"אם כי עדיין לא תמו הצערים הללו. כל יום מביא איתו צרה חדשה…" – מכתב מרגש אשר נשלח מפולין הכבושה לגרמניה מאם בשם וולריה לינקה לבנה ריצ'ארד לינקה. המכתב נשלח ב 21 ביוני 1943 מפאביאניצה (עיר בפולין) לכתובתו ברחוב קירשגאסה 3, במחוז פרידברג (באווריה). פולנית.
במכתבה מפרטת האם את המצב החומרי הקשה ואת העובדה כי הדודים חויבו לעבור בדיקת מוצא, וכי המצב כל כך חמור ש"עדיף למות מאשר לחיות בכזה בלבול עצבים". עדות כואבת לחיי היומיום של היהודים תחת הכיבוש הנאצי
לשון המכתב:
ילדיי היקרים, אני מודיעה לכם שכולנו בריאים, ומאחלים גם לכם מכל הלב בריאות טובה.
לא כתבתי לכם זמן רב, אבל היו רגעים של מעברים שהטרידו את האדם,
אם כי עדיין לא תמו הצערים הללו. כל יום מביא איתו צרה חדשה.
הדודה ולדקה והדוד ליאון גם כן נדרשו לבדיקות על מקורם (מוצאם האתני). אבל
לא מצאו כלום, ולכן הם שוחררו.
לעת עתה אני בריאה, אבל כל יום אני מצפה שלא אחלה.
באמת עדיף למות מאשר לחיות עם כזה בלבול עצבים.
…זיגמונט היה גם כן בדאגות גדולות. כולם חוששים שזה
לא ייגמר לעולם… כל המשפחה שלנו דואגת. אבל זה היה
מכוון כך, לטובה, תפילותינו נשמעו על ידי הא-ל, והיום כולם בריאים מחדש.
…המסכן שלנו, משה, איך הוא שורד שם.
לאחרונה הוא כותב מעט מאוד,
הוא אומר שאין לו יותר רצון אפילו
לחיות. הוא מסדר את כל הבגדים
כדי להיות מוכן לחזור הביתה. היום אצלנו
מעונן, פעם יש שמש, פעם היא נעלמת, זה כמו
חיי אדם, הולכים כמו שהם. נשיקות רבות
ונשיקות מכולם. ולריה".
[1] דף שורות כתוב משני צדיו והמעטפה המקורית בה נשלח המכתב עם בול הרייך הגרמני.
