OG SÅ KOM BEFRIERNE Utdrag av min dagbok gjennom – "ואז הגיעו המשחררים – קטעים מיומני לאורך 5 שנים" מאת Albert Jaern – יומן תיעוד שנות התופת שכתב אלברט יירן בימי הכיבוש הנאצי בנורווגיה, מלווה בעשרות חיתוכי עץ שייצר בזמן המאורעות. הוצאת Ekko Forlag. אוסלו – 1945 – מהדורה ראשונה. נורווגית.
"היום נמלט אסיר מהגסטפו במרפסת ויקטוריה, וקפץ מעל המעקה ומורד Russeløkkveien. אחריו נורו מספר יריות. האם הגסטפו חשב שהאיש ימשיך בבריחה לאחר נפילה מגובה 20 מטר?"
אלברט יירן (1893-1949) היה מעצב ומאייר ספרים נורווגי. במשך חמש שנות המלחמה כתב יומן סודי בו ביטא בתיאורים קצרים מלווים בחיתוכי עץ את הזוועות שהתרחשו בנורווגיה במהלך הכיבוש בן חמש השנים של ארצם על ידי כוחות היטלר, בין השנים 1940 ל-1945. יירן יצר חיתוכי עץ או לינוליאום ובקווים ובמשטחים פשוטים הצליח בכל פעם מחדש להעביר את המסר בחדות. הוא החל ביומנו ב 8 באפריל עם הפלישה הגרמנית לנורווגיה פשוט לתעד אירועים יומיומיים בלתי נתפסים. בכל מפתח שני עמודים בספר – מימין חיתוך עץ המתעד אירוע שהתרחש לנגד עיניו, ומשמאל תיאור חי של אותה הסצינה, וכן את קורותיו בשנות המלחמה. כך נוצרה שרשרת של מעל 100 חיתוכי עץ שכל אחד מהם הינו עדות חיה לאירועי התופת.
בין היתר הוא מתעד הוצאה של מת בארון והשלכתו על המדרכה מבלי לומר דבר בידי הנאצים, מנוסת אזרחים מאוסלו לאחר הפצת שמועה כי העיר עומדת להיות מופצצת בכל רגע, איכרים שהתאספו להילחם בנאצים המתקרבים כאשר בידיהם חרמשים וגרזנים בלבד – כלי עבודתם שהפכו לכלי מלחמתם, בריחה של בעלי חיים משריפת יער שהעלו הנאצים באש, יהודים יוצאים ממקום מחבואם לחפש אוכל, מנהל מסעדת אוסלו מקבל את פני האורחים החדשים במועל יד "הייל היטלר", קירות אוסלו מלאים בכרזות לטובת הגרמנים שנתלו בידי משתפי פעולה, הגרמנים תמיד נוקמים באוכלוסייה האזרחית כשהם לא מצליחים לבצע את משימותיהם הצבאיות, ועוד. וכן סצינות מרגשות מימי השחרור מתוארות בידי יירן: "יום שני 7 במאי בשעה 17.45. שלום, שלום, שלום, קשה להאמין שזה נכון. זו תחושה שלא הכרתי מעולם. אני לא רק שמח, אני מוזר. אני רואה אנשים בוכים, אני מבין ואני לא מבין. יש דגלים בכל מקום. אלוהים יודע מאיפה הם באים. ראיתי את הדגל הראשון בספריית האוניברסיטה, ואז הם הופיעו בכל מקום, הוא אדום, כחול ולבן, הוא בוער. משהו מוזר כנראה קרה. אני צובט בזרוע, כן, אני חי, אני ער – ואז מותר לי לדבר בקול רם", ועוד קטעי יומן מרגשים רבים.
יירן פרסם את יומנו בתום המלחמה בתקווה שבני ארצו לעולם לא ישכחו את זוועות השואה: "אני מקווה שהדור הצעיר ביותר ימצא בו משהו שיכול לשמור על זיכרון העריצות והדיכוי. אסור לנו לשכוח את מה שקרה" הוא כותב במבוא.
111 [3] דף. כריכה קשה עם מעטפת הנייר המקורית ומעטפת ניילון לשמירה. הודפס על נייר עבה. עותק מושלם עם תחריט הקדם שער (החסר במרבית העותקים הידועים). מצב טוב מאד.
