התנגדות לגסטפו – עשרים ושמונה הדרשות האחרונות – דרשותיו האמיצות של הכומר מרטין נמלר – פרסום שיצא בלונדון בזמן שנתפס על ידי הנאצים למחנה ריכוז

THE GESTAPO DEFIED being the last 28 sermons -"התנגדות לגסטפו – עשרים ושמונה הדרשות האחרונות" מאת הכומר מרטין נימלר Martin Niemoller. דרשות אשר נמסרו ב 1936-1937 בהן העיז נמלר בגרמניה לצאת נגד מכונת הדיכוי הנאצית. הוצאת William Hodge and Company, לונדון 1942 – מהדורה שנייה עם הקדמה מיוחדת למהדורה זו מאת תומאס מאן. תרגום אנגלי על פי עותקים שנמצאו בגרמניה במקומות מסתור. הספר יצא לאור באנגלית בזמן שנמלר היה כלוא בדכאו. עותק נדיר עם מעטפת הנייר המקורית.

אוסף של 28 הדרשות האחרונות של התאולוג הגרמני הכומר נימולר שלאחר תמיכה ראשונית באדולף היטלר ובמפלגה הנאצית בראשית עלייתה, הפך לאחד המבקרים הבוטים ביותר של המשטר, ונכלא בעקבות כך במחנות הריכוז זקסנהאוזן ודכאו בין השנים 1938 ו-1945. את הדרשות שלפנינו מסר בין אוקטובר 1936 ליוני 1937 והן כונו "דרשות המאבק". בזמן שמסר אותן כבר היה נתון למעקב צמוד של הגסטפו, ואלו הדרשות שלמעשה הובילו למעצרו. לאחר שנימולר נתפס הוא הועמד לדין בפני שופט אשר זיכה אותו למראית עין והורה לו לשוב לשרת את בני קהילתו, אלא שבצאתו מבית המשפט משטרת הגסטפו המתינה לו בהוראה מפורשת מאדולף היטלר עצמו, עצרה אותו והובילה אותו למחנה ריכוז.
"קשה להבין את האומץ הנדרש כדי להטיף כך בגרמניה, אבל אומץ הינו תכונה שלא חסרה לנימולר" (מדברי המו"ל). הקדמה מאלפת מאת הסופר הגרמני תומס מאן, אשר נכתבה בזמן ששהה נימולר במחנה ריכוז, בה הוא כותב על אומץ לבו של נימולר, ומביע משאלה כי ישוחרר במהרה.

אמיל גוסטב פרידריך מרטין נִמֵלֵר [1892-1984] כומר פרוטסטנטי גרמני ששימש כנשיא מועצת הכנסיה העולמית. הוסמך לכמורה ב-1931. הוא שימש בכנסייה בדאלם, רובע במערב ברלין. באותה תקופה היה נימלר בעל דעות לאומניות ובאוטוביוגרפיה שפרסם ב-1933, "מן הצוללות אל בימת המטיף", כינה את שנות רפובליקת ויימאר "שנים חשוכות". באחרית-הדבר בספר שפרסם הוא ביטא תקווה שאדולף היטלר, שעלה לשלטון באותה שנה, יביא תחייה והתעוררות לאומית. הספר, בעידוד הנאצים, הפך לרב-מכר בגרמניה. נימלר היה גם שותף למגמה האנטי-קומוניסטית של הנציונל-סוציאליסטים.
לאחר שהיה עד למספר תקריות אלימות, בשנת 1934 חלה תפנית חדה בגישתו של נימלר כלפי הנאצים: נימלר הקים את "איגוד החירום של הכמרים" קבוצה פרוטסטנטית שאיגדה תחתיה את ההתנגדות לנאציפיקציה של הכנסיות הפרוטסטנטיות בגרמניה, לרעיונות האנטי-נוצריים בהם החזיקו הנאצים, וכן לכנסייה אותה הקימו הנאצים שהייתה לטענתם שופר המשטר. לאחר דרשה לוחמנית שנשא ביוני 1937 הוא נעצר ונכלא בכלא בברלין. לאחר שמונת חודשי מאסר הועמד נימלר לדין בפני בית משפט מיוחד שהנאצים הקימו לדון בפשעים נגד המדינה. הוא זוכה בסעיף של חתירה נגד הממשל, כנראה בגלל לחץ בינלאומי, אולם הורשע בסעיף של ניצול מעמדו ככומר וכן בגנבת תרומות שניתנו לכנסייה. נגזרו עליו שבעה חודשי מאסר והוא שוחרר מיד כיוון שבפועל כבר ריצה את עונשו עד תום. מיד לאחר המשפט, בצאתו מאולם הדיונים, נעצר נימלר על ידי הגסטפו והושם במעצר מנהלי במחנות הריכוז דכאו ולאחר מכן בזקסנהאוזן, בהם שהה עד שחרורו בידי בעלות הברית ב-1945. לקראת סוף מלחמת העולם השנייה ניצל בעור שיניו מהוצאה להורג. לאחר שחרורו ב-1945 שימש נימלר כנשיא הכנסייה האוונגלית בהסן-נסאו עד 1961, ולאחר מכן שימש כנשיא מועצת הכנסיות העולמית. לאחר המלחמה הטיף לקבלת אשמה משותפת של העם הגרמני על פשעי הנאצים כדרך לכפרה, ונודע גם כפציפיסט אשר תמך בפיוס ושיפור הקשרים עם המדינות הקומוניסטיות במזרח אירופה. ב-1967 זכה בפרס לנין לשלום וב-1971 זכה בצלב הגדול של מסדר הכבוד של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה. נימלר ידוע בזכות שירו "לא השמעתי את קולי", המביע מחאה בשיתוף הפעולה ובשתיקה של הרוב הדומם לנוכח התחזקות הנאציזם. לשיר גרסאות רבות ומקורו המדויק אינו ידוע. הוא התגבש, ככל הנראה, מתוך מספר נאומים שנשא נימלר בשנת 1946: "…ואז הם באו ולקחו את היהודים – ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי יהודי; ואז הם באו ולקחו אותי – וכבר לא נותר אדם, לדבר בעדי…".

בקטלוג הספריות העולמי world cat רשומות שתי מהדורות של הספר – מהדורת 1943 – מופיעה במספר ספריות ברחבי העולם, ומהדורת 1942 שלפנינו רשומה – אך לפי רישומי הקטלוג היא איננה מופיעה בשום ספריה ברחבי העולם! כמו"כ נדיר למצוא עותק עם מעטפת הנייר המקורית.

XI, 259 עמ'. 19 ס"מ. כריכה קשה בצבע אדום עם מעטפת הנייר המקורית. כתמים במעטפת. מצב טוב.