הקומנדו של אייכמן – כיצד פעלה רשת ביצוע משימת ההשמדה שיצאה ממשרדו של אדולף אייכמן מפיו של השופט שחקר את פושעי המלחמה הנאצים

The Eichmann Kommandos – ״הקומנדו של אייכמן״ מאת Michael Angelo Musmanno הוצאת Macrae Smith Company. תיעוד הפשעים של האחראים הישירים לביצוע פקודות המוות שהגיעו ממשרדו של אדולף אייכמן מפי מייקל מוסמנו – השופט שדן אותם למוות בנירנברג, והגיע מאוחר יותר להעיד נגד אדולף אייכמן עצמו במשפטו בירושלים. פילדלפיה 1961 – מהדורה ראשונה.

״האווירה באולם בית המשפט מתמלאת בחרדה מפני גילוי נורא צפוי. אפשר להסתגל לסצנות הנוראיות ביותר, אך רצח מכוון של ילדים חפים מפשע מותיר את האנושות כולה פגועה ומבולבלת עד בלתי נסבלת. אולנדורף אינו מאכזב את הציפיות, ובעוד הקהל מקשיב בהלם חסר אונים, הוא עונה בקרירות: "אני מאמין שזה פשוט מאוד להסביר אם מתחילים מהעובדה שצו זה לא רק ניסה להשיג ביטחון [זמני] אלא גם ביטחון קבוע, משום שמסיבה זו הילדים היו אנשים שיגדלו, ובוודאי בהיותם ילדים של הורים שנהרגו, הם היוו סכנה לא פחותה מזו של ההורים… אני מסכם את ההסבר של אולנדורף: "העד הצהיר שהסיבה שילדים אלה מתחת לגיל חמש, מתחת לגיל ארבע, מתחת לגיל שלוש, עד להריון, אני מדמיין, נהרגו היא שהם היוו איום אפשרי על גרמניה…״.

ב-15 במאי 1961, השופט מייקל מוסמנו מבית המשפט העליון של פנסילבניה עלה לדוכן העדים בבית העם בירושלים כדי להעיד בתביעה נגד אדולף אייכמן. 13 שנים קודם לכן בנירנברג, במשפט שנמשך שישה חודשים, גזר השופט מוסמנו את גזר דינם של 23 מנהיגי האיינזצגרופן, יחידות ההשמדה הניידות של אייכמן שחיסלו את קורבנותיהם בעריהם במקום לשלוח אותם למרכזי השמדה המוניים. בקומנדו אייכמן חושף מוסמנו את הדרמה של אותו משפט בנירנברג… מי היו אותם 23 פושעי מלחמה ״משכילים ואינטליגנטים״ שידיהם הברבריות אדומות מדמם של יותר ממיליון קורבנות אייכמן, מה היתה שיטת העבודה שלהם, וכיצד עבדה הרשת המבצעת את פקודות ההשמדה שיצאו ממשרדו של מהנדס מנגנון הרצח אדולף אייכמן שקיבל את הוראות הביצוע הישר מאדולף היטלר.

ספרו של מוסמנו המתעד את פשעיהם של אנשי הביצוע במנגנון הרצח של אדולף אייכמן, מבוסס על חקירות ועדויות שניהל מול אנשי מנגנון הגירוש וההשמדה בפיקודו של אדולף אייכמן, והוא מתעד לפרטים את תשובותיהם לשאלותיו הקשות בעת החקירות, את אופיים, דרכי פעולתם ומידת אחריותם של המוציאים לפועל את פקודות המוות שהגיעו ממשרדו של אדולף אייכמן. באמצעות חקירתם של פושעי המלחמה הנאצים בזמן המשפט בנירנברג, מראה מוסמנו כיצד מנגנון מנהלי־טכני קלט פקודות מדיניות ממשרדו של אייכמן, ארגן רשימות, ריכז אוכלוסיות, העביר רכבות ושיתף פעולה עם המשטרה וה־SS, ובכך הפך את ההשמדה לאופרציה יעילה ומתוחכמת. מוסמנו מתאר לפרטים את תגובותיהם של הנאשמים בחקירתם בעת שעמדו למשפט, מתעד על סמך החקירות כיצד נעשו הגירושים ממערב ומדרום אירופה, הוא דן במנגנוני ההונאה והשקר המתוחכמים שהופעלו כלפי הקורבנות, במנגנון הרצח על פיו פעלו יחידות האיינזצגרופן ובשיטות ההוצאה להורג השונות שהלכו ו״השתכללו״ עם הזמן – משאיות הגז, הוצאות להורג בבורות הירי, ובתיאום בין תחנות איסוף, תחנות רכבת ומחנות מעבר מהוצאתם של הנידונים לשמד מבתיהם ועד דרכם האחרונה במשרפות המוות. מוסמנו מדגים את טשטוש הגבול בין “פקידות” לבין פשיעה: הגירוש נעשה על ידי אייכמן ואנשיו בצורה של משימה ארגונית של “פתרון בעיה”, אך למעשה הייתה רצח המוני המתועב ביותר בהיסטוריה האנושית. באמצעות אינספור עובדות ופרטים מראה מוסמנו שהפשעים לא היו פעולה של “יחידה מיוחדת בשטח” בלבד, אלא מפעל ביורוקרטי שלם, שבו כל סמנכ״ל, פקיד קישור וקצין תחבורה תרם חלק חיוני למנגנון ההשמדה. ״ארבעה עשר קציני האס אס (משמר העילית) נידונו היום לתלייה בגין לפחות מיליון רציחות. גזרי הדין סיימו את משפט הרצח הגדול ביותר בהיסטוריה״. נירנברג 10 באפריל 1948. זה היה סופם של הרוצחים שפשעיהם המזוויעים מתועדים בספר זה.

מייקל אנג'לו מוסמנו (Michael Angelo Musmanno, 1977–1897) שופט, פוליטיקאי וקצין ים אמריקאי ממוצא איטלקי, שנודע בעיקר בתפקידו כחבר בהרכבים המשפטיים של משפטי נירנברג לאחר מלחמת העולם השנייה. מוסמנו גדל בפנסילבניה במשפחה של מהגרים מאיטליה, ושילב לאורך חייו פעילות משפטית, פוליטית וצבאית. במהלך מלחמת העולם השנייה שירת בצי האמריקאי והגיע לדרגת אדמירל משנה, כאשר נפצע פעמיים בקרב, וספינה שפקד עליה הוטבעה על ידי פצצות גרמניות. אחרי המלחמה נידונו אנשי האיינזצגרופן במשפט התשיעי של בית-הדין הצבאי האמריקני בנירנברג. שמו הרשמי של המשפט היה "ארצות-הברית של אמריקה נגד אוטו אולנדורף ואחרים". אב בית-הדין היה השופט מיכאל א. מוסמאנו. המשפט התנהל מ-3 ביולי 1947 עד 10 באפריל 1948, והיו בו 24 נאשמים בלבד. 14 מתוכם נדונו למוות, אולם גזר הדין בוצע רק בארבעה מקרים: אוטו אולנדורף שהודה באחריות לרצח 90,000 בני אדם, פאול בלובל, אריך נאומן וורנר בראון הוצאו להורג בתלייה; כל הנאשמים האחרים נדונו לתקופות מאסר שונות. כולם שוחררו מהכלא ב-1958 כולל ארנסט ביברשטיין שתחילה נדון לעונש מוות. העבודה המשפטית שניהל התאפיינה בסגנון ישיר, לעיתים תקיף, ובגישה שהדגישה את הממד המוסרי של קבלת החלטות בתקופת מלחמה. לאחר נירנברג שב לארצות הברית, כיהן בבית המשפט העליון של פנסילבניה ופרסם מספר ספרים ומאמרים על האחריות הנאצית, על עדויות ניצולים וגורמי פיקוד גרמניים ועל שאלות של צדק היסטורי בעידן המודרני. בשנת 1961 לאחר שאייכמן הועמד למשפט בירושלים הגיע מוסמנו להעיד כעד תביעה בפניו של הפושע הנאצי שאת מעלליו חשף שנים קודם. בספרו פרק נרחב בו הוא מתייחס לעדות שמסר במשפט, וכיצד הצליח להפתיע אפילו את התובע גדעון האוזנר בחשיפת העובדות הנוראות בעדותו.

190 [2] עמ׳. מצב טוב מאד.