An Answer To Ernest Bevin:Evidence Submitted to the Palestine Royal Commission (House of Lords, London, February 11,1937) – תשובה לארנסט בווין: עדויות שהוגשו לוועדה המלכותית של פלשתינה, מאת ולדימיר ז'בוטינסקי, הוצאת Bernard Ackerman ניו יורק 1946. "מר בווין החזיר את השעון עשר שנים אחורה, ההוכחה הרהוטה נעוצה בעובדה שהראיות הבאות שהגיש ולדימיר ז'בוטינסקי ב 1937 מהוות תשובה מלאה לדבריו. זה נראה כאילו מר ז'בוטינסקי כתב את החיבור בשבוע שעבר, והוא מראה את השקר של אלו שטענו שבריטניה ביקשה בכנות לפתור את בעיית פלשתינה".
תשובתו האמיצה של ז'בוטינסקי לשאלותיו של ארנסט בווין במסגרת הוועדה המלכותית שנשלחה לפלשתינה ב 1937 לדון בפתרון הבעיה היהודית – ערבית. המערכת הוציאה כאן מחדש את תשובתו של ז'בוטיסקי שנכתבה כעשר שנים קודם, על מנת להראות כיצד צדק בדבריו לטווח הארוך כאשר תשע שנים שחלפו מאז בהם נערכה המלחמה הגדולה בתולדות האנושות הוכיחו את צדקת תחזיותיו אחת לאחת. החוברת יצאה כקול מתריס נגד ממשלת בריטניה אשר התחייבה לפעול נגד הספר הלבן, אך בפועל באותה העת לא רק שלא פעלה נגדו, אלא עשתה פעולות לעצירת העלייה לארץ ישראל, והגבלת היישוב היהודי.
"מר בווין החזיר את השעון עשר שנים אחורה, ההוכחה הרהוטה נעוצה בעובדה שהראיות הבאות שהגיש ולדימיר ז'בוטינסקי ב 1937 מהוות תשובה מלאה לדבריו. זה נראה כאילו מר ז'בוטינסקי כתב את החיבור בשבוע שעבר, והוא מראה את השקר של אלו שטענו שבריטניה ביקשה בכנות לפתור את בעיית פלשתינה" (מהמבוא לחוברת).
בתשובתו לוועדה (המופיעה כאן בצורה של שאלה ותשובה מילה במילה כפי שמסר ז'בוטינסקי) הדגיש הוא את הסכנה הגורלית הנשקפת לעם היהודי בתפוצות שהיתה אז חמורה מאי פעם, ורק לאחר מלחמת העולם השנייה (לאחר שכבר נפטר ז'בוטינסקי) התברר עד כמה הוא ראה את הנולד וצדק בדבריו. (זו לא היתה הפעם היחידה בה ראה את הנולד. באוקטובר 1932 הזהיר ז'בוטינסקי כי "אפשר שהמצב בגרמניה ישתפר… אבל ליהודים יהיה רע") במסגרת הדיון ז'בוטינסקי הרבה במכוון להשתמש בכוונה בביטוי "מדינה יהודית", הדגיש את הקשר בין סבל העם היהודי לעובדת היותו מפוזר בתפוצות, עמד על ביטויים מסוימים בהם השתמש בלפור בהצהרתו בהקשר של העצמאות היהודית, הסביר כי אין בכוונת התנועה הציונית להביא את בריטניה הגדולה למאבק עם האסלם העולמי, ועמד על חשיבותו של כוח צבאי לוחם שיגן על יהודי ארץ ישראל במדינת ישראל העתידית כבכל מדינה מתוקנת ועוד. בתוך הדברים הוא מתקן את מר בווין על אי דיוקים בנוגע לסעיפים בהצהרת בלפור, ובפירושם של ביטויים כלל עולמיים העוסקים במהות ההגדרות של "עם", ו"מדינה", ועוד. חשוב לציין כי כשפורסם הספר הלבן של 1939, אשר הגביל את העלייה היהודית ל-75,000 נפש בלבד, הורה ז'בוטינסקי להגביר את קצב העלייה הבלתי-לגאלית שקיימה תנועתו, "עליית אף על פי". כל אותה עת חרד ז'בוטינסקי מפני קטסטרופה נוראה העומדת ליפול על היהודים באירופה: "לעתים חושש אני כי השעה כבר מאוחרת יותר מן השעה האחת עשרה; ייתכן כי הנה כבר צלצלה השעה השתים עשרה, כלומר חצות הלילה, כלומר – הסוף… האנושות יושבת ומצפה למלאך המוות. – ובקרב אנושות זו אנחנו, אנחנו היהודים".
ארנֶסט בֶּוִוין (באנגלית: Ernest Bevin; 9 במרץ 1881 – 14 באפריל 1951) פוליטיקאי בריטי, מראשי מפלגת הלייבור ושר מטעמה בתקופת מלחמת העולם השנייה ומספר שנים שלאחריה. מוכר בתולדות המאבק על הקמת מדינת ישראל כמי שהוביל את המדיניות הבריטית למניעת עלייה יהודית חופשית לארץ ישראל לאחר מלחמת העולם השנייה, וכמי שהביא את שאלת עתיד ארץ ישראל עם תום המנדט הבריטי להחלטת עצרת האו"ם. באותה תקופה נחשב ל"אויב מספר אחת" של היישוב היהודי בארץ ישראל.
32 עמ'. כריכה רכה. כתמים קלים בכריכה. מצב טוב.
