אטמנים" מקומיים, שביצעו מעשי שוד, סחיטה ורצח בעשרות קהילות. האטמן גריגורייב, שפרש מהצבא האדום במאי 1919, היה אחראי לפוגרומים בלמעלה מ-40 קהילות ולמותם של כ-6,000 יהודים. הוא חוסל בידי אטמן מאכנו, שביקש למנוע פגיעות ביהודים. אחד הפוגרומים הקשים בתקופה זו המתועד בפרסום שלפנינו התרחש בטרוסטיאנץ, שם נרצחו מעל 400 יהודים. בסתיו 1919 הצטרף הצבא הלבן (בהנהגת הגנרל דניקין) לגל הפוגרומים, תחת הסיסמה "הכו ביהודים והצילו את רוסיה". אחד הטבחים המרכזיים בוצע בפסטוב (ספטמבר 1919), שם נרצחו כ-1,500 יהודים. פוגרומים בוצעו גם על ידי כוחות אנטי-סובייטיים אחרים בסיביר (בהובלת קולצ'ק) ובבלארוס (בידי בולק-בלאכוביץ'). בשנים 1920–1921, כאשר הצבא האדום השתלט על אוקראינה, המשיכו הכנופיות האנטי-סובייטיות להכות בקהילות היהודיות. הטבח בטטייב, שבו נרצחו כ-4,000 יהודים והעיירה כולה הועלתה באש, היתה כבר עליית מדרגה שהתאפיינה בניסיון השמדה שיטתי. רק נחיתותם הצבאית של התוקפים מנעה שואה מלאה של יהדות אוקראינה.
בתגובה, הוקמו ארגוני הגנה עצמית יהודיים, בהם בלטה "המיליציה היהודית למלחמה בפוגרומים" באודסה, שמנעה פוגרומים בעיר. יחידות דומות הוקמו גם בעיירות קטנות, אך יכולתן לעמוד מול כוחות צבאיים הייתה מוגבלת. לאחר התבססות השלטון הסובייטי, זכו להגנה רשמית ונטלו חלק חשוב בדיכוי ההתנגדות המזוינת. התארגנות ההתנגדות והצלחותיה בהדיפת הפורעים אף היא מתועדת בפרסום זה.
היקף הנפגעים היהודים בפרעות הללו הגיע למספרים חסרי תקדים – כ-887 פוגרומים גדולים ו-349 קלים ב-530 קהילות, עם לפחות 60,000 הרוגים, ועוד עשרות אלפי פצועים ונפגעים אחרים. אירועים אלו זעזעו את יהדות מזרח אירופה והעולם היהודי כולו. הם גרמו ליהודים רבים להצטרף לשלטון הסובייטי ולצבא האדום, אך במקביל חיזקו את השאיפה להקמת כוח יהודי עצמאי ומולדת לאומית – יעד שמצא ביטויו המובהק בתנועה הציונית, בתנועת החלוץ ובהגנה בארץ ישראל.
134, [2] עמ'. 36 ס"מ. כריכה מנותקת. קרעים בשולי הכריכה. חסרה שדרה, חלק מהדפים מנותקים. מצב טוב – בינוני.
